כאב הראש הנוסף

ליגת העל מספקת לנו בשלוש השנים האחרונות דרמות בצמרת ללא סוף. בעונת 2006/7 הייתה זו הפועל ירושלים שהייתה רחוקה ריבאונד הגנה אחד מאליפות, אך ראתה את ג'יימי ארנולד נותן אליפות למכבי תל אביב. ב-2007/8 היו אלה הצהובים שצפו במאליק דיקסון לוקח להם את האליפות עם סל ניצחון, ובעונה שעברה מכבי חיפה הטילה אימה אמיתית על שחקניו של פיני גרשון, שרק ברבע האחרון של הפיינל פור הבטיחו את האליפות. גם השנה לא מעט קבוצות חושבות בגדול, וחולמות לדגדג את הצהובים, כשהן יודעות שבמשחק אחד זה בהחלט אפשרי. מי הן יהיו?

מה עשו בעונה שעברה: הפסד בגמר הפיינל פור למכבי תל אביב.

התחזקו: ג'ייסון ריץ' (קאנטו), ג'סי פלוט-רוסה (פורטו-ריקו), ג'רמי טיילר (תיכונים), דרור חג'ג' (מכבי תל אביב), אסף כהן (הפועל חיפה). הקבוצה של אבי אשכנזי הוסיפה לעצמה הקיץ כוח רציני לקו האחורי, כשגם צמד הזרים ריץ' ופלוט-רוסה מסוגלים בכל יום להיות המובילים בקבוצה, ודרור חג'ג' מגיע רעב מתמיד כדי להוביל את חיפה ולהנהיג אותה.

נשארו: דבון ג'פרסון, עידו קוז'יקרו, עמית בן דוד, משה מזרחי, בן סטרונג וטוד גולדן. בחיפה הלכו על המשכיות, והשלד הישראלי שהוביל את הקבוצה לגמר הפיינל פור ימשיך, כשהכימיה היא מילת המפתח.

נחלשו: דורון פרקינס (מכבי תל אביב), בי ג'יי מקי (הפועל עפולה), ברוקס סיילס (עירוני אשקלון), גור פורת (הפועל עפולה), מאליק דיקסון, שיין גאדסון, טל אזולאי (הפועל קרית טבעון), קובי אייזיק (הפועל קרית טבעון), תמיר גודמן (פרש). מלבד הכישרון הגדול של דורון פרקינס, שהיה הכוכב הגדול של הקבוצה בעונה שעברה, חיפה איבדה ניסיון רב כשגם בי ג'יי מקי וגם ברוקס סיילס, שהיו מעמודי התווך בקבוצה, עזבו. העזיבה של שאר השחקנים לא צפויה להיות מורגשת.

למה כן תיאבק במכבי: בחיפה בנו קבוצה מאוד מאוזנת, כשמלבד עמדות הפנים, שם עוד יצטרכו בחיפה חיזוק, בכל עמדה נמצאים לפחות שני שחקנים ברמה גבוהה מאוד. הסגל הישראלי של חיפה מנוסה מאוד גם במעמדים הגדולים, וההצטרפות של דרור חג'ג', שכבר ידע להביא להפועל ירושלים גביע, צפויה למנף את אותם שחקנים להישגים גדולים. אמנם השחקנים הזרים צעירים, אך לדבון ג'פרסון יש כבר ניסיון בישראל, ועם מפלצת במימדיו של ג'רמי טיילר מתחת לסלים, אסור לזלזל בקבוצה של אבי אשכנזי.

למה לא תיאבק במכבי: מלבד דבון ג'פרסון, בחיפה בנו סגל עמוס בשחקנים טובים, אבל לא מצוינים. אם בשנה שעברה ניסו להשוות בין חיפה להפועל חולון, אז השנה ההשוואה בהחלט לא במקום. ג'ייסון ריץ' ופלוט-רוסה עוד עשויים לתת משחקים גדולים, אבל הם לא טרה סימונס ופי ג'יי טאקר. כשהפרויקט של ג'רמי טיילר תופס לא מעט מאור הזרקורים, הקבוצה שוב תצטרך לבנות על קוז'יקרו מתחת לסלים במאני טיים, לא יהיה מפתיע אם המשברים של העונה שעברה יגיעו הפעם מוקדם מהצפוי.

מה עשו בעונה שעברה: חצי גמר פיינל פור.

התחזקו: ליאו ליונס (מיזורי), יוגב אוחיון (עירוני נהריה), אורי קוקיה (הפועל חולון), טרה סימונס (מכבי תל אביב), קווין פינקני (קאנטו), דיז'ון תומפסון (מאריופול), ברנדון האנטר (מונטגראנו) גיא דותן, רם אליאספור ודניאל תמיר (קבוצת הנוער). בירושלים שמו לב לבעיית האופי שאפיינה את הקבוצה בעונה שעברה במאני טיים, והביאו שני שחקנים שכבר זכו בתארים באירופה, בדמותם של סימונס ותומפסון. רוח הלחימה שיוגב אוחיון ואורי קוקיה יתנו, אמורה להיות מה שיביא את ירושלים צעד נוסף קדימה.

נשארו: יובל נעימי, שרון ששון ובן לזר. בירושלים לא הצליחו להשאיר אף אחד מהזרים, אבל עשו מהלך גדול כשהשאירו את שרון ששון, שמסוגל לשנות לא מעט משחקים לאורך העונה. יובל נעימי, שנמצא בעליה מתמדת בכל עונה, צפוי להפוך העונה אולי לישראלי הטוב ביותר מחוץ למכבי תל אביב.

נחלשו: מורן רוט ועומאר סניד (אשקלון), ארז מרקוביץ (ראשון לציון), טרוויס ווטסון (ז'לגיריס קובנה), טורין פרנסיס (א.א.ק אתונה), רוג'ר פאוול (מורסיה), ג'ורדן פליגל, נדב הרוש ואדם הלסקה. ירושלים איבדה מסיביות מתחת לסל כשווטסון, סניד, פרנסיס ומרקוביץ' עזבו, ונדמה כי היכולת של המחליפים שלהם להיאבק מתחת לסלים תהיה עקב האכילס של הקבוצה העונה.

למה כן תיאבק במכבי: מעל הכל, המסורת ומלחה. הפועל ירושלים לא הפסידה במלחה מאז סוף עונת 2007/8 – בין אם מדובר במשחקי ליגה, גביע וגביע ווינר. הקבוצה תמשיך לייצר אווירה ביתית ואנרגיות מדהימות גם העונה, וזה יספיק לפחות לפיינל פור. גיא גודס הוסיף העונה לסגל זרים עם ניסיון רב באירופה, גם בעמדות הגארד והפורוורד, שם נפלה ירושלים בסוף העונה שעברה, ודיז'ון תומפסון בתוספת טרה סימונס כבר מראים שההשקעה בהם השתלמה.

למה לא תיאבק במכבי: הסגל הישראלי של ירושלים זה השנה השנייה ברציפות הוא קצר מאוד, ופציעה אחת של כל אחד מארבעת השחקנים תיצור לגיא גודס בעיה קשה בחוק הרוסי, אלא אם בקבוצה יחליטו להביא ישראלי חמישי. יובל נעימי ושרון ששון כבר היו במעמד בשנה שעברה, אבל לקבוצה עדיין יש בעיה עם חוסר הביטחון שמפגין יוגב אוחיון לאורך השנה וחצי האחרונות. גם אם הזרים של ירושלים יהיו מצוינים, בלי התבגרות נדרשת, אוחיון יהיה שווה אכזבה נוספת גם העונה.

מה עשו בעונה שעברה: מקום שמיני, והדחה בפלייאוף מול מכבי תל אביב.


התחזקו: בריאן טולברט וכריס ווטסון (הפועל חולון), מורן רוט ועומאר סניד (הפועל ירושלים), ברוקס סיילס (מכבי חיפה), ג'ימי בקסטר (בשיקטאש), מרשל סטריקלנד (אנקרה), אבי סוכר (מכבי ראשון לציון), אלעד הופמן (בני השרון), טל דן (נס ציונה), דודו שמריז (נוער עירוני רמת גן), יוחאי יפרח (נוער עירוני אשקלון). באשקלון החליטו לשים השנה דגש על ניסיון, ושלושה זרים שכבר היו בליגת העל - ועוד כאלה שזכו בתארים בישראל ובאירופה - מעטרים סגל שבהחלט יידע מה לעשות ברגע הנכון.

נשאר: דרור דוידי. חוסר המשכיות זו מילה המפתח ברוב קבוצות ליגת העל, ובאשקלון לא מאכזבים בקטגוריה הזאת.

נחלשו: אור איתן (נהריה), אבי בן שימול (ראשון לציון), שחר כהן (באר יעקב), ראשון טרנר (מנורקה), סי ג'יי ברוטון (ניו זילנד ברייקרס), עמית תמיר וג'רון רוברטס (אפואל ניקוסיה), מיכה ביטון (נצרת עילית), טרה קלי וטיירון גראנט. על אף האכזבה הגדולה מהקבוצה בעונה שעברה, באשקלון הצליחו להתחבר לקראת הסוף. ראשון טרנר הוא האבידה הגדולה באמת, כשביחד עם טיירון גראנט הציגו השניים ניסיון ביחד עם כישרון לא מבוטל, אך באשקלון לא השכילו להשאירם.

למה כן תיאבק במכבי: קחו שני שחקנים שכבר לקחו אליפות בהפועל חולון (ווטסון, רוט), יחד עם השחקן שהביא לקבוצה את הגביע (טולברט), הוסיפו להם שני שחקני פנים שהיו מהטובים בישראל בעונה שעברה (סיילס, סניד), את אחד מהשחקנים הטובים בליגה הטורקית (בקסטר) ואת אבי סוכר בשביל המלחמה, וקיבלתם קבוצה שיכולה לנצח כל יריבה, ולא תפחד מאף אחת. היכולת של טולברט וסניד לנצח משחקים היא מוכחת, ואם מורן רוט וכריס ווטסון יצליחו להחזיק את העונה כשני הישראלים המובילים, אשקלון תהיה בפיינל פור.

למה לא תיאבק במכבי: כל קבוצה שתצליח לרוץ מול אשקלון, תגלה קבוצה כבדה מאוד, שרוב השחקנים בסגל שלה שכחו מתי בפעם האחרונה הם עשו פעולה הגנתית מוצלחת. הניסיון של אשקלון מתבטל לעומת הפגיעות שיש לקבוצה כל כך מבוגרת, ורוב השחקנים הבכירים יכולים לספר על עונת השיא שלהם בזמן עבר. חוץ מזה, הסגל הישראלי של אשקלון קצר מדי, ורק אם אבי סוכר יוכל לשכוח את העונה הלא טובה עם ראשון, יהיו לרוט ולווטסון דקות מנוחה.

מה עשו בעונה שעברה: מקום 11 והישארות בליגת העל אחרי ניצחון על גבעת שמואל בפלייאוף התחתון.

התחזקו: מאיר טפירו (בני השרון), ארז מרקוביץ' (הפועל ירושלים), יהוא אורלנד (הפועל חולון), אבי בן שימול (עירוני אשקלון), דלרון ג'ונסון (ספליט), אייזיאה ויקטור (פרת' ווילדקטס), רוד גריזארד (אדלייד) יוני מורן וחן גונשור (אליצור כוכב יאיר). בראשון החליטו להוסיף ניסיון לסגל, ובנוסף למאיר טפירו וארז מרקוביץ' שהניפו גביעים בהפועל ירושלים, חיזקו את הקו האחורי בצורה משמעותית עם יהוא אורלנד ואבי בן שימול שנמצאים בקו עלייה בקריירה שלהם.

נשארו: איתי לב, לארי אובאנון, רז זהביאן, איגור נסטרנקו. כבר שלוש שנים שבראשון מנסים לבנות על השלד של עונה לפני כן, אבל העונה, מהשחקנים המשמעותיים נשאר רק אובאנון, ובמידה מסוימת מדובר בהישג לא פחות משמעותי מההחתמות של טפירו ומרקוביץ'.

נחלשו: אבי סוכר (עירוני אשקלון), עודד שעשוע ודימארקו ג'ונסון (עירוני נהריה), גילי מוסינזון (גליל עליון/קצרין), ג'יימס יוז (ניימיכן), בריאנט מרקסון וטל קרפלס (אליצור יבנה), אופיר פרחי (מכבי אשדוד), רוברט קונלי. בראשון הסיקו את המסקנות מהעונה החלשה שעברה על הקבוצה, וגם שחקנים בעלי חוזה מצאו את עצמם מחוץ לקבוצה. אחרי העונה שעברה, אין למי לבוא בטענות במהלך הזה.

למה כן תיאבק במכבי: מאיר טפירו וארז מרקוביץ' התרגלו בשנים האחרונות להיות בצמרת של הכדורסל הישראלי, וכשאתה מחזיק בקבוצה ווינר כמו טפירו, גם המשחקים הצמודים אמורים ללכת לכיוון שלך. איתי לב עושה סימנים של יציאה ממשבר הפציעות, יהוא אורלנד כבר שנתיים ברציפות זוכה בגביע, ואבי בן שימול במגמת השתפרות ניכרת. עם הסגל הישראלי הזה, בתוספת זרים בכירים כדוגמת אובאנון ודלרון ג'ונסון, פחות ממאבק לגיטימי על הפיינל פור יהיה כישלון לראשון.

למה לא תיאבק במכבי: שני הישראלים הבכירים של הקבוצה קרובים לסוף הקריירה שלהם, והאחרים לא באמת הוכיחו שהם מסוגלים לקחת קבוצה על הכתפיים להישג כלשהו. תוסיפו לזה בעיה קשה מתחת לסלים, כאשר רק זר נוסף במקומו של אייזאה ויקטור יוכל לתת לארז מרקוביץ' את דקות המנוחה, וקיבלתם ברוך רציני. אם למרקוביץ לא יהיה מחליף ראוי, הקבוצה תמצא את עצמה מאוכזבת ומאכזבת, זאת השנה הרביעית ברציפות.