ההחלטות הכי גדולות של פרגוסון

פרגי הודה לא מכבר כי אחד מסודות הצלחתו נעוץ בשמירה קנאית על סמכותו כבוס הבלתי מעורער. "כשאתה מנהל סופר-סטארים עם אגו בשמיים, אסור לך למצמץ לשנייה – אחרת הם יאכלו אותך חי", אמר הסקוטי. קל להגיד זאת, אבל הרבה יותר קשה לבצע. פרגוסון הצליח בדרך כלל במשימה, ולא חשש לקבל החלטות אישיות קשות, אשר נראו לעתים מוגזמות. זו המדיניות שקבע בינו לבין עצמו, וחניכיו היו מודעים לה היטב. כל שחקן אשר עלה על מסלול התנגשות ישירה עם המנג'ר או עם חבריו לקבוצה, זכה לסדרת חינוך נוקשה. אם הגיע פרגוסון למסקנה שהטיפול לא עוזר באופן מיידי, הוא לא היסס לרגע. אחד הקורבנות הראשונים של המדיניות הקשוחה היה הבלם האירי פול מקגראת שהועזב ב-1989 בשל התמכרותו לאלכוהול, אם כי גם פציעות כרוניות שיחקו תפקיד לא מבוטל בכך שאיבד את מקומו בהרכב. התנהלותו השחצנית של פול אינס בחדר ההלבשה גרמה לחיכוכים רבים עם פרגוסון, והוא נמכר ב-1995 לאינטר, כדי לפנות מקום בהרכב לשחקן מוגבל כמו ניקי באט. דייויד בקהאם סיים את דרכו במנצ'סטר ב-2003 אחרי שתאוות הפרסום הבלתי נשלטת שלו השפיעה, לדעת פרגי, לרעה על הקבוצה, כאשר תקרית הנעל המפורסמת שננעצה במצחו של הכוכב היוותה רק חלק קטן מהסיפור. רוי קין, אחד השותפים הקרובים ביותר של פרגוסון במשך יותר מעשור, הועזב בנובמבר 2005 אחרי שהעז להעביר ביקורת חריפה על חבריו בערוץ הטלוויזיה של יונייטד. רוד ואן-ניסטלרוי נמכר לריאל מדריד ב-2006 אחרי שלא קיבל את מרותו של המנג'ר, בין היתר בספסולו בגמר גביע הליגה, והסתכסך בשל התנשאותו עם שחקנים אחרים, כולל כריסטיאנו רונאלדו הצעיר, אותו שלח ההולנדי בהפגנתיות "לבכות לקרלוס קירוש".

יש דוגמאות רבות נוספות, אך אין זה המקום לפרט עליהן יתר על המידה. בשורה התחתונה, הסמכותיות של פרגי סייעה לו לפתור בעיות אגו רבות בין השחקנים, ואפילו ליישר את ההדורים בין כריסטיאנו רונאלדו לוויין רוני אחרי התקרית החריגה ביניהם ברגע-גמר מונדיאל-2006, כשהפורטוגלי ביקש מהשופט לשלוף כרטיס אדום לאנגלי והוסיף קריצה שובבה לעבר הספסל. מצד שני, לאצבע הקלה על ההדק היו גם השלכות שליליות – הרי פרגוסון מתחרט עד היום על מכירתו של הבלם ההולנדי יאפ סטאם בגלל ביקורת שהעביר על הסקוטי באוטוביוגרפיה שלו.

התקרית הזו לא זכתה בזמנו לתהודה גדולה, אך השלכותיה הפוטנציאליות היו עלולות להיות קריטית ביותר. בינואר 1994 ביזבזה מנצ'סטר יתרון בן שלושה שערים באולד-טראפורד וסיימה ב-3:3 מתסכל עם ליברפול. הרוחות סערו אחרי המשחק, ופרגי האשים את פטר שמייכל בביצוע כושל של בעיטות שוער. הדני, אשר הרגיש שנתן משחק מצוין ולא היה אשם בספיגות, לא נותר חייב ופתח את הפה על המנג'ר. השניים החליפו עלבונות שעלו לטונים גבוהים במיוחד וחצו את כל הקווים האדומים. למחרת זימן פרגוסון את השוער למשרדו ואמר: "מצטער, אך אין לי ברירה אלא לפטר אותך. אני לא יכול להרשות לשחקניי לדבר אלי כך, כי זו פגיעה גדולה בסמכותי". שמייכל התנצל בפני הבוס, אך זה לא הציל אותו, והוא היה אמור להיכלל ברשימת ההעברות. התנצלות אחרת דווקא עזרה – ימים ספורים לאחר מכן האזין פרגי במקרה לדברי הסליחה שאמר השוער לחבריו לקבוצה לפני אימון, וליבו התרכך. הוא חזר בו מגזר הדין המקורי והעדיף לשמור את הדני בקבוצה.

בדיעבד, אי אפשר להגזים בחשיבות ההחלטה. בכל עידן פרגוסון, סבלה יונייטד רבות מחולשה בעמדת השוער, ואף ידעה כשלונות מהדהדים כמו מאסימו טאיבי. רק שמייכל ואדווין ואן-דר-סאר עמדו בציפיות. ללא הענק הדני, השדים האדומים לא היו מצליחים לזכות בליגת האלופות, וספק אם השושלת היתה מתפתחת באופן כה מדהים לו הועזב שמייכל אחרי אליפות אחת בלבד. המנג'ר הנוקשה הוכיח גמישות מחשבתית ויכולת לסלוח ולוותר, וזו אחת הסגולות החשובות ביותר שלו. "אני לא חושב שהיה אי פעם שוער טוב ממנו", אמר בזמנו הסקוטי, והדגיש כי מדובר בגניבה – הרי הדני הגיע תמורת 500 אלף ליש"ט בלבד. כדאי לזכור זאת כאשר מדברים על "השוד" המוצלח של צ'יצ'אריטו.

במבט לאחור נוטים להלל יתר על המידה את הסגל שזכה בטרבל ההיסטורי ב-1999, כאשר בפועל חלק מהשחקנים שעמדו לרשותו של פרגי לא היו כוכבי-על, בלשון המעטה. איש לא יעלה על הדעת לכלול את צמד החלוצים הפותחים דאז, אנדי קול ודווייט יורק, בנבחרת כלשהי של השדים האדומים. בגמר הבלתי נשכח מול באיירן מינכן, עלה בהרכב, בגלל השעייתם של רוי קין ופול סקולס, שחקן השבדי אלמוני העונה לשם ייספר בלומקוויסט. מי שחושב שהסגל הנוכחי של יונייטד אפור, כדאי שייזכר היטב בדייויד מיי שניצח על החגיגות כאשר טיפס מעל כולם בתמונה הקבוצתית המפורסמת. בכל מקרה, באיירן עלתה על יונייטד בכל פרמטר בקאמפ-נואו, והיתה ראויה לניצחון מוחץ. אפילו קארסטן יאנקר, החלוץ הגרמני הגמלוני, הפציץ את המשקוף במספרת. שני החילופים של הסקוטי שינו בסופו של דבר את התמונה.

בדקה ה-67 נשלח למגרש טדי שרינגהאם הוותיק כחלוץ שלישי על חשבונו של בלומקוויסט. בדקה ה-81 נכנס גם אולה-גונאר סולשיאר, הסופר-סאב האולטימטיבי. השינוי הטקטי עבד היטב, אך הניב את הפירות רק בתוספת הזמן המטורפת ביותר אי פעם. דווקא תרומתו של שרינגהאם זכורה פחות, למרות שהוא חתום על השוויון ובישל את שער הניצחון, אותו הבקיע הנורבגי הפנומנלי. מעולם לא היה בגמר גביע האלופות צמד חילופים מושלם מסוג זה.

פרגי השפיע באופן מהותי על עשרות שחקנים שעברו תחת ידיו במהלך השנים, אך ברור לחלוטין שעבודתו עם וויין רוני, בכל ההיבטים, היא המדהימה מכולן. המנג'ר רכש בקיץ 2004 ילד מופרע בן 18 שהצטיין בעיקר כחלוץ מטרה עם מהירות מסחררת וסיומת טובה. הוא זיהה ברוני כישורים מסוג אחר לגמרי, והפך אותו, בתהליך איטי והדרגתי, לאחד השחקנים הרב-גוניים והיעילים ביותר בעולם. אין חלוץ שמשקיע יותר זמן ומרץ בעבודה הגנתית שחורה מאשר רוני. אין חלוץ שיודע לבנות את המשחק כפליימייקר אמיתי ולחלק מסירות עומק מדודות כמוהו. ספק רב אם מנג'ר אחר היה מגלה בו את הגאונות החבויה.

השינוי על המגרש לווה גם בתמורות המנטליות שעבר השחקן הצעיר. אמנם רוני לא הפך למלאך, אך פרגוסון יודע היטב שזה בלתי אפשרי. מצד שני, האם רוני מודל 2004 היה מעלה על דעתו להגיד לפני גמר ליגת האלופות הקודם מול ברצלונה, לפני שנתיים, כי הוא רואה באנדרס אינייסטה את השחקן הטוב ביותר בעולם? רוני הוא הפרויקט המושקע ביותר בקריירה של פרגוסון, ולכן ניתן היה להבחין כי הסקוטי פגוע עד עמקי נשמתו במסיבת העיתונאים באוקטובר האחרון, בה הודיע על כוונתו של הכוכב לעזוב. זו גם הסיבה המרכזית לכך שהסולחה היתה מהירה ומוחלטת. גם רוני מבין, בתוך תוכו, שלא יזכה עוד למורה דרך כמו פרגוסון.

פרגוסון הודיע זמן רב מראש על כוונתו לפרוש מכדורגל בתום עונת 2001/02, אבל דווקא התוצאות העגומות שיחקו תפקיד משמעותי מאוד בהחלטה לחזור בו מכוונתו. תחילת העונה לוותה בספקולציות בלתי פוסקות על היורשים האפשריים, והדבר פגע קשות בכושרה של הקבוצה. תאמינו או לא, אבל באוקטובר ונובמבר עברה יונייטד תקופה של חמישה הפסדי ליגה בשבעה משחקים, וגם הודחה בשלבים מוקדמים מאוד מהגביע האנגלי ומגביע הליגה. את העונה האומללה סיימו השדים האדומים ללא תואר אחרי שהפסידו בחצי-גמר ליגת האלופות ללברקוזן. חמור מכך – לראשונה מאז הקמת הפרמייר-ליג היא לא הצליחה להתברג בין שתי הראשונות בטבלה הסופית, כשהיא רחוקה 10 נקודות מהאלופה ארסנל.

לו היה דבק פרגוסון בהחלטתו המקורית לפרוש, הוא היה מסיים 16 שנים באולד-טראפורד עם טעם מר מאוד בפה. אמנם רשימת התארים שלו היתה מרשימה מאוד גם אז, אבל בשורה התחתונה הוא היה מפסיד בהשוואה ההיסטורית לא רק עם מאט באזבי, אלא גם עם ביל שאנקלי ובוב פייזלי. הסקוטי הבין היטב ששגה כבר באמצע העונה. בפברואר 2002 הוא האריך את החוזה בשלוש שנים, ובכך שם קץ לחוסר היציבות במועדון. כבר ב-2003 זכתה יונייטד באליפות מזהירה, ומאז שאלת הפרישה עולה רק כאשר פרגי נמצא במצב רוח מבודח.

כאשר עמד לסיים את כהונתו ב-2002, ציינו פרשנים רבים שהטעות המרכזית שלו נעשתה אחרי עונת הטרבל, כשלא השכיל לרדת מהבמה בשיאו. בדיעבד ברור שאלה היו דברי הבל, אולם כעת הופכת הסוגיה להיות רלוונטית מאי פעם. אם ינצח את ברצלונה בוומבלי בעונה בה הוא מגשים את חלומו הגדול ביותר ושובר את שיא האליפויות של ליברפול, יעלה פרגי לגבהים שאינם ניתנים לשחזור. מכאן אפשר רק לרדת, ובגיל 69 המחשבה הזו עשויה להדאיג אותו מאוד. אם יניף את גביע האלופות ב-28 במאי, לא יהיה עיתוי מושלם יותר מבחינת הסקוטי להכריז על סיום הקריירה האדירה שלו. 25 הוא מספר קסום – רבע מאה על ספסל קבוצה אחת! אם יתמהמה, עוד עלולים להגיד שפיספס את הרגע המושלם כאשר תיקלע יונייטד למשבר בשנים הקרובות. את תואר גדול המאמנים באנגליה איש כבר לא ייקח מסיר אלכס, אך ייתכן מאוד שההחלטה לפרוש בשיא רק תחזק את מורשתו המפוארת.