התאוששתם מזה כבר? מה קרה לקורבנות שער המאה של דייגו מראדונה

«iframe width="425" height="349" src="https://www.youtube.com/embed/zg3uS4ZBHtM" frameborder="0" allowfullscreen»«/iframe»

האיש הראשון שמראדונה עבר כבר בחצי המגרש של ארגנטינה היה אחד מטובי החלוצים של אנגליה בשנות ה-80. אז עוד שחקן ניוקאסל, בירדסלי לא ממש ניזוק מהמהלך של מראדונה. שנה לאחר השער הוא חתם בליברפול והיה שותף בכיר באליפות האחרונה של האדומים ב-1990. הוא הבקיע 46 שערים בארבע עונותיו בליברפול והמשיך את הקריירה העשירה שלו עמוק לתוך הניינטיז. גם בנבחרת המשיך לעשות חיל ופרש רק ב-1996.

ריד, המסובסב השני בסלאלום, כבר נשק לגיל 30 כשראה את הגב של מראדונה. אף על פי שהקריירה שלו הייתה בירידה, מיד לאחר המונדיאל זכה ריד באליפות שניה בתוך שלוש שנים עם אברטון וסיים את דרכו בנבחרת לאחר יורו 1988. את דרכו על הקווים החל במנצ'סטר סיטי ב-1990 כמאמן-שחקן, אימן שבע שנים בסנדרלנד ומאז לא הותיר חותם בגזרה.

ריד נתפס כאשם העיקרי בכך שלא תיקל את מראדונה והוריד אותו אל הדשא עוד בחלק המגרש של הארגנטינאים. "היו הרבה שחקנים מאחורי ואני לא רוצה להשתמש בזה כתירוץ, אבל היה כל כך חם", אמר, "הסתכלנו אחד על השני וכשהכדור נכנס לרשת אמרנו 'או, שיט'".

הגיבור הטראגי ביותר במהלך, משום שאותו המאסטר הארגנטינאי עבר פעמיים – פעם אחת כ-35 מטרים מהשער ובפעם השנייה רגע לפני שמראדונה דחק את הכדור לרשת. אבל בוצ'ר גאל את עצמו במשחק מול שבדיה במוקדמות מונדיאל 1990. אנגליה הייתה צריכה תיקו והבלם סבל מחתך עמוק במצחו במחצית הראשונה. הוא התעקש להמשיך לשחק עם תחבושת, שנפרמה בכל פעם שעלה לכדור גובה. את המשחק סיים כשהוא שותת דם, אבל האנגלים השיגו את התיקו שהיו צריכים ועלו למונדיאל באיטליה. בוצ'ר המשיך לשחק באנגליה עד 1993 ועבר לאימון. בתחום הזה, הקריירה שלו תקועה.

הבלם ששיחק לצידו של בוצ'ר הוא אולי הדמות הנשכחת ביותר במהלך הזה. בניגוד לשאר השחקנים שהוזכרו, הקריירה של פנוויק בנבחרת הייתה קצרה ביותר, מ-1984 עד 1988, כששנות השיא שלו נרשמו בקווינס פארק ריינג'רס בין 1980 ל-1987, אז הבקיע 33 שערים ב-256 הופעות. גם כמאמן פנוויק לא הותיר חותם, כשלאחר הפרישה אימן את פורטסמות', נורת'המפטון, סן חואן מטרינידד טובגו ועל הדרך בילה ארבעה חודשים בכלא בשל נהיגה בשכרות.

אם בוצ'ר היה הגיבור הטראגי של המהלך, פיטר שילטון היה הדמות העצובה של המשחק כולו. השוער האנגלי, שרשם 125 הופעות בנבחרת בין 1970 ל-1990, ספג את השער הראשון מיד האלוהים ורק שלוש דקות לאחר מכן הוציא כדור שני מהרשת. בשני המקרים לא היה לו מה לעשות, פעם אחת בגלל השופט ופעם שניה מסיבה מקצועית. הוא עבר קמפיין יורו כושל ב-1988 ועמד בשער הנבחרת במונדיאל באיטליה. לאחר שעזב את דרבי קאונטי ב-1992 הסתיימה דרכו בצמרת הכדורגל, אף על פי שהמשיך לשחק עד 1997, כשהוא בן 48. הוא עבר טלטלה כספית לא פשוטה שנגרמה כתוצאה מהימורים, אבל התאושש והפך למוטיבטור מקצועי.