אומץ או חוצפה?

לפני שנתיים נחת גל מקל בישראל. הוא חזר לאחר תקופה במכללת וויצ'יטה-סטייט וחתם על חוזה לשלוש שנים במכבי תל אביב, שם דיברו עליו במונחים של "פרויקט דגל". בפועל, עד לסיום העונה מקל ראה דקות משחק בודדות, ובעונה שלאחר מכן נשלח לקבוצת הבת – הפועל גליל/גלבוע.

אחרי הפריצה הגדולה בעונת 2008/9 ראו במכבי כי טוב, והחליטו להחזיר את השחקן מהשאלה. הסגל הישראלי הדל עורר את דאגתם. העובדה שמקל נחשב לשחקן בית רק חיזקה את רצונם של בכירי המועדון, והיו"ר שמעון מזרחי בפרט, לראות אותו שוב בהיכל. משפחת מקל, שלמדה רבות מהתנהלותה של משפחת כספי מול הקבוצה, התנגדה בתחילה, אבל במכבי לא ויתרו. מזרחי הפעיל את המכבש המוכר, פיני גרשון נרתם גם הוא למשימת הריכוך, ומשפחת מקל התרצתה. זמן קצר לאחר מכן, כשמכבי הנחיתה במהלך-בזק את דורון פרקינס, ידעו במשפחת מקל שעשו את טעות חייהם. בדצמבר הוא כבר שוב היה בגליל.

עמרי כספי ביקר קשות את התנהלותה של מכבי בכל הקשור לשחקניה הישראלים, כאן אצלנו בוואלה! ספורט ולאחרונה ב"עובדה". הוא טען שתי טענות עיקריות, ששלובות זו בזו: הראשונה, שבמכבי לא מעריכים מספיק את הישראלים. השנייה, שבמצב הנוכחי, אין להם ברירה אחרת. כספי טען שמכבי חייבת להקדיש יותר משאבים לשחקניה הישראלים, אבל שהיא גם חייבת להבין שבמצבה הכלכלי הנוכחי אין לה סיכוי להגיע להישגים משמעותיים אם לא תבנה את עצמה מלמטה, מהיסודות, ותתבסס על קבוצה צעירה, מוכשרת ורעבה. גל מקל יכול היה להיות הצעד הראשון בכיוון. במקומו הביאה מכבי עוד ויז'נייבסקי ועוד פרקינס, שהיום הם כאן ובעונה הבאה כבר לא.

ואולי הזעזוע הוא לא מתוכן דבריו של כספי, אלא מעצם אמירתם. אולי למרות המהפך שעברה התקשורת ביחסה למכבי, עדיין קשה לה לעכל ביקורות מבית על המועדון. הרי כספי שתה מהבאר הזו, אומרים אנשים, ובכלל, הוא רק שחקן צעיר שבקושי החל את הקריירה, אז מה פתאום שיבקר את הקבוצה.

שני דברים אפשר לומר על כך: קודם כל, ברמה העובדתית, טענתו של כספי בעניינו שלו מוצדקת – גם בעונה שעברה, מלאת השינויים והמהפכות המקצועיות, הוא שיחק בקושי 17:30 דקות במסגרת היורוליג. מהבחינה המהותית, צריך דווקא להעריך את האומץ של כספי לצאת ולצעוק את האמת שלו, לא-נעימה לאוזניים מסוימות ככל שתהיה. הוא יכול לשבת בסקרמנטו ולהישאר פוליטיקלי-קורקט. אבל בתור מי שנחשב לסמל ומופת עבור צעירים אחרים ברחבי הארץ, ובתור מי שכבר שבר בגיל 21 כל כך הרבה מוסכמות, הוא יודע שהדברים חייבים להיאמר. זה בדיוק האופי שהביא אותו ל-NBA.

העובדות הן שבעשור האחרון ניתן לספור על כף יד אחת את כמות השחקנים הראויים שגידלה מכבי. ושבחצי מהכסף שנשרף על לאמפה, מכבי הייתה יכולה להשאיר בקלות את ליאור אליהו. ושבפעם הראשונה בהיסטוריה, שלושת השחקנים הישראלים המובילים לא משחקים בקבוצה. ושבזמן שכספי חוגג באולסטאר, במכבי אוכלים את הלב. ואם לעוד כמה שחקנים הייתה משפחה כמו שלו, שמוכנה ללכת עד הסוף גם כשמנגד ניצב מועדון הספורט הגדול במדינה, אולי הכדורסל הישראלי היה נראה אחרת לגמרי.

התוכנית האחרונה של "עובדה" טחנה שוב את התזה המוכרת, לפיה עמרי כספי הגיע ל-NBA בזכות משפחתו התומכת. המוצר הממוחזר קודם באמצעות ציטוטים סנסציוניים לכאורה, בהם תוקפים (שוב) כספי ומשפחתו את מכבי תל אביב, שמדכאת דרך קבע שחקנים ישראלים. אלא שבכל הפעמים שהמשפחה לכלכה על הצהובים, איש לא טרח לעמת אותה עם העובדות. מאז פרשת פנאן מכבי היא שק חבטות, בעוד כספי הוא מנייה בעלייה, כך שהוא יכול לטפול בנקל על המועדון האשמות נוספות.

בפועל, טענות המשפחה מגוחכות. צביקה שרף העלה את עמרי כספי בחמישייה בגמר היורוליג בגיל 20. באותה עונה, עם כספי ויותם הלפרין, הפסידה מכבי את כל התארים. גם בעונה הבאה היה כספי שחקן מוביל, לצדו של ישראלי אחר, ליאור אליהו. יחד איתם ספגה מכבי תבוסות משפילות ביורוליג ולא זכתה בגביע המקומי. בניגוד לטענות הקיפוח, המועדון דווקא חשף בפני קבוצות ה-NBA שחקן מקומי צעיר ולא מלוטש, ואולי שילם על כך באובדן תואר או שניים.

למרות הקרדיט הנרחב, משפחת כספי אף פעם לא היתה מרוצה. היא הביאה לסילוקו של מאמן הנוער, הסתכסכה עם עודד קטש שהדריך את הבן בגליל וביד אליהו והתלוננה גם על פיני גרשון. בעונה שעברה, אחרי שבנו מיעט לשחק במשחק זניח מול הפועל חולון, תקף שמעון כספי את המועדון, כינה את עמרי "השחקן הטוב בארץ", ולגלג על טל בורשטיין, דרק שארפ ו"ההוא מנהריה", כלשונו (רביב לימונד). עכשיו, כשאף ישראלי לא מאיים על דקות המשחק של התכשיט, מתיימרת המשפחה לשאת את נס הדגל של השחקנים המקומיים המקופחים באשר הם. במקביל, הם עסוקים בלקלל מול המסך את חברו לקבוצה בסקרמנטו.

מהכתבות האחרונות אפשר להבין בטעות שרק משפחה אגרסיבית ודוחפת תביא את בנה הספורטאי רחוק. אלא שכספי הגיע ל-NBA קודם כל בזכות הכישרון. בכל הארץ סובלים מאמנים מנחת ידם של הורים לכדורגלנים וכדורסלנים שבטוחים שבנם הוא הדבר הגדול הבא. 99 אחוזים מהם טועים. למעשה, משפחת כספי דחפה בצורה דומה את בנה הבכור, איתן, שהתגלה לבסוף כשחקן בינוני. סגנונה מתחיל להזכיר שחקן אחר עם אב דומיננטי, שגם הוא השתלב בליגה הטובה בעולם. קוראים לו איל ברקוביץ'.