מכת רעב במערב

מאזן בעונה הרגילה: 1:2 ללייקרס
המאמנים בפלייאוף: פיל ג'קסון (84:193), ג'רי סלואן (94:93)

איך הלייקרס תנצח?

מוליכת המערב מגיעה כפייבוריטית ברורה, ואם חייתם בתוך מערה בתשעת החודשים האחרונים, הנה למה: יש לה את ההתקפה הטובה בליגה, הגנה עדיפה מזו של הג'אז, היא מחוברת יותר ומאומנת טוב יותר. הג'אז מגיעים במומנטום שלילי, כאשר המאמן ג'רי סלואן מתלונן על ההגנה והמחויבות של שחקניו, ולאחר עונה רעה וסיום קטסטרופלי. בשנה שעברה השתיים נפגשו כאשר יוטה נראתה טוב יותר, ועדיין לא היתה להם תשובה לקובי בריאנט. הפעם, לחבורה של פיל ג'קסון תהיה תוספת כוח משמעותית שבעונה שעברה הכירה מקרוב משרדי המתנה של רופאים - אנדרו ביינום. קבוצה שאין לה סטופר הגנתי ואין לה שחקני פנים מרתיעים לא תצליח לעצור את קובי, ביינום, פאו גאסול ולמאר אודום. לכן, כל מה שהלייקרס צריכים לעשות זה לזכור שהם יכולים להגיע לזריקה טובה בכל התקפה. מישהו חושב שפיל ג'קסון לא ידאג שזה בדיוק מה שיקרה?

איך יוטה תנצח?

הג'אז מגיעים לפלייאוף אחרי שבעה הפסדים בתשעת המשחקים האחרונים שהפילו אותם למקום השמיני במערב. קרלוס בוזר היה פצוע רוב העונה ולא חזר ב-100 אחוז יכולת, אבל הנפילה המשמעותית היתה בהגנה. כדי שיהיה לה סיכוי לחולל סנסציה, יוטה תהיה חייבת להשתחרר ממשבר השבועיים האחרונים. ברגע שתעשה זאת, היא תהפוך לקבוצה עם הרבה יותר כלים משנדמה. ההיעדרות של בוזר הפכה את פול מילסאפ לשחקן מאוד משמעותי והכריחה את רוני ברואר לקחת על עצמו יותר. יחד עם דרון וויליאמס, מהמט אוקור, אנדריי קירילנקו וקייל קורבר מדובר באחת מקבוצות ההתקפה הטובות והמגוונות בליגה. בהגנה, יוטה הקטינה באופן משמעותי את כמות העבירות, נתון שהרג אותה במפגש מול הלייקרס בשנה שעברה, וברואר וסי ג'יי מיילס צברו נסיון כשומרים אישיים. בקיצור, עם כלים טובים בפוטנציה, מומנטום חיובי הוא עניין של שמים וארץ עבור הג'אז. איתו, הם בהחלט יכולים לתפוס את הלייקרס לא מוכנים.

למה זו ה-סדרה?

כי לא תמצאו סדרת סיבוב ראשון עם יותר כשרון. מצד אחד קובי, גאסול, ביינום ואודום, מצד שני דרון, בוזר, אוקור ו-AK47. אלו שתי קבוצות התקפה נפלאות ולא קונבנציונליות, שתיהן יודעות להגיע לטבעת ולשתיהן שחקני פנים נפלאים. זו תהיה הפתעה אם אחת הקבוצות לא תגיע ל-100 נקודות באחד המשחקים. הסדרה הזו תהיה חגיגה התקפית מכל הסוגים: גם במשחק עומד, גם במשחק ריצה, גם הצגות אישיות מצד קובי, גם ניהול משחק מופתי מצד דרון. אז לא, לא בטוח שיהיה מותח; אבל כן בטוח שיהיה כיף.

ולתחזית:

באופן מפתיע, הסדרה הזאת תלויה קודם כל ביוטה. אם החניכים של ג'רי סלואן יראו את האופי הנכון, יידעו לצאת מחוזקים מהעונה הקשה ויבצעו התאמות מהסדרה של העונה שעברה, הם יגלו שהם מהקבוצות הבודדות שיכולות לתת ללייקרס פייט בכל הקשור לכשרון. אבל יוטה לא נתנה כל סיבה לחשוב שזה יקרה, ותחושת הבטן היא שפשוט אין להם את האופי הדרוש. הלייקרס לא יחלקו מתנות בסטייפלס סנטר, ייקחו משחק צמוד בסולט לייק סיטי ויסגרו עניין בחמישה משחקים. 1:4 למלאכים.

מאזן בעונה הרגילה: 2:2
המאמנים בפלייאוף: ג'ורג' קארל (83:62) , ביירון סקוט (22:30)

איך דנבר תנצח?

הנאגטס היו טובה מניו אורלינס לכל אורך העונה, ובעיקר בריאים יותר. בזמן שאצל הצרעות פז'ה סטויאקוביץ' וטייסון צ'אנדלר יופיעו לסדרה די בקושי, הנאגטס הצליחו להוציא עונה כמעט מלאה מקניון מרטין וננה (לא עניין של מה בכך) שיגיעו במצב סביר לפוסט סיזן. צ'ונסי בילאפס הצליח לעשות סדר בבלגאן בשני צידי המגרש, ואיתו יש לדנבר חבורה אתלטית, יעילה ועמוסה בכלים. בילאפס הוא מנהל המשחק והמנהיג, כרמלו אנתוני הוא הסקורר, ג'יי אר סמית' עולה מהספסל ונותן הצגות, ננה אחראי על משחק הפנים, קיי-מארט מככב במשחק ריצה. ביחד מדובר בחבורה שמייצרת נקודות בכל דרך אפשרית ויחד עם אנתוני קרטר וכריס אנדרסון יש להם את ההגנה האקטיבית בליגה. שני השומרים הטובים ביותר של דנבר - בילאפס וקיי-מארט - יושבים בול על המשבצות של שני הסקוררים של ניו אורלינס - כריס פול ודיוויד ווסט. בכלל, להורנטס קשה מול יריבות אתלטיות. לפול יש 5.3 איבודים בארבעת משחקי העונה הרגילה מול הנאגטס, יותר מכל יריבה אחרת.

איך ניו אורלינס תנצח?

דרך שליטה בקצב ובסגנון המשחק. בפלייאוף הכל קורה לאט יותר וזה משחק לטובת ההורנטס. בילאפס הוא אמנם פוינט גארד קלאסי למשחק עומד, אבל השחקנים סביבו בנויים לריצה. פול הוא אמן המשחק על חצי מגרש וסביבו יש בדיוק את הקבוצה המתאימה לסגנון. עם כל הכבוד לעונה הרגילה, לפול יש הילוך נוסף שהוא כבר הפעיל באפריל עם 28.3 נקודות ב-53 אחוזים מהשדה יחד עם 11.7 אסיסטים. לא בטוח שבילאפס בגילו יצליח לרסן את הפנומן הצעיר ביכולת כזאת. בעצם, די בטוח שלא. הבשורה החשובה ביותר לצרעות היא שכולם כשירים לפלייאוף, כולל פז'ה וצ'אנדלר. האחרון חשוב במיוחד גם כי אין לו שום דבר שדומה למחליף וגם בגלל שצ'אנדלר, הגם בעונה חלשה כל כך, עדיין שחקן הגנה נהדר ובעיקר נקי. דנבר מגיעה לצבע המון וזורקת עונשין יותר מכל קבוצה בליגה, לכן הנוכחות של צ'אנדלר בצבע יכולה לטרוף את הקלפים של ג'ורג' קארל. ג'יימס פוזי לא כשיר לחלוטין ולא פוגע הרבה זמן, אבל אפשר לסמוך עליו שיספק הגנה על כרמלו ושלשות בקלאץ'.

למה זו ה-סדרה?

זו אולי לא הסדרה שתעשה הכי הרבה רעש, אבל מדובר במפגש בין שתי תעלומות, סדרה שיכולה ללכת לכל כיוון, שיכולה להתפתח למרתקת ביותר בסיבוב הראשון. מכיוון שהיא גם חלק מהרביעייה הפתוחה לחלוטין של המערב, יכול להיות שמכאן תגיע נציגת גמר המערב עם הצ'אנס הגדול ביותר לעשות צרות ללייקרס. אם ניו אורלינס תעשה זאת זה אומר שהיא בריאה ואז היא מסוכנת, בעוד אם דנבר תצלח את המשימה זה אומר שהיא יודעת לנצל את יתרון האתלטיות והכשרון שלה. וכמובן, יש כאלה שיגידו שכל סדרה עם כריס פול היא ה-סדרה של הפלייאוף, ועם חבורת הצולעים סביבו אולי תהיה רק אחת כזאת השנה, אז באמת כדאי לשבת רגע ולהעיף מבט.

ולתחזית:

למרות הביתיות ולמרות הפוטנציאל של דנבר, אם ניו אורלינס בריאה היא פייבוריטית. יש לה את השחקן הטוב ביותר בסדרה, יתרון בעמדת המאמן, קבוצה ושיטה שמתאימות יותר לפלייאוף ואת אחד משחקני הקלאץ' הטובים בליגה שכבר לקח שתי אליפויות (פוזי). דנבר אמנם ניצחה בלי הפסקה בחודש האחרון, אבל זה הרבה בגלל הגרלה קלילה. הפלייאוף זה סיפור אחר, ובסיפור הזה להורנטס כבר יש קבלות. 2:4 לפול וחבורתו.

מאזן בעונה הרגילה: 2:2
המאמנים בפלייאוף: גרג פופוביץ (59:101), ריק קרלייל (32:30)

איך סן אנטוניו תנצח?

הספרס מגיעים לפלייאוף הזה בלי מאנו ג'ינובילי ועם המון סימני שאלה, לכן הם יתמקדו בשני דברים בטוחים: טים דאנקן, ובעיקר טוני פארקר. זו אולי הסדרה הראשונה בה דאנקן לא השחקן החשוב ביותר של סן אנטוניו. הצרפתי הזריז חיסל את דאלאס בעונה הרגילה עם 31.3 נקודות למשחק ב-51.6 אחוזים מהשדה. היו ארבעה משחקים בין הטקסניות, והשליטה של פארקר בהם רק התעצמה עם הזמן. למאבריקים אין כרגע פתרונות לפוינט גארדים זריזים (מישהו אמר דווין האריס?). גם את דאנקן אין לדאלאס כלים לעצור, אלא אם כן נתייחס לברכיים המזדקנות של טימי ככלי עזר. גרג פופוביץ' יקווה לקבל סדרה גדולה גם מדאנקן, כי סביב הצמד יש בעיקר רול פליירס שיקלעו אם יקבלו מבטים פנויים (גם מייקל פינלי הוא שחקן קלאץ' כרגע. זו כבר עובדה), וכדי שיהיו להם כאלה הספרס צריכים שני שחקנים גדולים. וכמובן, יש את הקטע הזה של שנה אי זוגית.

איך דאלאס תנצח?

החניכים של ריק קרלייל יצטרכו קודם כל להאמין. בשנה שעברה דאלאס נראתה כבויה ושבורה בפלייאוף, ואחרי שני הפסדים רצופים בסיבוב הראשון השחקנים יצטרכו כוחות רבים כדי להאמין שדווקא את הספרס הם יצליחו לעבור. מבחינת כשרון דווקא אין להם בעייה - דירק נוביצקי, ג'וש הווארד והג'ייסונים (קיד וטרי) זו רביעייה ראויה ומעלה, ולידם יש עוד שני ספקי נקודות - חוזה בראה וברנדון באס. לעומת שנים קודמות, לספרס יש לא מעט חורים הגנתיים שהשישייה הזאת תוכל לנצל בקלות יחסית. יחד עם קיד, מדובר בקבוצת פלייאוף מנוסה מאוד שגם ידעה הצלחות בעבר הלא מאוד רחוק. קרלייל, וגם את זה קל לשכוח, בנה שתי קבוצות הגנה נהדרות, ואם הוא ימצא פתרון אפקטיבי לאחד משני הכוכבים של הספרס הוא פתאום ימצא את עצמו בסיטואציה די נוחה לעבור סיבוב.

למה זו ה-סדרה?

קודם כל, זהו דרבי טקסני. העובדה שאת הקבוצות מובילים גרמני, צרפתי ואיי בתולי לא תמנע מהאוהדים בשני המחנות להיכנס לטירוף ששמור לדרבים. ולא פחות חשוב, בחמש השנים שסן אנטוניו שלטה בליגה (2003-2007) היא הפסידה רק שתי סדרות פלייאוף – ללייקרס, עם סל ה-0.4 של פישר ב-2004 ולדאלאס, עם הפאול הדבילי של ג'ינובילי ב-2006. אז זו היתה סדרה גדולה בין שתי קבוצות מצוינות עם הפתעות של המאמנים ומשחקים בלתי נשכחים. זהו המפגש הראשון בין השתיים בפלייאוף מאז. שתי הקבוצות אמנם חלשות יותר כרגע, אבל בהרבה פחות ממה שניתן לחשוב, בעיקר דאלאס. הסיכוי לשחזור הסדרה ההיא קיים. זו יכולה להיות גם שירת הברבור של עידן טים דאנקן הגדול - אף אחד לא יודע כמה ברכיים נשארו לו.

ולתחזית:

אני שוב חוזר לסדרה מ-2006. דאנקן היה אז בלתי ניתן לעצירה עם 32.3 נקודות למשחק שהיום הוא (כנראה) לא מסוגל לספק. ברוס בואן היה היחיד שהתמודד עם נוביצקי בהצלחה, והיום גם זה לא נראה אפשרי. לפופוביץ' יש כיום סגל די עמוק עם שפנים חדשים לשלוף (אולי איימה יודוקה על נוביצקי), אבל זה סגל פחות מוכשר ומנוסה ממה שהוא רגיל. בצד השני, נוביצקי הוא עדיין נוביצקי, טרי בעונת שיא, הווארד נראה הכי טוב העונה באפריל, השחקנים המשלימים סבירים. כן, אתם מבינים נכון, אני שוב מהמר נגד הספרס. דאלאס תשרוד 30 נקודות למשחק של פארקר ותפתיע בשישה משחקים. 2:4 לנוביצקים.

מאזן בעונה הרגילה: 2:1 ליוסטון
המאמנים בפלייאוף: נייק מקמילן (8:8), ריק אדלמן (72:72)

איך פורטלנד תנצח?

החבורה הצעירה של נייט מקמילן מגיעה עם רוח גבית חזקה של סיום עונה מרהיב והרבה הייפ. כדי לנצח את יוסטון, היא תצטרך לשמור על המומנטום בשני משחקי הבית הראשונים. עם המאזן הביתי הרביעי בטיבו בליגה, יתרון הביתיות צריך להיות פקטור משמעותי עבור הבלייזרס. ב-16 המשחקים האחרונים פורטלנד ניצחה ב-13, הרבה תודות להגנה שספגה פחות מ-90 נקודות למשחק. יוסטון היא לא קבוצה שקשה לנטרל בהתקפה, ולבלייזרס יש את הכלים לעשות זאת עם חבורת שומרים סבירים על שחקני החוץ והצמד ג'ואל פרזיבילה וגרג אודן שאמור לעשות חיים קשים ליאו מינג. אחד היתרונות הגדולים של פורטלנד בסדרה הזאת הוא הספסל, ממנו יעלו רודי פרננדז וטרוויס אאוטלו שמגיעים לוהטים ויכולים להיות אלה שיעשו את ההבדל. היתרון הכי פחות מדובר של פורטלנד הוא בריבאונד, שם היא הקבוצה הטובה בליגה, בעיקר בזכות כמות עצומה של ריבאונדים בהתקפה.

איך יוסטון תנצח?

לפורטלנד יש כלים להתמודד עם יאו? זה כלום לעומת הכלים של יוסטון להתמודדות עם ברנדון רוי. הסופרסטאר הצעיר יקבל מושג ברור על מה זה פלייאוף, כאשר בסדרה הראשונה בחייו יפגוש את צמד רעים רון ארטסט ושיין באטייה. רוי התקשה מול יוסטון בעונה הרגילה, בערך כמו כל שחקן חוץ אחר בליגה. אם למרקוס אולרידג' יהיה טוב מדי, ריק אדלמן יוכל לשלוף מהספסל את הקרציה צ'אק הייז שינטרל אותו. הדרך של יוסטון לנצח תהיה גישת פיניקס של דאנטוני בהפוך על הפוך - היריבה מבצעת סטופים, אנחנו נבצע יותר. מכיוון שגם צריך לקלוע נקודות, יוסטון תבנה על השילוב של יאו וחבורת קלעים סביבו, תנסה לרוץ קצת עם ארון ברוקס ואולי תשתמש בנסיון של ברנט בארי.

למה זו ה-סדרה?

יש באוויר תחושה של משהו אמיתי סביב הסדרה הזאת. שתי קבוצות חזקות, עמוקות, מאומנות היטב, שתי קבוצות שמאמינות בעצמן. זאת הולכת להיות סדרת פלייאוף כמו שסדרת פלייאוף צריכה להיות: קשוחה, מותחת, מלאה בשמות חדשים או ישנים עם המון מה להוכיח. שתי הקבוצות יעבדו קשה על כל סל ויילחמו על כל ריבאונד. מי שאוהב (כמוני) את הסדרות שלו עם תוצאות כמו 84:83, זאת בהחלט הסדרה בשבילו.

ולתחזית:

אחרי כל כך הרבה הפסדי סיבוב ראשון, לא הגיע הזמן שיוסטון תנצח סדרת פלייאוף? לצערו של יאו, יותר מדי גורמים מרמזים על הפסד נוסף שלו בסיבוב הראשון. לפורטלנד יש יתרון ביתיות, יתרון בריבאונד, יותר כלים להתגבר על יום גרוע של הכוכב שלה והרבה יותר כלים ובטחון במאני טיים, שבסדרה מהסוג הזה עשוי לעשות את כל ההבדל. הכיוון הוא פורטלנד, אלא אם כן יוסטון תמצא לעצמה שחקן קלאץ'. 3:4 לבלייזרס.