צ'אק עם כיסוי

יום בהיר אחד צ'אק איידסון התחרפן. זה קרה במהלך אימון כדורסל שגרתי לקראת סיומה של עונת 2004/5, עונתו הראשונה בגיסן 46 – קבוצה ננסית מהליגה הגרמנית, שחוללה סנסציה כאשר הבטיחה ימים קודם לכן את מקומה בפלייאוף. יריבתה בסדרת רבע הגמר הייתה ריין-אנרג'י קלן החזקה, ובגיסן, על אף המעמד החגיגי, שררה תחושה של קטסטרופה מתקרבת. קלן, סברו שחקני הקבוצה, פשוט חזקה מדי; היא הולכת לפרק אותם, חששו, להתעלל בגופותיהם, ולזרוק את הגוויות המרוטשות בצידי הפרקט.

ואז איידסון, הפורוורד האמריקאי השתקן, הרים לראשונה את קולו. "תתחילו להזיז את התחת ותשחקו חזק!", צווח על חבריו ההמומים. "איפה ההתלהבות, איפה האינטנסיביות? היי, יש לנו משחק פלייאוף!".

פלוריאן הארטסטין, קפטן הקבוצה אז והיום, זוכר היטב את המאורע החריג. "צ'אק הרים אותנו. הוא דחף אותנו קדימה. הרבה מההישגים שלנו באותה עונה הגיעו בזכותו", מספר הארטסטין. את הסדרה מול קלן ניצחה גיסן 2:3, הודות לניצחון חוץ דרמטי במשחק החמישי והמכריע. היה זה, אגב, הפסדה הביתי הראשון של קלן באותה עונה. איידסון סיים את אותו משחק עם 40 נקודות, מתוך ה-78 של קבוצתו. בחצי הגמר הודחה הסינדרלה מגיסן עם 3:1 מול באמברג, מה שלא הפחית ולו במעט מהעונה הקסומה ביותר שלה בעשרים השנים האחרונות.

כולם אוהבים את צ'אק איידסון. שחקנים ומאמנים, עיתונאים ואוהדים. בגרמניה, בצרפת, בליטא. בכל מקום בו עבר הותיר איידסון שורה ארוכה של מעריצים וחברים. עד היום נוהגים אוהדי קלן לנסוע פעמיים בשנה כדי לצפות בו משחק. כשעזב את וילנה לפני מספר שבועות ושב לארה"ב, ליווהו עשרות מאוהדי ריטאס לשדה התעופה. אוהדיה של שטרסבורג קוראים עד היום בשמו.

"אני לא יכול להגיד עליו שום דבר חוץ מדברים טובים", אומר מאמנו בקלן, סטפן קוך. "צ'אק הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שאימנתי, ואחד האנשים הנחמדים ביותר שפגשתי. חוץ מזה שמדובר בשחקן שיכול לעשות כמעט הכל על המגרש, כאדם הוא פשוט לא-ייאמן. אפילו כשדברים לא הולכים לו בצורה מושלמת, הוא תמיד נשאר פוזיטיבי. צ'אק הוא לא מהאנשים שסתם אומרים 'הכל יסתדר'; הוא עובד קשה בשביל זה, וזה מה שהופך אותו בעיני למיוחד. עם האנרגיות הטובות שלו, והיחס, הוא אחד הדברים הטובים שקרו לי בקריירה".

צ'אק איידסון (28, 2.02), יליד סאמרוויל, דרום קרוליינה, גדל והתחנך במשפחה בה הכדורסל הוא חזות הכל. אביו, פאט, הוא מאמן תיכונים, שבעשרים השנים האחרונות עומד בראש תוכנית הכדורסל של תיכון פיינווד פרפ בעיר. גם איידסון הבן למד בפיינווד, שם עשה לו שם של שחקן מגוון במיוחד. ב-1998 זומן לנבחרת הנוער של ארה"ב, שלקחה חלק בטורניר אלברט שווייצר היוקרתי. בקיץ שלאחר מכן השתתף בליגת הקיץ לצעירים של נייק – "נייק הופ סאמיט". כשהגיעה העת להירשם לקולג', בחר איידסון להישאר קרוב לבית, והחל את לימודיו באוניברסיטת דרום קרוליינה.

סטיב ווייסמן סיקר את קריירת הקולג' של איידסון עבור ה"סטייט", העיתון המקומי הנפוץ באזור. ווייסמן זוכר "שחקן נהדר, שבעיקר מוסר המון. 'פוינט פורוורד' טיפוסי. הייתה לצ'אק בעיה בקליעה מהטווחים הרחוקים יותר, אבל פרט לכך, הוא יכול היה להוביל כדור, לחדור לסל או למסור לחברים סביבו. בהגנה הוא השתמש בידיים הארוכות שלו כדי לחטוף המון כדורים. זה לא טבעי ששחקן בגובה שלו מסוגל להוביל כדור ברמה הזו, והקבוצה ידעה לעשות שימוש באלמנט הזה". כבר בעונת הפרשמן זכה לדקות משחק רבות – 30 בממוצע – בהן סיפק 9.1 נקודות, 4 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים ו-2.9 חטיפות. איידסון שבר את שיא המכללה לחטיפות, עם 93 בסך הכל, ונבחר לחמישיית הפרשמנים המצטיינים של חטיבת ה-SEC.

עונתו השנייה באוניברסיטה הייתה אמורה להיות גדולה עוד יותר. המאמן אדי פוגלר העניק לאיידסון את המפתחות בקו האחורי, אך הוא פתח רע את העונה, ואחוזי הקליעה צנחו. אותה עונה הסתיימה עבור איידסון כבר בינואר, כאשר קרע את הרצועה הצולבת בברך ימין. איידסון עבר שיקום ארוך, ובקיץ 2001 כבר שב למגרשים.

אדי פוגלר, מאמן ה"גיימקוקס", הוחלף בדייב אודום, שהביע באיידסון אמון כאשר השיב אותו מיידית לחמישייה. איידסון השיב לו עם עונת ג'וניור סבירה (8.8 נקודות, 3.5 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 2.5 חטיפות), ובעונת הסניור כבר שידרג את מספריו לכדי 11.3 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים ו-2.1 חטיפות.

לפציעה ההיא לא נותר זכר, אולם בדראפט 2003 איידסון כלל לא נבחר. אולי משום שהוא עשה הכל טוב, אבל לא הצטיין בשום אלמנט מקצועי ספציפי. בנוסף לכך, "היה חסר לו מימד של קשיחות", טוען סטיב ווייסמן, "וגם העובדה שתמיד היה קלעי בלתי-יציב הפריעה לו. וכמובן שהברך הבעייתית שלו הפחידה הרבה קבוצות".

משסיים להתאבל על הדראפט החליט איידסון לנסות את מזלו במספר מחנות קיץ, אולם לא הצליח לאתר חוזה בליגה. בצר לו, נדד לליגת הפיתוח (7.4 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו-1.7 אסיסטים במדי "צ'רלסטון לואוגייטורס"). גם בקיץ 2004 שב לסיבוב בליגות הקיץ השונות וניהל מגעים עם בוסטון סלטיקס, אך לאחר ששוב כשל בניסיונותיו, העדיף להמריא לאירופה.

תחנתו הראשונה הייתה גיסן 46 הקטנה. בתחילה הציעה לאיידסון להצטרף לשבוע אימונים, אך הוא כה הרשים באימון הראשון עד ש"כבר אחרי כמה דקות ידעתי שהמבחן נגמר ושאני רוצה אותו", נזכר המאמן קוך. "צ'אק היה סמול פורוורד שעשה כמעט הכל, אבל מה שאהבתי זה בעיקר את האופי שלו. הוא אולי נולד בארה"ב, אבל באופי הוא שחקן אירופאי. הוא קודם כל חשב על מסירה לפני זריקה, תמיד ידע למצוא את הקלעים הפנויים או לדחוף כדור פנימה לגבוהים. זה לא מאפיין אמריקאים, והייתי מאוד מופתע למצוא שחקן שכזה".

גיסן ואיידסון, כאמור, השלימו יחד עונה פנטסטית, שהסתיימה רק בחצי גמר הפלייאוף בגרמניה. איידסון הוביל את הקבוצה כמעט בכל קטגוריה, עם 19.9 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים ו-2.6 חטיפות. קבוצות מובילות במדינה החלו לגלות בו עניין, אך הוא נשאר עונה נוספת בגיסן, בהתאם לחוזהו. ואז שב הגורל והכה בו: במהלך משחק אימון, רגע לפני פתיחת עונת 2005/6, שוב קרע איידסון את הרצועה הצולבת, הפעם בברך שמאל.

אולם גם בתקופות הקשות ביותר נותר איידסון אופטימי. "הוא עבד קשה, אבל המשיך לחייך", מספר פלוריאן הארטסטין, "וגם כשהיה פצוע ידעתי שאם אני צריך את צ'אק, גם לצורך עידוד מוראלי, הוא תמיד יהיה שם בשבילי". במשחק החזרה שלו מהפציעה שב איידסון לחמישייה הראשונה, ושבוע לאחר מכן כבר המטיר 41 נקודות על הראש של טרייר האומללה. באותה עונה רשם שבעה משחקים בלבד; בלעדיו לא הצליחה גיסן לשחזר את ההצלחה, וסיימה בשיפולי הטבלה. ובכל זאת, "הוא החזיר את גיסן למפת הכדורסל בגרמניה. את זה לא ישכחו לו כאן לעולם", אומר הארטסטין.

איידסון אולי שב לכשירות מלאה, אך מספר קבוצות אירופאיות שהביעו בו עניין נסוגו, עקב החשש מפציעה חוזרת בברכיו המועדות. עם תום עונת 2005/6 תם גם חוזהו בגיסן ואיידסון ביקש לעלות מדרגה, לקבוצת יורוליג. "באותה תקופה, ג'נרל מנג'ר ומאמן של קבוצת יורוליג גדולה התקשרו אליי לגביו", מגלה סטפן קוך. "המאמן רצה לקחת אותו, אבל הג'נרל מנג'ר הטיל וטו. כששאלתי למה, נאמר לי: 'הברכיים שלו. אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון'. אמרתי להם 'תבינו, צ'אק בריא במאה אחוז ויכול לעשות הכל', אבל לא היה עם מי לדבר. בסופו של דבר, ההפסד היה שלהם".

מי שבכל זאת הרימה את הכפפה הייתה שטרסבורג הצרפתית, שאומנם לא מצאה את מקומה ביורוליג, אך השיגה את הכרטיס ליול"ב קאפ. גם שם, אגב, הותנה חוזהו של איידסון בשבוע של מבחנים. "רצינו לוודא שאנחנו לא נופלים על שחקן גמור", מודה מאמן הקבוצה, אריק ג'ירארד. אך גם בצרפת הספיקו לאיידסון שני אימונים כדי להתיר את כל הספקות. איידסון זכה בחוזה לעונה, ובמהרה כבש את עמדת הסמול פורוורד. ארבעה שבועות לאחר מכן כבר פנה ג'ירארד אל ג'נרל מנג'ר הקבוצה וביקש ממנו לפעול למען הארכת חוזהו של איידסון בעונה נוספת, מעבר לעונה עליה חתם מראש, עוד לפני שתחל עונת היול"ב.

"הוא אמר לי 'אל תדאג, אריק, זה יקרה, אבל לא צריך להילחץ. רק התחילה העונה. בוא נחכה עוד קצת, לאזור חג המולד, ואז נחתים אותו'", משחזר ג'ירארד, "אבל ידעתי שאחרי שנתחיל את המשחקים במסגרת האירופאית, זה כבר יהיה אבוד, כי יול"ב זו כבר חשיפה אחרת". ואכן, כבר במשחקו הראשון ביול"ב קאפ חרך איידסון את הרשתות, עם 27 נקודות, שמונה ריבאונדים ומדד משקולל של 37, שהקנה לו את תואר ה-MVP השבועי. עד פגרת הכריסטמס הוסיף תצוגות שיא מול ונטספילס, ז'לז'ניק ובשיקטאש. במהלך הפגרה הקצרה, כשביקשה הקבוצה לפתוח עימו במו"מ, השיב איידסון בשלילה. זה היה מאוחר מדי.

בליגה הצרפתית סיפק איידסון 15.5 נקודות, 4.8 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים, אך לא פחות חשוב מכך, שיפר דרמטית את אחוזי הקליעה שלו מבחוץ (49.5%, סיים כקלע השלשות הטוב ביותר בעונה הסדירה של הליגה הצרפתית). גם ביול"ב קאפ המשיכה שטרסבורג לטפס, אולם ברבע הגמר נכנעה בקושי רב לריטאס וילנה החזקה, לאחר שניצחה ב-13 במשחק הראשון בבית והפסידה ב-16 הפרש בחוץ. בצרפת נעצרה שטרסבורג בחצי גמר הפלייאוף.

"בלי ספק, צ'אק הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שאימנתי", מהלל ג'ירארד. "הוא שחקן מושלם, שיכול לשחק ולשמור בארבע עמדות. יש לו אופי חזק. כמאמן, הרבה פעמים הייתה צריך לבדוק את השחקנים האמריקאים שלי, לוודא שהם לא הולכים יותר למועדונים ומנהלים חיים לא ספורטיביים. אצל צ'אק, זה בכלל לא קיים. הוא לא יוצא כמעט מהבית, לא יודע מה זה לשתות אלכוהול. זה שחקן שכל מאמן היה רוצה".

אנשי ריטאס, שסיימו את אותה עונה כפיינליסטים היול"ב קאפ, לא שכחו מי כמעט והדיח אותם מהמפעל. יונאס ויינאוסקאס חד-החושים עט על המציאה והעניק לאיידסון חוזה עצום במושגים של ריטאס – למעלה מחצי מיליון דולר בעונה. היה מדובר בסכום הגדול פי שלושה, בערך, משכרו בשטרסבורג. בהחלט, ההצלחה המקצועית החלה להניב גם פירות כלכליים.

איידסון התחבב על הקהל המקומי כבר מהרגע הראשון. ריטאס זכתה בכרטיס ליורוליג, ואיידסון הוכיח כי המפעל אינו גדול על מידותיו: יחד עם הוליס פרייס, מאט נילסן ומריונאס פטראביצ'יוס, הפכה ריטאס להפתעת העונה ביורוליג. את בית ב' סיימה במקום הראשון, כשבדרך היא מביסה את מכבי תל אביב בוילנה וגורפת ניצחון גדול בהיכל. אותו משחק היה אחד מערבי השיא של איידסון, שהתעלל בשומריו עם 28 נקודות וארבעה ריבאונדים.

פטראביצ'יוס, אגב, הכיר את איידסון שנים קודם לכן, באוניברסיטת דרום קרוליינה. השניים, חברים טובים גם בחייהם האישיים, חלקו חדר באוניברסיטה, ושבו לשתף פעולה במדי ריטאס. "צ'אק מצליח למצות באירופה את כל הפוטנציאל שלו", אומר הסנטר הליטאי. "זה הסגנון שהכי מתאים לו. הוא קורא מצבים ברמה הגבוהה ביותר, מוסר לאחרים, אין לו בעיה לשים נקודות על הלוח. הוא נראה קצת כבד, אבל הוא אתלט גדול".

בסופו של דבר, את עונת 2007/8 סיימה ריטאס בידיים ריקות. מהיורוליג הודחה לאחר שלב הטופ-16, והפסידה לז'לגיריס בשלושה מעמדי גמר – גמר הליגה הבלטית, גמר הגביע הליטאי וגמר הפלייאוף הליטאי.

ריאל מדריד ניסתה לרכוש את איידסון בקיץ האחרון, אך ריטאס סירבה לשחררו, גם תמורת פיצוי כספי גדול. בדיעבד, זו התבררה כהחלטה שהביאה לה העונה את התהילה.

מי שכן עזב את הקבוצה היה הוליס פרייס, שהלך לכסף הגדול של דינמו מוסקבה. ריטאס נותרה ללא פוינט גארד, ולכן החליט המאמן רימאס קוריטינאייטיס, אגדת הכדורסל הליטאית, לנסות את איידסון, שעד אז תופקד בעיקר בעמדות הפורוורד, בעמדה הזו. ההצלחה הייתה מיידית. "המשחקים הטובים ביותר של צ'אק בקבוצה היו כשתופקד כרכז", אומר לינאס קוניגליס, פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הליטאית. "הוא שולט נהדר בכדור ומריץ בצורה מושלמת את משחק המעבר. אני חושב שכפוינט גארד הוא הרגיש הכי בנוח. לקח לו חודש לעשות את ההתאמה, אבל אחרי שעשה אותה, הוא פשוט הבריק".

את העונה החולפת, ההיסטורית, סיימה ריטאס עם כל התארים האפשריים – אלופת היורוקאפ, אלופת הליגה הבלטית, אלופת הליגה הליטאית ומחזיקת הגביע הליטאי. איידסון עצמו נבחר ל-MVP היורוקאפ ול-MVP של גמר הליגה הבלטית. לקראת סיום העונה, אגב, נוסף לו עוד תואר אישי אחד: במשאל שנערך בקרב מאמני הכדורסל בליטא נבחר איידסון, ברוב קולות, לשחקן הספורטיבי ביותר בליגה על הפרקט, והג'נטלמני ביותר מחוצה לו.

"שחקן טוב, חבר טוב ואבא טוב", מכנה פטראביצ'יוס את איידסון. לפני שנתיים נישא איידסון לחברתו מימי הקולג', ולפני חודשים ספורים נולדו לו תאומות. עד הולדתן, סירב להסתובב עם טלפון סלולרי. באחד הראיונות שהעניק לקוניגליס בטלוויזיה הליטאית הסביר כי "אני מוכן להסתובב עם סלולרי רק כדי לשמור על קשר עם אשתי ולשאול מה שלום הילדות". כאשר התבקש לדרג את הדברים החשובים בחייו אמר "המשפחה, ההורים וכדורסל". כך, בסדר הזה.

באוקטובר יחגוג איידסון יום הולדת 29. כיצד ייתכן שרק כעת הוא זוכה להזדמנות ראשונה בקבוצה אירופאית בכירה? "כדי שיבחינו בך באירופה אתה צריך להיות באור הזרקורים, וצ'אק לא אוהב לדחוף את עצמו למרכז הבמה", מסביר פלוריאן הארטסטין. "אולי גם הפציעות האטו אותו. אצלנו בגיסן הוא עשה את הקפיצה הגדולה, ואז ראו מה הוא יכול לעשות".

במכבי סיכם איידסון הרבה לפני סיום העונה. עוזר המאמן שרון דרוקר המליץ עליו בחום, ופיני גרשון המריא לאיטליה במהלך הטופ-8 של היורוקאפ כדי לבחון את התכשיט מקרוב. במכבי יהיה איידסון לשחקן היקר בסגל, לאחר שסיכם על חוזה לשנתיים תמורת למעלה ממיליון דולר נטו בעונה.

ואולם אם מייעדים לו במכבי את תפקיד המנהיג, נכונה להם אכזבה מסוימת. "צ'אק מתאים לכדורסל של מכבי מבחינה התקפית", אומר סטפן קוך, "הוא שולט במשחק המעבר, יכול גם ליצור בו וגם לסיים. הוא מאוד נייד. יש לו פיק אנד רול נפלא. הבעיה היא שהוא לא קולני מספיק. הוא כמעט ולא צועק על החברים. תשמע, מדובר בבחור שקט ועדין. הוא לא זה שייכנס לחדר ההלבשה וינער את החברים בעתות מצוקה".

גם אריק ג'ירארד מודע לכך, אולם מבטיח כי "למרות שצ'אק לא מספיק קולני, הוא מסוגל להנהיג קבוצה. מקצועית, אין לו כמעט חולשות, ובחדר ההלבשה, למרות שהוא בחור שקט, אנשים הולכים אחריו. בכדורסל יש יותר מדי דיבורים גם ככה. מה שמסמל את צ'אק הוא שאולי לא מדובר באדם שמדבר הרבה, אבל הוא תמיד יודע להגיד את הדברים החשובים".

כפי שעשה פעם, בגיסן הקטנה, אותה לימד שגם בחורים לבנים, מופנמים, עם ברכיים מצולקות, יכולים לעוף.

ohadgreenwald@walla.co.il