אין על מי לבנות

מאזן בעונה שעברה: 42-40

סיימה את העונה: מקום 9 במזרח, פיספסו השתתפות בפלייאוף בפוטו-פיניש של העונה הסדירה

טורונטו פתחה את העונה שעברה עם סגל משודרג וכמה מטרות חשובות: לחזור לפלייאוף אחרי שנה בחוץ, להתקדם סופסוף מעבר לסיבוב הראשון בפעם הראשונה בעידן כריס בוש, ובכך כמובן להוכיח לאותו בוש שיש עתיד לקבוצה והוא צריך להיות חלק ממנו. אפילו המטרה הראשונה לא הושגה ומשם, באופן טבעי, עזיבתו של בוש את טורונטו הפכה להימור הצפוי ביותר לקראת קיץ 2010 המסקרן.

בין מאמציו לשיפור הסגל סביב בוש, הג'נרל מנג'ר בריאן קולאנג'לו החתים את הידו טורקוגלו, מכוכבי פלייאוף 2009, על חוזה שנוי במחלוקת לאור גילו המאוחר של הפורוורד הטורקי. טורקוגלו לא איכזב את המבקרים ואכן איכזב, עם ירידה לממוצעים של 11.3 נקודות, הנמוכים ביותר שלו מאז עונתו הרביעית בליגה. זו לא הייתה רק יכולתו הדלה על הפרקט, טורקוגלו לא התחבר לקבוצה והפך במהרה לשנוא על האוהדים.

בין הדעיכות של טורקוגלו והרכז הפותח חוזה קלדרון, לצד עונת שיא של בוש ועונת פריצה של אנדראה ברניאני, הראפטורס הצליחו להתאושש מפתיחה גרועה ולקראת פגרת האולסטאר הגיעו למאזן שיא של שישה משחקים מעל 50%. אבל פציעות של בוש לאחר הפגרה ולקראת סיום העונה, תרמו להידרדרות הקבוצה ממקום חמישי במזרח עד למאבק מול שיקגו על התמודדות אבודה מראש מול קליבלנד בסיבוב הראשון, מאבק שגם בו טורונטו הפסידה.

על הפרקט, טורונטו המשיכה להציג הגנה לקויה ורכה, אם כי ניתן היה להתנחם בשדרוג רמת האתלטיות בקבוצה - הודות לצירוף אמיר ג'ונסון והרוקיס דמאר דרוזן וסוני ווימס. ג'ארט ג'ק, עוד תוספת לקבוצה שנועדה לרצות את בוש (שיחקו יחדיו במכללות), שיפר את אחוזי הקליעה שלו וסיפק אופציה פיזית והגנתית יותר בתור גיבוי לקלדרון.

באו: אד דייויס (רוקי, בחירה 13), לינאס קלייזה (שחקן חופשי, שיחק בעונה שעברה באולימפיאקוס), ליאנדרו בארבוסה ודוויין ג'ונס (בטרייד מפניקס), ג'וליאן רייט (בטרייד מניו אורלינס), דייויד אנדרסן (בטרייד מיוסטון), סולומון אלאבי (רוקי, בחירה 50)

עזבו: כריס בוש (למיאמי), הידו טורקוגלו (בטרייד לפניקס), מרקו בלינלי (בטרייד לניו אורלינס), אנטואן רייט (לסקרמנטו)

כאשר גם המהלך הטוב ביותר וגם הגרוע ביותר שקרו לקבוצה מסוימת בקיץ, קשורים בעזיבה של שחקן - ברור כי מדובר בקבוצה הנבנית מחדש. לאחר שבע שנים ובדומה לבני הדודים וינס קרטר וטרייסי מקגריידי, כריס בוש נטש את טורונטו. יש מי שיגידו, במיוחד כעת לאור מצבו של בוש במיאמי, כי הוא לא שחקן שבונים סביבו וזו הייתה ברכה במסווה עבור הרפטורס. יש שיגידו כי קולאנג'לו היה צריך להעביר את בוש בטרייד כשעוד ניתן היה להשיג משהו בתמורה - כל אלה ספקולציות ודעות סובייקטיביות. מה שבטוח זה כי פעם נוספת המועדון הקנדי היחיד בליגה, שקיים 15 שנה בלבד, איבד שחקן פרנצ'ייז - וכל מה שנותר לרפטורס כנחמה, זו חריגת טריידים על סך 14 מיליון דולר שקיבלו הודות להעברת בוש למיאמי בעסקת סיין אנד טרייד.

חוסר האטרקטיביות של טורונטו עבור שחקנים אמריקאיים, בין היתר בגלל המיסוי הגבוה, גרם לקולאנג'לו לחזור לניסוי האירופאי. אבל קודם היה עליו להיפטר מאירופאי אחד ספציפי וכאן אנחנו מגיעים למהלך המוצלח של טורונטו בקיץ - הקבוצה נפטרה מהחוזה הבעייתי של הידו טורקוגלו. את ה-45 מיליון שהטורקי ירוויח בארבע השנים הבאות, טורונטו המירה ב-14.7 מיליון אשר ישולמו לברזילאי ליאנדרו בארבוסה בשנתיים הקרובות. היכולת הגבוהה שבארבוסה הציג לאחרונה במונדובאסקט, רק תורמת לתחושה הטובה בטורונטו מחילוף זה.

בחזרה לניסוי האירופאי - צירופם של לינאס קלייזה (18.2 מיליון לארבע שנים) ודייויד אנדרסן צריך להיבחן בקונטקסט הגיאוגרפי-כלכלי שבו טורונטו מתקיימת כקבוצה, כנ"ל לגבי החוזה המוגזם שניתן לאמיר ג'ונסון (30 מיליון לחמש שנים). כל עוד הרפטורס ממוקמים בקנדה, הם יאלצו להסתפק בפרוספקטים צעירים מארה"ב עם חוזה מהדרג הבינוני (MLE) או בשחקנים בינלאומיים אשר מרגישים נוח יותר בעיר קוסמופוליטית כטורונטו.

רגע לפני עזיבתו של בוש, קולאנג'לו הספיק לנצל את הבחירה ה-13 בדראפט כדי לקחת יורש פוטנציאלי באותה עמדה - אד דייויס, שהעביר שנתיים במכללת צפון קרוליינה. דייויס הוא פאוור-פורוורד ארוך ואתלטי, עם חוש התמצאות מצוין בקרבת הסל ונתונים טובים לשמירה קבוצתית. החיסרון הבולט שלו הוא במאסה, ובניגוד לבוש אין לו מספיק כישורים מטווח של חצי מרחק והלאה כדי לפצות על כך בשלב זה של הקריירה. את עונת הרוקי שלו דייויס יאלץ לפתוח מעט באיחור ומבלי שלקח חלק פעיל במחנה האימונים ומשחקי הקדם עונה, בעקבות ניתוח שעבר בברך ימין.

פרוספקט צעיר נוסף שהרפטורס בונים עליו הוא דמאר דרוזן, שייכנס לעונתו השנייה בליגה. דרוזן פתח בחמישייה של טורונטו עד לשלהי העונה, סיפק המון מהלכי היי-לייטס הודות לאתלטיות יוצאת הדופן שלו ולפי דיווחים מליגת הקיץ, שיפר את הקליעה מבחוץ. דרוזן עדיין צעיר וגולמי מכדי שנהמר עליו כמועמד לפריצה, אבל הוא מצטרף לאד דייויס, אמיר ג'ונסון, סוני ווימס וג'וליאן רייט, כחלק מחבורה של צעירים אתלטיים וכישרוניים שגם יודעים לשמור אם כי לא לקלוע מבחוץ - שילוב לא רע לצד הקלעים הבינלאומיים בסגל של טורונטו.

חמישייה: חוזה קלדרון, דמאר דרוזן, לינאס קלייזה, אמיר ג'ונסון, אנדראה ברניאני

ספסל: ג'ארט ג'ק, ליאנדרו בארבוסה, מרכוס בנקס, סוני ווימס, ג'וליאן רייט, אד דייויס, דייויד אנדרסן, ג'ואי דורסי, רג'י אוואנס, סולומון אלאבי

מאמן: ג'יי טריאנו (עונה שניה במלואה במועדון)

מועמד לפריצה:

לאחר שבעונה שעברה היה הקלעי המוביל ביורוליג, ועם ממוצעים של 19 נקודות ו-7 ריבאונדים במדי נבחרת ליטא במונדובאסקט, נראה כי לינאס קלייזה מוכן לקחת צעד אחד קדימה גם ב-NBA - ממחליף של כרמלו אנתוני בדנבר, לתחליף-טורקוגלו בטורונטו. קלייזה מסוגל לשחק בשתי עמדות הפורוורד, הוא שחקן פיזי שהארסנל שלו בהתקפה כולל קליעה מחוץ לקשת ומגוון מהלכים בצבע. תשאלו את אנדריי קירילנקו והיוטה ג'אז, שחטפו ממנו 41 נקודות על הראש בעונת 2008 - ואז קלייזה הוקף באלן אייברסון, כרמלו אנתוני וג'יי.אר. סמית. כעת שהוא מוקף בג'ק, ברניאני ובארבוסה, יש בידי קלייזה הזדמנות משמעותית לפרוץ קדימה.

מועמד לדעיכה:

הדעיכה של חוזה קלדרון החלה אומנם כבר בעונה שעברה, אבל כעת הרכז בן ה-29 שמחזיק בחוזה של 29.2 מיליון דולר לשלוש השנים הקרובות, תפס את מקומו של טורקוגלו בתור הנכס הכי מיותר בסגל הקבוצה. כבר במהלך הקיץ היו ניסיונות להעביר את קלדרון לאינדיאנה או שארלוט, כך שהאינטרס הזמני בטורונטו יהיה להציג לראווה את כישוריו - הקיימים עדיין - של הפליימייקר הספרדי. אבל ככל שיעבור הזמן ולא תימצא קונה לשירותיו של קלדרון, אל תתפלאו לראות את ג'ארט ג'ק - רכז יותר צעיר, אגרסיבי ומנהיגותי - מדיח את קלדרון מהחמישייה הפותחת.

אקס-פאקטור:

הוא נבחר ראשון בדראפט 2006 למרות שלא הסתמן כגבוה משלים אידיאלי לצד כריס בוש. הוא חתום על חוזה שיעניק לו 50 מיליון דולר בחמש השנים הבאות. אנדראה ברניאני יקבל העונה צ'אנס ראשון להוכיח את עצמו כשחקן פרנצ'ייז וגו-טו-גאי בהתקפה, או לפחות כמספר 2 איכותי. אם אחד התסריטים הללו יתממש, הרפטורס יחזיקו באחד החוזים הטובים בליגה פר תפוקה. אבל צעד אחורה עבור ברניאני, יהיה הרסני במיוחד עבור מועדון שנבנה מחדש, וכבר מחזיק בלא מעט חוזים יקרים וארוכים.

תסריט אופטימי:

ברניאני ודרוזן מככבים, קלייזה וג'ונסון מצדיקים את החוזים שלהם, אד דייויס מפגין ניצוצות של הבטחה וקלדרון נשלח בטרייד עבור חוזה קצר יותר. הרפטורס מציגים כדורסל אטרקטיבי שמביא קהל ליציעים, מסיימים את העונה עם מאזן רע אבל לא נורא, ובהתאם לחוקיות הלוטרי בשנים האחרונות, זוכים בבחירת דראפט מספיק גבוהה בשביל להתחזק ברכז/סנטר איכותי.

תסריט פסימי:

אף אחד בטורונטו לא מצליח למלא את החלל של בוש ולהיראות קרוב לכוכב. בארבוסה, קלייזה וברניאני ממלאים את החלל של טורקוגלו, עם עוד ועוד זריקות מוחטאות בזמן שהצעירים לא מצליחים לבוא לידי ביטוי. קלדרון הופך לרכז המחליף היקר בליגה ובדומה לספרדים אחרים ב-NBA, דורש טרייד דרך התקשורת הספרדית - אבל אף קבוצה לא מתקשרת. הראפטורס לא שומרים ומשחקים שכונה, הקהל לא בא ולמרות המאזן הגרוע בליגה, נשמרת חוקיות הלוטרי בשנים האחרונות וטורונטו בוחרת רביעית בלבד. דייויד שטרן מחליט שהניסוי הקנדי נכשל סופית, הראפטורס הופכים לפרנצ'ייז האירופאי הראשון ונודדים ברחבי היבשת, בתור גרסת פיילוט לבית האירופאי של ה-NBA.

ולתחזית:

קבוצות תחתית אחרות במזרח מתהדרות במאמן חדש (קליבלנד, הנטס), רוקי מבטיח (וושינגטון, דטרויט) או שניהם (פילדלפיה). מה שבולט לעין בטורונטו, זה בעיקר המחסור בכריס בוש. אפילו אם ברניאני, קלייזה, דרוזן ובארבוסה ימלאו את החסר בנקודות, תהיה לקבוצה בעיה קשה בריבאונד ועל הגנה עקבית בכלל אין מה לדבר. 25 ניצחונות בהערכה נדיבה, בדרך לאחד משלושת המקומות האחרונים במזרח.