מוסר הוא עניין נזיל וסובייקטיבי במאה ה-21, ורבים אף רואים בו נושא לסמולנים יפי נפש בלבד. אבל אחת לכמה זמן נוחתת עלינו סוגיה כל כך בוטה וצורמת, שמחזירה את כל המקטרגים והמצקצקים לחורים מהם צצו. לברון ג'יימס ישב השבוע על גג עולם הכדורסל והביט מטה אל העם שמעריץ אותו. אבל לא הכל נוצץ וזוהר בממלכה של הקינג, כפי שהתגלה בסיפור סביב חבריו לקליבלנד, איירה ניובל ודיימון ג'ונס, שכלל איכשהו את הממשלה הסינית ואת רצח העם בדארפור שבסודן.
ניובל, שחקן פוסטר של הקאבלירס, ניסח בשבוע שעבר מכתב פתוח לשלטון הסיני, בו קרא לו להתערב באופן מידי בנעשה בסודן, לפני פתיחת המשחקים האולימפיים בבייג'ין בקיץ הבא. "הזדעזעתי קשות מהמשבר בדארפור, ובמיוחד מהחדשות על כך שהמצב רק מידרדר", כתב ניובל. "אנשים חפים מפשע ממשיכים למות, ולסין תפקיד מרכזי במשבר. האולימפיאדה של 2008 נותנת לספורטאים הזדמנות פז להרים קול ולדבר על נושאים כמו שלום ואחווה, בדיוק מה שהמשחקים האולימפיים מייצגים. אני קורא לכל הספורטאים לדרוש מסין לעשות כל שביכולתה כדי להגן על האזרחים בדארפור".
ניובל גם פנה לחבריו מהקאבס שיחתמו על המכתב ויהפכו אותו לעצומה, וכולם נענו בשמחה. מלבד שניים - ג'יימס ודיימון ג'ונס. האחרון סירב להגיב כשנשאל מדוע שמו אינו מתנוסס על המכתב, ולברון הסתפק ב"אינני יודע מספיק על הנושא כדי להביע עמדה".
אז מדוע ולמה יימנעו שני אנשים מתמיכה במטרה נעלה כל כך - גינוי רצח עם? ובכן, לג'ונס יש חוזה עם חברת הנעלה סינית, וזו ההכנסה העיקרית שלו, גבוהה יותר מה-16 מיליון לארבע שנים שהוא מקבל מקליבלנד. לברון, לעומת זאת, חתם על חוזה של יותר מ-100 מיליון דולר עם נייקי, לה עסקים נרחבים בסין, כולל מפעלים רבים בהם היא משלמת סנטים בודדים לעובדים שמייצרים את הנעליים עליהן אנחנו משלמים מאות שקלים.
ציר הרשע
מאז השואה ראתה האנושות כמה מקרי רצח עם, אבל מעטים מהם היו נוראים יותר מזה המתנהל בשנים האחרונות בסודן, שם טבחו המליציות שנתמכות על ידי הממשלה הערבית ב-200 אלף אזרחים לא ערבים, וגירשה עוד כ-2.5 מיליון נוספים, במלחמת האזרחים הניטשת במדינה האפריקאית. משקיפים מעריכים כי המטרה של השלטון המוסלמי של ח'רטום הוא לכפות על המדינה את חוקי האיסלאם ולגרש ממנה את האזרחים הלא מוסלמים.
סין היא התומכת המרכזית של הממשלה הסודנית, מעצם היותה בעלת האינטרסים הרבים ביותר שם, לאור ההשקעה המסיבית שלה בשוק המקומי (כמיליארד דולר בשנה, לפי ההערכות), ואחזקתה באוצרות הטבע שלה (כשני שלישים מהנפט בסודן נמכר לסינים). כל הצעה של מועצת הבטחון לשלוח כוחות שמטרתם לעצור את הדימום נתקלו בווטו של סין, אחת מחמש המדינות בעלות מושב קבוע במועצה.
בזמן שהאו"ם וארגוני זכויות אדם רבים עושים ככל שביכולתם בשביל למנוע את רצח העם, החליט ניובל לעשות מעשה. התרגלנו בשנים האחרונות לספורטאים בכלל, ומפורסמים בפרט, שעושים אך ורק לביתם, ונמנעים מלנצל את מעמדם החברתי הרם למען מטרות נעלות יותר או פחות. האדישות הזו מסייעת להם להכניס יותר דולרים לכיסים, כי ככה הם אינם מסתכנים בלעצבן אף אחד. מי ששיכלל את השיטה הזו היה אלילו של LBJ, מייקל ג'ורדן.
כשג'ורדן נתבקש ב-1990 על ידי מועמד שחור דמוקרטי מצפון קרוליינה, מדינתו של MJ, לתמוך בו במירוץ לסנאט מול ג'סי הלמס הימני, פוליטיקאי גזעני שבעבר תמך בהפרדה בין שחורים ולבנים, הספורטאי המפורסם בתבל סירב בנימוק ש"גם רפובליקאים קונים נעליים". כשנשאל בנוגע למהומות בין שחורים ולבנים בלוס אנג'לס אמר: "אני יותר מודאג מהג'אמפ שוט שלי". את האחריות לתת תנאים של מפעלי נייקי במזרח הרחוק הטיל על התאגיד עצמו, וסירב להתערב.
זהו הבסיס של האין-אידיאולוגיה הקפיטליסטית הזו, ששמה לה כערך העליון את ערכו של הדולר (4.07 ש"ח נכון לכתיבת שורות אלה, למי שמתעניין). ג'ורדן אז ולברון כיום אינם מעוניינים לסכן את מעמדם הכלכלי ולהכעיס אי אלו ציבורים, ולכן אינם נוקטים עמדה בשום נושא שנוי במחלוקת. במחשבה שנייה, לברון דווקא כן הרים את קולו בנושא עקרוני שהיה קרוב ללבו - אחרי החלפת כדור העור בכדור סינטטי חדש התבטא ג'יימס בחריפות נגד הנהלת הליגה. בכל זאת, יש גבול.
בעצם, קיים כאן קשר של שתיקה עקיף בין כוחות פונדמנטליסטיים רצחניים, ממשלה קומוניסטית-טוטליטרית, ותאגידים קפיטליסטיים בינלאומיים. ציר הרשע מעולם לא נראה מורכב יותר.
רוקד כמו פרפר ועוקץ כמו זבוב
אנחנו מזדעזעים בכל פעם שאנו בוחנים תקופות אפלות יותר, ומגלים עד כמה אינטרסים עסקיים הובילו לעצימת עין מוסרית. מחקרים רבים מספור גילו לנו ש-IBM, דרך חברת בת גרמנית, סייעה להמשך השמדת יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. באותם ימים מכרה קוקה קולה לגרמנים את התת מותג שלה, פנטה, באותו זמן ששיווקה את עצמה לציבור האמריקאי כחברה שתומכת בחיילים שבחזית.
ממרחק של 60 שנה קל לכולנו להביע שאט נפש, בטח ובטח כשמדובר בגורל הורינו, סבינו וסבי סבינו. מי מאיתנו לא מתקומם בכל פעם שהוא מגלה פרט חדש על אדישות העולם לשואת היהודים? רק שהפעם מדובר בגורלם של כמה אפריקאים רחוקים, ולברון הוא המלך החדש של ה-NBA, וקלע 25 נקודות רצופות במשחק מספר 5 מול הפיסטונס.
מי שתוהה אם מישהו כמו לברון יכול בכלל להשפיע, יכול לברר אצל סטיבן שפילברג, שמאז סרטו "רשימת שינדלר" פועל במרץ להנצחת השואה. שפילברג הוא גם יועץ האמנותי למשחקים האולימפיים הקרובים, ולאחר שספג ביקורת קשה על הסיוע שלו למדינה שמאפשרת רצח עם, שלח הבמאי הנודע מכתב פתוח לרשויות הסיניות, מהלך שהוביל את סין להאיץ את מאמציה להשיג הפסקת אש בסודן.
מצד שני, ברור שג'יימס הוא בסך הכל טיפוס חיובי, ולא הוא באופן אישי הבעיה. מה שקורה בפועל הוא שהקפיטליזם החזירי של שנות ה-2000 מצריך מכל מי ששותף לו למכור את נשמתו לשטן, או לחילופין להשהות את המצפון שלו בשביל לעשות עוד כמה דולרים. הרי הכדורסלן המחונן לא תומך ברצח עם באותה מידה ש-IBM לא רצתה בפועל להשמיד יהודים (להבדיל אלפי הבדלות, מה שנקרא), אולם תפקידו של LBJ במערכת השיווקית-יח"צנית הזו מעמידה אותו בצד אחד, ואת הסודנים שנטבחים ומגורשים מבתיהם בצד השני.
האירוניה העצובה היא שכששואלים את ג'יימס איך הוא רואה את עתידו, הוא מקפיד לומר שהיה רוצה להיות גדול יותר מהמשחק, ולהידמות למישהו כמו מוחמד עלי. אלו מסוג הרגעים שמחזירים את העילויים האלה לאדמה, ומזכירים לנו שהם בסך הכל ילדים שלא מבינים מהחיים שלהם.
עלי, כזכור, סיכן את עתידו המקצועי והכלכלי כשסירב להתגייס למלחמת וייטנאם (והאשים את האדם הלבן ששולח את האיש השחור להרוג את האדם הצהוב), והתבטא חדשות לבקרים נגד אפלייתם הממוסדת של השחורים בארה"ב. אז שנאו אותו על כך, אבל היום רואים בקורבן האישי שלו גדולה אישית וציבורית. ריי צ'ארלס סירב להופיע במדינת ג'ורג'יה, מכיוון שהאולם שחיכה לו כלל הפרדה בין שחורים ולבנים. הממשלה המקומית גינתה אותו והודיעה שתמנע ממנו להופיע בתוך גבולותיה, עד ש-30 שנה מאוחר יותר היא התנצלה בצורה רשמית.
לברון, כמו ג'ורדן לפניו, בחר לעמוד בצד הלא נכון של ההיסטוריה, ולהיות מישהו שמעדיף לשתוק כדי לשמר את מעמדו, ואחריו המבול. וזאת למרות שכל בר דעת מבין שנייקי לא הייתה מעזה להפסיק את ההתקשרות עם לברון בגלל חתימה על עצומה כזו או אחרת, באותה מידה שלא הייתה נפרדת מג'ורדן לו היה מעיז להביע עמדה עקרונית בנושא גזע. אבל הנאמנות האדוקה שלהם לתאגיד שכל מטרתו הוא לעשות כסף הורידה בסולם סדרי העדיפויות את חיי האדם למקום השני, אם בכלל. מנהלי נייקי יכולים תמיד להתחבא מאחורי ציטוטים יח"צניים, אבל זה לא נכון לגבי ספורטאי על שכווווולם מכירים.
הסטנדרטים של נייקי
מספר שבועות אחרי שנבחר בדראפט שאל עיתונאי מתוחכם את מספר 23 של קליבלנד למי תהיה נתונה הנאמנות שלו - לקליבלנד או לנייקי. לברון היסס, התלבט, ולבסוף ענה: "וואו, שאלה קשה. אם אגיע להישגים גדולים עם הקאבס לאורך זמן, אז אולי זה יגיע למצב של 50-50". אין אוהד כדורסל שלא נע באי נוחות במהלך קריאת שורות אלה, שמכתימות את טוהר הספורט. ואם כך, אז מה יגידו הפליטים הסודנים?
סטפון מארבורי, להבדיל, חתם לפני העונה עם חברת הנעלה שהוציאה נעל חדשה שנושאת את שמו, בעלות של 15 דולר בלבד. הדבר התאפשר מכיוון שסטארבורי החליט לוותר על המיליונים, ובנה את חוזהו עם החברה על בסיס אחוזים ממכירות. כש-LBJ נשאל אם הוא יכול היה לפרסם נעל כל כך זולה הוא ענה בזלזול: "לא, אני לא חושב. אני בנייקי, והסטנדרטים שלנו גבוהים".
ג'יימס כנראה לא מעודכן שעלות הייצור של כל נעל שהוא מוכר במפעלים במזרח הרחוק היא פחות מדולר, ונמכרת ברווח של מאות ואלפי אחוזים. אבל הוא המלך, הוא זה שסחב את קליבלנד לגמר ה-NBA, הוא משחק ארבע דמויות בפרסומות של נייקי, והעתיד שלו ורוד ביותר. ועדיין, כשסיפרו למארבורי על התגובה של לברון, הוא ענה: "אני מעדיף שמשהו יהיה בבעלותי מאשר להיות בבעלותו של מישהו".
