מה המטרה שלך, דייגו?

בין שלל הסלבריטאים שהגיעו לחיגנטה דה ארוז'יטו ברוסאריו על מנת לתמוך בנבחרת ארגנטינה במשחקה מול ברזיל, היה גם אחד, גבריאל באטיסטוטה שמו. חלוץ העבר הנפלא, שעוד ב-2007, ממקום מושבו באוסטרליה, טען כי "בארגנטינה חייבים סקורר בהתקפה - מישהו שיפגין נוכחות ברחבת היריב ויהווה כתובת לכדורים שמספקים הקשרים", שוחח לפני המשחק עם חברו דייגו מראדונה, שאמר כי היה רוצה להיות צעיר ב-20 שנה כדי להיות על המגרש. בסוף הערב המאכזב, לאחר ההפסד הצורב 3:1, גם בראשו של המאמן הארגנטינאי ודאי חלפה המחשבה: מה היה קורה אילו באטיסטוטה היה צעיר בעשור?

ארגנטינה שיחקה טוב מול ברזיל. אמנם לא כדורגל מהפנט כפי שמצפים מנבחרת עם כשרונות בסדר הגודל הזה, אך בהחלט צורת משחק חיובית ביחס למשחקים הקודמים בתקופתו של מראדונה. הכל נכון עד לאיזור המסוכן, שם העסק נתקע. בזמן שברזיל הציגה חלוץ מרכזי קטלני בדמותו של לואיס פביאנו, שניצל את המצבים המעטים בצורה נהדרת והרשית פעמיים, שחקני ארגנטינה נזכרו בהרנן קרספו שכבש צמד ב-1:3 על ברזיל במוקדמות לפני ארבע שנים, ושיוועו לכתובת התקפית שפשוט לא הייתה שם.

דייגו לא חרג ממנהגו, שוב פתח עם ליאונל מסי וקרלוס טבז וללא חלוץ רחבה טיפוסי (מספר 9, כמו שאוהבים לכנות זאת בארגנטינה) ושילם את המחיר. כך גם הוא וגם באטיסטוטה נאלצו להיזכר בצער ב-5 בספטמבר 1993, בדיוק 16 שנים קודם לכן, אז הושפלה ארגנטינה במונומנטל – כשבאטיסטוטה מיואש על כר הדשא, מראדונה על סף דמעות ביציע וסרחיו גויקוצ'אה מוציא חמישה כדורים קולומביאנים מהרשת - ונגררה למשחקי פלייאוף מביכים מול אוסטרליה. מראדונה חזר אז לנבחרת כמושיע והאלביסלסטה פילסה את דרכה למונדיאל. הפעם, כשהוא על הקווים ובאטיסטוטה הרחק משם, צריך דייגו למצוא מושיע אחר.

לאורך השנים שיחקה ארגנטינה עם חלוץ מטרה, גם אם הדומיננטיות שלו באה לידי ביטוי פחות ביכולת ויותר במבנה הפיזי ובנוכחות. כשהגיע באטיסטוטה לנבחרת הלאומית קיבלו הארגנטינאים את החבילה בשלמותה. שחקן חוד עם יכולת טכנית מופלאה, בעיטה אדירה ומשחק ראש טוב, שלרוע מזלו החל לככב בשלהי תקופת מראדונה ולפני עלייתו של מסי ולכן נאלץ להסתפק בתואר אחד בלבד – קופה אמריקה 93', בו כבש צמד בגמר ונבחר לשחקן המצטיין – התואר האחרון של ארגנטינה הבוגרת.

כשאלפיו באסילה, קודמו של מראדונה בתפקיד ומי שאימן גם בתקופת הקופה אמריקה של באטיסטוטה, בחר לשחק עם מסי וטבז כצמד ההתקפי שלו וספג בשל כך ביקורות, הוא טען בפני מקורביו כי לשתיים מהנבחרות המרשימות בהיסטוריה - ברזיל של טוסטאו ב-1970 והולנד של יוהאף קרויף 1974 - לא היה חלוץ מרכזי של ממש. באסילה, שעוד הספיק בתחילת הקמפיין הנוכחי להשיג נקודות שמתגלות עתה כקריטיות, שילם את המחיר על היכולת המאכזבת לאחר ההפסד 1:0 בצ'ילה.

הציפייה הייתה, ללא כל קשר לזהות המאמן, שארגנטינה קודם כל תחזור למקורות ותשים את מבטחה בחלוץ חוד אמיתי. אלא שהמציאות טפחה שוב על פניהם של אוהדי האלביסלסטה. מראדונה עשה מאמץ קטן, בניסיון לצאת ידי חובה, וניסה לשלב את דייגו מיליטו בהרכב. אבל כשחלוצה של אינטר לא עמד במשימה, למרות רקורד הכיבושים המרשים מהליגות של ספרד ואיטליה, נזנח הרעיון לאלתר לטובת המשך כינונה של 'התקפת הגמדים'.

הדרישה לחזור למקורות לא עלתה בקנה אחד עם רצונותיו של מראדונה, שכנראה לא מאמין בחלוצים העומדים לרשותו וחש כי אינם נמצאים ברמה המתאימה. מרסלו ביילסה, מאמנה המצליח של נבחרת צ'ילה, עסק בחלק ניכר בתקופתו כמאמן ארגנטינה בסוגיית באטיסטוטה או קרספו. ביילסה, חסיד שיטת ה-3-3-1-3 ההתקפית, סבר כי "אין מקום לשני חלוצי רחבה קלאסיים. חלוץ אחד הוא הכרחי, אחרת כל השיטה מאבדת מערכה". מראדונה החליט לקחת את העניין צעד קדימה, וויתר גם על חלוץ המטרה היחיד.

בחודשים האחרונים, לאחר שתמה תקופת הניסויים וההמצאות, החליט דייגו לדבוק בשיטת ה-4-4-2 בגרסתה האנגלית, אך כמובן ללא מקור הכוח המרכזי שלה – חלוץ המטרה. בסגנון המשחק הזה מרבית יתרונותיה של ארגנטינה נעלמים, כשהמרחקים הגדולים בין חוליית הקישור לשני השחקנים הקדמיים בולטים לעין, וצמד החלוצים מתקשה להסתדר עם הבידודים והכדורים האורכים. אנחל די מאריה, קשרה של בנפיקה שנעדר ממשחקיה האחרונים של ארגנטינה עקב השעיה, לא יכול לשכוח כיצד שלח שני כדורי רוחב בפתיחת המשחק הביתי נגד פראגוואי בשנה שעברה, והחלוצים כלל לא ניסו ליצור איתם מגע.

האיש שסובל יותר מכולם מהיעדר החלוץ הוא דווקא מסי, שאת משחקיו הטובים בנבחרת עשה לצד חלוצים מסוגו של קרספו. מראדונה ניסה לנפח את הבטחון של כוכב ברצלונה וטען שההתקדמות שביצע עולה על שלו עצמו, אך שכח שמסי רגיל לשחק עם חלוץ דומיננטי לפניו ואת זה הוא מונע ממנו כעת. במקום לבצע גיחות מהאגפים כמו שהוא אוהב, ולנצל תנועה ללא כדור של החלוץ על מנת להפתיע את ההגנה, נאלץ מסי לא פעם להיות האיש שמפנה שטחים ומעסיק את עורף היריב. כך, כשהוא בודד כמעט לגמרי מול ההגנה שניצבת מולו, גם יכולותיו האינדיבידואליות יוצאות הדופן לא מסייעות לו. "ארגנטינה חייבת למצוא בדחיפות מספר 9, בעיקר אם דייגו רוצה להרוויח את כישוריו של מסי", קבע מרטין איולה ביומון 'אולה'. מסי, בסתר ליבו, ודאי מצטרף לקריאה.

"ארגנטינה חסרה כתובת בהתקפה" – זהו המשפט שחוזר על עצמו בתקשורת הספורט הארגנטינאית לאורך כל קמפיין המוקדמות. "המהלך המתבקש במצב שנוצר הוא לשחק עם חלוץ מטרה, אבל מראדונה כשחקן הלך תמיד לכיוון הבלתי צפוי, בחר במהלכים מפתיעים והצליח", נכתב ב'קלארין'. "עכשיו הוא לומד על בשרו שכמאמן הדברים נראים אחרת לגמרי".

אז מי יכול לשמש אותה כתובת? קרספו מבוגר, מיליטו לא ניצל את ההזדמנות וחלוצי הליגה המצטיינים של השנתיים האחרונות טרם הוכיחו שהם מסוגלים לבצע את השדרוג. גונזאלו היגואין, ששמו עולה ללא הרף בהקשר הזה, נשאר בחוץ מסיבות שונות ומשונות, כשהשמועות האחרונות ממדריד מדווחות על רומן קצרצר בינו לבין רעייתו של גבי היינצה, כמה ששימש כטריגר לאי זימונו. מראדונה רואה בהיינצה את אחד משחקני המפתח שלו בסגל, בעיקר מבחינה חברתית, ולכן לא יעשה צעד שעלול לפגוע בו. "כנראה שהכל עניין של פוליטיקה, ולהיגואין פשוט אין את זה", התרעם דייגו טורס ב'אל פאיס'. "לצערנו, מדובר במקרה נדיר של שחקן שלא מתעניין בכוח ולא משתייך לקליקות".

כך נותרה אופציית ליסנדרו לופז כריאלית, ואולי גם המתבקשת ביותר. למרות שהוא לא גבוה במיוחד (1.74 מ') ולא התברך ביכולות הטכניות של מסי או סרחיו אגוארו, מדובר בכובש שערים מדופלם כפי שהוכיח בשנותיו בפורטו ובחודשים הראשונים כשחקן ליון. חלוץ שיכול להוסיף לתפקיד תשוקה ודינמיות שחסרות לא רק בחוליית ההתקפה הארגנטינאית אלא בסגל כולו. 'השור הזועם', קוראים ללופז אוהדי ליון, ואנרגיות שכאלה יכולות היו לסייע לארגנטינה, במיוחד באווירה שנוצרה ברוסאריו במשחק מול ברזיל. "הוא כמו גאטוסו, רק בצורה של חלוץ, אני פשוט אוהב את זה", פירגן מבלוט ארדינג מפריס סן ז'רמן לזעם המתפרץ של ליצ'ה, והודה כי היה שמח לסגל זאת גם לעצמו.

לאחרונה זוכה החלוץ בן ה-26 לתמיכה הולכת וגדלה בקרב הציבור הרחב והתקשורת בארגנטינה, שנחשפו לתג המחיר הגבוה שהוצמד לו (24 מיליון יורו שילמה ליון לפורטו בקיץ) ולשעריו במוקדמות ליגת האלופות. "שמעתי עליו כשהוא שיחק בראסינג, אבל הוא לא קיבל את מלוא תשומת הלב כי לא השתייך לבוקה או ריבר", סיפר ל'פראנס פוטבול' מאורו סטו, הבלם הארגנטינאי של טולוז. "אני מקווה שעכשיו הוא מתחיל לקבל את ההתייחסות הראויה". אולי כעת, בלית ברירה בשל פציעתו של טבז וכשהוא עם הגב לקיר, ישוב מראדונה לשחק עם חלוץ מטרה ויזרוק את לופז למים הקרים. מה כבר יש לו להפסיד?