משוגעים לדבר

הכדורגל השתגע, יצא לחלוטין מפרופורציות ואיבד קשר עם המציאות. קבוצות רוכשות שחקנים בתקציב שיכול להאכיל מדינות שלמות במשך חודשים, השיגעון הולך ומחריף והכספים שנשפכים עולים בטור לינארי. הכדורגל, המשחק של העם, הדבר הכי פשוט בעולם, האינסטינקט הבסיסי הראשון של העובר עוד בבטן אימו- לבעוט - הפך למפלצת.

כדי להיות בעלים של קבוצת כדורגל אתה צריך להיות מוכן להוציא סכומי כסף מטורפים שאין לך סיכוי להחזיר. גם אם הקבוצה שלך היא אחת המפורסמות בעולם ויש לה מליוני אוהדים שמוכנים לשלם עבור כל שטות שנושאת את סמל המועדון, אתה עדיין יכול למצוא את עצמך בחובות של מאות מליונים, כמו במקרה של מנצ'סטר יונייטד וליברפול. זה נשמע כמעט הזוי אבל אוטוטו גם רומן אברמוביץ' יחשב לתפרן במושגים של כדורגל. ככה זה שבשוק יש כבר שחקנים חדשים שמוכנים לשלם מאה ושלושים אלף ליש"ט לשבוע עבור שחקן בן שלושים ושלוש (פטריק ויירה) שספק אם יהיה לו בכלל מקום קבוע בהרכב. שמחיר של שחקני כדורגל עולה על תקציב שנתי של מדינה בינונית באפריקה.

אבל הכסף הוא רק קצה הסיפור. כי מרגע שאתה נהיה בעלים של מועדון כדורגל פופלארי אתה מקבל עליך לספק את מאוויהם של מליוני אוהדי הקבוצה שלעולם לא יודעים שובע. הם רוצים את השחקנים הכי טובים, לא משנה מה המחיר, ואיצטדיון חדש ושחקני בית ומאמן שמשחק כדורגל התקפי ומה לא... ואם אין לך? "תמכור!". אז מה הפלא שאנשים שפויים לא מתעסקים בכדורגל, מתרחקים מזה כמו מאש? מי המשוגע שירצה להיכנס לדבר הזה? בעצם, אלה האנשים שייכנסו לדבר הזה – המשוגעים.

וזה לא שאנחנו האוהדים טומנים יד בצלחת, ממש לא. אנחנו מוציאים הון על כרטיסים, נסיעות, ערוצים בתשלום ומרצ'נדייז. וזה עוד בלי לדבר על הנזקים הנלווים - הפסד ימי עבודה, המשפחה שמשלמת מחיר ולפעמים גם הבריאות שנהרסת. שנייה לפני שכולנו, אוהדים שחקנים ובעלים, נתאשפז גם אנחנו במוסד לחולי נפש כזה או אחר הגיע הזמן לעצור את הסחרור ולהחזיר את השפיות למשחק.

כדבר ראשון, צריך לעצור את הבעלות הפרטית ולהחזיר את הקבוצות לבעלות ציבורית. קבוצות כדורגל צריכות להיות מלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח) וכדי להתקיים כלכלית הן יורשו להוציא בדיוק בדיוק את מה שהן מכניסות, לא גרוש מעבר. וצריך תקרת שכר והגבלה על סכומי העברות, ובכלל, הגבלה על ההעברות עצמן, כי קבוצה צריכה להיות מורכבת מהשחקנים של העיר שלה. צריך להחזיר את השידורים לערוצים הפתוחים, מספיק משחק אחד בשבת ואולי עוד אחד באמצע השבוע, שיהיה לזה טעם, שנתגעגע קצת, ולהוריד את מחירי הכרטיסים ולפקח על מכירת המוצרים הנלווים.

היחדים שיכולים להוביל את התהליך הזה הם אנחנו, האוהדים. כי אלה שמנהלים כיום את המשחק הם כמו סוחרי סמים, מגלגלים הון על חשבון ההתמכרות שלנו. ולכן אין ברירה. הגיע הזמן להשאיר אותם מול יציעים ריקים, מול חנויות ריקות, שימכרו במיליארדים זכויות שידור לערוצים שאף אחד לא יראה. נכון זה גמילה קשה, אבל הכרחית, רק כך נוכל להציל את המשחק שלנו, להחזיר לו את השפיות. וגם לעצמנו.