אוניברסיטת דרבי

לקראת הדרבי התל אביבי הממשמש ובא, נועדו להם זוג חברים ותיקים במסבאה שכונתית והתפלמסו על ענייני ד'יומא. השניים, חברי ילדות, נוהגים לחלוק יחדיו את אהבתם לספורט, וגם הפעם הם ניצלו את האופוריה הקלילה שסיפקה להם הטיפה המרה, שאיפשרה לשיחה לקלוח. על אף שהם גדלו באותה שכונה, התחנכו באותם מוסדות ונהנו מתחומי עניין דומים – עדיין, לצערם ולשמחתם, דבר קטן וזעיר (כביכול) מפריד ביניהם, שנותן לידידותם מימד ייחודי: האחד מכביסט אדוק, השני הוא אדום בנשמה.

השיחה הקלילה, כצפוי, החלה על מי מנוחות, אך הסתיימה בטינה עזה וגלויה. התהום ביניהם אינה ניתנת לגישור, ומרגע שהועלו לחלל החדר מקבץ אקראי של מונחים ספורטיביים, נחשפו מחדש ההבדלים המנטליים המהותיים בין הצדדים. אין אמת אחת, התחוור להם שוב באותו לילה, המציאות היא רק בעיני המתבונן. הדבר היחיד המשותף ששניהם ראו באותו מפגש היה שנאה הדדית ותשוקה בוערת להשיג את הניצחון היוקרתי.

"הדם הזורם בעורקים, שצבעו [[אדום]], הוא המעניק לנו חיים", פתח ואמר נציג שער 5, "מדובר בצבע היפה והמרהיב בטבע, שמעטר את תלבושותיהן של קבוצות הכדורגל הגדולות בעולם. כדוריות הדם, אדומות ולבנות, הן הבסיס לחיינו. אדום הוא צבע של תשוקה ושל אהבה, ובנוסף, יסכים כל אדם שפוי - הוא מסמן תקווה פוליטית".

"יודעת כל חיה בטבע, אדום הוא צבע שמסמן סכנה", טען בסמכותיות המכביסט, "זהו הגוון שמרתיח כל שור זועם, ומעטר את קרניו של השטן. הוא הופיע בדגליהם של המשטרים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית, והוא מסמל רוע, רברבנות ושנאה. לסיכום, ובזאת יודה כל פרסומאי מתחיל, אדום הוא צבע נמוך ושפל, שמהווה מקור למניפולציות תקשורתיות נלוזות".

"לפני הכל, [[צהוב]] מסמל שתן וסוגים שונים של פסולת וריקבון", אמר האדום ללא היסוס, "הלא גם מבחינה אופנתית, מדובר בצבע בוהק ולא אסתטי, שלא הולם פרטי לבוש. כשעלים מצהיבים, הם כמלים ונובלים; פנים צהובות מסמלות מחלה. נוסיף לכך כי צהוב הוא ביטוי גנאי לרכילות שפלה, המשולבת עם שנאה וקנאה, ומפה עולה השאלה: איך אתם לא מתביישים לעטות אותו על גופכם?".

"הלא הבלונדיניות, משאת נפשנו, הן צהובות", מזכיר לו המכביסט בתגובה, "השמש הבוהקת, הכוח שמניע אותנו, האש, להבת החיים – צהוב! וכשהצהוב פוגש כחול, מה גדולה היא החגיגה. קומבינציה ויזואלית מרהיבה של שמיים ושמש, של שבדית רוחצת בים, של בננה אקזוטית בחופי ג'מייקה. ואם בספורט עסקינן, בל נתעלם מצבעיה של נבחרת ברזיל הגדולה".

"מעולם לא התרשמתי ממנו כספורטאי או ככדורגלן", אומר ללא היסוס האדום, בביטחון מופרז מאין כמותו, "הוא כבד, גמלוני, איטי ולא תורם למשחק ההגנה. בנוסף, אל לכם להתגאות בו יתר על המידה. מאז שעזב לבית"ר הוא כבר לא סמל מכבי, רק עוד בית"רי שנוא. יתרה מכך, [[אבי נמני]] הוא האיש שהורס את מכבי בשנים האחרונות, הגורם שסוחב על גבו את הכישלון שלה. האהבה העיוורת של חלק מהאוהדים כלפיו, שמעדיפים את הצלחתו על פני הצלחת המועדון, היא סמל עלוב לריקבון המכבי. תחת הנהגתו הפכתם לקבוצה בדמותו – זקנה, שבעה ועייפה. הוא פירק את המועדון, יצר מחנאות, סכסכנות, תככנות וצביעות, וכל עוד הוא המנהיג שלכם - לא תגיעו לכלום".

"אני מציע לך להיזהר בלשונך, ושל נעליך מעל רגליך כשאתה שח על הגדול מכולם", ענה בכעס המכביסט, שזיהה את הכיוון הסוער שאליו השיחה נגררת, "אל תשכח כי מדובר באחד מספקי התארים הגדולים בהיסטוריית הכדורגל הישראלי, המדורג שלישי בכובשי השערים בכל הזמנים, הלהטוטן, העילוי, הווירטואוז, הפנטזיסט, הסיבה שלשמה אנשים באים לכדורגל. הלא רק מלהביט בספרה 8 שמתנוססת על גב חולצתו הצהובה אתם מתמלאים בחשש ובבעתה, וכואב מזה, אתם יודעם שסמל כמוהו לא היה ולא יהיה אף פעם בהפועל. הרי סיני זנח אתכם ברגע שירדתם ליגה, ומאז לא חוויתם תחושת מנהיגות".

"בושה לקבוצה שזהו סמלה", פוסק הצהוב, שמתקשה להסתיר את סלידתו ממספר 8 באדום, "אינני רוצה להשתמש במילים גסות, אך לצערי, דומני שהפעם הביטוי 'לא הוגן' לא יהלום את תחושת הבוז שרבים חשים כלפיו. קונצנזוס הוא כי [[יוסי אבוקסיס]] הוא אחד השחקנים המלוכלכים ביותר שידעה מדינת היהודים. האנטי ספורטיביות שלו - שמתבטאת בוויכוחים בלתי פוסקים עם השופט, בעבירות מיותרות ובכסחנות ברוטלית – היא אחת הסיבות שבגינן הפועל ת"א תהיה מאוסה ומוקצית לנצח נצחים. פועלו מייצג את כל החולי של הכדורגלן הישראלי, את הפרחחות החובבנית, את אותה חאפריות זולה. מלבד זאת, איך הדחקתם בכזו קלילות את עברו בבית"ר ירושלים, את הרומן הארוך שלו עם יושבי היציעים בטדי? איך שחקן יכול להיות סמל של שתי קבוצות בעלות מנטליות כל כך מנוגדת? כיצד ניתן לבטוח בספורטאי כל כך לא אמין?".

"עם האהבה לא ניתן להתווכח, ואנחנו אוהבים את יוסי", מגן האדום על גיבורו, "כשחקן הנשמה האולטימטיבי הוא מהווה סמל להתמדה ולנחישות. בניגוד לנמני, הוא שם את טובת הקבוצה לפניו. ליוסי שלנו לא חשוב מי הוא זה שחתום על שער הניצחון. הוא נציגנו הנאמן ביותר על המשטח, הלב של הקבוצה, האיש הנכון למשימות המיוחדות, אחד מהשחקנים הגדולים שצמחו מהמועדון. וכשאני נזכר באותו בישול אלמותי לראשו של קלשצ'נקו בדקה ה-90 מול צ'לסי, אינני יכול שלא להתמוגג מאושר, ולהודות לו על רגעי השמחה ההיסטוריים הללו".

"אוהו, המכביזם", מחייך לעצמו האוהד הצהוב, משחזר את הימים שבהם קבוצתו הייתה אימפריה, "המכביזם היא תכונה שמאפיינת אך ורק את המכבים מת"א, ולא אף מועדון אחר שאוחז באותה קידומת מחייבת (כמו מכבי נתניה או מכבי חיפה, חס ושלום). מדובר בגרסה הטהורה ביותר של ווינריות ושל מחויבות לניצחון. ההישגיות היא מעל לכל. הניצחון מתקבל כמובן מאליו, ויש להשיגו בכל מחיר. כל תוצאה אחרת היא אסון, טרגדיה, מאורע בלתי נתפס. אם בדרך גם חיסלנו את המתחרים, כתשנו, השפלנו ורמסנו אותם – מה טוב. אינני יודע אם אתה מודע לכך, אבל דווקא קבוצת הכדורסל של המועדון היא זו שהושפעה מהמסורת של קבוצת הכדורגל, ולא להפך".

"אוהו, המכביזם המלוכלך", רוטן לעצמו ההפועליסט בזמן שבדמיונו מתנוססת דמותו של עו"ד שמעון מזרחי, "מכבי תל אביב היא הייצוג הפיזי של כל מה שרע בעולם, הקפיטליזם המסואב, השחיתות חסרת הצדק, הקומבינות התככניות. שכרתם קבוצה של שכירי חרב, הרסתם ענף ספורט שלם וביישתם את המדינה. מכביזם? לא ידידי, קרא לזה פופוליזם. אתם המכנה המשותף הנמוך שכולם אוהבים, אך למעשה הוא ריק מתוכן".

אז מה הוא ה"הפועליזם"?

"זוהי התנועה שמייצגת את הנשמה של הצדק והטוב שיש לא רק בספורט, אלא בכל המדינה", מתפייט האדום בשבחי אהבתו, "הפועל ת"א נותנת תקווה לצדק חברתי, לדו קיום, לחיים נורמליים, לאהבה ללא תנאים. היא עדיין נותרה הדבר הכי טהור בספורט הישראלי".

"אותה גישה עלובה לא באה אלא כדי לכסות על חוסר הישגיות ספורטיבית", מסביר לו המכביסט, "מה שאתם מכנים 'אהבה ללא תנאים' היא השלמה עם לוזריות נצחית. אין בזה כלום מלבד כיסוי מלאכותי לבינוניות פתטית, שנוגדת את כל ערכי הרוח הספורטיבית".

"הלא הוא השחקן הכי מוכשר ששיחק במכבי בעשר השנים האחרונות, שהוכתר כשחקן העונה בשנת האליפות האחרונה שלכם", מהלל האדום את דגו הכישרוני, "העובדה ששחררתם את היהלום הזה מסמלת על הכשל הניהולי במועדונכם, על חוסר הסבלנות, על חוסר יכולת לטפח את אותם כוכבים. כמדומני, כמה מהדברים הכי טובים שקרו להפועל הגיעו ממכבי – דגו, פנסטיל, שביט. מכבי זו קבוצה שלא יודעת להעריך את הכישרונות שלה. מהצהוב הם בורחים, באדום הם פורחים".

"המשיכו לחטט לנו בסל הכביסה, אולי תמצאו עוד תחתון משומש", מגחך המכביסט, "אומנם [[ברוך דגו]] הוא שחקן כישרוני לפרקים, אבל ידוע לכל כי הכשלים האישיותיים שלו מונעים ממנו להשתייך למועדוני הפאר הגדולים, כמו מכבי ת"א. שחקן כל כך חלש מבחינה פיזית ומנטלית מסוגל לתפקד רק באווירה תבוסתנית ונטולת ציפיות שקיימת בהפועל".

"ובכן, הם לא מושלמים, אבל הם אחיי האהובים", מסביר המכביסט בגאווה, "גורלנו קשר אותנו יחדיו, ולא נותר לנו אלא להתאחד במשימת הקודש של עידוד הקבוצה החשובה בישראל. מדובר בקהל הגדול והצבעוני ביותר במדינה, שבלעדיו, כידוע, לליגת העל אין כל זכות קיום. אומנם לעתים אחיי הצעירים משער 11 חושפים בלבול מסוים או חוסר סבלנות, אך אלו מגיעים רק כי האהבה העזה הטריפה את דעתם ומונעת מהם לנסח בצורה בהירה את דאגתם לגורל המועדון".

"אל תיתמם, ידידי היקר", מתלהם החבר האדום, "מדובר באספסוף, חבורת פרחחים שמגדפת את שחקניהם, קוראת לעברם 'ביזיון', רוטנת על כל מאמן שמגיע, מעכבת את התפתחות השחקנים. מדי שבת הם חושפים בוגדנות, צביעות וגזענות שפלה. מדובר במקרה הקלאסי של 'קהל של הצלחות', ולמען האמת, נחמד לדעת שהחבורה העלובה הזו היא האופוזיציה שלנו".

כיצד תגדיר את הקהל של הפועל?

"הו, עכשיו אתה מדבר על אהדה במיטבה", מספר האדום על אחיו משערים 5 ו-7, "מצד אחד מדובר בקהל תומך ונאמן, אך במקביל משלב שירי עידוד יצירתיים עם אביזרי פירוטכניקה מרהיבים. ידוע כי צפייה מהצד בשער 5 היא פעולה שמהווה חוויה אסתטית. האהבה שלנו לקבוצה ולשחקנים היא ללא תנאים, ואין פלא שאנחנו מוגדרים על ידי רבים כ'הדבר הכי יפה בחברה הישראלית'".

"למעשה, מדובר בצביעות הכי גדולה בחברה הישראלית", מאבד המכביסט את סבלנותו ומבקש לשים דברים על דיוקם, "הבובה לעבר אובארוב זו אסתטיקה? קריאות הנאצים לאחיכם היהודים זה יצירתיות? אתם מתבכיינים על קיפוח אבל שולטים על התקשורת; בזים לפופוליזם אבל שנים אכלתם חינם את כספי הציבור; מתיימרים לאהדה עיוורת, אבל מקללים את קשטן, שייע וסגול; מדברים על נאמנות, אבל מביאים 5,000 איש ללונדון ורק 500 איש מול ראשון לציון; אתם ספוגים ברוע ובציניות, ומייצגים את כל הצביעות שיש בכדורגל הישראלי, אתם...".

"חשבון, בבקשה", קראו פה אחד למלצרית, בניסיונם למנוע מהשיחה להפוך לתגרה ידנית. מהורהרים וטעונים הלכו השניים לביתם, וידעו – ביום ראשון חייבת לבוא הכרעה.