"הרגיז אותנו שוויד ולברון חגגו מול הספסל"

גם בדאלאס המומים. המאבריקס כבר הרגישו איך המשחק השני חומק להם מהידיים, אולי גם הסדרה כולה, אבל קאמבק דרמטי - בניגוד גמור לכל מהלך האירועים, בניגוד גמור להלך הרוחות בסדרה, בניגוד גמור למאזן הכוחות על הפרקט - הביא למאבריקס ניצחון אדיר. דאלאס השוותה הבוקר (שישי) ל-1:1 את סדרת גמר ה-NBA, לאחר שגברה 93:95 על מיאמי היט, ובקבוצה יודעים שמדובר באחד הניצחונות הגדולים של המועדון אי פעם.

דירק נוביצקי, ששיחק עם אצבע פצועה וחבושה, קלע שני סלים ענקיים בדקת הסיום, אחד מהם עם שלוש שניות לסיום, והוא ללא ספק כוכב המשחק. "שיחקתי עם לארי בירד במשך שלוש שנים", אומר מאמן דאלאס ריק קרלייל, "ואני אומר לכם ששחקנים כאלה לא מרגישים כאב. אתה משחק, וממשיך לשחק, וגם אם כואב לך, אתה מתעלם מזה. אתה חייב להמשיך לשחק ולהיות לוחם".

נוביצקי לא נהנה מיום קליעות משובח מדי, אבל ידע להתעורר ברגע הנכון ולהשחיל את כל הקליעות החשובות, בדרך ל-9 נקודות ב-2:44 דקות האחרונות (מתוך 24 נקודות בסך הכל). "דירק יודע מה הוא צריך לעשות כדי לנצח עבורנו את הסדרה", אומר המאמן קרלייל, "הוא יהיה חייב להציג יכולות מגוונות. הוא יהיה חייב להמשיך להילחם ולנסות, גם ברגעים שהכדור לא ירצה להיכנס לסל, כפי שקרה לפרקים הערב. הוא יהיה חייב להמשיך להציג יכולת יציבה ולנצח, כפי שקרה הערב".

נוביצקי עצמו לא יוצא מגדרו. "הפציעה לא הפריעה לי", הוא טוען, "הצלחנו לשים את החבישה קצת יותר נמוך על האצבע, וזה עזר לי לשמור על אחיזה נוחה בכדור". ג'ייסון טרי, מנגד, יודע שלגרמני הגדול מגיעים כל השבחים. "זה לא ייאמן מה שהוא עשה שם", אומר טרי, "אבל זה לא כל כך מפתיע אותי, כי אלה הקליעות שלו, על זה הוא מתאמן כל כך הרבה וכל כך קשה. אני לא יודע איך הרגישה האצבע שלו, אבל זה לא הזיז לו. היה ברור שהוא יעשה כל מה שיידרש כדי לצאת מפה עם ניצחון הלילה".

רגע המפנה של המשחק התחולל בערך 7 דקות לסיום. דווין וויד קלע שלשה ענקית מהפינה, והעלה את ההיט ליתרון 73:88. וויד ולברון התחבקו מול הספסל של דאלאס וכבר התחילו להריח את האליפות המתקרבת, אבל בדאלאס חשבו על משהו אחר. על קאמבק.

"אחרי שהוא קלע את השלשה, הוא השאיר את היד גבוה למעלה, וסימן שלוש אצבעות", נזכר ג'ייסון קיד ברגע שהדליק את חבריו. כידוע, זו לא הפעם הראשונה ששחקני מיאמי מואשמים בזה שהם מתחילים לחגוג מעט מוקדם מדי. "העובדה שלברון חגג מול הספסל שלנו הרגיזה אותנו מאוד", הודה טייסון צ'נדלר בסיום, "משם עלינו למגרש, והתחלנו לספק תשובות. זה מאוד מקומם כשאתה משחק הכי חזק שלך, ומישהו חוגג לך מול הספסל".

דווין וויד לא מצא בזה משהו פסול. "חגיגות? חגיגות זה קונפטי ובקבוקי שמפניה", אמר וויד, שקבוצתו ספגה ביקורת על צהלה מוגזמת גם אחרי הסדרה מול בוסטון, "זה היה פשוט סל חשוב, לפני ירידה לפסק זמן, וכל קבוצה בליגה יודעת לחגוג סל חשוב כזה עם סימן כלשהו או טפיחות חזה הדדיות.

"האם זה הדליק אותם? הם ניצחו את המשחק, אז כנראה זה עשה משהו. אבל זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שאנחנו נשמח אחרי מהלך יפה. אל תעשו מזה יותר מדי".

ג'ייסון טרי יודע שזה היה רגע מכריע. "הסתכלנו אחד על השני בפסק הזמן הזה, וידענו שאם אנחנו לא קולעים עכשיו, המשחק הזה בורח לנו", אמר טרי, "הסתכלתי על דירק, ואמרתי לו, 'אין סיכוי שאנחנו מפסידים ככה'. נשאר הרבה זמן, ולא יכול להיות שהם יטביעו עלינו ויקלעו שלשות בחופשיות. זה היה גומר אותנו. במקום זה המשכנו להאמין, עלינו למגרש, ועשינו את העבודה".

מאמן מיאמי אריק ספולסטרה טוען ש"זה הרבע הרביעי הכי קשה שיכול לעור עליך. ברגע שהתחלנו להידרדר, המדרון היה חלקלק ולא הצלחנו לעצור את הסחף". למרות זאת, כריס בוש מתעקש ש"אנחנו לא בהלם, רק מאוכזבים. כרגע זאת המציאות. צריך להתרגל אליה, ולהתחיל לחשוב על המשחק הבא".