האם קמפיין ליגת האלופות של מכבי חיפה הוא כישלון?

בישראל יש פחד בסיסי מהמילה כישלון. אפשר להתחיל ולהסביר זאת באימא היהודייה, בחינוך היהודי, בצבא היהודי, אבל זה לא חשוב כרגע. כשתקשורת ספורט תאבת כוח ותדמיות נעזרה בתווית הזו כדי לתאר מציאות, להכתיר גיבורים ולהשפיל מפסידנים, הפחד הזה מכישלון הופך גדול יותר.

מכבי חיפה, כקבוצה שמצליחה מדי פעם להתגבר על הישראליות, לא צריכה גם לפחד מהמילה כישלון, כשהיא מתפתלת בהסבריה לנקודות שהיא לא השיגה בליגת האלופות. לפעמים, מה לעשות, אנשים נכשלים, רק כדי להצליח אחר כך. זה לא משכיח את ההצלחה בעצם ההעפלה לליגת האלופות. זה לא מוריד מהערך שיש בדקות המשחק שקיבלו הכישרונות הישראלים הנהדרים שיש לאלופה שלנו, זה לא פוגע בשיעורים החשובים שהם קיבלו בדרך לקמפיינים אירופים טובים יותר בגיל מבוגר יותר. זה לא מחסיר יורו אחד ממיליוני היורו שהעשירו את קופתו של יעקב שחר, אבל מה לעשות: בקמפיין עצמו מכבי חיפה נכשלה. קבוצה שמחנכת להישגיות לא יכולה להסביר זאת אחרת לשחקניה ועובדיה. אם המטרה היא ללמוד לקראת העתיד, אז אי נחת מהתוצאות שמכבי חיפה השיגה בקמפיין האחרון הוא אמצעי חשוב בדרך.

מכבי חיפה לא יכולה להיכשל בליגת האלופות. יש לה קבוצה צעירה, מאמן חסר ניסיון ברמות הגבוהות ובעלים שכבר לא מוכן להכניס את היד לכיס. גם אם יסיים את העונה האירופית ללא שערים וללא נקודות, המועדון הגדול הזה (בקנה מידה ישראלי, כמובן) צבר השנה ניסיון שיאפשר לו ללמוד מטעויות ולהשתפר בעתיד. זה אולי נשמע משעמם, אבל זה נכון.

לא, הכישלון איננו של מכבי חיפה, כי אם שלנו. אנחנו, שנוסעים לאל קלאסיקו ומזמינים בהמונינו חבילות לדרום אפריקה, שבטוחים שאנחנו בעצם מחזיקים בביצים את הכדורגל העולמי, שלגלגנו על לואי ואן חאל טרם המשחק מול באיירן מינכן כאילו האיש הדריך בעונה שעברה את הפועל עכו, שרואים כל שבוע את אולפן האלופות ובטוחים שאנחנו כבר שם, באירופה. ובכן, אנחנו לא. נדמה לי שהשחקנים של מכבי חיפה כבר מבינים את זה, וכך גם ההנהלה והמאמן, אחרי חמשת השיעורים שקיבלו. אני די בטוח שאנחנו, העיתונאים והאוהדים, לא מתחילים להפנים את המסר. לא מתחילים להבין שכרגע, אנחנו מבקרים בליגת האלופות בזכות הגרלה נוחה, ושמטרת הביקור היא להשתפשף ולהתקדם, לא יותר. המטרה היא בטח לא לרטון בלי הפסקה, למתוח ביקורת על מאמנים אירופאים בכירים ולנאץ שחקנים שמרוויחים מיליונים. מכבי חיפה תהיה בשלה יותר בעונה הבאה לצ'מפיונס ליג, אבל ייקח לה עוד שנים לעמוד בסטנדרטים הלא הגיוניים שלנו, בטח אחרי שנקלל מהיציע בקייפטאון את הרמאי הזה, תיירי הנרי.

כשמתכננים לטווח ארוך, לפעמים צריך להתפשר על פגיעה בטווח הקרוב. מישל פלאטיני יודע את זה. המעטפת של רובין הוד אירופי שדואג לקבוצות הקטנות היא נורא נחמדה, אבל הרציונל קצת יותר גדול. תחשבו על זה. בואו נחליף קבוצות אנמיות כמו סלטיק או הנציגה השלישית של אוקראינה בקבוצות כמו מכבי חיפה או אפואל ניקוסיה, נוריד את הרמה בשלב הבתים (ונעלה את העניין במדינות שלא מקבלות חשיפה), נקל על הגדולות את שלב הבתים ובתמורה נקבל שלב נוקאאוט לפנים. כולם מנצחים. גם אבי לוזון. עוד כמה עונות אירופאיות מוצלחות כמו השנה עוד יסדרו לו נציגה שנייה במוקדמות האלופות ורחמנא ליצלן יוסיפו עניין בליגה המוגדלת שלו. אבל המנצח הגדול באמת הוא יעקב שחר. הכסף נכנס לחשבון, הצעירים שלו מקבלים חשיפה ויימכרו לאירופה, המועדון צובר שם ויוכל למשוך אליו שחקנים טובים יותר. מעגל הקסמים מסתובב ומסתובב ותתפלאו, בטווח הארוך, בשקט בלי שתשימו לב, הכדורגל הישראלי עוד ירוויח מזה בטעות. הדיבורים על הקמפיין של חיפה במונחים של כישלון וההתעסקות המוגזמת בסוגית הבקעת השערים חוטאים למטרה ומפספסים את התמונה הגדולה. ובינינו, מה באמת ההבדל בין ה-7:0 של חיפה ל-15:5 של דברצן? ועוד דבר קטן, מה באמת יהיה שווה הניצחון על מחליפי בורדו מלבד כמה עשרות אלפי יורו בחשבון הבנק בכרמל, חוץ ממרגוע זמני לדחף מיותר?

הדיון בשאלת מידת ההצלחה שלה בקמפיין ליגת האלופות קצת לא הוגן כלפי מכבי חיפה. מצד אחד, הקבוצה הזו עשתה דרך נאה למפעל בלי רכש נוצץ, בעיקר בזכות דבקות במטרה והרבה אופי ונחישות. מצד שני, מילא שאתה מסיים ללא נקודה, אבל גם בלי שער זכות? מזל שלורן בלאן הצהיר ששחקני בורדו יגיעו לכאן כתיירים, אחרת זה היה עלול להסתיים באפס עגול ועגום (ומי יודע, אולי זה עוד יקרה בכל זאת).

זהו המדד המכריע בסוגיית ההצלחה/כישלון של חיפה. לא השוואות להישגים של הפועל תל אביב, אלא השוואות להישגים של אותה חיפה ושל מכבי תל אביב מקמפיינים קודמים. מכבי תל אביב צברה 4 נקודות, ועדיין ספגה ביקורות מכל הכיוונים. על הקמפיין המצוין של חיפה ב-2002 אין צורך להרחיב. והשנה? אמרו שמכבי חיפה שיחקה טוב במינכן. אז אמרו, כי למצב ממשי היא לא באמת הגיעה. כן, היו גם כמה הצלות של בופון ושל סדריק קראסו, אבל זה לא מספיק. לא לקבוצה כמו מכבי חיפה, ממנה אנחנו מצפים לקצת יותר מאפס שערים.

נכון שהירוקים שובצו לאחד הבתים הקשים ביותר במפעל, ולא ציפינו להפתעה נוסח הניצחון של ציריך במילאנו, ובכל זאת – לאפואל ניקוסיה יש שתי נקודות, לאלקמאר יש שלוש, אוניראה אורזיצ'ני תיאבק בשטוטגרט על מקום בשמינית הגמר ואפילו לדברצן, הקבוצה היחידה מלבד חיפה שלא צברה נקודה, יש חמישה שערי זכות. מותר להגיע למחזור הנעילה עם אפס נקודות או עם אפס שערים, כשזה קורה בשתי הקטגוריות, אין שום דרך לתייג את השורה התחתונה מלבד כישלון.

כישלון נתפס בדרך כלל כחוסר הצלחה, אך קודם כל מוגדר כמצב שבו לא מומשה מטרה מסוימת. בתחילת העונה שעברה, כאשר חיפשו קבוצה שתנשל את בית"ר ירושלים מתארה, מכבי חיפה לא נספרה. המטרות של הירוקים לא כללו אליפות. על חזרה לליגת האלופות אף אחד לא העז לחשוב אפילו. למרות זאת, חיפה מצאה עצמה בליגת האלופות, וכאוהד הקבוצה אני יכול להודות שהיה זה לגמרי במקרה. ראשית, הודות לחולשת הליגה והתרסקותה של בית"ר, ושנית, בזכות מישל "רובין הוד" פלאטיני, שהחליט לגזול נתח מהמועדונים המדושנים ולתגמל את אלו שהציבו אותו בעמדת השררה. השיטה של פלאטיני פתחה עבור חיפה דלת לנשף האירופי הגדול, אך מולה הוצבו צרפתים, איטלקים וגרמנים שלא נודעו בהכנסת האורחים שלהם ומנעו מהישראלים לאכול עם הידיים.

נכון, גם מאירוע מקרי רצוי להפיק את המקסימום (או לפחות נקודה), אולם מכבי חיפה עשתה כל שניתן בהתאם לנסיבות. השחקנים הצעירים צברו ניסיון בל יתואר, הזרים זכו להכרה ואלישע לוי עשה עוד צעד בדרך להימלט מתדמית "בית שאן: סרט מלחמה". אם אלה לא ישכילו להשתמש במה שלמדו כשיעור חשוב לקראת הבאות, ומכבי חיפה לא תחזור לביקור נוסף באחוזת הפאר האירופית, אזי נוכל להעלות על דל שפתותינו את המילה כישלון. עד אז, בואו נסתפק במה שיש. בכל זאת, לא מדובר כאן באלופת הליגה השישית בטיבה באירופה.

נכון, ההגרלה קשה, כמעט בלתי אפשרית, מדובר בקבוצות הטובות ביותר בעולם, אבל מה אנחנו כבר מבקשים? תיקו בבונקר? שער ניחומים? תנו לנו משהו להתנחם בו, משהו שיעניק לנו ניצוץ של של גאווה. על האפשרות להשיג ניצחון כבר ויתרנו, אז בואו נסתפק בפרץ קצר וחסר חשיבות של אופוריה – גול! זוכרים, גול? מרוב דיבורים על עמידה נכונה והופעה מכובדת, בחיפה שכחו את המטרה שלשמה התכנסנו. לא נהיה נאיבים, וכמובן שאי אפשר להשוות את בורדו ויובה לקבוצות שהפועל ת"א ניצחה בליגה האירופית, אבל כשהאדומים הפסידו להמבורג – קבוצה לפחות ברמה של באיירן מינכן – הם הצליחו להשחיל שני גולים ולהוציא ליריבתם את הנשמה. לא עדיף כבר להפסיד 4:2 מאשר 1:0? אז אולי "כישלון" תהיה הגדרה בוטה מדי להפסדים מול הקבוצות הטובות בעולם, אבל נדמה שהירוקים לא מצליחים לעמוד במשימה הראשונית שלהם, וזה לממש את המסורת והיומרות ההתקפיות שלה.