ספרו לנו סיפור, ספרו גם אגדות

נגמרה עונת ה-NBA, מברוכ לכולנו. בראשון בערב יחל הפלייאוף, ואיתו גיבורים חדשים, גיבורים ישנים, סיפורים חדשים וסיפורים ישנים. כדי להעביר את הזמן עד הגונג הראשון ביקשנו מהכותבים שלנו לבחור את שלושת הסיפורים שהם ציפו שיהיו המרתקים ביותר בפלייאוף. עומר דיקמן יצירתי פחות מהשאר, ולכן דלה ממוחו הקודח שני סיפורים בלבד.

גיל קדרון: מותחים את לברון

לברון הוא לברון הוא לברון, זה קודם כל. אין הרבה דברים שלא מעניינים בבחור הזה, ברגע שהוא פוסע על פרקט כדורסל. וכשיש לו יריבות משעשעת עם דשון "תגידו לג'יימס שהוא אוברייטד" סטיבנסון, שבטוח שהוא יכול לעצור אותו באחד על אחד, אז מנוי גמור שיהיה לנו סיפור מעניין. או שדוד ינצח את גוליית, או שגוליית ירמוס את דוד, יקבצ'ץ' אותו ויעיף אותו בקשת גדולה לפח הקרוב. גם חזרתו של גילברט ארינס לעניינים מוסיפה דלק למדורת העניין, כשאייג'נט זירו רוצה גם לכפר על הפאדיחה מהמפגשים האחרונים עם הקאבס, וגם להראות שלמרות הפציעה לא נס ליחו. אם השלישייה של המכשפים תדע להתעלות מספיק פעמים, הם יוכלו למתוח את הקאבס לסדרה ארוכה, ואנחנו נהיה שם כדי לראת את הכל (באינטרנט).


דן לזר: האם לקליבלנד יש צוות מסייע?

לברון וחבורת הגמדים של קליבלנד הגיעו עד הגמר הכללי בשנה שעברה, ועשו זאת באופן מרשים, עם לחימה, נשמה וכדורסל בלתי מתפשר. לברון, מעל לכל, היה בשיאו וכולנו זוכרים מה עשה לדטרויט מאותה נקודה בה הקאבס שלו היו בפיגור 2:0 בסדרה שנגמרה 2:4. השנה ראינו פעם נוספת קבוצה של איש אחד, ולמרות העזרה המסוימת לה זכה המלך לקראת הטרייד דד-ליין עדיין מייק בראון מעמיד קבוצה שבלי ג'יימס לא סביר שכלל הייתה עולה לפלייאוף אפילו במזרח החלש. פרשנים רבים ראו בפלייאוף הקודם של הקאבס הפתעה שיהיה קשה לשחזר ללא שינוי קבוצתי מהותי, ועל פי היכולת של הקאבס לאורך רובה המכריע של העונה הסדירה ההנחה הזו תקפה גם כעת. אני חושב שהקאבס יישברו בשלב מסוים, והפעם לא יצאו מן המזרח, כי לברון הוא (עדיין) בשר ודם, ולבד, מתישהו, אפילו הכוח שלו ייגמר. הגב שלו כואב, עומס המשחקים בסופו של דבר יורגש אפילו אצלו וקבוצות הולכות לשתות לו את הדם בכל צורה אפשרית. הפעם לברון לא ייקח את חבורת הנגרים שמסביבו עד הסוף, ואם ייעשה זאת אני חושב ששום סופרלטיב לא יהיה מוגזם לגביו.


עומר דיקמן: האם דנבר היא באמת קבוצה מפחידה?

בשבועות האחרונים הולכים ומתרבים הקולות הטוענים שהנה סופסוף דנבר התחברה ועכשיו היא תראה למערב מאיפה משתין הקאמבי. הצרה היא שכל הקולות האלה מתעלמים בחוסר אלגנטיות מכל השנה וחצי האחרונות בהן גילתה דנבר יציבות של חולה פרקינסון, מהאין-הגנה, מהאישיות הגבולית של אנתוני, ומכישורי ה"אימון" של קארל. כשרון התקפי יש אמנם בשפע, אבל כזה יש גם לניקס, והמקום היחיד שבו קבוצות פוחדות לפגוש את הניקס זה בתור למקדונלדס. דנבר היא אמנם קבוצה מאיימת למשחק נתון, אבל גם השנה כשיגיעו שני הפסדים רצופים, היא תהיה הראשונה שתתפרק ותיבעט הביתה.


אסף רביץ: האם זו השנה בה קובי יתחיל לפלרטט עם ההיסטוריה?

קובי בריאנט ייזכר כאחד השחקנים הטובים והמוכשרים שאי פעם שיחקו כדורסל. האם הוא גם ייזכר כאחד הגדולים באמת? השנה נתחיל לקבל תשובות. קל לפספס את זה, אבל קובי לא סיפק עדיין קבלות פלייאוף בקליבר של הגדולים בכל הזמנים. היו לו סדרות גדולות, אבל חלקן היו כמספר 2 של שאקיל והשאר היו בסדרות בהן הלייקרס הפסידו. היו לו סלים גדולים, אבל לא במשחקים שהכריעו סדרות. עדיין לא הייתה לו הסדרה הגדולה בה הוא לקח את הלייקרס לניצחון מול יריבה קשה, הצגת הפלייאוף המעצבת (בסגנון 63 הנקודות של ג'ורדן או ה-48 של לברון) או הסל הגדול שהכריע סדרה. לכך ניתן להוסיף שבארבע הפעמים האחרונות שהלייקרס הגיעו למשחק שאם הם יפסידו אותו הם יעופו הם הפסידו בהפרש ממוצע של 20 נקודות.

מה אני מנסה להגיד כאן? שלקובי יש המון מה להוכיח בפלייאוף הזה, הרבה יותר מהנדמה במבט ראשון. זאת יכולה וצריכה להיות השנה בה הוא מתחיל להוריד את כל הספקות לגבי מיקומו בין הגדולים בכל הזמנים. והוא יודע את זה. יותר מכל דבר שהוא עשה העונה התרשמתי מהאופן בו קובי הגיב להגעה של גאסול. הרגע בו הגיע הספרדי היה הרגע בו קובי הבין שמעכשיו אין תירוצים, מעכשיו האחריות להוכיח כולה עליו. על האתגר הזה הוא קפץ עם מוטיבציית שיא וכוונה מלאה להוכיח לכל המקטרגים מסוגי מה הוא מסוגל. קובי יהיה הסיפור הגדול של הפלייאוף הזה לאן שהוא לא ייקח את הלייקרס.

גיל קדרון: קובי בריאנט מוביל לראשונה מועמדת לאליפות

אח, איזה תענוג, איזה תענוג. כל כך הרבה תסריטים אפשריים בכל הקשור למסע הראשון של קובי לתואר כשכל אורות הזרקורים עליו. האם המשחק הקבוצתי של LA יעבוד לכל אורך הדרך? האם ייקח על עצמו בריאנט את העניינים לכשחבריו ישתנקו? האם יקפוץ לו הקובי ונחזה במשחקי 50 נקודות ו-40 זריקות מהשדה? האם זה יתקע את התקפת המשולש? האם יבואו התעלויות בריאנטיות ברמות ג'ורדניות? האם יכול הסופרסטאר המוערך ביותר בליגה לשנות את מהלך הקריירה שלו ולזכות בטבעת רביעית, ראשונה שהוא חתום עליה? כל תשובות, בלינק האינטרנט הקרוב לביתכם.


דן לזר: דאלאס תוקפת מהצד השני

אחרי שהיללנו ושיבחנו את סיפור הסינדרלה של השנה שעברה וראינו איך גולדן סטייט מאמללת את דירק נוביצקי וחבריו, נראה שהשנה הסיכוי לשחזור את התרחיש הזה סביר בהחלט וייתכן שהתופעה המבורכת הזו תהפוך למגיפה של ממש. במערב נראה שכל הסדרות פתוחות יחסית אך אני במיוחד מאמין בסיכוי של דאלאס לעבור על האיסור הקדום של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", בסדרה של הטוב משבעה משחקים מול ניו אורלינס. גם לפיניקס, מן המקום השישי, סיכוי סביר בהחלט בסדרה מול סאן אנטוניו ושתי הקבוצות יכולות בהחלט ללכת עד הגמר במערב ועד הסוף בכלל. לפיניקס, לדעתי, סיכוי אפילו טוב משל דאלאס להדיח את הבכירה ממנה בסיבוב הראשון. במזרח אני פחות רואה תרחיש כזה כסביר, ועם כל אהדתי לצעירים המוכשרים והנחמדים של אטלנטה ופילדלפיה, שתי הקבוצות ישמחו לגנוב משחק בסיבוב הראשון ולא יותר, בדרך לחופשת הקיץ השנתית שלהן בים.


עומר דיקמן: האם גמר המזרח חתום ונעול?

לפני חודש וחצי הייתי אומר שגם קליבלנד מסוגלת לשחק תפקיד, אבל מאז קרו שני דברים: האחד, בניגוד לציפיות (שלי), לא הצליחה קליבלנד לעלות למקום השלישי ולרימאץ' מול דטרויט. השני, בניגוד לציפיות (של כולם), הטרייד המשולש עם שיקגו וסיאטל שנראה מוצלח מאד על הנייר הפר איזשהי יציבות שהיתה בקבוצה ומאז היא לא ממש מצליחה למצוא את עצמה. כנראה שחסר שם הערך הקומי שהחוזה של לארי יוז סיפק. נשארנו עם אורלנדו, שלא תנצח את דטרויט גם אם תקבל פור של חמישה נצחונות בסדרה של עד 4, ועם וושינגטון, שיש הטוענים כי היא מסוגלת להפתיע את בוסטון לאור המאזן ביניהן לאורך העונה, אבל קשה לי להאמין שזה יתפוס בסדרה שלמה. יתרה מכך, בשביל להגיע לשם היא צריכה לעבור את קליבלנד, ולברון הולך להכין לוכד חלומות אינדיאני מהזקן של דשון סטיבנסון. בשורה התחתונה – בוסטון מול דטרויט בגארדן עוד חודשיים, תתחילו להתכונן.


אסף רביץ: האם בוסטון יכולה לזכות כבר השנה?

אני לא זוכר תקדים של קבוצה שנבנתה מחדש לחלוטין ובשנה הראשונה שלה לקחה אליפות. הסלטיקס שמרו בדיוק על שלושה וחצי שחקנים מהרוטציה של שנה שעברה, כל השאר חדשים. למרות זאת, בוסטון נחשבת לפייבוריטית לזכייה בעיני רבים. האם הם מסוגלים לצאת נגד החשיבה ששולטת ב-NBA שקבוצה צריכה להבשיל ביחד, לעבור כמה הפסדי פלייאוף לפני שהיא הופכת לגדולה באמת? האם הדבק שגארנט הביא איתו וההתאחדות של שאר המועדון סביבו יכולים להוות תחליף לנסיון משותף? לקמפיין הזה של הסלטיקס יכולות להיות השלכות משמעותיות על האופן בו נתפסים מושגים כמו קבוצה, מנהיגות ותהליך. לפחות עבורי.

גיל קדרון: פיניקס השאקילית

אין כמו הסיפור של פיניקס בפלייאוף הזה, אין. אני כבר דרוך לראות עד כמה ההימור הדרמטי של סטיב קר יוכיח את עצמו בפלייאוף, והאם הדיזל יביא מהמוג'ו שלו לקבוצה שנודעה עד לאחרונה ברכותה הפיזית והמנטלית. הסיבוב הראשון מביא להם את הנמסיס מסן אנטוניו, ואת הנמסיס הפרטי של שאק, טים דאנקן, כששניהם נלחמים על הזכות לאחוז בטבעת אחת יותר מהשני. הסאנס אולי שיקשקו בעבר כשראו את הספרס, אבל אוניל לא מפחד מאף אחד, בטח שלא מדאנקן, ומרתק יהיה לראות אם יוכל להנחיל את התחושה הזו גם בחבריו. הכריזמה שלו עשויה להיות כל כך משפיעה, שהוא אפילו לא יצטרך לשכנע את השמשות שהם יכולים לעשות זאת, עד כדי כך הוא בטוח בעצמו.


אסף רביץ: איך פיניקס תיראה ברגעי האמת?

אם קובי בעניינים, גם שאק חייב להיות בסביבה. פיניקס מגיעה לפלייאוף הזה עם שילוב של אמונה אמיתית ותחושה שזאת בהחלט יכולה להיות ההזדמנות האחרונה. נאש נראה קצת פחות טוב בחודשים האחרונים ובגילו אי אפשר שלא לתהות אם מדובר בירידה הטבעית שאחריה הוא לא יוכל להיות הפרנצ'ייז פלייר של קונטנדרית. האם יש לנאש כוחות לעוד פלייאוף גדול אחד? מה שבטוח, הוא יקבל את הגב הכי גדול בליגה בדמותו של הדיזל. שאקיל כבר היה שם ויודע שאם הוא יעזור לפיניקס להגיע לארץ המובטחת גם הקריירה שלו תקבל פרספקטיבה חדשה. ואם זה באמת יקרה, אם קבוצת המתים החיים של נאש, שאקיל, גרנט היל ואמארה תלך עד הסוף, הצוות הרפואי של פיניקס יהיה הגיבור האמיתי של הזכייה הזאת.


דן לזר: האם הפלייאוף הנוכחי יסמן את חילופי הדורות?

הפלייאוף הנוכחי יכול בהחלט להיות זה שיסמן את עלייתן לגדולה של הקבוצות "הצעירות", או כאלו הנשלטות בידי שחקנים צעירים, אך בהחלט יכול גם להיות פלייאוף אשר יתנהל תחת צילם הגדול של השחקנים הגדולים שאנו מכירים היטב מן השנים האחרונות. דטרויט ובוסטון במזרח, סאן אנטוניו ופיניקס במערב מביאות אל השולחן את הכוכבים הוותיקים והמוכרים לנו מן השנים האחרונות, אשר ישמחו מאד להוכיח פעם נוספת את הדומיננטיות שלהם. אורלנדו, קליבלנד, פילדלפיה ואטלנטה במזרח, ניו אורלינס ויוטה במערב מביאות את רוחות השינוי של דור העתיד הצפוי לשלוט בליגה בשנים הבאות. אני חושב שהצעירים המתדפקים על הדלת ילהיבו, אולי יקפצו יותר גבוה, יביאו המון נשמה ומלחמה, אבל יצטרכו לחכות עוד שנה אחת, לפחות, עד שיוכלו להכריז ברמה על חילופי השלטון. אחת מן הקבוצות "הזקנות" יותר תגיע עד הסוף וככלל, הזקנים יצליחו להתיש, לפחות עוד פעם אחת, את הצעירים בסדרות הארוכות הצפויות לנו.