אי אפשר לקנות שיטה

"כשאנשים שואלים אותי אם סביליה היא המועדון השלישי בגודלו וחשיבותו בספרד, אני נוהג לענות להם שזה המועדון הכי טוב בעולם", חוזר ואומר חוסה מריה דל נידו, נשיא המועדון מבירת אנדלוסיה, לכל דורש. דל נידו לא שכח שבתחילת המילניום עוד שיחקה הקבוצה בליגה השנייה, אולם הוא גם מודע לתפנית הדרמטית שעשתה הקבוצה, ששמה יצא למרחקים בשנים האחרונות, שהיא זכתה בלא מעט תארים והרבה יוקרה, אבל בעיקר שהשיטה שהנהיג במועדון היא מופת ודוגמה לכל הקבוצות בספרד ובעולם. הסיפור של סביליה מוכיח כי עקביות, דבקות במטרה, חזון וראייה לטווח ארוך יכולים לשרת כל אחד. הסיפור הזה הוא הרבה יותר מסיפור על מועדון כדורגל.

בעונת 2000 ירדה סביליה לליגה השנייה, כשמצבה המקצועי והכלכלי בכי רע. האוהדים לא פקדו את הראמון סאנצ'ז פיחואן, שנשאר מיותם רוב הזמן. ב-2002 נבחר דל נידו לנשיא ולקח את המועדון שהיה שרוי בחובות כבדים תחת חסותו. "הוא מתעניין רק בכסף וכדורגל", אמר עליו פעם מקורב שלו. מרגע הכתרתו הבין הנשיא שסביליה זקוקה לכיוון ודרך ברורים. הוא מינה את האיש שיחולל לו את המהפכה ושהופקד על ההסתכלות לטווח רחוק, ראמון רודריגז ורדחו, המוכר יותר בכינויו - מונצ'י. שני דברים מרכזיים הוצבו למונצ'י כמטרה. ראשית, לפתח את מחלקות הנוער של המועדון מהמסד ועד הטפחות, כדי שיוכלו להסתמך עליה בשעת צרה. שנית, להקים מערך סקאוטינג חובק עולם. גם מונצ'י הבין למה לדל נידו חשובה הגישה: "שחקנים ומאמנים הולכים, אך הפילוסופיה תמיד נשארת. סביליה זה עסק לכל דבר עם אנשי המקצוע הטובים ביותר שיש. כולם משלימים אחד את השני ועובדים לפי תמה אחת", הוסיף המנהל הכל יכול. "המודל הזה מונחה על ידי הנשיא, והתפקיד שלנו הוא ליישם אותו".

תחת עינו הפקוחה של מונצ'י הקימה הקבוצה את מערך הסקאוטינג בין הגדולים בעולם הכולל כיום כ-700 סקאוטים בכל רחבי תבל. העבודה שלהם היא לבחור בפיצנטה את השחקנים הטובים ביותר ולהקדים את שאר הקבוצות הגדולות. מערך זה כה יעיל ואיכותי עד שסקאוטים של קבוצות אחרות עוקבים אחרי אלו של סביליה במטרה לראות במי הם חושקים. גם את המטרה השנייה שלו השיג מונצ'י. מחלקת הנוער של המועדון היא מהמפותחות והטובות ביותר בגלובוס ומונה כ-400 שחקנים ב-22 קבוצות. "הוכחנו לא אחת שאנחנו טובים מאוד בקניה ומכירה של שחקנים", אמר מונצ'י. "עם זאת, אנו רוצים להיות יציבים ומאוזנים ולהישאר בטופ של הכדורגל העולמי. החוכמה היא לא רק להחתים שחקנים, אלא לנהל מדיניות נבונה של מערך צעיר, כך שלא נצטרך לקנות שחקנים במיליוני יורו".

המדיניות של סביליה, עליה מדבר מונצ'י, היא לקנות שחקנים אנונימיים באופן יחסי, להשביח אותם ואז למכור אותם לכל המרבה במחיר. חוסה אנטוניו רייס, ז'וליו באפטיסטה, סרחיו ראמוס, דני אלבס, סיידו קייטה, קרלוס מארצ'נה ועוד ועוד. את אלבס למשל מכר דל נידו ב-32 מיליון יורו, אותם השיג לאחר שאמר על ההצעה המקורית של בארסה שעמדה על 25 מיליון: "בסכום הזה הם יוכלו לקבל רק את הנעליים שלו". הרשימה המובאת של השחקנים אותם מכרה סביליה בשנים האחרונות היא רק חלקית ומצומצמת, ועם זאת, המדהים הוא שגם כעת, המאגר של הקבוצה נראה כבלתי נדלה עם שחקנים כמו לואיס פביאנו, פרדי קאנוטה, רנאטו, חסוס נבאס ועוד. את מירב הכסף שהיא משלשלת לקופה היא לא מבזבזת בקנייה של אחרים, אלא משקיעה ומנתבת בהמשך שינוע גלגלי המדיניות החכמה שלה. "אין למועדון שלנו כותרת – 'קבוצה שמוכרת שחקנים', אבל כשמגיע מישהו שמוכן לשלם סכום אטרקטיבי אז נמכור", ביאר מונצ'י את המדיניות.

המודל של סביליה נחל הצלחה כה גדולה, עד שנשיא ריאל מדריד הנכנס פלורנטינו פרז רצה לחטוף את המנהל המקצועי הקיץ, אולם זה נשאר נאמן למקור. "אם דל נידו אמר שהוא רוצה שאשאר, אני אשאר". את הישארותו של מונצ'י אפשר להבין גם מההבנה העיוורת בין בעלי התפקידים. "הנשיא מעולם לא אמר לנו 'לא' על שחקן שרצינו להביא, וצוות הסקאוטים לא הביא אף פעם שחקן שהמאמן לא רצה, כולנו עובדים בתיאום ושיתוף. אם המאמן רוצה מגן שמאלי נייד ונמוך, לא נביא לו מגן ימני, סטטי וגבוה. עם זאת, לא נביא שחקן שהמאמן רוצה אם אין לנו דוחות חיוביים עליו".

אחרי מספר שנים של השקעה, המועדון החל לקצור את פירותיו עם שדרת הפיקוד שכללה את דל נידו, מונצ'י והמאמן חואנדה ראמוס. הקבוצה היוותה גורם מרכזי ומשמעותי בצמרת הליגה, הסאנצ'ז פיחואן חווה פריחה מחודשת וכוכבו של המועדון זרח מחדש. סביליה זכתה בשני גביעי אופ"א רצופים - 2006 ו-2007 (דבר שאף קבוצה, זולת ריאל מדריד (1985, 1986) לא עשתה), בגביע הספרדי (2007), בסופרקאפ האירופי (2006) והספרדי (2007). ב-2007 היא גם סופסוף השיגה את מה שרצתה - כרטיס לליגת האלופות לראשונה בתולדותיה, לאחר שסיימה שלישית, לא לפני שנתנה מאבק עיקש לריאל וברצלונה על האליפות.

עונת 2007/8 נפתחה עם שתי מהלומות כבדות. הראשונה, מותו על המגרש של קשר הבית אנטוניו פוארטה, דבר שהכניס את העיר והקבוצה לאבל עמוק. עד היום, בכל משחק בית, קמים האוהדים של סביליה בדקה ה-16 (המסמלת את מספר החולצה אותה לבש השחקן) ומוחאים כפיים לזכרו. המכה השנייה הייתה עזיבתו הבלתי צפויה של השותף לתהליך ההזנקה של המועדון לפסגה, המאמן ראמוס שעבר לטוטנהאם. "העזיבה של חואנדה הייתה קשה בעיקר בגלל התזמון. הוא אמר שהוא כנראה יעזוב בסוף השנה, כך שהיינו רק בתחילת העבודה על התוכניות למנולו חימנז", הסביר מונצ'י, "אלא שאז הוא הפתיע ועזב".

לכתו של ראמוס, כפי שגם אפשר להיווכח היום, פגע בסביליה אולי בטווח הקצר אבל הרבה יותר בו בטווח הארוך. דל נידו אמר עוד כשראמוס אימן: "אני חושב שבקבוצה שלי יש את השחקנים והמאמן הכי טובים בעולם, אבל לכל אחד יש תחליף. למערכת המוסדרת שלנו יש שיטה וכל אחד שעוזב יוחלף במישהו אחר, טוב יותר". מי שהוקפץ במקומו של ראמוס היה מנולו חימנז (45), שהעביר, למעט עונת הפרישה שלו את כל חייו המקצועים כשחקן (אוחז בשיא מועדון של 354 הופעות ב-14 שנים) וכמאמן בסביליה. ב-2000, שנתיים אחרי שפרש, מונה למאמן קבוצת המילואים, עד שבתחילת 2007 קודם לקבוצה הבכירה. "סופסוף השגתי את מה שרציתי אחרי שנים שעבדתי בצל", אמר עם מינויו. "סביליה יכלה להחתים כל מאמן, אך היא האמינה בי".

החיבור של חימנז עם הקהל עדיין לוקה בחסר, כשהוא זוכה ללא מעט ביקורת לאחר הפסדים, כפי שקרה למשל במחזור הראשון של העונה הנוכחית אחרי ההפסד לוולנסיה. אלא שבעל הבית ממשיך להאמין בו וזה מה שקובע. "אנחנו רצים למרחקים ארוכים", אמר דל נידו. "ידענו שזה יכול לקרות כשמינינו אותו וכשהארכנו לו את החוזה, כי זה כבר נמשך שנה וחצי".

אלא שאחרי אותו הפסד הגיעו ארבעה ניצחונות ליגה רצופים ושני ניצחונות באלופות, וסביליה נראית כעת כאחת הקבוצות החמות ביותר עם חוד התקפה קטלני. אז מהם הדברים, בנוסף למה שכונן מונצ'י, שממשיכים לעבוד עבור הקבוצה? במועדון קיים צוות בן 12 פסיכולוגים המספק מענה רחב לשחקנים בכל הגילאים. מותו של פוארטה למשל הכניס שחקנים רבים לחדרי הטיפול, כשהעבודה נעשית כמובן גם באופן שוטף. לאחד הכישרונות הגדולים של הקבוצה, חסוס נבאס, התקפי חרדה, בגינם נופה בעבר מסגל הנבחרת הצעירה של ספרד ואיתם לדוגמה מתמודדים בקליניקות. "המטפלים רואים עד שמונה שחקנים שונים בשבוע", אומר הפסיכולוג הבכיר מיגל אנחל גומז. "אנחנו עובדים על התמודדות עם עצבים, דיכאון, שליטה עצמית במצבי לחץ, אמונה עצמית וראייה של הצלחה".

גם הכושר הגופני, הסיבולת והעמידות של שחקני סביליה הם מהטובים שיש. האיש שאחראי על התזונה במועדון, אנטוניו אסקריבאנו, עזר למספר שחקנים לא מבוטל להשיל אי אילו קילוגמרים והוא מפורסם בספרד בעיקר בזכות נוסחת הפלא שהוא רוקח, המכילה לא פחות מ-40 אלמנטים (ויטמינים, מינרלים, חלבונים ועוד) ושאותה השחקנים צורכים בהפסקות המשחקים. "אנחנו מספקים להם אוכל כדי שיהיו חזקים, בריאים ועם המשקל הנכון, ודבר נוסף שנותן להם במחצית הרבה מאוד אנרגיה", הסביר אסקריבאנו, אך לא חשף כמובן את הסוד.

ויש כמובן את האוהדים שחזרו כבר מזמן ליציעים ומפוצצים ואת האצטדיון. כיום, אחרי תקופת השפל, כל הכרטיסים מכורים מראש והביקוש רק גובר והולך. במועדון כבר החליטו להרחיב את האצטדיון כדי לספק מענה לדורשים. בסביליה לא חשבו לבנות אצטדיון אחר ולעזוב את הסאנצ'ז פיחואן (על שמו של הנשיא לשעבר) הביתי כל כך. מאז שנפתח ב-1958 הפסידה הקבוצה במסגרת אירופית פעם אחת בלבד, כשנבחרת ספרד לא הפסידה שם אף פעם. סיד לואו, כתב אנגלי המסקר שנים רבות את הליגה הספרדית, אמר על האצטדיון: "אני אוהב אותו, האוהדים מספקים אווירה אדירה. זה אצטדיון עם הרבה רעש ואמוציות". האוהדים השרופים מכונים 'ביריס', והם נקראים כך כהוקרה על פועלו של השחקן הגמבי אלחאג'י מומודו ניג'ה שכונה בזמנו 'בירי-בירי' ועשה חיל בקבוצה. ההצלחה של דל נידו כה גדולה, שאפילו רוב רובו של הקהל, שמגיע מהצד השמאלי של המפה הפוליטית במדינה רוויית היצרים, מוחל ומקבל באהבה את הנשיא הימני, שאביו אף היה חבר במפלגה הפאשיסטית והפרנקופילית.

"אשתקד, במחצית השנייה של העונה סביליה הייתה הקבוצה הטובה ביותר מבין קבוצות הליגה, מלבד ריאל ובארסה. השנה אנחנו רוצים להוות אלטרנטיבה לריאל". אמר חימנז ללא משוא פנים וללא חשש. גם חלק מהפרשנים סבורים שלקבוצה יש סיכוי. "סביליה היא היחידה שיכולה להתמודד עם ריאל וברצלונה על האליפות", אמר הפרשן אלפונסו לואיזה.

סביליה חזקה כלכלית. "אנחנו הקבוצה השנייה הכי רווחית בספרד - לפני ברצלונה וקצת אחרי ריאל מדריד", אמר דל נידו. היא מחזיקה בפילוסופיית משחק התקפית. "הגישה, הרצון והתשוקה שלנו זה לשאוף תמיד לניצחון", אמר חימנז. כעת, כל שנותר מבחינתה זה לזכות באליפות, לאחר 64 שנים ללא אחת כזו. "לא משנה מה התוצאה נגד ריאל תהיה, אני בטוח שזה יהיה משחק אטרקטיבי, אבל כמובן שניצחון יהפוך אותו ליפה עוד יותר", הוסיף המאמן. אלא שמלבד יופי ויוקרה רבה, ניצחון כזה יעיד ששמות מפוצצים וקנייה מכל הבא ליד הם לא תחליף לדרך מובנית ותהליך ארוך.