חוזרים ליסודות

מאזן בעונה שעברה: 60:22
סיימו את העונה: במקום ה-14 במערב.

קיץ 2007 התחיל לא רע, וכיאה לאוהדי קבוצות נחותות, עם הרבה תקווה: ג'רי ווסט, הג'נרל מנג'ר הוותיק המוערך ועם זאת, המעט דועך, הוחלף בכריס וואלאס. בעמדת המאמן, את טוני בארון החליף מייק אייברוני האנרגטי, ששימש עד אותו רגע כעוזר המוערך והיצירתי של מייק ד'אנטוני בפיניקס. הסגל, כרגיל בממפיס, היה צעיר ומוכשר – אך לא מספיק. הקבוצה דשדשה עד פברואר, אז החליט כריס וואלאס לבצע את הטרייד של השנה.

הדעות לגבי הטרייד ששלח את פאו גאסול להוליווד היו מאוד גורפות, והתחלקו לשתיים: אלה של אוהדי הלייקרס, ואלה של כל שאר האנשים על הפלנטה. וואלאס העלה על מטוס לקליפורניה את הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה וקיבל בתמורה את קוואמי בראון, את הזכויות על מארק גאסול, את ג'ווריס קריטנטון ושלושה דיסקים של מושיק עפיה. באופן בלתי מפתיע, מלבד רודי גיי הנפלא הקבוצה המשיכה להסריח את הפרקט, ולמרות שסיימה עם המאזן השני הכי גרוע במערב, אפילו באחת משתי הבחירות הראשונות של הדראפט היא לא הצליחה לזכות.

באו: מארקו יאריץ', גרג באקנר, אנטואן ווקר (בטרייד ממינסוטה), מארק גאסול (שחקן חופשי, מג'ירונה שבספרד), חאמד חדאדי (שחקן חופשי מסאבה באטרי שבאירן) או ג'יי מאיו, דארל ארת'ור (מהדראפט)

הלכו: מייק מילר (בטרייד למינסוטה), חואן קרלוס נבארו (עזב לברצלונה).

אפשר לצמצם קיץ שלם של ממפיס למהלך בודד – מהסיבה הפשוטה שזה בדיוק מה שקרה: בערב הדראפט, עם הבחירה החמישית, קטף כריס וואלאס את קווין לאב – גבוה לבן שזכה להערכה רבה על מוסר העבודה המרשים שלו. אלא שלא חלפו ולו שעתיים, וממפיס הפכה את קווין לאב ומייק מילר (הסמל האחרון של הגריזליס, ואחד השחקנים הטובים שלה) לאו ג'יי מאיו, אנטואן ווקר וגרג באקנר. אין ספק כי מבחינת פוטנציאל, התקרה של מאיו גבוהה בהרבה מזו של לאב. אבל הטענה העיקרית כלפי וואלאס (כאילו, מלבד: "כריס, שוב נתקעת בקיר") היתה שלממפיס יש מספיק גארדים (קייל לאורי, מייק קונלי, ג'ווריס קריטנטון) – ולא מספיק גבוהים.

מאיו אמנם הראה עד כה ניצוצות והפגין פוטנציאל, אך דווקא הבחירה המאוחרת יותר של ממפיס – דארל ארת'ור (שנבחר על ידי ניו אורלינס, ועבר לפורטלנד, ואז ליוסטון, ואז לממפיס) – עשוי להיות הבינגו, ואחת הגניבות של הדראפט. בינתיים, התרומה הבולטת של ארת'ור למועדון היתה שהוא נתפס בגין עישון מריחואנה. שמועות אומרות שגם חמש דקות אחר כך, הוא הצליח לנצח את כריס וואלאס בשחמט. לקראת סוף הקיץ, החתימו הגריזליס את חאמד חדאדי, והפכו אותו לשחקן האירני הראשון ב-NBA.

גיי ימשיך להפגין אתלטיות ולמלא את דפי הסטטיסטיקה, מווריק יצפו להתקדם עוד קצת, ולנתב את האתלטיות גם להגנה ולמוטיבציה, שני דברים שלא קל לעשות בקבוצה שלא מפסיקה להפסיד. מעל הכל יהיה חייב אייברוני לשמור על שפיות כשהילדים שלו יאיימו לחתוך ורידים באמצע העונה.

חמישייה: מייק קונלי, או ג'יי מאיו, רודי גיי, האקים ווריק, דארקו מיליצ'יץ'.

מאמן: מייק אייברוני (עונה שניה).

מועמד לפריצה:

קונלי ידע עונת רוקי מאכזבת משהו. 9 נקודות ו-4 אסיסטים הם אמנם לא מספרים נוראיים, אך מקונלי – הרכז הטוב במכללות, ובהפרש נכבד, בעונת 2006/7– ציפו ליותר. בטח בקבוצה חלשה כמו הגריזליס. אלא שאין זו הפעם הראשונה שרכז מוכשר עם ציפיות רבות לא מצליח לפרוע שטרות בעונת הרוקי שלו. אנשים מיהרו להספיד את דרון וויליאמס אחרי עונת הבכורה הרעה שלו, ושנתיים לאחר מכן הוא אחד משלושת הרכזים הטובים ביקום, וקדמו לו עוד רבים וטובים יותר, כמו ג'ון סטוקטון למשל. עכשיו תורו של קונלי. בעזרתו של הסגנון המהיר של אייברוני (שחייב להחליט, ורצוי מהר, מי הרכז הפותח שלו), ועם שנת נסיון באמתחתו, קונלי צריך להתחיל לקיים את ההבטחות.

מועמד לדעיכה:

אפשר להגיד על אנטואן ווקר הרבה דברים: הוא שמן, הוא בוחר יותר טוב נקניקיות מזריקות, הוא מלא אגו וריק מחוכמה. הכל יהיה נכון. אבל לווקר יש דבר אחד שעומד לזכותו כנגד כל השאר: הוא ירוויח העונה קרוב ל-10 מיליון דולר, זכר לכסף הגדול ששולם עליו בתקופה בה היה, נניח, אפקטיבי. אלא שדי, זהו, בעונה הבאה תהיה לממפיס אופציית מועדון על חוזהו – והיא ודאי לא תממש אותה. בכך, ככל הנראה, יהפוך סוף סוף ווקר לשחקן שולי – הפעם באופן רשמי. העונה שעברה היתה הגרועה בקריירה שלו, ואין סיבה להאמין שעם שלל הכשרונות הצעירים שמפזזים בעירו של אלביס, ייראה ווקר דקות משחק. מצד שני, אומרים שבממפיס מכינים אחלה פיצות.

אקס פקטור:

אם הייתם אומרים למישהו בארצות הברית לפני שנתיים שמארק גאסול יהיה האקס פקטור של ממפיס גריזליס ב-2008, הוא בוודאי היה אומר לכם: "אני לא מבין עברית". אך גם אחרי שהייתם מתרגמים לו, סביר כי הוא היה צוחק עליכם במקרה הטוב, ולא מכיר את גאסול ג'וניור במקרה הפחות טוב. אבל הנה, מארק הפך בשנתיים האלה, תאמינו או לא, לאחד הסנטרים הטובים באירופה. עד כדי כך, שהוא נבחר בעונה שעברה ל-MVP של הליגה הספרדית, הליגה הטובה באירופה. ואם הייתם צריכים לקבוע איזה גאסול טוב יותר על סמך האולימפיאדה האחרונה, הקרב היה צמוד מאוד. גאסול צפוי ליהנות השנה מדקות משחק בשפע, הודות לקו הקדמי החלש של הממפיסאים, ואל תופתעו אם הוא יהיה חזק חזק בקרב על רוקי העונה.

תסריט אופטימי:

עם חמישיה של קונלי, מאיו, רודי גיי, ווריק וגאסול ממפיס הופכת במהרה לקבוצה הסימפטית, האטרקטיבית והמהירה בליגה. אייברוני מזכיר סוף סוף את ההשוואות לד'אנטוני, הצעירים מבשילים, ומאיו הופך לכוכב הגדול. הקבוצה אמנם לא מגיעה לפלייאוף, אך מכניסה תקוות מחודשות באוהדיה הנאיבים.

תסריט פסימי:

עם חמישיה של לאורי, מאיו, גיי, ווקר ומיליצ'יץ', ממפיס הופכת במהרה לאחת הקבוצות הטפשות והבלתי מאוזנת בליגה. אייבורני לא מצליח להשתלט על רוטציית הגארדים שלו, מארק גאסול שוב גורם לאנשים לצחוק – ולא בגלל התסרוקת שלו – ובמהלך אימון אחד במרץ, ווקר מתאשפז בבית החולים אחרי שאכל יותר מדי סנדוויצ'ים עם חמאת בוטנים ובננה. הוא טוען שמדובר בהומאז' לאלביס.

תחזית:

קונלי ומאיו מראים ניצוצות של קו אחורי מרענן ומבטיח, אך לא הרבה יותר מזה. גיי אמנם נבחר לחמישיה השניה של העונה, אך לא מצליח לסחוב את הקבוצה קדימה. כריס וואלאס מעביר אותו עם סיום העונה ללייקרס תמורת DJ מבנגה, והזכויות על חורחה גאסול – האחיין בעל הפיגור השכלי של פאו ומארק.