גג לילד המוכשר

באו: ספידי קלקסטון (שחקן חופשי מניו אורלינס), לורנזן רייט (שחקן חופשי מממפיס), שלדן וויליאמס (בחירה 5 בדראפט).

הלכו: אל הארינגטון ןג'ון אדוארדס (בטרייד לאינדיאנה).

חמישייה: קלקסטון, ג'ו ג'ונסון, ג'וש סמית', מרווין וויליאמס, זאזה פאצ'וליה.

ספסל: ג'וש צ'ילדרס, רויאל אייבי, טיירון לו, שלדן וויליאמס, סלים סטודמאייר, רייט.

מאמן: מייק וודסון (עונתו השלישית בקבוצה).

אולם: הפיליפס ארינה (20,300 מקומות)

האוהדים באטלנטה לא ממש נהנו בשתי העונות האחרונות. מן העונה של 2004/05 הם יצאו עם 13 ניצחונות עלובים וגם בעונת 2005/06 הם סיימו עם 26 ניצחונות – כפול מהעונה הקודמת, אבל עדיין לא מרשים. מה שכן, אטלנטה הולכת ונבנית מחדש, ואת הניצנים של מה שאנו עתידים לראות אפשר היה להתחיל להרגיש בחצי השני של העונה שעברה. ההוקס, אשר ויתרו על בוריס דיאו בקיץ שלפני העונה, החלו לפדות את הצ'ק הגדול של ג'ו גו'נסון אשר החל להיראות יותר ויותר כמו שחקן הפרנצ'ייז עליו הולכת להיבנות הקבוצה בשנים הבאות, וגם מרווין ויליאמס החל להראות ניצנים של שחקן שיהיה פעם גדול, אפילו שבינתיים הקבוצה ויתרה בשבילו על כריס פול, מהלך שהביא הרבה ביקורת, ואולי בצדק, על ההנהלה.
אטלנטה היא קבוצה צעירה ביותר שההווה שלה אינו משנה כיוון שהכל שם נבנה לקראת העתיד.

מבחינה זו מטרת העונה שעברה הייתה באופן הברור ביותר לתת עוד ניסיון משחק לשני הג'ושים הצעירים והמוכשרים (סמית' וצ'ילדרס), וכן להתחיל להריץ את מרווין וויליאמס, הכל כדי להכין את הבמה לעונה הנוכחית, שגם מטרתה תהיה להכין את הקרקע לקראת העונה שאחריה. בינתיים בלטו שם בשנה שעברה אל הרינגטון, שנתן עונת כדורסל טובה, אבל עזב בקיץ לטובת אינדיאנה, וכן פרץ קדימה הסנטר הגרוזיני זאזה פאצ'וליה, אשר הפתיע עם עונה טובה למדי (11.7 נקודות, 7.9 ריבאונדים, 1.1 חטיפות).

בסך הכל ההוקס של 2005/06 הייתה קבוצה צעירה מאד, מעניינת, אבל חלשה מאד בהגנה, בעיקר בכל הקשור לריבאונד בכלל, ולריבאונד הגנה בפרט. כל אלו הסתכמו בעונה לא תחרותית בעליל, משהו שגם בתוך תהליך הבניה באטלנטה, מקווים שם שישתנה כבר בעונה הקרובה.

מדד הכיף:

אטלנטה תמשיך השנה להציג קבוצה פחות תחרותית אבל מאד מעניינת. עם סוללת שחקנים אולטרה מסקרנים יכול אדם לחשוב שכבר השנה ההוקס יאיימו על הפלייאוף, ובעצם למה לעצור בסיבוב הראשון? אך כמו שבשנה שעברה המספרים האישיים הנאים וניצוצות הכשרון לא הצליחו להיתרגם למספר משמעותי של ניצחונות, כך גם השנה קרוב לוודאי שעיקר תשומת הלב תינתן להמשך ההתקדמות של הצעירים ולבניית זהות קבוצתית אחידה אשר תקרב את אטלנטה אל חוף המבטחים של הפלייאוף כבר בשנה הבאה, ובאופן יציב בשנים הבאות.

התוספת של ספידי קלקסטון היא המשמעותית ביותר בתום הקיץ האחרון של ההוקס, כיוון שספידי מהווה שדרוג בעמדת הפוינט גארד לעומת טיירון לו הוותיק, ולא פחות חשוב הוא יאפשר לג'ו ג'ונסון לחזור לעמדה מספר 2 האהובה עליו כאשר יהיה רכז אמין אשר יספק לו כדורים ויאפשר לו להתרכז במה שהוא הכי אוהב ועושה הכי טוב- לקלוע.

אטלנטה צירפה בקיץ האחרון גם את לורנזן רייט, אשר אמור לתת דקות מנוחה לזאזה פאצ'וליה ולתת להוקס אופציה סבירה לשיפור משחק הפנים שלה. למרות זאת, ההוקס צפויים להמשיך לשחק משחק מהיר וקצבי (בניצוחו של הספידומטר קלקסטון) ולאפשר לצעירים המוכשרים כמו שדים שלה לייצר מצבי קליעה סבירים בפנים ובחוץ מתוך משחק של נמוכים, כאשר מארווין וויליאמס יקבל כנראה את המפתחות לעמדת הפאוור פורוורד (אחרי סדרת הופעות מרשימה בליגת הקיץ), ופאצו'ליה ימשיך לשחק כסנטר.

מסקנות מכישלון ארה"ב במונדובאסקט:

המסקנות ברורות במקרה של אטלנטה. מי שמצפה לראות את אטלנטה מייצרת קבוצה תחרותית ברמת פלייאוף כבר השנה עלול ככל הנראה להתאכזב, מכיוון שטים USA הראתה שללא תיאום מופתי בין שחקנים צעירים הכישרון לבדו לא מספיק. כולנו ראינו את זה על אטלנטה של 2005/06 והשאלה היא אם עוד שנה תספיק לייצר את הכימיה הקבוצתית הכה נדרשת מקבוצה עם אספירציות פלייאוף.

מועמד לפריצה:

אתם תבחרו. כל מי שמתחת לגיל 24 מועמד לפריצה אמיתית כבר השנה. והיות ומדובר ברוב ההרכב של ההוקס, אפשר לומר באופן כמעט ציורי - אטלנטה הוקס מועמדת לפריצה כבר השנה. אם תדחקו אותי אל הקיר, אומר שמרווין וויליאמס הצעיר (בן 20) נראה הכי מבטיח ועשוי לעשות את קפיצת המדרגה הכי משמעותית כבר השנה.

מועמד לדעיכה:

הקבוצה, כעיקרון, בדרך למעלה. כל אחד מהצעירים נראה כמי שמועמד לפריצה וממש לא לדעיכה, מה שמותיר את ג'ו ג'ונסון כמועמד עם פוטנציאל מסויים לדעיכה עם חזרתו הצפויה לעמדה מספר 2 על המגרש (אם כי אני לא מהמר על דעיכה כזו). מועמד נוסף הוא הסנטר פאצ'וליה, אשר פרץ בשנה שעברה, אך לא ברור אם יהיה מסוגל להמשיך בקו ההתקדמות גם השנה.

תסריט אופטימי:

אטלנטה תריץ השנה הרבה את מרווין וויליאמס, סאלים סטודמאייר, ג'וש סמית', גו'ש צ'יילדרס, וזאזה פאצ'וליה, כולם בני 24 או פחות, כאשר גם המנצח על התזמורת, ג'ו ג'ונסון, רק בן 25. כל ההורמונים, האדרנלין, האהבה למשחק והכי חשוב- הכישרון, יתחברו ביחד ואטלנטה תהפוך להיות לא פחות ולא יותר לקבוצה המעניינת בליגה. כל העולם יבין סופית שנבנה כאן משהו טוב ומיוחד, כאשר ההוקס יעברו סיבוב בפלייאוף וישאירו הרבה ציפיות לעונה הבאה.

תסריט פסימי:

אטלנטה תריץ השנה הרבה את מארווין וויליאמס, סאלים סטודמאייר, ג'וש סמית', גו'ש צ'יילדרס, וזאזה פאצ'וליה, כולם בני 24 או פחות, כאשר גם המנצח על התזמורת, ג'ו ג'ונסון, רק בן 25. הכל טוב ויפה, אבל קבוצה תחרותית לא תצא מזה, ואטלנטה שוב תסתכל על הבובקטס כמדד להצלחה. במרץ היציעים באטלנטה ילכו וידלדלו, כאשר אפילו האוהדים עם המנויים יעדיפו לשבת בבית בסלון ולצפות שם ב"מארץ' מאדנס" של המכללות.

תחזית:

אטלנטה הוקס של 2006/07 היא בשורה התחתונה קבוצה מרתקת. מי לא רוצה לראות עד כמה מוכשר ג'וש סמית? עד כמה ורסטילי ג'וש צ'ילדרס, עד כמה טוב מארווין וויליאמס ועד כמה ג'ו ג'ונסון הוא שחקן מן השורה הראשונה בליגה? אטלנטה ככל הנראה עדיין לא מספיק תחרותית, אבל כבר בשנה הבאה היא יכולה להיות כזו. בינתיים השנה, המשך קו השיפור (13 ניצחונות ב-2004/05, 26 ניצחונות ב-2005/06) הוא המטרה וההוקס ישמחו לשבת על מספר ניצחונות אשר משקיף (ביום בהיר...) לכיוון ה-40. אולי תהיה שם תחושה, באיזור פברואר, שניתן לעשות ריצה לפלייאוף עוד השנה, אבל זה כנראה לא יקרה.