פוטבול: שלישי אחרי הסערה

הלו, הלו, אנחנו באנו לראות NFL, לא ER. מה זה כל הפציעות האלה כבר במחזור השלישי? שחקני מפתח נפצעים על ימין ועל שמאל, ובסוף נמצא את עצמנו נשארים עד 04:00 לפנות בוקר כדי לראות את דב'לה נבון עם קסדה של שליח פיצות מנסה לשים טאצ'דאון.

טוב, בנימה אופטימית זו, נעבור על 14 משחקי המחזור ונראה מה אנחנו יודעים, מה נדמה לנו שאנחנו יודעים ומה אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים.

מיאמי דולפינס - קרוליינה פנת'רס 27:24. מתחיל לעשות רושם שניק סייבן הולך להיות אחד מאותם מאמנים יחידי סגולה שעושים טוב את המעבר מהמכללות למקצוענים. גם במשחק שבו הקווטרבק שלו, המכונה בקרב החבר'ה גוסטב פירות, נראה כמו עגלת ספסל יד רביעית, מצאו הדולפינים של סייבן דרך לנצח. קבוצה גרועה פותחת משחק בטירוף, בונה יתרון גדול על יריב עדיף, מאבדת אותו ומפסידה. קבוצה בינונית עם אופי ומאמן רציני פותחת בטירוף, בונה יתרון, מאבדת אותו ובכל זאת מוצאת דרך להיאחז בניצחון. רוני בראון? יצטרך עוד הופעה כזו כדי לא להפסיד לפחות חצי מהנשיאות שלו לראסטה מון שיחזור אחרי המחזור הבא. אבל זו התחלה נכונה.

אינדיאנפוליס קולטס - קליבלנד בראונס 6:13. במונחי פנטסי פוטבול, יש 22 קווטרבקים בליגה שנתנו עד כה יותר תפוקה מפייטון מאנינג, וזה נתון שמן הסתם אפשר היה לקבל עליו 100:1 בלאס וגאס ערב העונה. מצד שני, כשמאנינג שבר שיאים, אינדיאנפוליס ראו את הסופרבול רק בבית. אולי עכשיו, שההגנה שלו מתחפשת לרייבנס של פעם, גם הוא יוכל לרשום מספרים של בן תמותה ודווקא ככה להגיע לאן שהגיע עם אותם רייבנס אחד בשם טרנט דילפר? אגב דילפר – השבוע לא היו זיקוקין ולא טאצ'דאונים, אבל 22 מ-29 בלי איבוד כדור זה משהו שלא מעט קבוצות היו חותמות עליו מול הקולטס.

גרין ביי פאקרס-טאמפה ביי 17:16. על מאזן 0:3 לטאמפה לא הייתם מקבלים יחס של 100:1, אבל קופה יפה בהחלט הייתם עושים על ההימור הזה. קארנל וויליאמס מבצע לנגד עינינו את הפתיחה הכי חזקה לקריירה של רץ אחורי בהיסטוריה, ההגנה עושה עיניים לסטייל אלפיים ושתיים, וכמו שזה נראה כרגע, צמד המשחקים בין שודדי הים לבזים של מייקל ויק הם שיכריעו את גורל ה-AFC דרום. גרין ביי? עצוב. דווקא נתנו משחק לא רע יחסית, הכי פחות גרוע שלהם העונה, וזה עדיין לא הספיק למנוע עוד הפסד ביתי. איפה הימים שלאמבו היה מבצר.

שיקאגו ברס - סינסינטי בנגאלס 24:7. עבדכם הנאמן בהחלט נמצא על העגלה של הנמרים מסינסינטי. קרסון פאלמר הופך לנגד עינינו לקווטרבק בכיר בליגה, והמספרים שלו מדרגים אותו כרגע במקום השני בענף. צ'אד ג'ונסון הוא אחד מחמשת התופסים המסוכנים בליגה, ואפילו הגנה (חמש חטיפות והשמטה כפויה, אז מה אם נגד הדובים) כבר יש בעיר החזירים. במחזור 7 מגיעים הפיטסבורג סטילרס לבקר. ניצחון, והנמרים יוכלו להתחיל לדבר ברצינות על פלייאוף ראשון מאז תקופת הנשיאות של בוש האב. בשיקאגו, אורטון (17/39, 149 יארד, חמש חטיפות) אולי עוד יהיה קווטרבק, אבל העונה הוא בעיקר יהיה מסכן. קוראים לזה דמי לימוד.

באפאלו בילס - אטלנטה פאלקונס 24:16. עבדכם הנאמן היה חזק על העגלה של באפאלו ערב העונה. ההגנה היתה אמורה להיות בטופ 2-3 בליגה, ו-וויליס מקגאהי היה אמור להספיק כדי להריץ אותם חזק, למרות בית שכולל את האלופה. בפועל, ההגנה מאכזבת למדי (נכון שאטלנטה מצוינת על הקרקע, אבל להרשות כמעט שבעה יארד לריצה???), הקווטרבק הצעיר ג'יי.פי. לוסמן מתקדם רק לאחור, ואתמול נפצע וגמר את העונה מנהיג ההגנה, טקיאו ספייקס. העתיד בבאפאלו קודר לפחות כמו מזג האוויר הצפוי שם בחודשים הקרובים. באטלנטה, משחק הריצה פצצה וההגנה בלי עין הרע. ויק עדיין רחוק מלהיות מוסר מדופלם, אבל כל עוד הוא נמנע משטויות ומשאיר את היריבה במתח עם הריצות שלו, זה יספיק לבזים – לפחות עד הפלייאוף.

סט. לואיס ראמס - טנסי טייטאנס 27:31. טנסי מוכיחים כמה שהאופי חשוב, גם עם חורים בגודל של תרת השכר בסגל. הם כמעט-כמעט לקחו את המשחק הזה מהכבשים הלא מרשימות. מארק בולג'ר הופל עוד ארבע פעמים, וככה הוא לא יגיע אפילו לקו החצי של העונה. רק מלרשום לו משככי כאבים מישהו עוד יבנה וילה יפה.

פילדלפיה איגלס - אוקלנד ריידרס 20:23. בדרך כלל, אנדי ריד נחשב למאמן טוב ונבון. אבל כרגע מתקשים אנשים שעוקבים אחרי הליגה להתאושש ממפגן הטיפשות יוצא הדופן שהציג ריד שלשום. מילא זה שריד העלה בכלל את הבועט הפצוע דייויד אייקרס לבעוט את בעיטת הפתיחה. מילא זה שהוא נתן לו לעשות את זה שוב אחרי שהשופטים הורו על בעיטה חוזרת בשל עבירה ואחרי שהרגל של אותו בועט התקפלה לו מול העיניים בניסיון הראשון. אבל לתת לו לבעוט את שער השדה המנצח, ממרחק זניח של 23 יארד שכל בועט ליגה ז' מכניס? בשביל מה, במטותא, הרמת באמצע השבוע בועט בשם פרנסיס? ועכשיו, אחרי מופע ה"גבורה" של אייקרס, הוא מושבת ככל הנראה לחודשיים ככה. אז מה, אנדי, איך זה להסתכל במראה ולראות את מייק מארץ? אגב בועטים, זה של אוקלנד שווה לכפרות. לסבסטיאן יאניקבוסקי יש רגל חזקה, אבל הוא מחטיא בכמויות מופרכות וזה עלה לריידרס בניצחון חוץ יוקרתי. גם דונובן מקנאב פצוע, ובספק למשחק בשבוע הקרוב מול קנזס סיטי. בריאן ווסטברוק המשיך, בלי עין הרע, את מתקפתו החזיתית על תואר "הרץ האחורי הכי מועיל בליגה", עם 208 יארד כוללים ושני טאצ'דאונים שהבטיחו את ניצחון הנשרים.

ניו יורק ג'טס - ג'קסונוויל ג'אגוארס 26:20. ההגנה של הג'טס נתנה משחק טוב שני ברציפות, עם טאצ'דאון והגבלת הרץ של היריב לפחות משלושה יארד לריצה. אבל ההתקפה, אוי ההתקפה. קרטיס מרטין ממש לא הולך לשחזר את יכולתו מאשתקד, וייתכן שהגיל סופסוף הדביק את אחת המניות הכי בטוחות בהיסטוריה. צ'אד פנינגטון, שמעולם לא התאושש באמת מהניתוח בכתף, קרע שוב את הרצועה באותו כתף וגמר את העונה. יותר מזה: עבדכם הנאמן, ראש וראשון לשוחרי טובת הג'טס בארץ הקודש, מכריז בזאת שעידן פני תם סופית. זהו. כמה שזה הולך להיות כואב, הכי טוב לג'טס לא לנצח עוד משחק אחד כל העונה, ולחטוף לעצמם בדראפט הקרוב את הממתק העונה לשם מאט ליינארט, כי מהבחור הנחמד הזה, מספר 10, כבר לא תבוא הישועה. גם אם "יחלים" שוב מהפציעה הזו, זה רק עניין של זמן עד שהיא תחזור על עצמה, ועוצמת זרוע לא תהיה לו שוב לעולם.

מינסוטה וייקינגס - ניו אורלינס סיינטס 16:33. לא, אני לא חוזר בי מדבריי הקשים על דאנטה קולפפר. לאיש יש תותח בזרוע והרבה ניידות, וברור שמדי פעם הוא ייראה מצוין. זו בדיוק הבעיה – מדי פעם לא מביא אותך לשום מקום ב-NFL, ולחגוג על התחת של פליטי הסערה המבולבלים זו לא חוכמה כזו גדולה. החדשות הבאמת טובות עבור הוייקינגס הן שמוולדה מור הוכיח שתפקיד הרץ הפותח חייב להישאר בידיו, עם 101 יארד ב-23 ריצות. השאלה כמובן אם מייק טייס יכיר בעובדה הברורה הזו. בניו אורלינס המצב עצוב, וג'ים האסלט לא הצליח בכלל לשמור את שחקניו ממוקדים אחרי הניצחון ההוא במחזור הפתיחה. ארון ברוקס מתפורר לנגד עינינו, עם אחוז השלמה מזעזע של 12 מ-32.

סיאטל סיהוקס - אריזונה קארדינלס 12:37. שון אלכסנדר מאד אוהב לשחק נגד הציפורים האדומות. הוא רושם נגדם יותר טאצ'דאונים ויותר יארדים מאשר נגד כל יריבה אחרת. לאור זאת, הנתונים שלו במשחק – 140 יארד ב-22 ריצות בלבד, 4 ט"ד – לא צריכים להפתיע מדי. כשהטנק סוחב את המשחק על הגב, שאר השחקנים יכולים לפרוש מאור הזרקורים ביעילות שקטה. באריזונה כמעט הכל חושך. אין משחק ריצה, אין משחק מסירה, ונקודת האור הקלושה היחידה היא הבועט הצעיר, ניל ראקרס, שהכניס שתיים ממרחק גדול מ-50 יארד. אריזונה היא אולי האכזבה הגדולה של העונה, והיא גרועה בהרבה מהקבוצה של אשתקד, שנראתה כמו בסיס למשהו מבטיח.

סן פרנסיסקו 49' - דאלאס קאובויס 34:31. זוכרים? קבוצה גרועה פותחת בטירוף, בונה יתרון, בסוף מפסידה. הניינרס קפצו ליתרון 7:21 ו-14:24 בהפסקה, ובשלב זה כבר לא היה ממש ספק שאת ה-W תרשום דווקא דאלאס. לכורי הזהב אין הגנה אחורית, וכל קבוצה עם קווטרבק סביר ותופסים עם דופק תחגוג עליהם. עם זאת, גם לדאלאס אין הגנה אווירית מרשימה, ומול קבוצה יותר רצינית זה יכאב בכל פעם מחדש (וד"ש מהרדסקינס).

פיטסבורג סטילרס - ניו אינגלנד פטריוטס 23:20. את המשחק הזה הפסידו הסטילרס פעמיים. פעם אחת כשבין אמצע הרבע השלישי עד כמעט סוף הרביעי לא הצליחו לרשום אפילו נקודה. אבל הפעם השנייה היא הרבה פחות נסלחת. 1:21 לסיום, דאון ראשון מקו היארד הרביעי של הפאטס. ביל קאוהר היה חייב לסמוך על ההתקפה שלו שתדע להסתפק גם בשלושה ניסיונות, ולהשתמש בראשון כדי לשרוף זמן מהשעון. אחרי שפעמיים הספיקו לפאטס פרקי זמן דומים כדי להגיע לשער שדה מנצח בסופרבול, הלקח צריך היה להילמד כבר. ואם כבר מבקיעים מיד – בשום פנים לא לתת למחזיר בעיטת הפתיחה שלאחר מכן להחזיר את הבטטה כמעט עד ה-40. בשולי המשחק: קורי דילון אמנם נתן שני ט"ד, אבל עדיין רק שלושה יארד לריצה. גם ווילי פארקר נעצר לראשונה העונה, וזה אולי יקל על קאוהר להחזיר לעניינים את דיוס סטיילי וג'רום בטיס המחלימים, כשפיטסבורג יחזרו לעניינים אחרי שבוע חופש. אבל הלקח האמיתי של המשחק הזה הוא פשוט: האלופה ממש לא מפחידה. לא שהיא הפכה חלילה לקבוצה גרועה, אבל היא סתם עוד קבוצה טובה, עם כמה שחקנים מצוינים וכמה נקודות תורפה ברורות. ועכשיו שהעוגן של ההגנה האחורית, רודני האריסון המפלץ, גמר את העונה – עכשיו אפקט הפחד של חבורת בליצ'יק בכלל פוחת מאד.

סן דייגו צ'ארג'רס – ניו יורק ג'איינטס 23:45. "הנה רעיון – יש לנו את הרץ האחורי הטוב בליגה. אולי ניתן לו את הכדור קצת? בחיאת, בואו ננסה!" מחיאות כפיים סוערות למרטי שוטנהיימר וחבורתו, שהפגינו יכולת מופלאה לקלוט את המובן מאליו והשתמשו בנשק יום הדין שלהם. לאדייניאן טומלינסון התעלל בענקים עם 192 יארד (ביותר מתשעה יארד לריצה!), שלושה טאצ'דאונים ועוד טאצ'דאון במסירה לקינן מקארדל. האוהדים בסן דייגו ניסו לאמלל בצעקות ושלטים מעליבים את איליי מאנינג, שכזכור סירב בתוקף לשחק עבור קבוצתם כשנבחר ראשון בדראפט. מאנינג לקח את הלחץ בסבבה יחסית, עם שיא קריירה של 352 יארד ושני ט"ד בלי איבוד כדור, אבל הקבוצה שלו נרמסה על ידי התצוגה ההתקפית של חזיזי הברק, שהצליחו שוב ושוב להגיע מצב שבו ליינבקר שומר על אחד התופסים שלהם. אם ימשיכו הצ'ארג'רס להשתמש בטומלינסון, איש לא צריך להתפלא אם הם ימחקו את הפיגור המינימלי שלהם ב-AFC מערב ויתחרו שוב על אליפות הבית, למרות פתיחה של 2:0.

דנבר ברונקוס - קנזס סיטי צ'יפס 10:30. את הניצחון הזה השיגה ההגנה של דנבר. הקו הקדמי אימלל את טרנט גרין, הליינבקרים השביתו את לארי ג'ונסון וגם את פריסט הולמס החזיקו קצר, והקו האחורי מנע מתופסי הצ'יפס להתבטא. השאלה כמה עקביות יוכלו הסוסונים להפגין, שכן כישרון מעולם לא חסר להם. אגב, רוד סמית' הפך לשחקן היחיד בהיסטוריה שלא נבחר בדראפט ועבר את רף 10,000 היארד בתפיסה.

1. אינדיאנפוליס קולטס. עם ממוצע ספיגה של 5.3 נקודות למשחק, למי אכפת מהמספרים של מאנינג?

2. סינסינטי בנגאלס. קרסון פאלמר לצ'אד ג'ונסון זה אחד השילובים הקטלניים במשחק. עכשיו נותר לבחון את ההגנה הזו מול התקפה אמיתית.

3. ניו אינגלנד פטריוטס. איך אמרנו שהם לא מפחידים ואנחנו מקדמים אותם בדירוג? ככה זה. ניצחון על המדורגת מעליך מקפיץ אותך מעליה.

4. פילדלפיה איגלס. הרבה תלוי בבריאות של מקנאב, אבל הקבוצה הזו מספיק עמוקה ומוכשרת כדי לנצח שבוע-שבועיים גם בלעדיו.

5. פיטבורג סטילרס. ביג בן וחבריו יחפשו לפרוק עצבים על ההפסד המיותר.

6. דנבר ברונקוס. ההגנה שם מתחילה להתגבש יפה.

7. סיאטל סיהוקס. עדיין צריכים להוכיח יציבות מול יריבות רציניות.

8. קנזס סיטי צ'יפס. הפסד אחד זה לא סוף פסוק, אבל הם צריכים להוכיח שהיכולת העלובה מול דנבר היתה מקרית.

9. ג'קסונוויל ג'אגוארס. ההגנה מרשימה, אבל ההתקפה עדיין אנמית מדי. קבוצה התקפית ובה מהג'טס היתה סוגרת עניין עוד לפני ההארכה.

10. טאמפה ביי באקנירס. שלוש היריבות הבאות די קלות, למרות שמיאמי בבית זה כבר לא צחוק. הייתכן ששודדי הים יגיעו לשבוע החופש שלהם עם מאזן מושלם?

11. אטלנטה פאלקונס. קבוצה חזקה ומאוזנת. אילו רק היה לה קווטרבק...

12. סן דייגו צ'ארג'רס. כשהם משתמשים נכון בטומלינסון, הם יכולים להיות מפחידים.

13. ניו יורק ג'איינטס. זו עדיין קבוצה חזקה, אבל אם יריבות אחרות תצלחנה גם הן לבודד תופסים מול הליינבקרים שלהם, יהיה רע.

14. קרוליינה פנת'רס. חוסר היציבות ישאיר אותם מחוץ לפלייאוף, והיעדרו של קריס ג'נקינס בכלל.

15. אוקלנד ריידרס. למרות ההפסד השלישי הרצוף, הוכיחו יכולת לרוץ צמוד לקבוצות העילית של הליגה.

16. וושינגטון רדסקינס. ההרגשה כאן היא שאם היו משחקים, היו יורדים בדירוג, אבל ניתן להם ליהנות מהספק.

17. דאלאס קאובויס. זו קבוצה פגיעה, אבל יש לה רוח קרב ויכולת לחזור מבורות.

18. ניו יורק ג'טס. בלי פני ואפילו בלי מחליף ראוי, הם בדרך לבחירת דראפט גבוהה.

19. מיאמי דולפינס. מי שיתייחס אליהם כניצחון קל יקבל הפסד קשה.

20. טנסי טייטאנס. עוד קבוצה שיותר טובה מסך חלקיה.

21. באפאלו בילס. לא מתחברים לכלום.

22. מינסוטה וייקינגס. לא היו גרועים כמו שנראו בשני המחזורים הראשונים. גם לא טובים כמו שנראו במחזור 3.

23. סט. לואיס ראמס. מספיק טובים כדי לנצח גרועות. זו דרך אחרת לומר "בינוניים במקרה הטוב".

24. בולטימור רייבנס. נשארים במקום כי לא שיחקו.

25. קליבלנד בראונס. שיחקו ראש בראש עם פייטון והחבר'ה באינדי. כבוד.

26. סן פרנסיסקו 49'. יש שם כוח אש מסוים. מי שלא ייזהר ייכווה מדי פעם.

27. שיקאגו ברס. לא קל, ידידי הדוב.

28. גרין ביי פאקרס. עוד ינצחו כמה משחקים העונה, אבל רוב הזמן זה יהיה כיף בערך כמו טיפול שיניים.

29. דטרויט ליונס. יורדת שלב אחד בלי לשחק, אבל ברמות האלה, מה זה כבר משנה?

30. ניו אורלינס סיינטס. קבוצה כבויה, מבולבלת ועצובה.

31. יוסטון טקסאנס. מטפסים שלב בלי לשחק. עכשיו שיוכיחו שהם מסוגלים לטפס גם אחרת.

32. אריזונה קארדינלס. הסטטיסטיקה אומרת שהם לא יפסידו את כל משחקיהם, אבל עם יכולת כזו, את מי בדיוק הם אמורים לנצח?

פייטון מאנינג הוא האכזבה הגדולה ביותר בתחום. פרשנים רבים, ועבדכם בתוכם, סברו שתהיה ירידה במספרים שלו לעומת עונת השיא של אשתקד. אבל מכאן ועד לתת פחות תוצרות מאשר טרנט דילפר, טים רטאי, בריאן גריסי ואחיו הצעיר – לזה איש לא ציפה, ורוזנטל כבר תולש גבות; זה עשוי להיות זמן טוב למכור את ווילי פארקר, אם יימצא מי שייתן עליו תמורה הוגנת.