ביאנצ'י. זה בדם

כחודש לאחר האליפות הדרמטית בה זכתה בוקה ג'וניורס, יצאה הקבוצה למחנה אימונים באזור הררי ופסטורלי. הבוסטרוס התאכסנו ב-28 חדרים ששכרו עבור הקבוצה בארבעה קומפלקסים רחבי ידיים של מלון מפואר. מחירו של כל חדר 475 פסוס ללילה לאדם (כ-137 דולר), סכום גבוה מאוד במונחים ארגנטינאיים. רק שני אנשים זכו לכבוד מלכים ושוכנו בסוויטות הטובות ביותר במלון, מהן ניבט נוף עוצר נשימה. הראשון היה נשיא הקבוצה, חורחה אמור אמיל, והשני שזכה לכבוד המלכים היה המנג'ר החדש שמונה לא מכבר לקבוצה, קרלוס ביאנצ'י.

ב-1 ביולי 2004, אחרי שהפסיד בגמר גביע הליברטדורס לקבוצה הקולומביאנית אונסה קלדאס, החליט ביאנצ'י לסיים את דרכו כמאמן בוקה. ביאנצ'י רצה לזכות בגביע היוקרתי בפעם הרביעית בחמש שנים כמאמן הקבוצה, אלא שבעיטות עונשין מ-11 מטרים הכריעו אותו במשחק הגומלין. ההפסד במינאלס, קולומביה, הוביל אותו להחלטה לסיים את הקדנציה השנייה הנהדרת שלו בבוקה. לאחר מכן הוא עבר לאמן את אתלטיקו מדריד, אלא שחוסר ההצלחה משווע בקבוצה הספרדית הביא את ביאנצ'י לרדת מהבמה ולא לשוב אליה עוד.

במשך שנים רדפו אחריו קבוצות וניסו לשכור את שירותיו, אבל ביאנצ'י סירב בתוקף לכל הצעה. עד בוקה. הוא הסכים להצעה המפתה שלה ושב לקדנציה שלישית במועדון, הפעם בתור מנג'ר, הסמכות המקצועית העליונה מעל המאמן, האיש שאחראי על מדיניות הרכש של המועדון וזה שמתווה את הדרך מבחינה מקצועית. אז מה גרם לביאנצ'י לחזור אל תוך הקלחת אחרי יותר מ-3.5 שנים?

לומר שהכדורגל הארגנטינאי עובר מהפכה או שינוי מן הקצה אל הקצה יהיה דרמטי מדי, אולם לאחרונה צצה לה תופעה הולכת וגדלה של מנג'רים מקצועיים. אם זה היה אחד או שניים, אפשר היה להגדיר זאת כחריגה מן הכלל, אבל כאשר ארבע קבוצות, שלוש מהן בזמן האחרון ממש, ממנות לעצמן מנג'ר מקצועי, זוהי אכן מגמה שיש אשר יאמרו מבורכת.

הראשונה לעשות כן ובעצם זו שהיוותה את המודל הייתה לאנוס. לאחר שרמון קבררו זכה באליפות עם הקבוצה (אפרטורה 2007) הוא עבר לתפקיד המנג'ר, כשהוא משאיר את מושכות האימון בידיו של לואיס זובאלדיה. קאבררו עבר לבנות ולטפח את הדור הצעיר של הקבוצה ולהתוות את המדיניות. חג המולד האחרון הביא איתו את הבשורה בגדול. לאחר שנים של שחיתות נבחרה בניואלס אולד בויס הנהלה חדשה. אצל ההנהלה הקודמת המאמנים היו בובות שמנחיתים עליהן שחקנים כדי לעשות קופה. ההנהלה החדשה שנבחרה עשתה לזה סוף עם מינויו למנג'ר של גוטסבו דזוטי, שחקן עבר של המועדון. ולז סרספילד עשתה את זה עם כריסטיאן בסאדאס, וכעת הצטרפה גם בוקה לטרנד.

המשותף לכל המנג'רים היא העובדה שכל אחד מהם מזוהה מאוד עם הקבוצה. הם בעצם החוט המקשר בין ההנהלה לבין דרגי השטח קרי צוות האימון, הצוות הרפואי, צוות המנהלה, האוהדים ועוד. רוב האנשים היושבים בהנהלות הם כאלה שאוהבים את הענף ואת הקבוצה, אבל הם לא תמיד היו שחקנים והידע המקצועי שלהם לא גדול. "אני האיש המגשר בין ההנהלה לאנשי המקצוע", הסביר בסאדאס את תפקידו. "אני לא אחראי מבחינה טכנית על השחקנים והתפקוד במגרש, אך יש לי חלק גדול בקבלת ההחלטות של המועדון. יש דברים שרק בסמכותו של המנג'ר לקבוע. אם זה יעבוד, אנחנו נהיה חלוצי המהפכה".

בענף הכדורגל רווחת טענה שלשחקן גדול קשה להיות מאמן מצליח ולעשות את מה שהוא עשה על כר הדשא גם מחוצה לו. זוהי כוחה של תפיסה, אולם אפשר להביא מספיק דוגמאות כדי להפריך זאת, וקרלוס ביאנצ'י הוא אחד הגדולים. אגב, הנחה נוספת שגויה לגבי ביאנצ'י היא הרקע ממנו צמח. כיוון שהוא המאמן הכי מצליח בתולדות בוקה, נהוג לחשוב ששם הוא החל את הקריירה. אלא שביאנצ'י הוא תוצר מחלקת הנוער של ולז סרספילד. מגיל 11 הוא שיחק בקבוצה וכשהיה בן 18 עלה לקבוצה הבוגרת של המועדון שם שיחק שש שנים (ובקדנציה שנייה עוד ארבע). כשחקן עשה ביאנצ'י חיל בליגה הצרפתית כשהיה מלך השערים במשך חמש שנים. הוא כבש בכל הקריירה 393 שערים ב-562 משחקים בארגנטינה וצרפת. מי היה מאמין שקריירת האימון שלו תהיה יותר מרשימה.

אחרי שבע שנים כמאמן בכדורגל הצרפתי (84'-91'), פנה ביאנצ'י לקדנציה ראשונה ומרשימה ביותר בוולז. אחרי אותה הצלחה הוא חצה ב-96' שוב את האוקיאנוס בשביל להביא את הבשורה שלו לאיטליה. אולם הוא נכשל ברומא ועזב את הקבוצה באמצע העונה. גם אחרי שתי הקדנציות המאוד מוצלחות שלו בבוקה, שוב ניסה ביאנצ'י את מזלו באירופה, כשאימן, כאמור, בעונת 2005/6 את אתלטיקו מדריד. אלא ששוב הוא היה רחוק מאוד להצליח.

שתי המכות הללו באירופה גרמו לו לקחת צעד אחורה. הוא עבר לכורסת הפרשן הנוחה. הוא עבר לכתוב טור שבועי בסניף הדרום אמריקאי של אתר ESPN וניסה ליהנות מהחיים. באותו זמן הצעות רבות זרמו אליו, אך את כולן הוא דחה. אחרי התפטרותו של אלפיו באסילה מהנבחרת, התארגנה קבוצת אנשים שקמה וקראה למינויו בפעם הראשונה. אותה קבוצה אף התאגדה יום אחד והפגינה מתחת לחלונו של נשיא ההתאחדות, חוליו גרונדונה, במטרה שימנה אותו למאמן הנבחרת.

עד כדי כך גדולה הסלידה של ביאנצ'י מאימון כנראה, עד אשר הוא טרח להכניס בחוזהו החדש בבוקה סעיף האומר כי גם במקרה ואיסצ'יה יתפטר או יפוטר, הוא (ביאנצ'י) לא יחליף אותו בעמדת המאמן. ייתכן שהרתיעה מהעבודה היומיומית השוחקת של המאמן היא זו שמנעה ממנו לשוב לקווים. הוא המשיך במסע ההתנערות שלו אפילו במסיבת העיתונאים אחרי שמונה למנג'ר כשאמר: "יהיה לי משקל גדול בהחלטות שהמועדון יקבל, אבל, שימו לב, אני לא זה שינצח או יפסיד משחקים".

עוד לפני שקיבל ביאנצ'י את ההצעה לחזור לבוקה, ניסו בוולז למנות אותו למנג'ר. במועדון לא שכחו לו את השנים היפות הן בתור שחקן והן בתור מאמן והיו מוכנים ללכת מאוד לקראתו, אך הוא העדיף להישאר בחוץ ואמר כי הוא מעוניין להמשיך בחופש. זמן מה אחר כך קיבל את הקריאה מבוקה, אותה, כידוע, כבר לא דחה. בוולז מאוד התאכזבו.

כפי שניתן להבין, בוקה הפעילה על ביאנצ'י מסעות שכנוע רבים כדי להביאו למועדון. זה כלל, כמובן, גם הגשת הצעה מפתה מאוד, עד אשר סגן הנשיא של המועדון מאוריציו מאקרי הסתייג ממנה וטען שהעלות של ביאנצ'י גבוהה מאוד. אחרי המינוי, כל שלמאקרי נותר זה להביע תקווה שהוא אכן יצליח: "נצטרך לראות האם ביאנצ'י יהיה יצרני עבור המועדון ויוביל אותו לתארים".

אז מה עוד היה שם שמשך את ביאנצ'י להיעתר להצעה ולחזור לכדורגל? מלבד האתגר שבתפקיד החדש, בבוקה הצליחו להוכיח לו מעל לכל ספק, החל מהנשיא, כלה במאמן איסצ'יה ועד אוהדי הקבוצה כי הם חפצים בשירותיו ומעוניינים מאוד שהוא יגיע. "למה חזרתי לבוקה? הם תפסו אותי ברגע של חולשה", התוודה ביאנצ'י. "ראיתי הרבה כנות בדבריו של הנשיא והבנתי שהם ממש רוצים אותי במועדון".

בבוקה רצו פיגורה ברמה המקצועית שתמשוך שחקנים. הם הבינו כי גם הם צריכים את אותו חוט מקשר בין הצוות הניהולי למקצועי. הנשיא אמיל התראיין לפני זמן מה ואמר ש"הוא אינו מבין כלל בכדורגל". אמירה זו של אמיל לא נזרקה כך סתם לחלל האוויר. "מדבריו, באמת האמנתי שהוא לא יודע כלום בכדורגל ולכן הביאו אותי", העיד המנג'ר ביאנצ'י.

ביאנצ'י קיבל גם את הרושם מקברניטי הקבוצה שמרחב הפעולה שלו מבחינה מקצועית גדול דיו כדי לפעול כפי שהוא חושב לנכון. מדבריו של ביאנצ'י עולה כי הוא מאמין שידיו בבוקה לא יהיו כבולות כתוצאה מגחמות וקפריזות של ההנהלה ושהיא תאפשר לו באמת להכתיב את סדר היום המקצועי. "הבנתי שלא יהיו שום הפרעות מצידה של ההנהלה ולכן הסכמתי להגיע", הסביר ביאנצ'י את החלטתו.

יתרה מזאת, הבאתו הייתה גם סוג של פשרה לגבי הישארותו של איסצ'יה במועדון. למרות שזכה עם הקבוצה בטורניר האפרטורה, הראשון שלה מאז לכתו של באסילה לנבחרת, בבוקה היו חילוקי דעות גדולים בקשר להמשך דרכו במועדון. בהנהלה וגם בקרב שחקני הקבוצה לא הייתה תמימות דעים לגבי איסצ'יה ויכולותיו. המאמן קשור מאוד לחואן רומן ריקלמה ושחקני הקבוצה לא כל כך אהבו את החיבור הזה, כך שהבאתו של ביאנצ'י יכולה לפתור את הקונפליקט הפנימי במועדון.

ביאנצ'י עצמו לא מתרגש יתר על המידה מהמינוי: "כבר עשיתי זאת פעם בתחילת שנות ה-90' בפריז סן ז'רמן", הזכיר לכולם. הוא טרח להבהיר כי תהיה קיימת הפרדה מוחלטת בין גזרות העבודה של איסצ'יה ושלו: "לא אתערב אף פעם באימונים שאיסצ'יה יעביר ובטקטיקה שלו על המגרש. חדר ההלבשה הוא שלו ואני לא אחדור לו למרחב. יש מקומות בהם לא אחצה קווים אדומים".

כבר לאחר מכן התחיל ביאנצ'י לעבוד. בבוקה מחפשים שוער, וביאנצ'י החל במגעים אינטנסיביים עם שוער העבר של הקבוצה, רוברטו אבונדנסיירי, על מנת להשיבו מחטאפה. אבל ביאנצ'י לא מסתכל רק על הרגע, אלא מרחיק לכת עם המטרות שלו וכבר רוצה להתחיל לזלול תארים מחדש. "ב-8 ביולי אני רוצה לראות אתכם חוגגים", אמר ביאנצ'י לשחקניו באחת מאסיפות הקבוצה הראשונות בהן נכח, ולא, הוא לא התכוון לליגת הקלאוסורה. הוא רוצה לראות את בוקה מניפה את גביע הליברטדורס בפעם השביעית בתולדותיה.