מעבר לפרס ניחומים: על מעברו של דרון וויליאמס לניו ג'רזי נטס

רק לפני כמה שבועות כתבתי על אפקט הטרייד דד ליין, עם המסקנה שלעתים קרובות הוא מוביל למהלכים של ייאוש, לטווח הקצר ומתוך רצון לייצר הייפ. השעות האחרונות לסיום מועד ההעברות יגיעו הערב, אבל נראה כי כבר בטריידים הגדולים של היומיים האחרונים, ניתן למצוא תמיכה למסקנה הנ"ל. הרבה ביקורת מופנית כלפי הניקס, על כך שוויתרו על יותר מדי נכסים בשביל לקבל עכשיו את כרמלו אנתוני (ובל נשכח, גם את צ'אונסי בילאפס), זאת במקום לחכות עד הקיץ, אז כביכול אנתוני היה חותם בקבוצה כשחקן חופשי בעלות נמוכה יותר.

אפשר להתווכח על הנחה זו וגם להעלות טיעונים בעד התמונה הגדולה – החתמת כריס פול, דרון וויליאמס או דווייט הווארד בקיץ 2012 – כפי שאסף רביץ עשה בטור שלו אתמול. אבל הגיע יום חדש וטרייד חדש, שגם הוא מעורר הרבה פליאה וביקורת – הפעם כלפי שני הצדדים. אז בואו ננסה להבין איך דרון וויליאמס עבר ממדי יוטה ג'אז למדי ניו ג'רזי נטס, ומה זה אומר מבחינת שתי הקבוצות והליגה כולה.

עבור הנטס, ללא ספק מדובר בהימור נועז, ויש שיגידו צעד נואש, שקדמו לו אכזבה מחוסר היכולת להחתים פרי אייג'נט משמעותי בקיץ 2010, ומהגעתו של כרמלו אנתוני ליריבה שמעבר להאדסון.

מצד שני אפשר לומר שהלקח מסירובם של לברון, ווייד, בוש, אמארה, ג'ו ג'ונסון, בוזר ואנתוני, לימד את הנהלת הנטס לקח חשוב – עם שלד שמורכב מדווין האריס, ברוק לופז והפוטנציאל של דרק פייבורס, כנראה שאף כוכב לא ישקול להצטרף אליהם ברצינות, במציאות החדשה שנוצרה ב-NBA. הגעתו של דרון מהווה צעד ראשון והכרחי לשיקום האפיל של הקבוצה, שרק אשתקד הייתה מהגרועות בליגה וגם העונה רחוקה מכרטיס לפלייאוף.

השאלה הגדולה היא מה יהיו הצעדים הבאים. כרגע אפשר לזקוף לזכות הצוות המסייע של דרון, בהשוואה לזה שהיה סביבו ביוטה, כמה פלוסים בודדים: הוא משחק לצד סנטר אמיתי, ברוק לופז, שלקח העונה צעד אחורה ועדיין מדובר בגבוה צעיר, עם יכולת חסימה וכישרון לא מבוטל בהתקפה; אנתוני מורו הצעיר הוא צלף שלשות מהסוג שיוטה התקשתה להשיג (ולהשאיר, ראו מקרה ווסלי מתיוז שנחטף ע"י פורטלנד); ג'ורדן פארמר על תקן גיבוי מספיק צעיר ומנוסה במעמדים הגבוהים ביותר; ואייברי ג'ונסון, שעל אף כל מגרעותיו, הוא בכל זאת מאמן מנוסה ומוכח יותר לעומת טיירון קורבין, שהחליף לאחרונה את סלואן ביוטה.

כל זה כמובן לא מספיק לרמות הגבוהות ביותר וכנראה שאפילו לא להעפלה לפלייאוף העונה – וכאן נכנסים לתמונה המקום הפנוי בתקרת השכר של הנטס לקיץ הקרוב, לצד כיסיו העמוקים של הבעלים מיכאיל פרוחורוב.

סך המשכורות של הנטס בקיץ הקרוב יהיה בסביבות 40 מיליון דולר בלבד. ההסכם החדש שאמור להיחתם בקיץ, בין איגוד השחקנים לקומישינר ובעלי הקבוצות, הופך כל תחזית לגבי גובה תקרת השכר וגובה הסכומים שקבוצות יוכלו להציע לשחקנים, להערכה מעורפלת. אך היות ושוק השחקנים החופשיים יהיה פחות נוצץ במילא, ניתן להעריך כי הנטס יוכלו לנצל כראוי את 10-15 מיליון הדולרים הפנויים שלהם. הפרי אייג'נט הבולט שצריך להיות על הכוונת שלהם הוא זאק ראנדולף.

בהנחה שהוא לא יועבר עד סגירת החלון לאורלנדו ויאריך שם חוזה, ראנדולף אמור לפתוח את קיץ 2011 מבלי שהגריזליס ייענו לדרישותיו הכספיות, כאשר העדיפות הראשונה שלהם תהיה להחתים מחדש את מארק גאסול. שליפה מהירה ואטרקטיבית של מזומנים מצד הנטס והם ישיגו מס' 2 ראוי בהתקפה, שמסוגל לשאוב כל ריבאונד הגנה שלופז פשוט לא מצליח לקלוט. ראנדולף מוכיח את עצמו בשנתיים האחרונות בתור ביגמן ששווה יותר ממספרי 10-20 בקבוצות תחתית, אלא גם כאחד שיכול לסחוב קבוצה על כתפיו הרחבות עד לתמונת הפלייאוף.

במידה שהנטס מצליחים להרכיב משולש של וויליאמס-ראנדולף-לופז ואולי אף לשמור מספיק כסף בצד, כדי להחתים סמול פורוורד הגנתי כמו אנדריי קירילנקו (הוזכר כמטרה אפשרית של פרוקרוב בקיץ), או טיישון פרינס, אז דרון בהחלט עשוי להסכים להארכת החוזה שהם יציעו לו לאחר מכן. אפילו אם הוא יחכה לאמצע העונה או לקיץ 2012, יתכן שמלבד הניקס לא תהיה עוד קבוצה שתוכל להציע לדרון אותו שילוב של תחרותיות, כסף והזדמנות לשחק בשוק גדול. הניקס עד אז כבר יהיו מחויבים לסכום של 40 מיליון דולר בין סטודמאייר לאנתוני ואפילו אם יוכלו להציע סכומים מספיק גבוהים, צריך לזכור שגם כריס פול ודווייט הווארד יהיו על הכוונת שלהם.

כך שבהחלט ניתן לומר כי הנטס הימרו בגדול, אבל התגמול גדול באותה מידה, והתכנון של פרוחורוב מאז רכישתו את הנטס, הוא לקחת אליפות בתוך חמש שנים, לא לבנות קבוצה צעירה ואטרקטיבית סביב האריס-פייבורס-לופז ושאר בחירות דראפט גבוהות. אפרופו בחירות דראפט, הנטס אומנם העבירו ליוטה את האטרקטיביות שבהן, אבל עדיין מחזיקים בבחירות הדראפט של יוסטון והלייקרס – גניבה מוצלחת או שתיים והסגל שלהם כבר יראה טוב יותר.

עבור יוטה מדובר כנראה בחודש הקשה ביותר בהיסטוריית המועדון. תוך פחות משבועיים ג'רי סלואן התפטר לאחר 23 שנים בקבוצה, ושחקן הפרנצ'ייז של הקבוצה בשנים האחרונות נשלח בטרייד כמעט ללא הכנה מוקדמת. קשה שלא לקשר בין המקרים ולתהות, האם באמת התפטרותו של סלואן לא קשורה בסכסוך עם דרון? האם הוא היה נשאר לו היה יודע שהנהלת הקבוצה מוכנה לוותר על דרון? או שבכלל אין קשר בין שני המקרים?

ספקולציות בצד. סביר להניח שיוטה לא חיפשה טרייד על דרון באופן אקטיבי, אלא קיבלה מהנטס הצעה שהם לא יכלו לסרב לה. האומנם כך? ובכן, אם ניקח בחשבון שדרון שידר מסרים של כוונת עזיבה בקיץ 2012, כלומר – סירוב לחתום על הארכת חוזה בקיץ, סירוב להאריך חוזה ולהישלח בטרייד לקבוצות מסוימות, בדומה לסיטואציית דנבר-כרמלו-הנטס – אז אפשר להבין את יוטה שבחרה לדלג על פיאסקו דומה לזה שעבר על דנבר מתחילת העונה. צריך לזכור שאומנם הנאגטס הצליחו לסחוט מהניקס כמעט כל נכס אפשרי ועדיין, היו מעדיפים בהרבה לקבל את החבילה שקיבלה יוטה.

נתחיל מבחירות הדראפט שיוטה תקבל – אחת ישירות של הנטס והשנייה מגיעה דרך גולדן סטייט. הבחירה של גולדן סטייט תגיע לידי הג'אז בדראפט 2012, אלא אם הלוחמים יזכו באחת מ-11 הבחירות הראשונות ואז הסיפור חוזר על עצמו בדראפט 2013 – הפעם בתנאי שגולדן סטייט לא זוכה באחת מעשר הבחירות הראשונות, אם זה קורה אז הג'אז יאלצו להסתפק בבחירות סיבוב שני וזהו.

המצב עם הבחירה הישירה של הנטס פחות מסובך, כל מה שנותר לראות זה היכן הם יתמקמו בהגרלת הלוטרי. גם יוטה עצמה עשויה לצאת מתמונת הפלייאוף, לבחור בקצה הלוטרי של הדראפט הקרוב, ולחזק את השלד הצעיר שלהם סביב דרק פייבורס וגורדון הייוורד, באמצעות ארבע בחירות דראפט גבוהות בשנה וחצי הקרובות.

פייבורס, ביגמן הצעיר והבלתי מלוטש שנבחר שלישי בדראפט האחרון, הוא עדיין תעלומה רווית פוטנציאל אך גם סימני שאלה. בנטס הוא העמיד מספרים של 6.3 נקודות, 51.5% מהשדה, 5.3 ריבאונדים וכל זה בזמן משחק של 19.5 דקות בממוצע. הוא יחגוג רק 20 בקיץ ומחזיק בנתונים פיזיים דומים למדי לאלו של דווייט הווארד כשהיה בגילו, למעט האתלטיות החריגה. אם פייבורס ימשיך לגדול למימדי סנטר לגיטימי, הוא יהיה משב רוח מרענן בסולט לייק סיטי, לאחר עשורים של מארק איטון, גרג אוסטרטג, מהמט אוקור ולאחרונה אל ג'פרסון.

אפרופו ג'פרסון, סביר מאוד שהוא הבא בתור להישלח בטרייד לאור החוזה שלו והחפיפה בינו לבין פייבורס ופול מילסאפ. גם דווין האריס שהגיע למלא את נעליו הגדולות של דרון וויליאמס, לא בהכרח נמצא בתוכניות לטווח הארוך של יוטה, בשל נטייתו להיפצע.

כאן אנחנו מגיעים לנקודה חשובה בקשר לגל נטישות הסופרסטארים שמתחולל מאז קיץ 2010 והוביל לכך שארבע קבוצות – קליבלנד, טורונטו, דנבר ויוטה – נבנות מחדש בזמן שרוב הסופרסטארים מתרכזים במספר קבוצות משווקים גדולים. מגמה זו רק תלך ותתגבר.

קל להאשים את הסופרסטארים ולשנוא אותם, אבל צריך לזכור שהם פועלים מתוקף זכויותיהם וצרכיהם בתוך שיטה בעייתית לכשעצמה. הסופרסטארים מסיימים קריירה מוצלחת במכללות אבל לא מחזיקים בזכות בחירה לגיטימית לכאורה, באיזו קבוצה לחתום. במסגרת השיטה הם זכאים לחוזה רוקי שפעמים רבות מתגמל אותם הרבה מתחת לערכם האמיתי.

לאחר מכן כאשר מוצעת להם הארכת חוזה אטרקטיבית, זה בלתי טבעי לחשוב שהם יוותרו עליה. הם הופכים לציר המרכזי במועדונם, אבל במקרים רבות נאלצים לראות איך ההנהלה שלהם מתקמצנת בהוצאות, או שהקבוצה שלהם מתקשה להתחרות בשווקים כמו ניו יורק ולוס אנג'לס כדי למשוך פרי אייג'נטס בולטים במחירים נוחים; או שהקבוצה שלהם מוציאה לפועל מהלכים כושלים (ניתן את טורונטו כדוגמה והטוקבקיסטים מוזמנים להתווכח על קליבלנד של לברון).

בשורה התחתונה, הבחירה של הסופרסטארים באור הזרקורים ובקבוצות שיעשו הכול כדי להצליח, היא טבעית – המחשבה שחוקי הדראפט ותקרת השכר השוויוניים של דייויד סטרן ימנעו זאת, היא זו שאינה טבעית. אז הניסיון לייצר שוויוניות הוא מוצדק – אבל אולי סטרן צריך לתת דין וחשבון על הפיזור המוגזם של כמות הכישרון בליגה, עקב הוספת קבוצות בשני העשורים האחרונים.

עכשיו, כשניו אורלינס חסרת בעלים ואוטוטו תחסר גם את כריס פול, בזמן שגם היורשת שלה בשארלוט ממשיכה להיכשל במבחן התוצאה, הקהל ומתפרקת מנכסיה, יש לסטרן הזדמנות להתחיל בצמצום ראשוני של הליגה, לפני שקהל האוהדים של הקבוצות הנידחות יצטמצם מעצמו.