כך תעשו את זה נכון

ההחתמה המוצדקת של אלי גוטמן לעונה נוספת, למרות העיכוב והרפש בדרך לשם, היא צעד נכון לקראת העונה הבאה, אבל לא צעד מספק. הימים המכוערים שעברו בדרך לחוזה חשפו ספקות מסוכנים שעלו לגבי גוטמן, שאם ייחשפו בעונה הבאה אחרי כל הפסד - השאיפה להמשכיות מהעונה האחרונה של הפועל תל אביב תסתיים במפח נפש. אם אלי טביב יחל לנשוף בעורפו של המאמן אחרי כל משבר, גוטמן יאבד את בסיס התמיכה העיקרי להצלחה שלו העונה, ובכל העונות בהן הביא תוצאות דומות: הגב מההנהלה והאמון מהבוסים, מהם גוטמן שואב את בסיס הסמכות שלו מול השחקנים. גוטמן הוא מאמן שצריך ללכת איתו באש ובמים, להעלים עין מעוקצו ולהרוויח הרבה מדובשו. בקבוצות בהן פקפקו באפקטיביות הדרך הייחודית של גוטמן, היה לו קשה לאכוף את השיטות שלו ולהשיג את התוצאות הרצויות. העונה, בהפועל תל אביב, הוא סוף סוף נהנה מהגב הזה, ממועדון שמעריץ אותו ומעניק לו את הביטחון הדרוש. בלי זה, אין סיכוי שהפועל תשחזר את התוצאות המעולות שלה גם בעונה הבאה.

כמעט כל השיטות האפשריות להעניק לכישרון גדול כמו איתי שכטר את הפיניש כדי להפוך לשחקן גדול לא הצליחו. נתנו לו להוביל קבוצה בינונית שהתבססה לא מעט עליו, הביאו לו מאמן שביקש ללמד אותו כמו בחו"ל, אבל שכטר יעזוב הקיץ את מכבי נתניה כמעט כמו שהוא הגיע אליה. הסיכוי האחרון של שכטר להשלים את ההתפתחות שלו הוא למצוא מועדון שידרוש ממנו לעשות את ההתאמה, מועדון שיעניק לו את הקורס כדי לקפוץ לכיתה הגבוהה. מועדון ששכטר לא יהיה השחקן הכי טוב שלו, ושכמעט כולם תלויים בו. במכבי נתניה זה לא קרה. שכטר עזר לנתניה לעבור שנתיים מאוד מוצלחות, להוציא כמעט 100 אחוז מסגלים מאוד בינוניים שעברו בקופסא, אבל נתניה לא עזרה יותר מדי לשכטר להבשיל סופית. שכטר כבר כנראה סגור בקבוצה חדשה לעונה הבאה, מותר לקוות בשבילו שהקבוצה הבאה שלו תעניק לו את הגשר המיוחל ותכריח אותו לסיים את גיל ההתבגרות.

סליחה מראש על התזכורת בנוגע לפרשה המפגרת בה ברח שמעון אבוחצירה מהפועל פתח תקוה כדי לחתום בקבוצה ביוון, אבל לדעתי היא מלמדת משהו חשוב על הגסיסה הארוכה של המועדון החשוב הזה. אם אבוחצירה לא היה מרגיש שהוא חי במועדון פרוץ, שבו עוברים אנשים שלא ברור מה מידת המחויבות שלהם כלפי המועדון, שחלק ניכר מהנפשות הפועלות נראים כמו בובות שמחויבות רק לאיש ששם אותם שם, אולי הוא היה מתנהג אחרת. אבל הוא לא השחקן היחיד שיורק לקבוצה הזו בפנים ושוכח לה חסד נעורים בעזות מצח שיכולה להדהים גם לפי בקודים המכוערים של הענף ממילא. הוא עושה מה שכולם עשו, עושים ויעשו. גם הוא משתמש בהפועל פתח תקוה וזורק. הבעיה היא לא בו, אלא בהפועל פתח תקוה, שמשנה לשנה מאבדת צורה וצלם, בדרך לאיבוד הזכות להיות קבוצת ליגה ראשונה לגיטימית. המשבר הכלכלי שיכתיב לא מעט את חוקי המשחק בעונות הבאות נותן לקבוצות כמו פתח תקוה הזדמנות פז להתייצב מעט, להרים ראש, אבל כל עוד חוקי המשחק במועדון העזוב הזה לא ישתנו, הוא ימשיך להתעסק בפרשות ילדותיות ומטומטמות כמו זו של אבוחצירה.

אחרי שגם בלון הרכישה של גומא אגייאר התפוצץ לאמצעי התקשורת שניפחו אותו, שוב עלתה הדרישה כלפי העיתונות לא לסקר אנשי עסקים ש"שוקלים לרכוש מועדון" עד שהם לא מראים רצינות עם עט ודף. מה שנקרא, שלא יקבלו פרסום חינם על חשבוננו. קודם יתנו, אחר כך יקבלו.

קל מאוד לדרוש את זה, אבל הרבה יותר קשה לקיים. קל מאוד שוב להאשים את התקשורת, אבל הרבה יותר קשה להיות שם במקומה. לא לדווח על אנשי עסקים שמפלרטטים עם הכדורגל זה לא לבצע את העבודה שלך. זו החובה שלך כלפי הקוראים או הצופים, זה בלתי אפשרי ובלתי הגיוני לבקש מהעיתונאים לפתח חוש ריח יוצא דופן שיגרום להבדיל בין הרציניים לנצלנים.

הלקח המתבקש יותר מסיפור אגייאר, הוא אולי לפקח יותר על הווליום, לא על המוזיקה. לא להפוך אנשי עסקים אלמוניים לסלבס פר אקסלנס בן לילה, לא לפרוש עליהם פרופילים מיוחצנים מבלי שהם באמת הופכים לבעלי עניין לספורט כבעלי קבוצות, לא לעקוב אחריהם לשירותים בכל מקום שהם נמצאים ולא לנפח כל פיפס. לדווח עליהם, אבל במינון, מינון שגם יעביר מסר לאוהדים. גם בתקשורת הזרה תמצאו מדי יום שם של בעל הון אחר שכאילו מתעניין ברכישת קבוצת כדורגל. אף אחד לא מחביא את זה, למרות שבהרבה מקרים זה לא מתממש, אבל גם לא מנפחים את זה. לכך התקשורת הישראלית בהחלט אחראית, אבל היא ממש לא אשמה במצב שנוצר עם שוק הבעלים הפרוץ שפשה בענף.

"בעונה הבאה הכדורגל הישראלי יהיה חייב לעבור שינוי"

מדי סוף עונה הכדורגל הישראלי מתחנן לקצת ספורטיביות. שהקבוצות יעלו עם ההרכבים החזקים ביותר, שהמאמנים ידרשו מאמץ ורצינות מהשחקנים שלהם, שהמועדונים לא יתביישו להוריד מועדונים אחרים ליגה. בכל פעם יש לנו טענה אחרת בנושא, אבל לפעמים נדמה שעדיין לא ברור מה ניתן לדרוש מקבוצות שאיבדו עניין ומגיעות למשחק שעלול להוריד את היריבה ליגה.

נדמה שדווקא השבוע, בעזרתה האדיבה של הפרמייר ליג, אפשר היה לזהות את הנוסחה ההוגנת ביותר. מצד אחד, לא חובה להופיע למשחק כזה בהרכב החזק ביותר. זה לא רציני לדרוש ממועדון שמשקיע הרבה כסף במהלך העונה, לא לתת במשחקים כאלה הזדמנות לשחקנים שפחות שיחקו, וזה הזמן לבחון מה הם שווים לקראת העונה הבאה. מדובר בצורך חשוב של קבוצה רצינית שאין סיבה לוותר עליו. הפועל תל אביב עשתה זאת מול הכח, אבל לא התפשרה על הדבר היחיד שאסור להתפשר עליו: הרצון לנצח. אם קבוצה שעלולה להוריד קבוצה אחרת ליגה עולה עם הרכב משני, אבל עושה הכל כדי לנצח, זה הכי מכובד שיש. על הבסיס הזה צריך לחנך את דורות השחקנים הבאים. גם שחקני ספסל יכולים להוריד קבוצות ליגה.