"מחמיא לי שלוני מזכיר אותי"

אם יש משהו שמאפיין את התרבות הישראלית, זו המידתיות. מאמן הנבחרת לשעבר, ריצ'ארד נילסן, היטיב לבטא זאת כשאמר פעם ש"בישראל כל ניצחון מוביל לאופוריה, וכל הפסד נתפס כטרגדיה". המידתיות בה בורכה המדינה בה כל ניצחון הוא "מפואר" וכל הפסד הוא תוצאה של "כשל חמור", מצויה בכל תחומי החיים.

ולאור זאת, מכיוון שבספורט עסקינן, נזקפו אוזנינו לשמע נאום ה"אמיל זולא" של לוני הרציקוביץ'. אוהו, כאן כבר יש מידתיות שחורגת מגבולות הכאן והעכשיו, כזו שעוטפת עצמה במשק כנפי ההיסטוריה. השוואה לאמיל זולא זו יומרה שעלולה, אם אכן נהגו פה בפזיזות, להפוך חיש קל לכסילות. אבל האם יכול להיות שלוני צודק, ואף שנראה כאחד האדם, הוא בעצם דון קישוט שנלחם בהתאחדות לכדורגל?

החלטנו לפנות למקור עצמו. באישון ליל גיששנו דרכנו בסימטאות שכונת הבוכרים בירושלים, ונפגשנו עם המתקשרת הידועה סימה בוקובזה. אחרי שחור חזק, היא העלתה את אמיל זולא על הקו. החלפנו דברי נימוס, וללא שמץ היסוס, ניגשנו לחקור את הטיפוס. "אני יודע למה קראתם לי", הפתיע הסופר והעיתונאי הצרפתי האמיץ, "זה בגלל לוני שאת ההתאחדות השמיץ". איזו הקלה, מסקרים ספורט גם בגן עדן.

מסתבר שזולא ידע שמכבי ת"א עמדה לדין על חתימת חוזה כפול עם איבן רזיץ', בניית מגרש סינתטי בקרית שלום בעלות של מיליון שקלים עליהם לא דווח לבקרת התקציבים, והעברת סכום כסף לחשבון בחו"ל עבור החתמתו של מיליאן מרדקוביץ'. הצרפתי היה להוט לדבר דווקא על מצבה של פאריס סן ז'רמן, אבל נאלצנו לנתב את השיחה לעניינינו. "לוני מאשים את ההתאחדות על התנהלותה", הקשנו, "איך זה מסתדר עם הפרשה בה עמדת?". "לכבוד הוא לי שמשווים אותי לאיש עסקים מצליח כמו לוני", הפתיע זולא, "הייתי כולה סופר ועיתונאי, ולא איזה טייקון".

היינו בשוק. פרשת דרייפוס גרמה לטינה עמוקה בין הימין והשמאל בצרפת, חשיפת שחיתות בצבא ובמוסדות המשפט של המדינה, הוכיחה שהאמנציפציה אולי הצליחה חוקתית, אך נכשלה חברתית וגם הראתה כי חופש הדיבור ועמידה בתוקף על האמת, אכן יכולים לשנות סדרי ממשל. איך כל זה קשור לסחי והרפש המצויים במסדורנות ההתאחדות לכדורגל בישראל?

"בוא'נה אתם חיים בסרט, לוני נלחם בריקבון שפשה בהתאחדות כבר שנים, וקרא כמוני 'המלך הוא עירום'. כמו שאני האשמתי את בית הדין הצבאי הראשון כי עבר על החוק בהאשימו אדם על יסוד תעודה חסויה, ואת בית הדין הצבאי השני כי חיפה על עבירה זו, ולפי פקודה מגבוה זיכה אדם אשם, כך לוני עלה גם הוא על סתירה, וטען שיידע את חשב ההתאחדות בנוגע לדשא הסינטטי. אם נדרש ממנו להיות מודע לחוזה הכפול בו הוא מואשם, על ההתאחדות נדרש היה לדעת על עניין הדשא, עליו עידכן את שוקי כהן מהבקרה".

התיישבנו המומים והבטנו על פניה הקמוטות של סימה. מה קורה פה, לעזאזל, זה זולא? אמנם המבטא הצרפתי מושלם, והמתורגמן שהבאנו, רועד כעלה נידף, מאשר כי אוצר המילים מעיד על אדם מתקופת סוף המאה ה-19, אבל להגיע עד לרזולוציה סטייל שוקי כהן מהבקרה?

התעשתנו במהירות. ואיך עניין החוזה הכפול של רזיץ' מתיישב עם ה"אני מאשים" שפירסמת מעל גבי העיתון "ל'אורור", בפנייתך הפומבית לנשיא צרפת? "אוי, אל תהיו ילדים", צחק אמיל, "שמע, אני האשמתי את גנרל דה פלייה ואת מאיור ראווארי כי ערכו חקירה כוזבת, ומשוחדת עד לזוועה. אני לא שמעתי דבר כזה מלוני, אבל בין השורות...נראה לי שיש משהו".

"על מה אתה מדבר", קפצנו, "הרי יאיר רבינוביץ' אמר שב-1 באוגוסט נחתם הסכם שלא כלל את 50 אלף הדולרים של מאיר שמיר, כלומר, שמיר כלל לא היה קיים בחוזים האלה, ומכבי הגישה חוזה לבקרה מבלי להזכיר את הנייר השני, ביקשה אישור, וב-16 באוגוסט שמיר שם את הכסף".

סימה החלה לצחוק. כלומר, אמיל. "שמע כל הסיפור הוא שדריקס לא דיווח על הפער, אבל הרציקוביץ' אמר שבהסכם עם השחקן כתוב במפורש שרק ההסכם השני מחייב וכל שלפניו בטל, בגלל זה כל חקירת ההתאחדות נשמעת לי, טוב עזוב, כבר תבעו אותי פעם על דיבה".

כאן כבר אי אפשר היה לעצור את אמיל. "אל תשכח שאני האשמתי את שרי הרפובליקה כי ניהלו בעיתונות תעמולה מבזה כדי להוליך שולל את דעת הקהל ולחפות על חטאם", הוא הוסיף, "וזה בדיוק מה שלוני אמר, ש'דברי ההתאחדות על חוזה כפול זו מנטרה שבאה להכפיש את אנשי הקבוצה'. כבוד. הוא מצטט אותי כמעט מילה במילה".

"אני גם האשמתי את גנרל בילו כי היו בידו ראיות ברורות לצדקתו של דרייפוס והוא העלימן בזדון, מתוך כוונה פוליטית וכדי להציל מחרפה את המטה הכללי", זעק אמיל, "גם לוני אמר שאת הדשא הסינטטי פרשו בדצמבר לעיני התקשורת, אז מה פתאום ההתאחדות שלכם מתעוררת עכשיו? זה נשמע מסריח".

התחלנו להשתכנע. לוני כמו אמיל, קרא "עד כאן", ופירסם מסמך שאמור לזעזע את המבנה וליצור רפורמות. אמיל כמו לוני, ניסה לשנות את המציאות, ולנקות את אורוות השלטון. "תשמעו חבר'ה", אמר הצרפתי, "אמנציפציה וכל השטויות האלה זה טוב לאקדמיה ולהיסטוריה. בזמני, מרדף של איזו סבתא אחרי כייס בשוק זה שיא הספורט שראינו, ואילו לכם יש כל כך הרבה מזה. תנו לאנשים דגולים כמו לוני להוביל את הספורט למקומו הראוי. טוב יאללה אני חייב לזוז, עוד מעט מתחיל סן אנטוניו נגד פיניקס".