מחממים את הפרקט: השארלוט בובקאטס

באו: אדם מוריסון (מכללת גונזגה, נבחר שלישי בדראפט) אותלה הרינגטון (שחקן חופשי משיקגו), וולטר הרמן (שחקן חופשי ממלאגה).

הלכו: ג'ומיין ג'ונס (שחקן חופשי, עזב לפיניקס) קארים ראש (שחקן חופשי).

חמישייה: ריימונד פלטון, מוריסון, ג'ראלד וואלאס, אמקה אוקפור, פרימוז ברזץ'.

ספסל: נייט, מלווין איליי, שון מיי, הרמן, ברנרד רובינסון, אלן אנדרסון ומט קארול.

מאמן: ברני ביקרסטאף (מתחיל את עונתו השלישית במועדון).

מאזן העונה שעברה: 26 נצחונות ו-56 הפסדים (מקום 13 במזרח).

אולם: השארלוט בובקאטס ארינה (19,026 צופים).

הבובקאטס התחילו את עונתם השניה בליגה בלי יותר מדי ציפיות, כיאה לקבוצה צעירה שנשמרה מחוזי ענק, כדי להיבנות באיטיות וביסודיות. לאחר דראפט מוצלח למדי, שהביא את שון מיי (בחירה 13) וריימונד פלטון (בחירה חמישית), ציפו בקבוצה ללא יותר מהמשך ההתפתחות של אוקפור, כניסה חלקה של הצעירים לליגה, ואולי לגלות שעוד צעיר או שניים יוכיחו את עצמם כשחקנים לגיטימיים שאפשר לבנות עליהם לעתיד.

תחילת העונה הפתיעה גם את האופטימיים שבאוהדי שארלוט המעטים עד מאוד, ונתנה המון תקוות לקבוצה. לאחר חודשיים הבובקאטס יכלו להתגאות במאזן של 10:10, בעיקר תודות לעונת הפריצה של ג'ראלד וואלאס, שרבים צפו אותה אבל מעטים חשבו שתהיה כל כך מרשימה. וואלאס הפך לשחקן הראשון מאז דייויד רובינסון שמעמיד ממוצעים של יותר מ-2 חטיפות ו-2 חסימות למשחק, להם הוא הוסיף 15.2 נקודות ב-53.8 אחוזים מהשדה ו-7.5 כדורים חוזרים. יחד עם אוקפור הם סגרו את הרחבה, והעונה נראתה ורודה.

אלא שבשלב זה התחילה סדרת פציעות, שעליהן אמר ביקרסטף שבכל שלושת עשוריו בליגה לא ראה כמוה. אוקפור החמיץ 56 משחקים (קרסול), שון מיי 59 (גב), וואלאס החמיץ 27 (כל איבר בגוף), והבובקאטס ניצחו רק עוד 16 משחקים מה-62 שנותרו להם.

הרווח של העונה האומללה היה בחירת הדראפט השלישית, בה נטל הנשיא החדש שמינה הבעלים בוב ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, את אדם מוריסון, קלע מחונן, בעל חכמת משחק ונחישות, שמושווה – כמו כל פורוורד לבן שמסוגל לקלוע – ללארי בירד. זה היה המהלך הראשון של ג'ורדן בקבוצה, אחרי שהסכים לנהל לחברו את העסק מהבחינה המקצועית. ל-MJ, כידוע, יש עבר בצפון קרוליינה, אבל גם עבר בוושינגטון, שם הוא מרגיש שנוצל על ידי הבעלים אייב פולין. בתקופה שהוד אוויריותו שיחק בוויזארדס הוא מכר לקבוצה את כל הכרטיסים, אבל מיד כשפרש נבעט החוצה. כעת ג'ורדן משתדל לא להיות הפנים של המועדון, ובתקשורת האמריקאית עדיין מחפשים את הציטוטים הראשונים שלו בנוגע לקבוצה שנבנית בעיר. אפילו השחקנים בקושי שמעו או ראו אותו, שכן הוא בכלל גר בשיקגו.

ג'ורדן המשיך הקיץ את הגישה של ביקרסטף, ולא החתים שחקנים חופשיים יקרים. זה ישאיר לו 25 מיליון דולר פנויים מתחת לתקרה בקיץ הבא. זו תהיה שעת המבחן של הבעלים ג'ונסון, שלא נראה כמו מישהו שאוהב להכניס את היד לתיק. כרגע המועדון שלו מפסיד כמה מיליוני דולרים בשנה, תפוסת הקהל הולכת ומצטמקת (ירידה מכעשרת אלפים מנויים לפחות מ-6,000), והספונסרים לא ממש עומדים בתור (לכן האולם נקרא "השארלוט בובקאטס ארינה"). מצד שני, ג'ונסון מעולם לא ניהל עסק מפסיד, אז ספק אם הוא צריך צרור עצות מלוני הרציקוביץ'. המבחן השני יהיה של ג'ורדן, שלא ממש הוכיח את עצמו כמנג'ר גדול בימיו בבירה (מי אמר קוואמי בראון בבחירה ראשונה בדראפט ולא קיבל?).

מדד הכיף:

הבובקאטס שיחקו התקפה לא רעה בכלל גם בעונה שעברה, עם 97 נקודות למשחק (18 בליגה). המגמה הזו רק תתעצם העונה עם הצטרפותו של המפציץ מוגנזגה. וואלאס יהיה אחראי על הדאנקים היפים, מוריסון ופלטון על השלשות, ואוקפור על ההגנה ומשחק הפנים. בסך הכל, אפשר לצפות לכמה רגעי הייליטס מהקבוצה העונה.

עונה ללא פציעות מצד אוקפור ו-וואלאס תוכל לתת לקבוצה איזון גם בצד ההגנתי, שלא ממש היה קיים בעונה שעברה, כשהבובקאטס ספגו מעל 100 נקודות למשחק. השתלבות של ריימונד פלטון בחמישייה ודקות של שון מיי ואיליי יחזקו את הקבוצה גם בתחום הגובה והמסה, שהיו חסרים מאוד הגנתית.

הקבוצה תהיה מעניינת בעיקר בזכות התפתחות הצעירים בה. פלטון הראה ניצוצות של רכז–סקורר מצוין, מיי נראה לא רע בכלל במשחקים המעטים ששיחק, לאוקפור יש הרבה מה להוכיח אחרי העונה הזוועתית שעבר, וכמובן - ג'ראלד וואלאס בשנת חוזה ומוריסון עם טון של ציפיות. בוגר גונזגה אמור להפוך אט אט לאופציה הראשונה בהתקפה של הקבוצה, וברבע הרביעי וכששעון ה-24 מתחיל לתקתק, הכדור יהיה בידיים הבטוחות של המשופם הנחוש. אם אכן יפתח לצידו של וואלאס, השניים אמורים להחליף עמדות בהגנה, שאינה בדיוק הצד החזק של מוריסון.

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

ארה"ב הביאה מוסרים מצוינים למונדובאסקט, אבל משחק מסירות אמיתי לא היה שם. הבנת המשחק הלוקה בחסר של האמריקאים, ביחד עם חוסר הכימיה הקבוצתית הביאו לביצוע אנמי בהתקפה והפכו את ארה"ב לפגיעה. הבובקאטס בנו את הקבוצה לא רק סביב מוסרים טובים, אלא סביב שחקנים עם הבנת משחק מצויינת כמו אוקפפור, מוריסון ונייט.

צרה נוספת של האמריקאים היתה הקליעה מבחוץ, שלא היתה שם ברגעי ההכרעה ובכלל. גם כאן הבובקאטס נראים לא רע, עם פלטון ומוריסון שאמורים להביא את הבשורה מדאון-טאון, וברזץ ומיי בעלי הקליעה הטובה מחצי מרחק. כשאוקפור יחפש העונה למי למסור החוצה מהפוסט, האפשרויות שלו יהיו מגוונות ומוצלחות.

הפתרון הפשוט ביותר, שגם בו נקטו בשארלוט, הוא פשוט להביא שחקנים לא אמריקאים. ברזץ הסלובני יפתח עונה שלישית ברציפות בעמדת הסנטר, והקבוצה התחזקה גם בגברתן ממאלגה, וולטר הרמן, בעל הניסיון האירופי העשיר. מוריסון אמנם נולד בעולם החדש, אבל מבחינת אופי המשחק והיכולות יכול היה בהחלט לענות לשם מוריסונוביץ' או מוריסונאוסקאס.

מועמד לפריצה:

על מוריסון נכתבו לא מעט מילים, הפריצה הגדולה צריכה לבוא מכיוונו של ריימונד פלטון. הרכז המצוין כבש אחרי פגרת האול סטאר את המקום בחמישייה של שארלוט, והוליך משם את הרוקיס בנקודות (16.7 למשחק), בשלשות (2 למשחק) והיה השני באסיסטים (7.6 למשחק, אחרי כריס פול עם 8). אם יצליח לשמור על יכולת דומה הוא ישתדרג ויהפוך אחד הרכזים הטובים בליגה.

מועמד לדעיכה:

קצת קשה לדבר על דעיכה בקבוצה צעירה כמו הבובקאטס, עם 14 שנות נסיון בליגה לכל החמישייה, אבל נראה שהסיכון הגדול טמון בגב של אמקה אוקפור. על בעיות הבריאות שלו דיברו עוד כשנבחר בדראפט, אבל הוא נראה טוב מאוד כשזכה ברוקי העונה. בעונה הקודמת זה כבר נראה הרבה פחות טוב, כשהחמיץ את רובה וגם כששיחק היה פחות טוב מעונת הרוקי שלו. לאחר שתואר כ"בן וואלאס עם יכולת התקפית", אוקפור בסכנה להפוך לגרסה שחורה של סם בואי

תסריט אופטימי: פלטון ממשיך את סיום העונה שעברה, אוקפור משחק 82 משחקים, וואלאס מגרד את האול-סטאר ומוריסון מצדיק את הציפיות. הבובקאטס מפספסים את הפלייאוף בקצת, ומתנחמים בהגרלה מצויינת בלוטרי שמביאה לקבוצה את גרג אודן. אגב, פלטון מדבר על המקום השישי במזרח. שיהיה בריא.

תסריט פסימי: פלטון חוזר לספסל, אוקפור משחק 8 משחקים, וואלאס גומר את העונה לפני האול-סטאר ומוריסון נראה כמו קית ואן הורן. הבובקאטס מסיימים אחרונים בליגה, ומתאכזבים מהגרלה גרועה בלוטרי.

תחזית: לבובקאטס יש לא מעט כשרון, ומוריסון נראה אמיתי יותר מוואן הורן/ שצ'רביאק, אבל חוסר הנסיון והפציעות יגבילו אותם. בעונה בריאה יחסית הם מסוגלים להגיע ל- 35 נצחונות, כשפציעות יגבילו אותם לסביבות ה-30. בכל מקרה, הרגע המותח ביותר של הקבוצה יהיה הלוטרי בקיץ.