בקושי הספקנו למצמץ, וכבר אנחנו בנקודת האמצע של עונת ה-NBA. הצמרת נראית מרשימה וצמודה, המערב עדיין מטורף ומחולק, המזרח צפוף ובינוני והקליפרס עדיין שווים לתחת. וכמובן, זה זמן מצוין לבחור את מצטייני החצי הראשון של העונה. כדי לא להשאיר את השחקנים במתח, נעבור מיד לבחירות.
MVP - לברון ג'יימס (קליבלנד קאבלירס)
לעומת שנים קודמות, הפעם הכוכבים הגדולים עם גדודי המעריצים הם גם רוב המועמדים לתואר השחקן היעיל של החצי הראשון. לברון, קובי בריאנט, דווין וויד ודוויט הווארד, ארבעת השמות הלוהטים בליגה וארבעת המובילים בכמות הקולות לאולסטאר, הם ארבעה מששת המועמדים הלגיטימיים. אליהם נוספו כריס פול שממשיך בשלו וצ'ונסי בילאפס שמוביל מהפך מדהים בדנבר. גם על קווין גארנט צריך לדבר כי הוא עדיין מנהיג את ההגנה הטובה בעולם, אבל בעונה אישית הרבה פחות טובה מהקודמת הוא נשאר מאחור.
הקרב האמיתי כאן הוא בין קובי ללברון. שניהם לוקחים את הקבוצות שלהם לצמרת הגבוהה ביותר עם שורות סטטיסטיות מעולות ותרומה שהיא הרבה מעבר למספרים. שניהם שיפרו השנה את יכולת המנהיגות שלהם ונראים כאילו הם יכולים להכריע את המשחק מתי שרק בא להם. לברון מספק 27.8 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים, 2 חטיפות ו-1.3 גגות למשחק. מעט פחות מטורף מהעונה שעברה, בעיקר בגלל שהוא מקבל יותר עזרה ומשחק שלוש דקות פחות. קובי עונה עם 26.4, 5.6 ו-5.2 עם 1.3 חטיפות, וגם הוא מפנה את הבמה פעמים רבות לחבורה המוכשרת שסביבו, וגם נמצא על הפרקט שלוש דקות פחות.
אז למה לברון מנצח? כי הלייקרס וקליבלנד מחזיקות בערך באותו מאזן ובכל דרך אפשרית שנתבונן בכך ההישג של לברון מרשים יותר. השחקנים סביבו הרבה פחות טובים, המאמן פחות טוב ומנוסה, הוא נמצא במועדון עם הרבה פחות מסורת שיתפרק אם יחליט לעזוב. גם למספרים האישיים שלו אף אחד בליגה לא מתקרב, וכאשר זה מגובה גם בנצחונות לא נשארת הרבה ברירה. גם ירידה קלה במאזן, שעשויה להגיע עקב המחסור של הקאבס בשני שחקני חמישייה חשובים, לא תשפיע על מעמדו של המלך כ-MVP, עד להודעה חדשה.
היה מפתה לבחור את וויד במקום השלישי וכך ליצור שלישייה של התותחים הכבדים והמוערצים בעולם. אבל וויד, למרות עונה אישית גדולה, לוקח את מיאמי רק עד גבול מסוים הרחוק מאיום על קבוצות הצמרת. את המקום השלישי מקבל כריס פול, כי למרות שזה לא מרגיש כך, אורלינס רושמת חצי עונה לא רעה וגם המספריים שלו וההשפעה שלו עומדים בסטנדרטים של קובי ולברון.
2. קובי בריאנט
3. כריס פול
אל תפספס
המאמן - סטן ואן גנדי (אורלנדו מג'יק)
מבין ארבע הגדולות, שתיים הן הפתעות מרעישות. מבין השתיים, אחת נראית קבוצה של שחקן יותר מאשר של מאמן (קליבלנד) בעוד השנייה נראית קבוצה קלאסית של מאמן. SVG קיבל קבוצה בינונית שלא היתה אמורה להתקדם יותר מדי, והפך אותה לאחת הטובות והמהנות בליגה. שלושה מארבעת כוכבי הקבוצה ביצעו קפיצת מדרגה משמעותית תחת הדרכתו והשיטה הלא קונבנציונלית שלו מניבה תוצאות שאף אחד לא ציפה להן. הבחירה הזו קלה.
2. גרג פופוביץ' (סן אנטוניו ספרס)
3. מייק בראון (קליבלנד קאבלירס)
שחקן ההגנה - קווין גארנט (בוסטון סלטיקס)
אין שינוי מהעונה שעברה. בוסטון היא עדיין קבוצת ההגנה הטובה בליגה, המספרים שלה כמעט בכל קטגוריה הגנתית נותרו הכי מרשימים (למרות שהפעם קליבלנד נותנת פייט יפה) והסיבה העיקרית לכך היא גארנט. אני לא רואה טעם לחזור על היכולת המושלמת שלו והמנהיגות שהפכה כל אחד סביבו לשחקן הגנה הרבה יותר טוב. השנה גארנט מקבל פייט לא רע מדוויט הווארד, שדי לבד הופך את אורלנדו לקבוצת הגנה מהטובות בליגה. החלק המעניין ביותר - לא בטוח שצריך להיות הבדל בין החמישייה הראשונה לחמישיית ההגנה כרגע (פול, קובי, לברון, גארנט והווארד).
2. דוויט הווארד
3. לברון ג'יימס (מתחיל סביבו הייפ בקטגוריה הזאת, ובצדק)
השחקן השישי - ג'ייסון טרי (דאלאס מאבריקס)
רוב המועמדים מהשנים האחרונות נחלשו מאוד, חלק מהתותחים הכבדים שירדו לספסל תורמים רק באופן חלקי ולא מעט שחקנים משפיעים הרבה יותר מהמספרים שלהם. למזלי, יש מישהו שגם משפיע באופן נדיר למחליף על הקבוצה שלו, וגם עושה זאת עם מספרים מרשימים. טרי עולה מהספסל של ריק קרלייל ומספק יותר מ-20 נקודות, מה שהופך אותו לשחקן השני בחשיבותו בקבוצה לפני ג'ייסון קיד וג'וש הווארד הדועכים. בחבורה המשונה שמארק קיובן קיבץ השנה בדאלאס, טרי הוא כמעט נקודת האור היחידה ואחת הסיבות המרכזיות לכך שהמאבס עדיין בתמונת הפלייאוף.
2. אנדריי קירילנקו (יוטה ג'אז)
3. נייט רובינזון (ניו יורק ניקס) וטרבור אריזה (לוס אנג'לס לייקרס)
השחקן המשתפר - דווין האריס (ניו ג'רזי נטס)
כרגיל, מדובר בקטגוריה משונה. ניסיתי לסנן שחקנים שקיבלו הזדמנות ראשונה (פול מילסאפ), שחקני שנה שנייה (רודני סטאקי, ג'ף גרין) וכאלה שחוו שיפור טבעי (רנדי פוי), והיה קל מהרגיל כי היו כמה משתפרים לא רעים בכלל. אחד מהם, ג'מיר נלסון, הפך לגורם משמעותי בקבוצת צמרת גבוהה. אחד אחר, רייג'ון רונדו, הפך לצלע רביעית באחת הגדולות, ויש גם אחד, דני גריינג'ר, שנותן מספרי אולסטאר ודאי. אבל רק האריס גם השתפר מעוד רכז חביב לאולסטאר, גם נבנתה סביבו קבוצה והוא גם לוקח אותה להישגים מפתיעים. ציפינו שהנטס יהיו מנמושות הליגה, היכולת המדהימה של האריס לוקחת את אחד הסגלים החלשים בליגה חזק למאבקי הפלייאוף במזרח.
2. ג'מיר נלסון (אורלנדו מג'יק)
3. דני גריינג'ר (אינדיאנה פייסרס)
הרוקי - דרק רוז (שיקגו בולס)
זו הבחירה הקשה מכולן, דווקא בגלל ההיצע הרחב. קיבלנו חצי ראשון מרשים מלא מעט רוקיס שבעונות אחרות היו מועמדים ראויים, אך שלושה התעלו מעל האחרים - רוז, או ג'יי מאיו וראסל ווסטברוק. מאיו נתן חודש ראשון מדהים של 23 נקודות באחוזים מצוינים ומאז הוא בנפילה, ו-וסטברוק הוא הטוב מבינהם לאחרונה, אך אני הולך עם רוז. גם בגלל שהוא שומר על יציבות יחסית, אך בעיקר בגלל שהוא לא סתם השחקן הכי טוב והמנהיג בקבוצה שלו, הוא השחקן הכי טוב והמנהיג בקבוצה שמתמודדת על מקום בפלייאוף במזרח. כמה שהבולס נראים עלובים, הם עדיין יותר טובים מממפיס ומאוקלהומה סיטי, ומוביל אותם לכך השחקן שנבחר ראשון בדראפט ובינתיים מצדיק את הבחירה.
2. או ג'יי מאיו (ממפיס גריזליז)
3. ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי ת'אנדר)