מיסטר קלאץ'

לפני שנדבר על המאמנים שנכנסו לרשימה, בואו נצנן לרגע את ההתלהבות מהאנשים שנחשבים לגאוני כדורסל, כאלה שהמוניטין שלהם שווה הרבה כסף, ולרוב גם מקום בהיכל התהילה. הבחור בתמונה, מייק ד'אנטוני – אחד המאמנים המוערכים בליגה – קיבל את נייט רובינסון במקום נאש, ולא יהיה שם העונה. גם לארי בראון בחוץ, פשוט כי אוקפור מודל 2009 הוא לא ראשיד וואלאס מודל 2004. אין תחליף לכישרון, ואיש לא יודע זאת טוב יותר המאמן הבא ברשימה

מצד אחד, לחובתו שנים ארוכות של דשדוש, כמו גם טענות קשות על ניהול משחק לקוי ויכולתו כמאמן הגנה (שנמחקו רק אשר הגיע עוזרו הנוכחי, תום טיבודו). גם בפלייאוף הקודם הוא לא הבריק עד התפוצצות בגמר. אלא שבמרבית הקריירה שלו, עד הגעתם של ריי אלן וקווין גארנט, אימן ריברס שחקנים בינוניים. בוסטון של העונה היתה קצת פצועה, קצת יהירה וקצת שחוקה, אבל אם ריברס יוביל אותה לאליפות שניה ברציפות, מקומו בין הגדולים ביותר מובטח

גם במקרה של ואן גנדי, המושבעים טרם אמרו את דברם. ברור שמדובר במאמן יסודי, חרוץ ושקדן, שלמרות שפם הפורנו שלו זוכה להערכה משחקניו ומוביל אותם ליופי של עונות רגילות. העונה הוא עשוי לגרוף את תואר מאמן השנה, וייתכן מאוד שאלמלא הפציעה של דווין וויד ב-2004 כבר היתה לו גם טבעת אליפות. בפלייאוף הנוכחי יהיה עליו להוכיח שתווית ה"היסטרי" שהדביק לו שחקנו במיאמי באותה עונה, שאקיל אוניל, מעידה רק על הילדותיות של האחרון

הוא לקח את לברון ג'יימס וארבעת הגמדים לפני שנתיים לגמר הפלייאוף; הוא זכה עם קליבלנד המוגבלת ביתרון ביתיות לכל אורך בפלייאוף הקרוב; הוא תלמיד של המשחק, שלא היה שחקן עבר אלא סקאוט וצמח מלמטה; הוא שיפר את ההתקפה של קליבלנד העונה באופן דרמטי. ועדיין, מייק בראון שומע לאורך כל הדרך טרוניות על כדורסל מכוער ועל כך שבלי קינג ג'יימס אין לו מה למכור. לנו יש תחושה שהטענות האלו מופרכות, וזה עניין של זמן עד ששאר העולם יבין זאת גם

יציב כמו פסל החירות. אותו פיק אנד רול, אותם תרגילי חיתוכים כמו לפני 20 שנה, אותה קשיחות, אותן הרחקות קבועות ומתוזמנות היטב מדי כמה משחקים שמותירות את הבמה לעוזרו הנאמן, פיל ג'ונסון, אותה יכולת להתגבר על הרכבים חסרים. הבעיה היא שלצד כל אלה ישנה השמרנות של סלואן, שהיה לה חלק באובדן האליפות ב-1997 ו-1998 למייקל ג'ורדן ושיקגו. בינתיים, דומה כאילו סלואן נשאר סלואן – במיוחד לטוב, אבל גם קצת לרע

גם ללא יחסי ציבור, אדלמן מצליח לייצר מדי שנה קבוצות שמשחקות כדורסל חכם ומענג, והעונה הוא מנצח עם הקבוצה האפורה של יוסטון, בלי מקגריידי ועם אנשים שעונים לשם וון ווייפר. הוא לקח את פורטלנד לגמר ונכנע רק למייקל ג'ורדן, והיה רחוק שלשה אחת של רוברט הורי מלרוץ לאליפות עם סקרמנטו. בניגוד לרבים מעמיתיו, אדלמן לא יסתפק בפיק אנד רול ובידודים משמימים, אלא ישחק התקפה עם הרבה תנועה ומחשבה. בליגה שלעתים נוטה לבנאלי, זה שווה לא מעט

זה אולי אכזרי, זה אולי קטנוני, אבל מעל האיש שזכה בתשע אליפויות מרחף בשנים האחרונות ספק: האם הוא יכול לנצח גם בלי כישרון? מאז 2003 לא זכה ג'קסון באליפות, התרסק עם קבוצת הגלאקטיקוס של קובי-שאקיל-מאלון-פייטון ב-2004, והתרסק במשחק האחרון בגמר בעונה שעברה. מעבר לכך, ג'קסון עצמו מעיד שהוא עייף ושוקל פרישה. שני איברים יכריעו כעת האם הזן מאסטר יתלה את המשרוקית עם טבעת נוספת: המוח שלו עצמו, והברך של אנדרו ביינום

איפה ההילה של ג'קסון ואיפה הוא. התחיל בנבחרת חיל האוויר, שירת באירופה, למד רוסית ואימן במכללת פומונה-פיצר הזעירה. אבל הוא יצעק על טים דאנקן לא פחות חזק מאשר על רוג'ר מייסון ולא יתבייש לומר שהוא לוקח תרגילים מז'לימיר אוברדוביץ', ואלו רק שתי סיבות לכך שהוא המאמן הכי טוב בליגה. אלא שאחרי הפציעה של מאנו ג'ינובילי, לפופוביץ' אין סיכוי לזכות באליפות העונה. אחרי כל התכנונים, הטקטיקות והמילים, ה-NBA הוא בכל זאת משחק של שחקנים