הטובים
1. שתי קבוצות שהחלו את העונה חלש ונכנסו בשבוע האחרון לעניינים הן פילדלפיה וקליבלנד. פילדלפיה החלה את העונה עם שלושה הפסדים רצופים אך מאז ניצחה שישה ברציפות, ביניהם משחקים משובחים מול אינדיאנה (בחוץ), דאלאס והקליפרס. אלן אייברסון ממשיך בדיוק מאותו מקום בו סיים בשנה שעברה, בעוד וובר ואיגודאלה מהווים צוות מסייע יעיל. וכל זה קורה עדיין ללא הסנטר המוכשר סמואל דלאמבר, שאמור לתת בוסט נוסף לקבוצה האנרגטית מפנסילבניה.
גם קליבלנד החלה את העונה בהילוך ראשון, כולל משחק נרפה מול סן אנטוניו בשבוע הראשון. אבל מאז השיגה 5 ניצחונות רצופים, כולל שלושה נאים ומשכנעים מול סיאטל, ממפיס וושינגטון הלוהטת. קינג ג'יימס אולי עדיין לא מגלה את היציבות שמצפים ממנו, אבל לארי יוז, ז'ידרונאס אילגאוסקאס, דוניאל מארשל ודרו גודן נותנים בינתיים תפוקה יפה ותומכים במלך הצעיר של הליגה (הצעיר בכל הזמנים שהגיע ל- 4000 נקודות) כל הדרך אל הארץ המובטחת. קליבלנד היא גם בינתיים הקבוצה היחידה בליגה ששלושה משחקניה (גודן, מארשל ואילגאוסקאס) נמצאים בין 30 הריבאונדרים המובילים. בלילה שבין שבת לראשון השתיים נפגשו לקרב אקדוחנים, והקאבס יצאו עם ידם על העליונה.
2. כולם יודעים שמרקוס קמבי טובע בים של כישרון. ולמה טובע? מכיוון שהוא פשוט לא מסוגל להישאר בריא ליותר משלושה משחקים. העונה, בינתיים, קמבי בריא ובכושר שיא. האיש רשם 3 דאבל דאבלים ב-5 המשחקים האחרונים (היה קרוב קרוב להשלים 5), עם ממוצעים שלא מן העולם הזה. ראינו השבוע מקמבי מספרים כמו 7 חסימות, 22 ריבאונדים, וראינו אותו קולע בכמויות ובאחוזים שלא מאפיינים אותו לאורך הקריירה. בקיצור, האיש על האש, והשאלה היא רק אם הוא מסוגל להישאר כך לאורך זמן. בינתיים, דנבר החסרה את ננה והסובלת גם מפציעת ברך טורדנית של קניון מרטין, נשענת על הכתפיים הרחבות (מאד) של קמבי הגדול. האמת, זה לא ממש עוזר לדנבר ופתיחת העונה שלה לא ממש מוצלחת.
3. וושינגטון משייטת לה בהנאה רבה, ופתחו את העונה עם מאזן 1:5, לראשונה מאז עונת , 1989/90, לפני שנרגעו קצת וירדו ל-4:5. המכשפים עמוקים מאד, נהנים מרכש מצויין המספק המון אנרגיות מהספסל (קארון באטלר) והמון אחריות (אנטוניו דניאלס) ובצמד המוביל, אנטואן ג'יימיסון הנהדר והמנהיג הבלתי מעורער גילברט ארינאס (שחקן השבוע השני של המזרח). מה שיפה אצל הוויזארדס הוא שמלבד ההתקפה המשובחת (שפכו חמתם בצורת 137 נקודות על סיאטל השבוע), הם מחזיקים את היריבות על אחוז הקליעה הנמוך בליגה (כ-40). האחוז הזה על ידי זריקה למערכה של שחקנים רבים, ולראיה ארבעה שחקנים אשר מיררו את חייו של טים דאנקן, כל אחד בתורו, וגרמו לו לקלוע רק 3 מ- 18 זריקות מהשדה. הוויזארדס מאמינים שהם יכולים לשחזר את הישג חצי גמר הפלייאוף משנה שעברה, ולאור יכולתם הנוכחית, אולי ההישג ישודרג.
4. רייף לאפרנץ שיחק ביום ראשון בלילה את המחצית הטובה בחייו, במשחק הביתי מול יוסטון. הסנטר מטיל השלשות החליט סופית כנראה שהוא גארד מן המניין וזרק 7 פעמים מחוץ לקשת במחצית הראשונה בלבד. הבעיה של יוסטון היא שכל הזריקות האלו נכנסו. לאפרנץ סיים עם 9 זריקות לשלוש באותו ערב, אך החטיא את שתי הזריקות האחרונות.
לאפרנץ היה בזון במחצית הראשונה, קלע 27 נקודות והוסיף להן 5 ריבאונדים, ונתן הצגה גדולה לעיני הקהל הביתי. אבל הדבר החשוב ביותר מבחינת בוסטון הוא שהפורוורד-סנטר, אשר בתחילת הקריירה שלו לא נודע כשחקן המסוגל להישאר בריא לאורך זמן, שיחק 80 משחקים בעונה שעברה וגם העונה, טפו טפו טפו, נראה חזק, בריא ובכושר.
5. אחרי שבמשחק מול קליבלנד נפגע רשארד לואיס בכתף, כבר אחרי שתי דקות, ולא חזר, נראה היה שיחמיץ זמן מה ושוב סיאטל תוכל לתרץ את יכולתה החלשה עד כה. אבל רשארד החלים מהר מן הצפוי וחזר כבר במשחק הבא, מול וושינגטון. זה לא עזר לסיאטל לנצח, אבל בערב שלאחריו, מול טורונטו, לואיס כבר היה בגרוב, ללא זכר לפציעה, עם 41 נקודות במפגן קליעות יוצא דופן. גם במשחק הבא, מול ניו ג'רזי, לא ניכרה האטה ביכולתו הפנומנלית והוא קלע 29 נקודות, באחוזים מצוינים. עכשיו רק צריך לצרף ליכולת הזו שחקנים אחרים בקבוצה וסיאטל תוכל, אולי, להזכיר במשהו את השנה הנהדרת הקודמת.
הרעים
1. יש הטוענים שאחת הסיבות לירידת הפופולאריות של ה-NBA בארה"ב היא העובדה שישנם מעט מדי מאמנים אשר מסוגלים להותיר חותם על המשחק, וכן שהמשחק הופך ליותר ויותר משחק של שחקנים ותו לא. קחו למשל את התופעה ב-NBA אשר גורמת לשחקנים להרים את היכולת שלהם בשנת חוזה ובשנה שלאחר מכן לשוב אל בינוניותם המרגיזה (מישהו אמר דאמפייר?). ב-NFL זה לא קורה בגלל השיטה, וב-NBA השחקנים הופכים יותר ויותר לקובעים את שיטת המשחק והמאמנים צריכים לבצע את ההתאמות אליהם, ולא להיפך.
השבוע היו כמה דוגמאות בולטות לשיטת המשחק הבנאלית והלא מתוחכמת של מספר מאמנים בליגה. למשל, קייל קורבר במשחק של פילדלפיה מול הלייקרס, בשבת האחרונה. קורבר כפה את עצמו על המשחק, זרק קרשים ללא הכרה יותר מדי פעמים ופגע בקבוצתו באופן בולט ביותר מדי מהלכים. ובכל זאת, בליגת ההיררכיות שיחק קורבר 46 דקות. ואין אפילו דרך לספור את מספר המשחקים הרעים של הכוכבים הגדולים, אשר אין כמעט מאמן בליגה שיעז לספסלם בלילה רע (זוכרים את סדרת החינוך של פיני לשאראס?).
2. כריס מיהם הוא דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד של הכדורסל האמריקאי. בשנה שעברה רשם הסנטר הלבן של הלוס אנג'לס לייקרס 9.8 נקודות עם 6.7 ריבאונדים. האם אלו הם מספרים הגונים? כן. האם הם מצביעים על יציבות? אז זהו שלא. יותר מדי משחקים שונים מקצה לקצה עברו על הטאלנט הצעיר שלא ניתן היה לדעת בערב נתון האם הוא יקלע 2 נקודות, עם ריבאונד אחד ו- 3 איבודים, או ירשום דאבל דאבל מרשים. יום שאקיל, יום מגעיל.
והנה, השנה, אחרי שנראה היה שמיהם יקבל לפחות 30 דקות לערב, בהתחשב בכך שאין ללייקרס יותר מדי מה להציע מתחת לסל, קיווה פיל ג'קסון לקצת יותר יציבות ממיהם. השבוע קיבלנו ממיהם שני משחקים של 2 נקודות עם ריבאונד אחד או שלושה ושני משחקים עם 20 נקודות ו-13 ריבאונדים או 9. אז מי אתה כריס מיהם? הציבור דורש שתגלה אחת ולתמיד את פרצופך האמיתי!
3. אטלנטה, הקבוצה הגרועה ב-NBA בשנה שעברה עם 13 ניצחונות בלבד, תלתה תקוות גדולות בג'ו ג'ונסון שהגיע לעיר על תקן מושיע, במארווין וויליאמס (בחירה שנייה בדראפט ומי שמסומן ככישרון הגדול ביותר בדראפט האחרון), ובשני הג'ושים המוכשרים שלהם, שאולי יתבגרו ויישאו על כתפיהם את ההוקס לעונה מוצלחת הרבה יותר. בינתיים, אחרי 7 משחקים ראשונים, מאזן הניצחונות של ההוקס עומד על 0, וקשה לראות איך והיכן יגרדו ההוקס את הניצחונות שלהם העונה. אמנם יש בקבוצה לא מעט כישרון (גם אל הארינגטון וזאזה פאצ'וליה ברוסטר), אבל הווה כרגע אין שם.
4. אם 136 נקודות היה ליין של אנדר/אובר בווינר במשחק בין ניו-יורק ויוטה, שהתקיים השבוע ביוטה, 99.9% מן המהמרים היו מהמרים על אובר. אבל התוצאה בסולט לייק סיטי הייתה 73-62, שהן 135 נקודות בלבד. קוונטין ריצ'רדסון, מהניקס, סיכם את המשחק במילים פשוטות, ואמר "זה היה משחק מכוער". אבל אחרי 5 הפסדים רצופים של הניקס בפתיחת העונה, כנראה שניצחון חשוב יותר מיופי בשביל לארי בראון. בכל הקשור ליוטה, אין לה כרגע כל אפשרות לשחק כדורסל יפה, גם אם היא רוצה, לפחות לא כל עוד אנדרי קירילנקו וקרלוס בוזר פצועים, ומאט הארפרינג עדיין מנסה להחלים מפציעה טורדנית.
5. בוב וויס, מאמנה של סיאטל, היה ההימור שלי למאמן הראשון שיפוטר השנה ב-NBA. השבוע החולף היה אבן דרך חשובה לקראת מימוש ההימור הזה, עם הפסדים מבישים של הסוניקס לממפיס (סיאטל קלעה רק 69 נקודות), לקליבלנד (27 נקודות הפרש) ולוושינגטון (41 נקודות הפרש). בין לבין התאמצה הקבוצה של וויס, המאמן את הסוניקס זו השנה הראשונה, ונזקקה להארכה כדי לנצח את הנמושות מטורונטו ואז חזרה לסורה והפסידה גם לניו ג'רזי. וויס אולי לא יפוטר השבוע, אבל הגלגלים לכיוון לשכת העבודה החלו לנוע.