באמונה שלמה

"הייתי רוצה לשחק עבור מועדון גדול כמו מכבי תל אביב או הפועל ירושלים או בני השרון. קבוצה שמשחקת במפעל באירופה ומשחקת בישראל", אמר לואיס פלורס בראיון לוואלה! ספורט, וחשף בכך את מידת האמונה והערכה שהוא חש כלפי הפועל חולון הנוכחית. דומה שבתקופה האחרונה משהו נסדק בהתלהבות של הקבוצה הכי מעניינת בליגה, והשאלה היא האם המומנטום של הפועל חולון מתחיל לאבד תאוצה?

בשבוע שעבר סיפר דני פרנקו כי הוא לוקח ברצינות את עירוני קרית אתא ומכיר כל פרט בקבוצה של אילון ביהם. עובדה זו לא הפריעה לביהם להוביל במשך 38 דקות על הדאבליסטית מחולון באולם הפחים, ולצאת עם הפסד מאכזב, בעוד חולון ממשיכה את רצף הניצחונות שלה ומגדילה אותו לחמישה, שלושה מחזורים לסיום העונה. עד מתי אפשר יהיה למשוך את זה, עם סגל שהוא רחוק מהשפע שהיה בחולון בעונה שעברה. עד מתי הנס הזה יימשך, והאם מצפים לו פסגות חדשות.

בינתיים, מעבר ללואיס פלורס, יהוא אורלנד ואורי קוקיה שממשיכים לסחוב על גבם את חולון, הסגולים בעיקר בנויים על האווירה הנדירה שהקהל שלהם לא מפסיק ליצור ולשכלל. הוא הבסיס לתקווה שהמומנטום הזה לא יקשיב למגבלות הטבעיות בסגל.

הקהל הנדיר של חולון גרם גם ללואיס פלורס לחשוב פעמיים אחרי שאמר מה שאמר. "הקהל הזה הוא אחד הדברים שבגללו ארצה להישאר בקבוצה", ביקש לתקן. "אני רוצה לחזור לחולון, אני אוהב את הקבוצה ואת המאמנים, ובעיקר את הקהל שהוא ללא ספק הקהל מספר 1 בישראל". אם יש משהו שבאמת יכול להשאיר את פלורס, זה הקהל. יותר מזה, אם יש משהו שיכול לאחות כל סדק, לתדלק את הקבוצה מחדש ולמשוך אותה הלאה למרות השמיכה הקצרה, זה האוהדים ביציע. נראה שהכל תלוי בהם. ימשכו - הקבוצה תגיע רחוק, ידעכו - הקבוצה תדעך איתם.

יתכן שבזכות חוש הריח של גיא גודס, העונה הנוכחית של הפועל ירושלים - זו שכוללת הדחה מהירה מאירופה ויכולת לא יציבה בליגה - תסתיים בכל זאת בקול תרועה רמה. בסיום הניצחון של הפועל ירושלים על מכבי ראשון לציון דיבר עומאר סניד בפתיחות והודה, "בנקודת הזמן הנוכחית, הפועל חולון משחקת את הכדורסל הטוב בישראל", אך סייג את דבריו, "יש לנו סיכוי לקחת את האליפות כמו שיש להם".

הסיכוי של ירושלים אפילו טוב יותר מאשר זה של חולון בזכות הצטרפותו של הסנטר החדש טורין פרנסיס, שערך הופעת בכורה טובה בניצחון על מכבי ראשון לציון. בירושלים ידעו לספר על השתלבות מהירה של שחקן, אך סייגו את הדברים בכך שהוא עדיין לא מכיר את כל התרגילים, וכי התקווה היא שעד הפלייאוף הוא כבר יכנס לתלם.

הגעתו של פרנסיס היא סוג של קלף ששלף גיא גודס מהשרוול. מתחילת העונה היה נראה כי לגודס תהיה משימה קשה להרכיב את הסגל של האדומים, אך בכל פעם שהקבוצה נתקעה והייתה צריכה חיזוק, גודס ידע לבחור נכון. רוג'ר פאוול ג'וניור הגיע בזמן הפציעה של אדם הלסקה, וכאמור עכשיו נשלף פרנסיס, סנטר שמגיע בכושר לאחר שהיה פעיל בליגה הראשונה ביוון. היתרון שפרנסיס נותן לירושלים הוא דקות מנוחה ועוד נוכחות חזקה בצבע, בדיוק מה שהיה חסר לקבוצה מול מכבי חיפה בחצי גמר הגביע ומה שירושלים צריכה לקראת הפלייאוף והפיינל פור.

עופר ברקוביץ' מאמן ראשון לציון אמר לגיא גודס שאם פרנסיס יהיה בכושר טוב, ירושלים תוכל להתמודד על האליפות. אם נרחיק מבט אל גמר הפיינל פור, נראה כי פרנסיס הוא תשובה הולמת לכל שחקן גבוה שמכבי תל אביב תנסה לשלוף מולו, וביחד עם טרוויס ווטסון ועומאר סניד משתווה ירושלים לקו הקדמי המוכשר בצהוב. "ללא ספק פרנסיס מביא לנו נוכחות", סיפר יובל נעימי על חברו החדש לקבוצה, "הוא שחקן שלדעתי יוסיף לנו המון, אנחנו מאוד שמחים שהוא איתנו ונקווה שהוא ישלים את מה שהיה חסר". הקו הקדמי הפיזי, הסגל שרקם גודס תוך כדי העונה, האמונה המתחדשת ויכולתה הלא משכנעת של מכבי תל אביב, גורמים לציפייה מחודשת מהפועל ירושלים.

מכבי חיפה רק עלתה ליגה ומנסה לבנות משהו חדש וארוך טווח ברוממה, אבל דומה שהיא עדיין תופסת את עצמה כקבוצה קטנה, וזו למרות תקציבה הגדול וסגל שחקניה הנוצץ. מדוע? מכבי חיפה טוענת מתחילת העונה לסוג של קיפוח. מצד אחד גוברת הקבוצה על הקבוצות הקטנות והניצחונות הללו מתקבלים בהבנה, ואילו כשהיא מפסידה לקבוצות ברמתה, התקשורת טוענת כי מדובר בסוג של משבר.

קשה לדעת האם הטענה מוצדקת, אך בינתיים עושה רושם שחיפה עושה קולות של חזרה לכושר. למרות הניצחון בשיניים על מ.כ גבעת שמואל קיבלה חיפה את דורון פרקינס הפצוע בחזרה, ומאז שחזר מהפציעה שלו במפשעה ניצחה הקבוצה פעמיים.

הנתונים מלמדים שללא פרקינס רשמה חיפה שני ניצחונות בלבד על הפועל חולון בליגה והפועל ירושלים בגביע, ולעומת זאת הפסידה ארבע פעמים, כולל תבוסות לעירוני נהריה והפועל ירושלים. בחיפה ציינו לאורך כל הזמן שפרקינס חסר, והבאתם של מאליק דיקסון ושיין גאדסון היו כדי למלא את החסר. השניים לא הראו יכולות הנהגה ומי שלקח את הקבוצה על כתפיו היה חברו הטוב של פרקינס, דבון ג'פרסון, שקלע באותם משחקים 15.5 נקודות והוסיף 8 ריבאונדים.

כעת, כשבעל הבית האמיתי החלים, בחיפה שינו מחדש את הרוטציה. גאדסון נדחק מהסגל, בי ג'יי מקי נעלם על קצה הספסל ומכבי חיפה חזרה לנצח. כעת נותר לפרקינס רק להוביל את קבוצתו לפיינל פור, ולהעלות מחדש את התקוות של הבעלים ג'ף רוזן. עם פרקינס על המגרש, אפילו חיפה כבר לא יכולה להתייחס לעצמה כקבוצה קטנה.

אחרי העונה שעברה ברמת גן, לרובי בלינקו יצאה תדמית של מקים סיירות, אחד שלוקח חבורה לא ממש נוצצת והופך אותם ליחידה מגובשת. אחרי עונה מוצלחת ועוד חמישה משחקים לא מוצלחים שהובילו להדחתו, חזר השבוע בלינקו לזיסמן לפגוש את עירוני רמת גן. בלינקו, כמו מקצוען אמיתי, לא הראה סנטימנטים לעבר, עצר את הדהירה של עוזרו לשעבר עמיר עוזי וקירב את עירוני אשקלון לעוד קאמבק מפואר ולפלייאוף העליון. כנראה שלתדמית בכל זאת יש כיסוי.

"ההגדרות רגל וחצי בקבר או דברים אחרים, זה הכל הגדרות של התקשורת ואני לא מסכים איתן", התרעם בלינקו על העובדה שקבעו את העתיד של הקבוצה שלו עוד לפני שהוא קיבל צ'אנס אמיתי להוכיח מה ניתן לעשות, "אני לא באתי בסיטואציה שאני מסתכל על ספקולציות של מול מי אני משחק. כשאני באתי נשארו שישה משחקים לסיום, כשאחד מהם משחק מול מכבי תל אביב. באתי ואמרתי שאנחנו ניקח משחק משחק, צעד אחרי צעד".

בעוד שאר קבוצות הליגה עסוקות בספקולציות, בלינקו לא מסתכל על הקבוצות האחרות ויודע שאם הקבוצה שלו לא תנצח, לא ישנה מה יעשו היריבות במאבק על הפלייאוף העליון. "כשנגמור את משחקי הליגה ונראה כמה נוכל לנצח, נדע איפה נסיים. אני לא עושה ספקולציות. כל שבוע אנחנו רוצים לנצח ובסוף נדע אם זה הספיק", אמר המאמן ופנה לאוהדי אשקלון לקראת משחקי סוף העונה, "אני קורא לקהל שלנו לחזור ולתמוך בנו. הקהל הזה שווה 8 עד 10 נקודות, אני זוכר שהם האכילו אותי חצץ כשאימנתי את רמת גן והם דחפו את הקבוצה לניצחון אחרי הארכה. אני שמח שאנחנו בשלושת המשחקים האחרונים בבית. ניתן כבוד לכל הקבוצות שנשחק מולן, הליגה מאוד קשה. קבוצות התחזקו ואני שמח שיש לנו את היתרון של לשחק בבית".

אחרי סיום העונה המדהים של אשקלון אשתקד, נדמה שכל מה שבלינקו מבקש משחקניו ואוהדי הקבוצה, זה שהם יאמינו עוד פעם אחת. לכל השאר, הוא ידאג בעצמו.

מכבי תל אביב, הפועל ירושלים ועירוני קרית אתא הן שלוש הקבוצות היחידות בליגת העל, שכרגע יודעות באיזה מקום יסיימו את העונה. הקבוצות במקומות 3-6 ומכבי ראשון לציון, שבסיטואציה הטובה ביותר מבחינתה תוכל להתקדם למקום העשירי, יחזרו להילחם רק לקראת הפלייאוף, אך המלחמה האמיתית של הליגה תתמקד על הכניסה לפלייאוף העליון. עירוני נהריה ועירוני רמת גן נמצאות כרגע ביתרון של נקודה על פני מ.כ גבעת שמואל ועירוני אשקלון, שלושה מחזורים לסיום הליגה, כששתי הראשונות מתוך הרביעייה ישחקו בפלייאוף העליון ושתי האחרונות ילחמו נגד הירידה.

כרגע הקבוצה שנמצאת בסיטואציה הטובה ביותר היא נהריה, שתצטרך ניצחון אחד כדי להבטיח את הכניסה לפלייאוף העליון ותתארח במחזור האחרון מול קרית אתא. היתרון של נהריה נובע מניצחונות כפולים על גבעת שמואל ורמת גן. האחרונה גם כן תלויה בעצמה, אך היא היחידה שעוד צריכה לשחק מול מכבי תל אביב ובכל בית משולש או כפול אפשרי, היא תמצא את עצמה בפיגור. עירוני אשקלון מגיעה ביתרון על כל אחד מהקבוצות האחרות, אך עדיין תצטרך לנצח לפחות פעמיים בשלושת המשחקים האחרונים, משימה אפשרית בהחלט. המשימה הקשה ביותר היא של גבעת שמואל, שמפגרת מול כל הקבוצות מלבד אשקלון, אך צריכה עוד לשחק שלושה משחקים קשים.

הדבר היחיד שבטוח העונה, שבניגוד לליגת העל בשנים האחרונות שבהן המחזורים האחרונים היו עניינו רק שתיים או שלוש קבוצות, הפעם ילחמו כל הקבוצות בכל משחק. הסיבה העיקרית נובעת מהפלייאוף והרצון לתפוס את יתרון הביתיות בו, ומביטול הסיבוב השלישי שבדרך כלל היה מלווה בפיהוק אחד ארוך. במנהלת האריכו את הפיינל פור לעונה נוספת, וכעת נותר להחליט על מבנה הסופי של הפלייאוף. ההוכחה המרכזית שהשיטה הנוכחית היא הטובה ביותר היא המתח הרב בליגה והסוף הלא ידוע, כמו ששיטה טובה צריכה ליצור. יעשו טוב אבנר קופל ושאר חבריו אם ישאירו את השיטה הנוכחית.