קסדה בראש טוב

קסדה היא אמצעי בטיחות שמסוגל להציל חיים ברגע קריטי. בפורמולה 1 הקסדה היא גם אחד האמצעים הבודדים המאפשרים את ביטוי אישי של הנהג. אבל עוד לפני שלל הצבעים, הציורים והסמלים, הההתייחסות הרצינית לטכנולוגיית ייצור הקסדות והפרטים הטכניים שלהן החלה בשנת 1956, אחרי התאונה הקטלנית בה נהרג האמריקאי וויליאם "פיט" סנל (הקסדה הפרימיטיבית שלבש לא הצליחה להציל אותו מפגיעות ראש שהביאו למותו). כמו כל פרט וחלק מתעשיית הרכב בכלל, ובפורמולה 1 בפרט, הקסדה היא מוצר בו מושקע מחקר, פיתוח וכסף, מהטכנולוגיה ועד לעיצוב.

אחרי אותה תאונה, חבריו של סנל המנוח, רובם רופאים ומדענים, הקימו קרן תרומות על שמו (Snell Memorial Foundation – SMF), שמטרתה לתרום ליצירת סטנדרטים חדשים להבטחת שלומם של הספורטאים וביצוע של מבחני ריסוק כדי לבחון את התאמת הקסדות לדרישות.

תהליך הכנת הקסדה די מורכב. תחילה סורקים את ראשו של הנהג כדי ליצור דגם בגודל זהה. לאחר מכן מתחילים בתהליך הכנת הקליפה באוטוקלאב (מכשיר קיטור בלחץ גבוה). במשך שתי יממות הרכיבים המיוחדים (היצרנים מוכנים להודות רק בנוכחותם של הפחמן והפוליאתילן) מתחשלים בטמפרטורה של 132 מעלות בלחץ גבוה, וכל זה כדי למנוע כניסה של אוויר אל בין 17 השכבות של הקליפה. המילוי מורכב בעיקר מקצף מיוחד, שכיווצו בעת תאונה בולע אנרגיה, וכך מוריד את הלחץ על הגולגולת וכן חומר שיודע לבודד מטמפרטורות גבוהות במיוחד. מיותר לציין שהיצרניות השונות שומרות מכל משמר את מכלול החומרים בהן הן משתמשות.

אחרי החלק הבטיחותי מורכבים על הקסדה החלקים הטכנולוגיים – רדיו, מיקורפון, סנסורים שונים ומסיימים בהדבקת המחברים ל-HANS (מתקן שמורכב על כתפיו וצווארו של הנהג ונועד למנוע שבירת מפרקת) וכמובן בצביעה. למרבה ההפתעה, משקלן של קסדות אלו מגיע לכדי קילוגרם וחצי בלבד (!), וכמובן שעל איכות כזו צריך לשלם וקסדה ממוצעת מוערכת בכ-4,000 דולר.

ה-FIA, מצדה, דורשת כ-400 קסדות לבדיקות הטרום-עונתיות שלה. זה כדי לעשות מבחני ריסוק והתאמת הקסדות לסטנדרטים של ה-SMF שמתחדשים כל חמש שנים (לאחרונה ב-2005) בהתאם להתפתחות המחקר בנושא. האספקטים העיקריים בבדיקה הם – התנגדות לטמפרטורות קיצוניות והתנגדות לעיוותים מכניים. הראשון נבדק על ידי שריפה בלהבת פרופאנול, שהטמפרטורה שלה מגיעה ליותר מ-800 מעלות והקסדה צריכה לעמוד בדקה שלמה של חום כזה כאשר הטמפרטורה בתוך הקסדה לא צריכה לעלות על 70 מעלות. נוסף על כל אלה נבדק מערכת האיוורור, שהפילטרים שלה צריכים לבלום חלקיקים של שמן מנוע, אבק ולאפשר כניסה חופשית של אוויר.

מבחני העמידות הפכו לפני כמה שנים להצגה פומבית בחסות מקלארן, כך שאין ממש צורך לתאר אותם לפרטי פרטים. אז נזכיר את הפרטים בגדול – הקסדה ספגה ירי מכדורי עופרת במהירות של 500 קמ"ש, והסטנדרט נקבע לשקעים של כ-2.5 מ"מ. לא להאמין.

למבחני האמינות לעיוותים מכניים יש כמה סעיפים. בודקים גם את העמידות למכות קהות (הקסדה נזרקת מגובה של עד 3.5 מטרים, ונוחתת על משטחי מתכת שונים), גם את יציבות החיבורים וגם את העמידות לחירור (מקל מחודד נזרק ישירות על הקסדה מגובה של 3 מטרים). בקיצור, מדמים את כל המצבים האפשריים שבהם יוכל לעמוד הנהג בזמן מירוץ. וכנראה לא סתם מקפידים על כל הפרטים - רק לפני כמה חודשים נפצע רוברט קוביצה במירוץ האמריקאי בכל חלקי גופו, אך ראשו נותר ללא פגע.

"אמור לי איזה ציור יש על הקסדה שלך ואומר לך מי אתה" – החוק הזה תופס היום לגבי כל סוגי המירוצים, כולל הקארטים למיניהם. לכן, לא מפתיע שהנהגים מתחילים במחשבות על עיצוב הקסדה שלהם בערך מהיום הראשון של הקריירה שלהם. את העיצוב עצמו עושים אמנים מקצוענים לנושא.

תחילה פני השטח של הקסדה מושחזים מעט (כדי שיתפסו טוב יותר את הצבע לאחר מכן), לאחר מכן מכינים את הדוגמה בעיפרון, ובסוף צובעים את הקסדה בהתזה עם גלופות מיוחדות. על הכל מורחים לכה מיוחדת, ומשייפים עד למצב המבריק המוכר. עלות עבודתם של האמנים מוערכת ב-600 עד 900 דולר לקסדה, אך יש שמועות שדברים יוצאי דופן עלו גם עד ל-3500 דולר.

עיצוב הקסדה נקבע לחלוטין לפי טעמו של הנהג. באופן מסורתי כבסיס נבחרים הבעים של המדינה ממנה מגיע הנהג תוך שילוב עם צבעי הקבוצה אותה הוא מייצג. לדוגמא, דיוויד קולת'ארד נוסע כל השנים עם קסדה כחולה כהה עם הצלב של סנט אנדרו עליו (דגל סקוטלנד), כאשר על זה הופיעו הסמלים של הקבוצות שהוא ייצג. בראיונות הוא אמר לא פעם שהוא תמיד אהב את ההסטוריה של ארצו ולכן בחר בסמלים הלאומיים.

אפשר להיזכר גם בחלק האחורי הצהוב-אדום-שחור בקסדתו של מיכאל שומאכר, את הקסדה הצהובה-ירוקה של איירטון סנה המנוח ולהסתכל גם על הפסים האדומים-צהובים אצל פרננדו אלונסו. ג'נסון באטן מציג פטריוטיות יתר וקסדתו מעוטרת כולה ביוניון ג'ק (דגל בריטניה) בולט.

יש כמובן גם יוצאי דופן. ג'יאנקרלו פיסיקלה בחר לצבוע את הקסדה שלו באקראי תוך שימוש בצבעיו האהובים – צהוב וירוק. לואיס המילטון בחר דווקא בצהוב בתור הצבע הדומיננטי על קסדתו וזה בהוראת אביו שאמר שכך יהיה לו קל יותר לעקוב אחרי בנו במהלך מירוץ. רובנס באריקלו אפילו לא טרח לחשוב על העיצוב. הוא פרסם מכרז בין האוהדים באתר האינטרנט שלו ולבש את הדגם המנצח בעונת 2007.

אבל השיא שייך כנראה לטימו גלוק מטויוטה בזמן מירוצי הניסוי שלו. הגרמני בחר להציג על קסדתו תמונה של "קאוגירל" ערומה שצוירה לפי כל כללי הקומיקס האמריקאי. הכתובת מתחת הצהירה: "מראה מרהיב, נכון? אתה לא תחפש אף אחת אחרת..." מעניין אם היפנים הסגפנים מטויוטה ימשיכו לסבול את השטויות של גלוק גם במירוצים הרגלים בעונה.