עמית בן דוד בראיון: "בקיץ לא יכולתי להסתכל חודש על כדורסל"

"לא ידענו מה קורה. בדיוק עברתי דירה למרכז, סידרתי כבר גנים לילדים ונוצרת סיטואציה שקצת תוקעת אותנו בלי לדעת מה קורה. בכל המצב שנוצר בקיץ לא יכולתי להסתכל על כדור במשך שלושה שבועות או חודש. בשביל שחקן שעובד קשה בקיץ, לא להיות מחובר לכדורסל זה בעייתי. לא יצאתי מהבית לחדר כושר, ובעקבות זאת החלו פציעות שהיו לי בתחילת העונה. הגעתי לא בכושר, אבל אז התחילה העונה והיה לי קל מאוד לחזור לזה".

באופן תיאורטי, על המונולוג שמוצג לעיל יכול להיות חתום כמעט כל שחקן של הפועל חולון העונה. באופן מעשי, על התיאור הקשה והכן של הקיץ הבעייתי ושלל סימני השאלה שמשפיעים בכל מיני מישורים שונים של החיים, אחראי קפטן הקבוצה עמית בן דוד. אחרי עונה שהיתה רכבת הרים אחת ארוכה, קל לשכוח כי בקיץ החולף נבנתה הפועל חולון כדי לאיים על צמרת הכדורסל הישראלי. שמות מרשימים הוחתמו באולם הפחים, אלא שאז, שבועות ארוכים לפני שכדור הביניים הראשון נזרק, עזב מיקי דורסמן בשל בעיות כלכליות שנמשכו כמעט עד אמצע העונה. חלק מאותם שחקנים ישראלים וזרים מרשימים שחתמו או הוזכרו כמועמדים להוות את הבסיס של הפועל חולון החדשה, שוחררו או לא השלימו את המשא ומתן. מספר מאלה שכן חתמו שוחררו באמצע העונה, ולא היה מדובר אז בשיקולים מקצועיים.

"אומרים שאין ואקום בכדורסל. כשמישהו עוזב, ברוב המקרים יהיה מישהו שיבוא וימלא את החלל הזה", מסביר בן דוד את השינוי שעברה חולון תוך כדי העונה, בדרכה להפוך לסיפור המרגש של ליגת העל מודל 2010/2011: מקבוצה מפורקת ומועמדת וודאית לירידה, לפלייאוף העליון ומאבק אפשרי הפיינל פור. "כל שחקן הבין שהחשיבות שלו בקבוצה יותר גדולה ולקח יותר על עצמו. זה מאוד ליכד אותנו, והאמריקאים הבינו שזה המצב. זאת לא הקבוצה שהייתה אמורה להיות בתחילת העונה, לפי התכנונים והשאיפות, אבל נבנה כאן תלכיד מיוחד עם חומר אנושי מדהים. כל הצוות עשה עבודה טובה בלחבר אותנו ולגרום לנו להאמין שאנחנו יכולים להתחרות עם כל קבוצה בליגה".

עוד לפני שהוא מתפנה לדבר על משחקי הפלייאוף עצמם, שייצאו לדרך הערב (רביעי, 19:45, ערוץ 5), בן דוד חוזר לאותו קיץ שהיה מוזר ומבולבל אפילו במונחים של הפועל חולון. "חתמנו פה כמה שחקנים בתחילת הקיץ, והיה תהליך של אי הבנות בין מיקי דורסמן להנהלה ונוצרה סיטואציה לא נוחה. באותו הזמן לא הייתה אופציה לעזוב. אנחנו השחקנים היינו מאוד מאוחדים. היו לנו שיחות ופגישות עם ההנהלה ועם מיקי כדי לנסות ולראות מה אנחנו יכולים לעשות, ולפתור את הסיטואציה. כקפטן ניסיתי לשמור על הלכידות של השחקנים. כל התקופה הזאת נמשכה, אבל תמיד היה זיק של תקווה שהדברים יסתדרו. שמעתי שהציעו אותי לקבוצות אחרות, אף אחד לא דיבר איתי על זה באופן רשמי. ברגע שחתמתי בהפועל חולון, לא הייתה מבחינתי אופציה לעזוב".

בהחלט ייתכן כי במילים של בן דוד מסתתר סוד הקסם של הפועל חולון הנוכחית: קבוצה שמצליחה לזהות קרן אור בתוך כל החושך, קבוצה ששומרת על תקווה למרות הכל, קבוצה שמחויבת – לעצמה, לסמל, לקהל. גם לאחר שחרורם של רוברט היית' ואריק קמפבל, שני זרים בעלי שם שצורפו באמצע העונה ואז שוחררו, גם לאחר פציעתו של ג'יימי ארנולד, גם לאחר שהסגל של הקבוצה מנה רק שני זרים ושלושה ישראלים בכירים, הפועל חולון המשיכה להילחם. ודווקא בשלב הזה, אולי החשוך ביותר של המועדון בשנים האחרונות, פצחה קבוצתו של דני פרנקו ברצף של ארבעה ניצחונות מדהימים שבדיעבד הציבו אותה בפלייאוף העליון במקום במאבקים על הירידה.

העובדה שבן דוד פתאום הפך לשחקן מוביל בחולון אינה טריוויאלית. הרי לאורך כמעט כל הקריירה שלו היה מקוטלג הרכז כשחקן ספסל, רחוק מאור הזרקורים, ואף פעם לא משך תשומת לב. בדרך כלל מכנים אותו "שחקן של מאמן". שלא במפתיע, כשהיו צריכים אותו בן דוד השיב: למשך אותם ארבעה נצחונות גדולים, קלע 11 נקודות בממוצע (לעומת 6.8 לאורך העונה כולה). "זה לא שאני לא אוהב לקחת את המשחק עליי אבל אני יותר מופנם, ופחות קוראים עליי בעיתונים וזה אני", הוא מסביר. "אני מעדיף את החיים שלי ככה, הנהלות ומאמנים יודעים מה אני נותן לקבוצה, אני נותן דברים אחרים. לאורך הקריירה שלי, גם כשהייתי שחקן ספסל, אז במאני טיים הייתי על המגרש, וזה מה שחשוב בסופו של דבר".

בן דוד (33) הגיע לקדנציה שניה בחולון אחרי שנתיים במכבי חיפה, בהן ביקר בגמר גביע המדינה וגמר הפיינל פור. כשבאמתחתו עונות לא מעטות במכבי רעננה ז"ל, הפועל צפת, מכבי ראשון לציון, הפועל עפולה וכמובן עירוני נהריה, ספק אם יש מתאימים מהרכז הוותיק לנתח את המאבק של ארגון השחקנים והניסיון להוריד את מספר הזרים בליגה. "אין לנו שום דבר נגד שחקנים זרים, אבל אנחנו פשוט בעד שחקנים ישראלים, ואנחנו חושבים ששחקן ישראלי בליגה של שישה זרים מקבל פחות הזדמנויות. לשחקנים הישראלים הצעירים קשה להוכיח את עצמם. כשעליתי מהנוער היו שלושה זרים, וזאת סיטואציה הרבה יותר נוחה לבטא את היכולות של כל שחקן".

במובנים מסוימים, הפועל חולון של העונה היא דוגמא חיובית למה יכול היה לקרות אילו. בעל כורחה נאלצה הקבוצה לשחרר את מרבית שחקניה המרכזיים, וכך, עם ניר כהן, עידו סטולרו ושון דניאל כשחקני רוטציה משמעותיים וכאשר מורן רוט ועמית בן דוד מנווטים את הספינה, הפכה ההצלחה של חולון לסוג של מסע קסם. "בשנים האחרונות יש שחקנים שמוכיחים את עצמם בזכות החוק הרוסי, ויש שחקנים גם בליגה השנייה שרק צריכים הזדמנות כדי להוכיח את עצמם", מוסיף הרכז בעל וותק של 14 עונות בכדורסל הישראלי. "יש יותר מדי זרים בליגה, ואני שמח שלא היינו צריכים לשבות בסופו של דבר, אלא שהולכים ליישב את הדברים בתום העונה בצורה של דו שיח ושיתוף. אני מקווה שנגיע להבנות".

עוד לפני הדיונים הקדחתניים שצפויים בקיץ, לבן דוד מחכה עוד משימה אחת על הפרקט: ניסיון להדהים את הכדורסל הישראלי פעם אחת נוספת, הפעם מול האלופה הפועל גלבוע/גליל עליון, כאשר ניצחון בסדרת הפלייאוף יעלה את חולון לפיינל פור – סיטואציה שהיתה תלושה ודמיונית בשלבים רבים של העונה. "גליל הם באמת פייבוריטים בסדרה, הפסדנו להם שלושה משחקים במהלך העונה, אבל עכשיו זה שונה: זו סדרה של משחקים, אחד אחרי השני. אם נבוא עם האנרגיות הנכונות והמחויבות שלנו, אני חושב שזה יכול ליצור שיוויון בין הקבוצות. אין ספק שיש להם יתרונות, אבל אנחנו לא מוותרים לרגע ומאמינים שאנחנו יכולים לנצח את הסדרה הזאת".

אלא שגם הצלחה או כישלון לא ירחיקו את בן דוד מהמשחק שהוא כה אוהב. מי שעבר כל כך הרבה בכדורסל הישראלי לא ירים ידיים כל כך מהר, בטח לא אחרי העונה הזו. "כדורסל זה משהו שאני מאוד אוהב, ותמיד אמרתי שאני אשחק כל עוד הלב והגוף ייתן לי", אומר הרכז הוותיק, ומודה כי לא חשב לרגע על פרישה. "אני מרגיש מצוין מבחינה פיזית, אני מאוד נהנה ואוהב לבוא לאימונים ולמשחקים. אני עדיין רעב, ולא חושב על סיום הקריירה. כל הסיטואציה פה נתנה לי טירוף אחר משחוויתי בקבוצות אחרות".