שואפים לגבהים חדשים

באו: ג'ו סמית' (בטרייד ממילווקי), ג'יי אר סמית (בטרייד משיקגו), אנתוני קרטר (שחקן חופשי, ממינסוטה).

הלכו: רובן פטרסון (בטרייד למילווקי), פרנסיסקו אלסון (שחקן חופשי, עזב לסן אנטוניו), הווארד אייזלי (בטרייד לשיקגו), גרג באקנר (שחקן חופשי, חתם בדאלאס).

חמישייה: אנדרה מילר, ג'יי אר סמית', כרמלו אנתוני, ננה, מרכוס קמבי.

ספסל: קניון מרטין, רג'י אוונס, דרמאר ג'ונסון, ארל בויקינס, ג'ו סמית' לינס קלייזה, אדוארדו נאחרה.

מאמן: ג'ורג' קארל (מתחיל את עונתו השנייה המלאה).

מאזן העונה שעברה: 44 ניצחונות ו-38 הפסדים (המאזן השביעי בטיבו במערב. דורגה שלישית כאלופת הבית הצפון-מערבי).

אולם: הפפסי סנטר (19,099 מקומות).

אחרי הסיום המרשים של עונת 2004/5, תחת המאמן החדש ג'ורג' קארל, דנבר נראתה כמו קבוצה בדרכה במעלה הגבעה, ולא הראתה כוונה מיוחדת לעצור בתחנות בדרך. ולאור העובדה שאותו הסגל כמעט בדיוק חזר ל-2005/6, הציפיות היו בשיא. אבל ברגע שההתלהבות דעכה, התברר שיש בקולורדו סגל בעייתי ביותר, עם סקורר אחד, כרמלו אנתוני, שנתן את עונת השיא שלו בקריירה עם 26.5 נקודות ב-48.1 אחוזים מהשדה, אבל בלי אף אחד אחר שיוריד ממנו את הנטל. ובטח ובטח שלא היה אף אחד שיחכה מאחורי הקשת כדי לנצל את השמירות הכפולות עליו.

הג'נרל מנג'ר קיקי ונדווי, שנושל מכל הסמכויות הרבה לפני שפוטר במהלך העונה, קיבץ במייל היי סיטי רשימה בלתי נגמרת של פורוורדים/סנטרים קשוחים שיודעים לקחת ריבאונד ולחסום זריקה, אבל לא ממש ידועים בסקוררים עילאיים - קניון מרטין, מרכוס קמבי, ננה, רג'י אוונס (הגיע באמצע העונה), אדוארדו נאחרה, רובן פטרסון (הגיע במהלך העונה).

אם רציתם למצוא שוטינג גארדים, לעומת זאת, היה עליכם לחפש טוב טוב, וגם אז הייתם נתקלים בנגרים כמו גרג באקנר, דרמאר ג'ונסון, או מחלטרים כמו ארל בויקינס. התוצאה הייתה שהנאגטס היו ממומקים אחרונים באחוזי קליעה מאחורי הקשת, עם 32.5, והיו גם בתחתית בכל הקשור לשלשות למשחק.

מלבד כרמלו, קמבי פתח את העונה אחוז דיבוק והעמיד מספרים שהפכו אותו לכוכב ליגות הפנטסי בתבל, אבל הפציעות הצפויות (החמיץ 26 משחקים) ואיבוד המומנטום הורידו אותו בסופו של דבר לממוצעים (יפים מאוד) של 12.8 נקודות, 11.9 כדורים חוזרים ו-3.3 חסימות. ננה נפצע במשחק הראשון של העונה, החמיץ את יתר ה-81, ויפתח את 2006/7 חמוש בחוזה חדש (ותמוה) של 60 מיליון דולר, כשכושרו ויכולתו בגדר סימן שאלה ענקי. קניון מרטין התחיל את העונה עם בעיות ברכיים, המשיך אותה עם בעיות ברכיים, וסיים אותה עם בעיות ברכיים, פלוס בעיות עם המאמן, שהשעה אותו במהלך סדרת הפלייאוף מול הקליפרס.

הקבוצה דישדשה לה כל העונה, פעם עלתה, פעם ירדה, וניצלה בסופו של דבר את הבית המצחיק שלה והחוקים המצחיקים של הליגה שאיפשרו עד העונה שעברה לאלופות הבתים לתפוס את שלושת המקומות הראשונים בקונפרנס. היריבה שלה הייתה, כאמור, הקליפרס, שממרום המקום השישי החזיקו במאזן טוב יותר ולכן ביתרון הביתיות, ולא התקשו להעיף את דנבר בחמישה משחקים קלים, שמלבד מקרה מרטין הבליטו את הנבילה של כרמלו, שאחרי עונה גדולה ואינספור סלי ניצחון נראה כמו הצל של שחקן גרוע במיוחד (21 נקודות ב-33 אחוזים מהשדה).

בקיץ נכשל הניסיון להיפטר מקיימארט, וכדי לוודא שמסכת הפורוורדים לא תידלדל חס וחלילה לחמישה, הוחתמו אוונס וננה על חוזים ארוכי טווח, וג'ו סמית' הובא במקומו של רובם פטרסון, מה שהשאיר כמובן את החור הפעור בעמדה מספר 2, אותה יאיישו דרמאר ג'ונסון ורכש אחר, ג'יי אר סמית', שאיכזב בגדול אשתקד, וגם בקדם העונה הזכיר אותו צל של שחקן גרוע במיוחד אותו הזכרנו לעיל.

מדד הכיף:

דנבר היא לא קבוצה שמשחקת כדורסל שובה עין בכל הקשור להתקפה עומדת. יש לה אופציה התקפית אחת מרכזית, אנתוני, שבעונה שעברה החל לקחת פחות זריקות מבחוץ ולהיכנס יותר לטבעת (שיפר ב-5 אחוזים את הדיוק שלו מהשדה), כשמסביבו בעיקר שורה של נגרים בחלק הקדמי, ואף שחקן אול אוראונד משמעותי אחד. מי שתפקידו לשמור את כולם מרוצים הוא אנדרה מילר, אחד מעושי המשחק הטובים בליגה, שחילק בעונה שעברה 8.2 אסיסטים למשחק, ולמד אט אט לשחק את הכדורסל המהיר שקואץ' קארל אוהב לשחק. וכשזה לא הלך ארל בויקינס הננסי והמהיר עלה במקומו. קארל יודע שאין לו מה להציע בהתקפה עומדת, כי ההגנות מתכווצות מולו, ומכריחות את חניכיו לנצח אותן מבחוץ. אם מילר מטיס את המתפרצות קדימה, אז הנקודות קלות יותר והחיים יפים יותר.

בצד ההגנתי המצב ורוד בהרבה. מילר ודרמאר ג'ונסון עושים את העבודה מקו החוץ, כאשר קמבי/ננה/מרטין/אוונס/נאחרה חוסמים/מרביצים/לוקחים ריבאונדים. ובתווך עומד לו כרמלו, במלוא מובן המילה. בסך הכל, כל עוד קמבי בריא, המטרייה האווירית שלו משנה לחלוטין את המשחק, ואם ננה יידע להשתמש טוב יותר בפיזיות שלו, יהיה קשה מאוד לקלוע מול הנאגטס.

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

אם מלו יכול להיות הסקורר המוביל בקבוצה בה משחקים לצידו לברון ג'יימס ודווין וויד, אולי הוא צריך לקלוע יותר מ-26 למשחק בקבוצה עם רג'י אוונס ודרמאר ג'ונסון. נראה שקארל לא מנצל מספיק את הכשרון הבולט שיש לכוכב שלו - לשים את הכדור בתוך הטבעת. נכון, אנתוני הוא לא שחקן הגנה גדול, הוא ריבאונדר בינוני, לא בעל ראיית משחק טובה במיוחד, אבל הבחור יודע לקלוע. אז תנו לו את הכדור ותזוזו הצידה. אה כן, ואם אתם יכולים להביא לצידו שוטינג גארד טוב, זה ממש יכול לעזור, תודה.

מועמד לפריצה:

ג'יי אר סמית הראה ניצוצות בעונת הרוקי שלו, וסומן כסקורר פוטנציאלי, אבל אשתקד חתול שחור עבר בינו לבין מאמנו בהורנטס ביירון סקוט, שליכלך עליו לתקשורת בכמה הזדמנויות ודאג למצוא לו משענת אורטופדית נוחה על הספסל. הוא שותף ב-55 משחקים בלבד, בהם שיחק 18 דקות בממוצע, ירידה משמעותית מה-72 משחקים מעונת הרוקי וה-25.5 דקות בממוצע. הקיץ הוא הועבר בטרייד לשיקגו, שמיהרה לוותר עליו כדי לפנות מקום להחתמתו של גארד ותיק, יציב אך לא מוכשר בשם אדריאן גריפין, ודנבר עטה על המציאה (שלחה בתמורה את החוזה הלא מובטח של הווארד אייזלי).

והנה, בדנבר, כפי שציינו כבר, אין ממש שוטינג גארדים, וזו יכולה להיות הזדמנות פז עבור סמית' להחזיר את הקריירה למסלול הנכון. אם רק יתחיל לשמור קצת, ישפר את מבחר הזריקות שלו, והכי חשוב - ישפר את הגישה שלו - הוא עוד עשוי להפוך לשחקן משמעותי עבור הנאגטס, שצריכים סקורר נוסף כמו אוויר לנשימה, מים לשתייה ואוכל לאכילה.

מועמד לדעיכה:

לקניון מרטין יש לא מעט תירוצים ליכולתו אשתקד. וחלקם תירוצים טובים מאוד (הברכיים, למשל), אבל לאף אחד זה כבר לא איכפת, בטח לא כשמעל ראשך מתנוסס שלט עליו כתוב "קיבלתי 70 מיליון דולר, ואני תורם 12 נקודות ו-6 ריבאונדים, ב-56 משחקים בלבד בהם שיחקתי". אם גם העונה המגמה הזו תימשך, המניה שלו תרד כל כך שאפילו הניקס יפסיקו להביע בו עניין. וכשאתה יורד עד כדי כך נמוך, אין הרבה דברים שעומדים בינך לבין ייאוש טוטאלי, וקשה לומר שלחיים יש עוד משמעות. מועמד נוסף לדעיכה הוא ננה, שגם במקרה שלו הוא צפוי להישכח מהתודעה במקרה של עונה חלשה.

תסריט אופטימי:

כרמלו חוצה את קו 30 הנקודות למשחק, סמית' מוסיף 15, קמבי שומר על בריאות פיזית, קיימארט על בריאות נפשית, וקארל מנצח על התזמורת ששוב זוכה בראשות הבית הצפון מערבי. העונה זה יספיק למקום הרביעי בלבד (לאור השינוי בחוקים), ולהעפלה לסיבוב השני.

תסריט פסימי: כרמלו חוצה את קו 30 האחוזים מהשדה, סמית' מוסיף 15 אחוזים מהשדה, קמבי מתפרק, קיימארט משתגע, וקארל מנצח על התזמורת שמפספסת את הפלייאוף ומחזיקה אצבעות בדראפט.

תחזית:

לפעמים צריך יותר מזל משכל, כך אמרו הפילוסופים היוונים בעת העתיקה. או שאולי היו אלה חכמי חז"ל? בכל מקרה, דנבר ממוקמת בבית החלש במערב, ואם רק תגבור על יוטה ומינסוטה, מקומה בפלייאוף מובטח. אבל כדי לדלג לסיבוב השני היא צריכה לקוות לתסריט האופטימי מלמעלה, אחרת היא תשחזר את סך הניצחונות מאשתקד, 44 במספר, ושוב תודח בסיבוב הראשון