לחזור להיות דרים טים

באו: פרנסיסקו אלסון (שחקן חופשי מוגבל מדנבר), ג'קי באטלר (שחקן חופשי מוגבל מניו יורק), מט בונר ואריק וויליאמס (בטרייד מטורונטו), ז'ק ווהן (שחקן חופשי מניו ג'רזי).

הלכו: ראשו נסטרוביץ' (בטרייד לטורונטו), נאזי מוחמד (שחקן חופשי, עזב לדטרויט), ניק ואן אקסל (פרש).

חמישייה: טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי, ברוס בואן, טים דאנקן, פרנסיסקו אוברטו (אלסון)

ספסל: מייקל פינלי, ברנט בארי, רוברט הורי, ווהן, באטלר, בונר, בנו אודריך, אלסון (אוברטו).

מאמן: גרג פופוביץ' (בתפקיד מ-1996. ג'נרל מנג'ר מ-1994, כאשר בארבע השנים האחרונות חולק את התפקיד עם אר.סי ביופורד).

מאזן העונה שעברה: 63 ניצחונות ו-19 הפסדים.

אולם: ה-AT&T סנטר (18,797 מקומות).

עונה מוזרה עברה על הספרס אשתקד. דאנקן העמיד את הממוצעים הנמוכים שלו בקריירה בנקודות (18.6), אחוזים (48.4) וריבאונדים (11), בפחות מ-35 דקות למשחק; ג'ינובילי החמיץ 17 משחקים בגלל שלל פציעות ולא הצליח לשחזר את עונת האליפות המופלאה מ-2005; מייקל פינלי וברנט בארי לא הרשימו יתר על המידה; בעוד ניק ואן אקסל היה פשוט רע. ולמרות כל זאת, סן אנטוניו סיימה במקום הראשון במערב, והייתה רחוקה עבירה מטופשת אחת של ג'ינובילי בשניות הסיום של משחק מספר שבע מול דאלאס, מלקבל הזדמנות לחזור לגמר ה-NBA.

אחת הסיבות המרכזיות להצלחה של הספרס בעונה הרגילה הייתה יכולתו של טוני פארקר, שנבחר לראשונה למשחק האולסטאר בזכות ממוצעים של 18.9 נקודות, ב-54.8 אחוזים מהשדה ו-5.8 אסיסטים. בפלייאוף, כרגיל יש לומר, הוא לקח צעד אחורה, ומי שמילא את החלל - או יותר נכון חזר למקומו הטבעי - הוא דאנקן, שהחל לבלות 41 דקות על הפרקט, והראה שכששמים את הכסף על השולחן ואת הכדור בידיים שלו פעם אחר פעם, הוא עדיין יכול להיות השחקן הטוב בעולם. מול דאלאס נתן הביג פונדמנטל את מה שייתכן שהייתה הסדרה הטובה ביותר בקריירה של מי שזכה כבר בשלוש אליפות - עם 32 נקודות ב-55 אחוזים מהשדה. הוא פשוט שיחק כמו חיה מתחת לסלים, והיה בלתי ניתן לעצירה, כולל 41 נקודות בהפסד במשחק השביעי מול המאבס. ברגע שדאלאס עברה להרכב נמוך יותר, עם ג'ייסון טרי ודווין האריס, פופוביץ' הניח את שלושת הגבוהים שלו (מוחמד, ראשו והורי) על נפטלין, ועבר לשחק עם פינלי כ-4 ודאנקן כ-5. בסופו של דבר, כידוע, זה לא הספיק.

בקיץ נפטר פופ מהמשכורת המעיקה של נסטרוביץ', ואיפשר למוחמד לעזוב לדטרויט. במקום שני הסנטרים הללו הוא החתים את אלסון ההגנתי על חוזה של 6 מיליון לשנתיים ואת באטלר המוכשר על חוזה של 7 מיליון לשלוש שנים. ויחד עם אוברטו, שמרשים בינתיים במחנה האימונים של הספרס בצרפת (פתח בחמישייה בניצחון על וילרבאן), אין ספק שסן אנטוניו שוב הצליחה להשתדרג מבחינה מקצועית תוך כדי רקימת עסקאות מבריקות מבחינה כלכלית. לאור הנטייה החדשה של המאמן ללכת לעיתים קרובות על סמול בול, בונר צפוי לקבל דקות בעמדה מספר 4, ולתרום בקליעה מבחוץ. ווהן יתפוס את תפקיד הרכז המחליף במקומם של ואן אקסל המיותר, ואודריך המאכזב, שאפילו לא מצליח להישאר בריא עוד לפני שהעונה החלה. בכל מקרה, עולה הרושם שבארי יהיה מנהל המשחק העיקרי בדקות המנוחה של פארקר, עם נבחרת צרפת לאליפות העולם ביפן.

מדד הכיף:

תמיד היו לספרס של פופוביץ' מקום חמים ונעים אצלי בלב, בין אם בזכות העובדה שהם משחקים משחק קבוצתי לתפארת מדינת טקסס, בין אם בגלל הכימיה הנדירה שלהם (בטח במונחים של ספורט מקצועני באמריקה), ובין אם כי יש אנשים שאוהבים - ואני ביניהם - לראות קבוצות הגנה כותשות את היריבה.

אבל סן אנטוניו בעצם פונה לכל סוגי האוהדים: מי שאוהב לראות שחקן פנים מתודי עושה את העבודה בצורה יעילה מבלי להשתחל לעשרת המהלכים של השבוע - ימות על טימי; מי שמעדיף גארדים אתלטיים שמשתחלים בדרכם לטבעת - יעדיף את מאנו וטוני; פינלי, בארי והורי תורמים את הקליעה מבחוץ; בואן חונק את הסקורר המוביל של היריבה - והרי לכם קבוצה שמתאימה לכל המשפחה. בעונה הקרובה החליטו המפיקים ללכת אפילו על קונספט "אופנתי" יותר, אולי כדי לפנות לקהל הילדים המתבגרים ולהגביר את הרייטינג, עם כדורסל יותר מהיר ואטרקטיבי.

מסקנות מהכשלון של ארה"ב במונדובאסקט:

את המסקנות שמנהל הנבחרת האמריקאית, ג'רי קולאנג'לו, מסיק היום מהכשלון ביפן, פופוביץ' כבר הסיק בתחילת העשור. שילוב הזרים הפך לנורמה (יליד ארה"ב אחד פתח בחמישייה של הספרס מול וילרבאן, לעומת שניים בקבוצה הצרפתית). בנוסף, לא תשמעו על קרבות אגו במועדון הזה, תודות בעיקר לניהול האנושי של פופ, לבחירת השחקנים שלו, וכמובן למזגו הנוח של דאנקן. בסך הכל הסגל מאוזן ומנוסה, ותתקשו למצוא בו נקודות חלשות, מלבד כמובן האחוז המזעזע מהקו (רק פינלי חצה בעונה שעברה את קו ה-80 אחוזים).

מועמד לפריצה:

אחרי שפארקר פרץ בעונה שעברה, לא נותרו מועמדים קלאסיים לקטגוריה הזו. דאנקן כנראה ימשיך לשחק פחות מ-35 דקות במהלך העונה, ולכן הממוצעים שלו צפויים להישאר פחות או יותר אותו דבר, מה שמשאיר לנו רק את עמנואל. הארגנטינאי אמנם העביר את הקיץ באליפות העולם, אבל בסן אנטוניו לא מתרגשים ומספרים כי הוא מסוג השחקנים שחייבים לשחק בכל עונות השנה. קואץ' פופ ישים טוב טוב לב לא לשחוק את ג'ינובילי לפני הפלייאוף, אבל תהיו בטוחים שהעונה החלשה שלו אשתקד תיתן לו מספיק מוטיבציה להראות שהוא עדיין בשורה הראשונה של השחקנים הטובים בעולם.

מועמד לדעיכה:

פינלי קלע בעונתו האחרונה בדאלאס 15 נקודות, ובסן אנטוניו הסתפק ב-10, כך שהוא המועמד הראשון לרכב אל עבר השקיעה. מצד שני, בפלייאוף הוא קיבל יותר דקות והתפוקה עלתה גם היא. הורי נראה רע כל העונה, ואחר כך גם לא היה אפקטיבי בפלייאוף, אבל לפני שנספיד אותו נזכיר שגם לפני עונת האליפות של 2005 היו לו שני פלייאופים רעים זה אחרי זה. ככה שבמקרה שלו זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. נשארנו עם ברוס בואן בן ה-35, שסימני גילו המתקדם צריכים להתחיל להשפיע עליו במוקדם או במאוחר. מכיוון שבהתקפה בכל מקרה לא בונים עליו, ייתכן כי הדיפנס כבר לא יהיה אותו דבר. אבל כדאי לזכור שזוהי עונתו האחרונה בחוזה, ולספרס אפשרות להשאירו עונה נוספת - ואלו הלחם והחמאה של כל שחקן כדורסל שמחפש לשאוב מוטיבציה.

תסריט אופטימי:

העונה הרגילה שוב עוברת בשיוט, עם הרבה מנוחה לכוכבים והמשך הבלטתו של פארקר, שמספיק גם הפעם למקום הראשון במערב עם יותר מ-60 ניצחונות. בפלייאוף מוכיחים אוברטו את אלסון את באטלר שהם בהחלט שדרוג בצבע ממוחמד את נסטרוביץ', ודאנקן וג'ינובילי שוב חוזרים לזרוח בדרך לגמר המערב מול דאלאס, בה הם נוקמים את ההדחה מהפלייאוף הקודם. בגמר מנסה טימי להשוות את מספר הטבעות שעונד שאקיל, והורי עוקף את שניהם בסיבוב עם אליפות מספר 7.

תסריט פסימי:

הפציעות ברגליים של דאנקן לא עוזבות אותו, ג'ינובילי בן ה-29 מתחיל להראות כמו שחקן בן 33 בעקבות שנים ארוכות של פעילות ספורטיבית ללא הפסקה, ופארקר לבדו לא מצליח לייצב את הספינה. הספרס מידרדרים למקום השלישי במערב, ומודחים על ידי פיניקס בסיבוב השני.

תחזית:

בסן אנטוניו מספרים שדאנקן הגיע למחנה האימונים "בכושר הטוב ביותר בקריירה שלו". במהלך העונה הוא ינוח, ובמאני טיים יהיה בריא וכשיר, שזה כל מה שאפשר לדרוש ממנו. סן אנטוניו זכתה בשלוש אליפויות בשמונה שנים, אבל מעולם לא עשתה באק טו באק, כך שההדחה המוקדמת אשתקד בעצם אינה כל כך מפתיעה. גם העונה היא תשיג מעל 60 ניצחונות, ומכיוון שהנהלת ה-NBA שינתה את הפורמט של הפלייאוף, הספרס והמאבריקס ייפגשו רק בגמר המערב, לשחזור הקרב הכל טקסני המפואר. לאור ההיחלשות של המזרח, זה יהיה הגמר האמיתי, והקבוצה שתצא בחיים מהסדרה הזו תהיה הפייבוריטית שלי להניף את הגביע ע"ש לארי אובריאן.