דייויד שטרן רוצה להיות במודה

אוהדים נכבדים, תקשורת יקרה, שופטים מהמרים שלי, אני רוצה להודות לכם על שהתכנסתם כאן היום כדי לשמוע את התוכנית שלי לליגה טובה יותר. אני יודע, אני יודע מה אתם חושבים – שאני, דייויד שטרן, בניתי עבורכם את הליגה המושלמת. האלופה מעולם לא ידועה מראש, הליגה מוצפת בכוכבים צעירים עם אופי משובח, הרייטינג והמרצ'נדייז בשמים, ובאופן כללי ה-NBA בהיי שלא זכור ב-20 השנים האחרונות.

אז, אתם שואלים, מה כבר אני, דייויד שטרן, יכול לעשות עבור ה-NBA. ובכן, חשבתם שהאינטראקציה המחודשת והמוגברת עם התקשורת היתה חיובית וייחודית? לא ראיתם כלום. אהבתם את קוד הלבוש שהנחלתי לפני שנתיים? זה שום דבר. גבירותי ורבותי, אני מציג בפניכם באופן רשמי את חמשת החוקים החדשים בליגת הכדורסל הטובה בעולם. נא לכבות פלאפונים, ויוצאים לדרך. לא, טים דונהי, לא מעניין אותי אם זה הבוקי שלך. בסדר נו, שים על רטט, רק תהיה בשקט כבר.

אני יודע, קהל יקר, שהדבר שאתם הכי אוהבים – יותר מלראות את דוויין וויד עומד על העונשין, אפילו יותר מלראות את לברון עומד על העונשין! – זה הקשר הישיר ביניכם לבין השחקנים האהובים עליכם. בדיוק בשביל זה הכנסנו יותר אנשי תקשורת למשחקים, לאימונים, לחדרי ההלבשה ולמסיבות העיתונאים של הקבוצות. יכול לשבת לו אדם בקזחסטאן ולצפות במשחק NBA בשידור ישיר במולדתו. אפילו בישראל – מדינת עולם שלישי, לכל הדעות – יכול לשבת לו בחור יהודי טוב באמצע הלילה ולראות כדורסל בשידור ישיר. כל שהוא צריך זה לשלם עוד כסף לאחד הערוצים, או להתמקד ממש היטב בערימת הפיקסלים שעל מסך המחשב שלו, תוך שהוא מתעלם משדרן סיני נרגש.

אז כרגיל, אנחנו כאן בליגה החלטנו לקחת את העניינים צעד אחד קדימה, כי דייויד שטרן מעולם לא צועד אחורה. לצייד את השחקנים והמאמנים במיקרופונים היתה החלטה יפה בזמנו, אך הטכנולוגיה מאפשרת לנו דברים גדולים בהרבה. מהעונה הקרובה, אני גאה להכריז כי בקיבות כל השחקנים יותקנו מיקרופונים אל-חוטיים, שישדרו ישירות לניידות השידור, על מנת להעניק לנו את החוויה המלאה מהמשחק. יותר, לא ניאלץ להסתפק בדיבורי סרק של השחקנים. מהיום, נקבל כל תהליך כימי, מיץ קיבה או תנועת מעיים שעוברת בשחקנים. לא נצטרך לנחש אם הלחץ משפיע על נוביצקי או קובי, נשמע את הכל בסראונד.

תודה, תודה, אבל אם אפשר בלי מחיאות כפיים. האמת היא שאת הקרדיט לרעיון אני חייב לתת לאתר אינטרנט ישראלי עם שם של מספר.

מי מכם שעוקב אחר ה-NBA במשך זמן מה ודאי זוכר שלפני כארבע שנים החלטתי לאסור על השחקנים להקשיב לאייפודים שלהם בחימום שלפני המשחקים. אני לא חושב שבתור הקומישנר של הליגה אני חייב הסברים לאף אחד, אבל בכל זאת, בגלל שהגעתם כולכם לכאן והתלבשתם כל כך יפה – אגב, זו חולצה חדשה, לברון? הצבע מבליט את הירוק שבעיניים שלך. מה זאת אומרת שאתה מופתע ששמתי לב? מי ישים לב אם לא אני? – אסביר את החלטתי.

אתם מבינים, הרגשתי כאילו הליגה הולכת למקום לא נכון. תרבות ההופ היפ (ככה קוראים לזה?) דרדרה אותנו מבחינה תודעתית, ציבורית, מוסרית, ערכית ושיווקית.

לא רציתי שאנשים יחשבו שהליגה שלנו קשורה למוזיקה של ראפרים (ראפרים?). הצעד הבא שלי היה השמעת הופ היפ (אני אתקשר לרגע לנכד שלי ואברר אם אני לא עושה כאן פדיחות) ברמקולים של האולמות, כאילו כדי להגיד - זה לא אנחנו.

וזה לא עניין גזעני, כמובן. אני מעריך ומוקיר את כל השחקנים השחורים שיש לנו בליגה, ואין לי ספק שבלעדיהם ה-NBA לא היה אותו הדבר. זה כמו שג'ון אמיצ'י הסביר לי פעם: "דייב", הוא אמר לי, "כשאני חולם בלילה על הליגה, זה לא על שחקנים שחורים, אלא על לבנים". אבל אני לא בטוח שהקונטקסט הוא דומה.

בכל אופן, מכיוון שחלק מהשחקנים באו אלי בקריאה נרגשת לאפשר להם להקשיב לאייפודים בחימום שלפני משחקים, החלטתי להיענות, ואפילו לקחתי את זה צעד אחד קדימה: החל ממחר, כל שחקן בליגה יקבל אייפוד דור 93, וימצא שם את כל האמנים הטובים: מוצארט, ואגנר, מאהלר, בטהובן, שוסטקוביץ', ווילי נלסון ודודו טסה.

טוב, בואו נודה בזה: האלפים שמגיעים למשחקים שלנו לא תורמים הרבה. חלק גדול מהם הרביץ לרון ארטסט בסיטואציה כזו או אחרת, ואחרים סתם מפריעים. אני יודע שאומרים שקהל ה-NBA הוא הזניח והשולי ביותר מבין כל שאר ענפי הספורט בארצות הברית, אבל לא די לי בכך. לא אעצור שם, ההורים שלי לא לימדו אותי לעשות חצי עבודה. כפי שאני רואה את זה, האינטראקציה של השחקנים עם הקהל רק הורסת את לנו את הענף. כששחקן עומד על העונשין, אני לא רוצה לשמוע אף אחד מהקהל שורק או צועק או מקלל אותו.

אני מודיע לכם מראש, אוהדי הלייקרס – הקטע הבא עשוי שלא להיות רלוונטי כלפיכם, כי אתם מקיימים אותו כבר עכשיו, אבל אני מבקש לשמור על מעט כבוד.

ובכן, כל אוהד יצוייד טרום המשחק במד דציבלים המודד את חוזק קולו. באם יעלה על הדרגה המסוימת אותה נקבע (חצי דציבל עד דציבל), האוהד יקבל מכת חשמל בינונית. קללה שווה חשמול רציני יותר, צעקה תביא לאחד משלל הסדרנים שאני מבטיח לפזר ביציע לקחת את ה"אוהד" הזה ולזרוק אותו החוצה. אוהדים עם אסטמה, שנושמים בכבדות, ייכלאו בתא סגור הרמטית על מנת לא להוות מטרד לציבור השחקנים והצופים. מחיאות כפיים יתקבלו בברכה, כל עוד המוחאים עונדים את הכפפות אותן נחלק בכניסה לאולם.

כפי שכבר אמרתי, הדבר החשוב ביותר בליגה הוא לקדם, לפרסם ולדחוף אותה כמה שיותר. בשביל זה יש לנו אתכם, אנשי תקשורת יקרים, ואם חשבתם שכל הקשר בין השחקנים, המאמנים והתקשורת יסתכם בראיונות בסוף רבעים, תדרוכים בחדר ההלבשה או במיקרופונים מוצמדים, תחשבו שוב. זו רק ההתחלה.

הרי אין אדם בעולם שלא נהנה לראות את גרג פופוביץ' כמעט נושך למישל טאפויה את האוזן, ואי לכך, החלטנו להעצים את החשיפה התקשורתית, ולהטמיע אותה בתוך השחקנים. מהעונה הבאה, יתקיימו מסיבות עיתונאים רשמיות בין זריקות עונשין.

שחקן עליו התבצעה עבירה בזריקה יזרוק את הכדור הראשון, ולאחריו יעלה קרייג סייגר לפרקט עם מיקרופון כדי לשאול אותו מה דעתו על הזריקה, ומה הוא מרגיש לקראת השניה, מהי דעתו לגבי ההשפעה של הזריקה שבאה עליו לטובה תהיה על המשחק, מה הוא צריך לשנות מהזריקה הראשונה, וכדומה.

במצב של חמש עבירות קבוצתיות, כשכל פאול מוביל לזריקות עונשין, יורשו לעלות שלושה עיתונאים למגרש ברוטציות, כדי להביא אליכם, הצופים, את כל האינפורמציה הדרושה כדי להפוך את חווית הכדורסל שלכם למושלמת.

אתם חייבים להבין, נתינים יקרים, שב-NBA אימג' הוא הכל. התדמית היא הדבר החשוב ביותר. הרי לכולם ברור שאתה מה שאתה נראה, והליגה, כפי שהיא נראית, משדרת את המסרים הלא הנכונים. חשוב לנו כאן, בליגת הכדורסל הטובה בעולם, להראות שאנחנו הרבה מעבר לליגה שמעבירה קבוצות מעיר לעיר ובוגדת באוהדים שלה: אנחנו ליגה שמעבירה קבוצות מעיר לעיר ובוגדת באוהדים שלה, אבל עם חוש אופנה משובח. חשוב לנו מאוד שהשחקנים שלנו, שנתפסים פעמיים ביום על נהיגה בשכרות, ייצגו היטב את המותג.

במקום להילחם בצורה בה מגיעים החבר'ה למשחקים – חלקם עם עגילים, חלקם נראים כמו סרסורים (תסלחו לי על המילה) – החלטנו לעשות מעשה, ולבוא לקראתם. לחבר'ה יהיה מותר להגיע איך שיירצו לאולם, אך במשחק עצמו הם יעלו על טוקסידו מותאם אישית למידותיהם, עם צבעי הקבוצה, וכמובן עם המספר האישי מאחורה. רק כך נוכל לשמור על ייצוגיות ראויה לאורך המשחקים, רק כך נוכל לקבל חזרה את הכבוד שאיבדנו לתרבות ההיפ הופ (ושוב תודה לנכד החמוד שלי, ריקי, שהתפלץ למשמע השאלה שלי. הוא היועץ שלי לענייני מודה ומודרנה). ואם אתם דואגים שזה יפריע לאתלטיות של השחקנים – כי, בכל זאת, קצת קשה לזוז בטוקסידו - אל דאגה, אנחנו מכינים אותם מגומי אלסטי מיוחד שלא יפריע.

חוץ מזה, החלטנו שכל הטראש טוק הזה פוגע גם הוא בליגה, ומה שהיא מייצגת. זה לא רחוב כאן, ובמקום הקללות והחלפת הגסויות בין השחקנים, הם ידברו מעתה לטינית, וידונו לאורך משחקים בעניינים חברתיים ומוסריים מהמדרגה הראשונה. קבוצה שלא תסיים משחק ללא לקח ערכי אותו למדה והעבירה לצופים – הקבוצה מעל הכל, כולם בשביל אחד, התיאוריה הקפיטליסטית שהעושר מטפטף מלמעלה לעניים היא השקר הגדול בתולדות האנושות, וכו' – תוזמן לוועדת המשמעת.

תודה על ההקשבה, קרפה דיאם, שתהיה לנו עונה מוצלחת.