ההגדה והאגדה: אסתר רוט שחמורוב מפסידה מדליה במונטריאול

ארבע שנים אחרי הטראומה הנוראית של טבח הי"א במשחקי מינכן, אסתר רוט-שחמורוב חזרה למשחקים האולימפיים, הפעם במונטריאול, והוכיחה שהיא אחת מאצניות המשוכות הטובות בעולם כשסיימה שישית בריצת הגמר ל-100 מטר בזמן של 13:04 שניות.

חמש הרצות שהקדימו את רוט-שחמורוב היו מזרח אירופאיות. כל מי שמכיר, אפילו קצת, את ההיסטוריה של ענפי הספורט האולימפיים בכלל ושל האתלטיקה הקלה בפרט יודע שבתקופה הזאת כמעט כל ספורטאית בכירה מהגוש המזרחי נעזרה בחומרים ממריצים לשיפור הביצועים, בין אם רצתה בכך ובין אם לא. אז נכון שאף אחת מבין חמש הרצות שהקדימו את שחמורוב מעולם לא נתפסה על חם או הודתה בכך, אבל היעדר הבדיקות באותה תקופה לצד התחכום של צוותי האימון ממזרח גרמניה וברית המועצות אפשרו באותו עשור וגם בזה שאחריו תוצאות לא הגיוניות שכללו שיאי עולם שמחזיקים מעמד עד היום. לכל הפעולות הנוראיות האלו היו אינספור עדויות שנחשפו בעיקר אחרי נפילתו של הגוש הקומוניסטי.

יוהנה שאלר-קלייר ממזרח גרמניה ניצחה באותה ריצה בזמן של 12:77 והקדימה את שתי הסובייטיות טטיאנה אניסימובה ונטליה לבדייבה. גודרון ברנד ממזרח גרמניה סיימה רביעית וחמישית היתה גרז'ינה רבז'טין הפולניה. באותם משחקים גרפו נשות מזרח גרמניה את רוב המדליות בתחרויות האתלטיקה והשחיה. רנטה סטשר, שסיימה שניה בריצת ה-100 לנשים במונטריאול והייתה האלופה במינכן 72' סיפרה לאחר נפילת החומה כי הכריחו אותה להשתמש בחומרים ממריצים לאורך כל התקופה הזאת, גם כשביקשה להפסיק מחשש שלא תהיה פוריה ללדת. והיו סיפורים מזעזעים בהרבה כמו של אצנית המשוכות רנאטה נויפלד שברחה למערב רק אחרי שגידלה שפם ודיברה בקול טנור כתוצאה משימוש מאסיבי בטסטוסטרון, ושל הודפת כדור הברזל היידי קריגר שהפכה בסופו של דבר לאנדראס קריגר בגלל נזק בלתי הפיך כתוצאה מהסמים.

בשורה התחתונה, כל האצניות המזרח גרמניות בשנות השבעים היו למעשה קורבנות של משטר הזוי כשמי שניהל את מערכת הספורט היה מנפרד אוואלד, איש המפלגה הנאצית שהפך לימים לשר הספורט ויושב ראש הוועד האולימפי המזרח גרמני במשך שלושה עשורים. הוא ניצל את מעמדו כדי להמשיך ולבצע פשעים במשך עשרות שנים בספורטאים וספורטאיות, שאם היו מסרבים ליטול תרופות על בסיס יומיומי היו מסתבכים עם השטאזי, המשטרה החשאית המזרח גרמנית.

כלומר, אין צל של ספק שאם היו מתנהלות בדיקות סמים תקינות במשחקי מונטריאול 1976, רוט-שחמורוב היתה עומדת על הפודיום. ומה היה קורה אם המדליה האולימפית הראשונה של ישראל היתה מגיעה דווקא מהענף האולימפי היוקרתי ביותר? כנראה שמהיסטוריית הספורט שלנו היו נחסכים אחוזים גדולים מההתלהבות של זכייתה של מכבי תל אביב בגביע אירופה שנה לאחר מכן, התלהבות שנמשכת עד לימים אלה.

תחשבו על זה, שחמורוב היתה מספקת את ההישג הספורטיבי המשמעותי הראשון בתולדותיה של מדינת ישראל (מבלי להתחשב בהעפלה למונדיאל 1970) והאתלטיקה הקלה היתה זו שזוכה למינוף לו זכתה בסופו של דבר קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. כנראה שאי שם בהיסטוריה שלנו חיכה שמעון מזרחי של האתלטיקה לפריצה הגדולה שלא הגיעה. במקום שמלכת הספורט תהפוך לענף הספורט הלאומי שלנו והשני במידת הפופולאריות אחרי הכדורגל, עשה זאת בסופו של דבר הכדורסל. במקום שאליפויות אירופה והעולם באתלטיקה ייצרו בישראל באזז מטורף, עושים את זה כיום טורנירי פיינל פור שאף אחד באירופה לא ממש מודע לקיומם, ושלפני עידן האינטרנט היינו בטוחים שהם אכן שמים אותנו במפה. אז אומרים ש"סמים עושים אותך כזה קטן", וזה כנראה מה שסמי המרץ של מזרח אירופה עשו לאתלטיקה שלנו.