תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 41:41
סיימו את העונה: במקום השביעי במזרח ובסיבוב הראשון של הפלייאוף, אחרי הפסד 4:3 לבוסטון
עונת 2008/9 של שיקגו החלה בנס סטטיסטי, אסטרולוגי ובין-גלקטי, כשערב הגרלת הלוטרי לדראפט 2008 החזיק המועדון ב-1.7 אחוזים לבחירה הראשונה, ושעה לאחר מכן הוא כבר פצח בחגיגות. המשמעות היתה ברורה: דרק רוז, גיבור מקומי שנולד בעיר וזכה בשתי אליפויות בית ספר באילנוי, חוזר לשיקגו כמנהיג החדש של הקבוצה החדשה עם הבחירה הראשונה בדראפט. מלבד רוז, שיקגו החתימה לעונה נוספת את בן גורדון, ולשש נוספות את לואל דנג, שהיה כל כך נלהב מ-71 מיליון הדולרים שיכניס לכיסו במהלך התקופה, שזה גרם לו להיפצע ולהחמיץ את מרבית העונה. רוז הראה ניצוצות לצד בוסריות, ורק אחרי הטרייד בפברואר, שהביא למועדון את בראד מילר וג'ון סלמונס בתמורה לאנדרס נוצ'יוני והדרכון של דרו גודן, החלה שיקגו להיכנס לעניינים, ואפילו לפזול לכיוון מאזן חיובי. את העונה הרגילה הבולס סיימו במקום השביעי, שהוביל למפגש עם האלופה המכהנת והפצועה מבוסטון בסיבוב הראשון של הפלייאוף. שירים נכתבו על הסדרה ההיא. ישנם גם שמועות שערוץ 10 מתכנן להפיק ממנה סדרה בת שבעה פרקים ולשדר אותה בהפסקות הפרסומות ב"הישרדות".
בקצרה, זו היתה סדרת הפלייאוף הראשונה אי פעם בה ארבעה משחקים הולכים להארכה, וככל הנראה גם סדרת הסיבוב הראשון הגדולה בהיסטוריה. כן, שיקגו הפסידה בסופו של דבר 4:3 (כפי שהיא גם היתה יכולה לנצח ולהמשיך הלאה), אלא שבמובנים רבים הבולס יצאו מהסיבוב הראשון מנצחים: ג'ון סלמונס פרח, בראד מילר וקירק היינריך לפתע הזכירו שנשאר בהם משהו, טיירוס תומאס וג'ואקים נואה הציגו קשיחות נהדרת ומעל כולם, כמובן, היה דרק רוז - והרי זה רק ראוי שהאיש שפתח את הקטע הזאת גם יסיים אותו. מעבר ל-36 הנקודות ו-11 האסיסטים שנתן במשחק הראשון נגד הסלטיקס (ובכך גם השווה את קארים עבדול-ג'באר לשיא הנקודות של רוקי במשחק בכורה בפלייאוף), רוז הראה בעלות על העמדה, על החברים, ועל הקבוצה. כל מי שפקפק בו לאורך העונה - והיו כאלה, באופן מוצדק לעתים - סתם את הפה, והשאיר אותו סתום. אול אין אול, הבולס הפסידו סדרת פלייאוף וקיבלו בתמורה מנהיג ופרנצ'ייז פלייר. עסקה לא רעה, חייבים להודות.
אל תפספס
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ג'אנרו פארגו (שחקן חופשי, אולימפיאקוס) ג'יימס ג'ונסון, טאג' גיבסון (דראפט)
עזבו: בן גורדון (שחקן חופשי, דטרויט), טים תומאס (שחקן חופשי, דאלאס) לינטון ג'ונסון (שחקן חופשי, אורלנדו), אנתוני רוברטסון (שחקן חופשי)
החדים שביניכם ואלה שמחזיקים בזוג עיניים תקינות יכולים להבחין שהרכש של הבולס השנה הסתכם לו בקומבו גארד שנתן עונה די מזעזעת ביורוליג אשתקד, ובשתי בחירות דראפט אליהן נגיע עוד מעט. תחילה, אולי באמת עדיף, אם ככה, להתייחס לאלה שעזבו, או ליתר דיוק להוא שעזב. במשך קרוב לשלוש שנים היה קשור עתידו של בן גורדון בזה של חברו לקבוצה (ובחלומות הרטובים של כמה בריטים, גם לנבחרת) לואל דנג. עם כל חודש שעבר, הבינו בשיקגו כי לא יצליחו, ואולי גם לא ממש רוצים להשאיר את שני החבר'ה במועדון גם יחדיו בטח לא כשכל אחד מהם דרש חוזה של אולסטאר מוצלח בליגה הזאת.
עם דנג, כאמור, הבולס סגרו עוד בקיץ שעבר, רק כדי לראות אותו נפצע. הסיפור של גורדון, לעומת זאת, טיפ'לה שונה; על אף שהיה הקלע המוביל בסדרה המדוברת נגד בוסטון והיה אמון על כמה סלי קלאץ' ענקיים, ועל אף שלבולס אין באמת סקורר כמוהו ברוסטר, החיסרון של גורדון לא יהיה עד כדי כך משמעותי לשיקגו וגם בהינתן אופציה להשוות את ההצעה (גורדון היה שחקן חופשי בלתי מוגבל), ספק אם הבולס היו עושים כך. לא כשבשתי הזדמנויות שונות הם דווקא כן ניסו להשאיר את הגארד הסורר עם חוזים של 50 מיליון דולר וקצת יותר, והוא סרב, בטענה ששווה יותר. החיסרון של גורדון לא צפוי להיות עד כדי כך מהותי אם לוקחים בחשבון את החזרה לקו הבריאות של לואל דנג, את היכולת הנהדרת שהציג ג'ון סלמונס מאז הגיע למועדון בפברואר שעבר, וכמובן את השיפור של דרק רוז. כעת יתחלק נטל הקליעה באופן שוויוני (וכן, גם קצת פחות מוכשר) יותר בין יתר שחקני הקבוצה.
חלק מהשיקולים של המועדון בהחלטה לתת לגורדון ללכת נטועים, כמו כל שאר הליגה, בקיץ הבא, שצפוי להיות רוויי בשחקנים חופשיים מוצלחים. בקיץ 2010 שיקגו תשיל מעליה את החוזה הגדול של בראד מילר, ואף את זה של טים תומאס. אם הבולס יצליחו להעביר את החוזה הנגמר של ג'רום ג'יימס עוד העונה, זה מציב אותם בעמדת זינוק כלכלית מצוינת לקראת הבאת אופציית פוסט אמינה. אמארה סטודמאייר או כריס בוש, נניח. כל זה מבלי להזכיר מעבר אפשרי של דווין וויד לעיר הרוחות שהיא גם עיר הולדתו, עניין שהתקשורת כבר דשה בו די והותר באופן ספקולטיבי.
בדראפט הבולס בחרו את ג'יימס ג'ונסון וטאג' גיבסון, שני שחקנים עדיין לא מלוטשים לגמרי, אבל כאלה שמסוגלים לתרום עוד העונה. את ג'ונסון, למשל, גידל חייל מארינס, שלימד את בנו לענות ב"אדוני" ו"גברתי". הטווינר מווייק פורסט קצת נופל בין עמדות הסמול פורוורד (של דנג) והפאוור פורוורד (של טיירוס תומאס), אבל הוא מספיק מגוון כדי למלא את שתיהן בהתאם לסגנון המשחק שהבולס יכתיבו. גיבסון, לעומתו, הוא פאוורד פורוורד טהור שנבחר במפתיע כשכולם חשבו ששיקגו תהמר על מה שהיו פעם הברכיים של דוואן בלייר. הבולס, כאמור, העדיפו ללכת עם גיבסון, שאולי בעוד שנתיים יעניק לקבוצה את אופציית הפוסט שהיא חסרה כל כך.
אל תפספס
מה מי מו
חמישייה: דרק רוז, ג'ון סלמונס, לואל דנג, טיירוס תומאס, ג'ואקים נואה
ספסל: קירק היינריך, לינדזי האנטר, ג'אנרו פארגו, ג'יימס ג'ונסון, טאג' גיבסון, ארון גריי, בראד מילר, ג'רום ג'יימס
מאמן: ויני דל נגרו (עונה שניה)
מועמד לפריצה:
שימו רגע את אטמי הבנאליות באוזניים, והקשיבו לצמד המילים הבאות: דרק רוז. כן, נו, אין מה לעשות. כשאחד מהרכזים הבאים של הליגה מסיים את הפלייאוף הראשון בקריירת המקצוענים שלו עם קרוב ל-20 נקודות בכמעט 50 אחוזים מהשדה למשחק, כשהוא מנצח שוב ושוב את אחד הרכזים השומרים הטובים בעולם (רייג'ון רונדו) וכשהוא משתפר ממשחק למשחק, אין מה לעשות. העונה רוז צפוי לעונת פריצה של ממש, תוך שהוא נהנה מהחזרה של דנג והעזיבה של גורדון, בדרך להופעה ראשונה באולסטאר וביסוס מעמדו כאחד מחמשת הרכזים הטובים בפלנטה, לא פחות.
מועמד לדעיכה:
עם חוזה שנגמר בקיץ הבא, הספרה 33 לצד עמודת הגיל וקו קדמי מלא בצעירים מוכשרים יותר ופחות, הדעיכה של בראד מילר תמשיך במתכונת הקבועה וההדרגתית בה הוא מצוי בשנתיים האחרונות. כן, הוא עדיין חכם ומנוסה וכן, הוא עדיין אחד הסנטרים עם היד הכי רכה בליגה, אבל בהנחה (לא לגמרי מבוססת, אגב) שויני דל נגרו יתחיל להריץ את הקבוצה שלו, כפי שהוא צריך לעשות, בראד מילר לא יעמוד בקצב - מטאפורית ובכלל, ויהפוך לעוד חוזה נגמר בליגה שמעריכה כאלה הרבה יותר מההם, המתחילים.
אקס פקטור:
שלום וברוכים הבאים לך, מר ויני דל נגרו. זוהי ליגת ה-NBA: שם, מימין, זה לינדזי האנטר ופה, ממש פה, עומד דרק רוז. הוא הרכז שלך. אתה בטח מכיר אותו, ואת שאר החבורה הזאת, מהעונה המלאה שבילית איתם. כעת, הגיע הזמן לנצל את היתרונות שלך - כלומר, של הקבוצה שלך - ולרוץ איתם, תרתי משמע. תומאס ונואה פורחים במשחק ריצה? אולי כדאי להגביר את הקצב. דרק רוז אחד השחקנים המהירים בליגה? שחרר לו את החוט, בחיאת. הסיכוי היחיד של שיקגו להגיע צעד אחד רחוק יותר משהגיעה בעונה שעברה, זה אם המאמן שלה יכיר בחסרונות שלה - אך בעיקר ביתרונות היחסיים, וישחק עליהם. אם לשפוט על פי עונת הרוקי שלו, לא בטוח שדל נגרו מסוגל לכך.
אל תפספס
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי:
דרק רוז טס כל הדרך לחמישיה השניה של העונה, ובקומבינות של הרגע האחרון הוא מכניס לשלישית את לואל דנג. דל נגרו מקשיב, מיישם, ושיקגו הופכת לאחת הקבוצות המהנות בליגה כזו שנלחמת על כל כדור בהגנה, כדי לרוץ כמה שיותר מהר בהתקפה. ההתקדמות של טיירוס תומאס נמשכת, הפעם באופן קצת יותר דרמטי, וביחד עם ג'ואקים נואה השניים יוצרים קו קדמי אקטיבי ובלתי צפוי. שיקגו מסיימת את העונה הרגילה במקום החמישי, מעיפה את אטלנטה בסיבוב הראשון של הפלייאוף, והופכת יעד אטרקטיבי במיוחד עבור השחקנים החופשיים של 2010, ובפרט לאיזה דווין וויד אחד.
תסריט פסימי:
דרק רוז טס כל הדרך לקו מחצית המגרש, שם הוא מגלה שויני דל נגרו הטמין שלוש קליפות בננות כפסי האטה. ג'ון סלמונס מתברר כסוג של ואקום, לואל דנג נראה חצי מהשחקן שהיה לפני שנתיים, ג'ואקים נואה מודיע שלא יסתפר עד שהקבוצה לא תקלע יותר מ-100 נקודות ובחודש אפריל, כשרוז סוף סוף חוזר, הוא מחליק שוב, הפעם על השיער של נואה, ושב לתהליך השיקום. ג'רום ג'יימס תובע את "מקדונלדס" על שעשו אותו שמן וסוגר על עסקת טיעון של שישה המברוגרים ביום עד 2016. שיקגו לא מצליחה לקלוע, מסיימת במקום ה-12 במזרח, ולהוציא את רוז, בסיס הצעירים שלה נראה אפור מאי פעם. דווין וויד מוכר את הבית שקנה בעיר לאנדריי קירילנקו.
תחזית:
יקח לבולס קצת זמן להיכנס לעניינים ולהתרגל לחיים ללא בן גורדון, אבל כשזה יקרה ולהוציא פציעות כאלה ואחרות, במיוחד בקו האחורי הבולס קבוצה צעירה וחביבה, שתחפה על היעדר הכשרון הרגעי שלה באקסטרה מוטיבציה. זה יספיק לאחת משני המקומות האחרונים לפלייאוף והדחה בסיבוב הראשון, אבל גם לנקודת מוצא חיובית מאוד לקיץ 2010, כי ככה זה בשיקגו: תקוות מעולם לא נעלמות; הן בסך הכל מתחלפות באחרות.