עלו על הגל הירוק

מתברר שההפסד של מכבי חיפה לנתניה בשבוע שעבר עשה לה רק טוב. היא ספגה ביקורות, הושמצה בתקשורת, שמעה את הפרשנים טוענים שהיא לא מתפקדת במאני טיים, ועלתה למשחק העונה כמו חיה פצועה ורעבה. אחרי שגם הורידה מעליה את הקושי לסחוב את הפסגה, היא הגיעה לרגע האמת משוחררת יותר, וכל אותם שחקנים שכשלו בשבוע שעבר ידעו שאין להם ברירה אלא לשחק בנחישות ובמוטיבציה גדולה. זה נגמר עם ניצחון גדול. אף פעם לא קל לשחק מול חיה פצועה.

אין ספק שמדובר בניצחון גדול של אלישע לוי בכל הקשור למאבק הטקטי והמקצועי שלו מול אלי גוטמן. ההרכב שהעמיד לוי היה לא רק הרבה יותר נחוש, אלא בעיקר יותר חזק פיזית. חיפה ניצחה בעזרת שליטה באגפים, שליטה שהיא השיגה בזכות כוח ועוצמה. יוסי שבחון ודדי בן דיין, שלא מצויים בכושר משחק טוב, לא נראו בשיאם, ואיפשרו ליניב קטן ולתומר חמד לגלות עליונות באגף הימני. באגף השמאלי של חיפה היו אלה ליאור רפאלוב ופיטר מסיללה שפגשו את דני בונדר, שגם הוא לא היה חד מספיק. בדרך כלל אומרים שמנצחים משחקים דרך שליטה במרכז השדה, אבל הערב חיפה פשוט השתלטה על האגפים בזכות ניצחונות בכל המאץ'-אפים. זה ניצחון גדול של אלישע לוי.

זו לא הייתה ההחלטה הנכונה היחידה של מאמן מכבי חיפה. אלישע סיפר שרק היום בבוקר הוא החליט לפתוח עם יניב קטן, וכל מי שפקפק בהחלטה קיבל תשובה על המגרש. במשחקים כאלה, במעמדים כאלה, אין תחליף לשחקנים עם ניסיון, לשחקנים שהם מנהיגים וקרי רוח. קטן כבש, בישל, ובעיקר הראה דומיננטיות. היום קטן, המנהיג האולטימטיבי של הקבוצה לאורך השנים, ראה גם את היורש שלו. ליאור רפאלוב הוכיח מנהיגות גדולה, הראה שהוא שחקן שאפשר לסמוך עליו, וקטן יכול להעביר לו את השרביט בשקט.

כמובן שהניצחון של מכבי חיפה הביא לה לא רק יתרון של שתי נקודות בפסגה, הוא העניק לה יתרון מנטלי להמשך. במירוץ הצמוד לאליפות, חיפה הייתה חייבת לנצח את הפועל תל אב כדי להאמין שהיא כדי יכולה להמשיך להיאבק בה, ושהיא אכן ראויה לתואר. עכשיו היא הורידה מהגב שלה את המשא הזה, ותגיע למחזורים האחרונים עם הרבה ביטחון ואמונה. היא במצב מוראלי יותר טוב משל הפועל, היא החזירה את הכבוד שלה, ותגיע לרגעי ההכרעה במוטיבציה גדולה.

הפועל תל אביב, מנגד, לא נראית רעבה כמו בשנה שעברה. הכל עדיין פתוח, ולשתי הקבוצות מצפים עוד מאבקים קשים עד תום העונה, אבל הפועל נראתה עייפה במשחק העונה. להרבה שחקנים היה חסר כוח פיזי. שבחון לא שיחק הרבה העונה, בונדר לא שיחק תקופה, ורמוט הפצוע עלה עם זריקה, בן דיין לא בכושר שיא, ולשחקנים לא הייתה את החדות, את המהירות ואת הזריזות.

הפועל תל אביב לא מספיק טובה כבר תקופה ארוכה. פה ושם היא רשמה ניצחונות, אבל גם גוטמן יודע שהיא רחוקה מלהציג את היכולת המשכנעת מהשנה שעברה. כמובן שאי אפשר להספיד אותה – הכל עדיין פתוח – אבל אם האדומים לא יביאו מעצמם כוחות מחודשים, זה עלול להיות מאוחר מדי. הפעם לא כדאי להם לבנות על מעידה של מכבי חיפה במשחק האחרון.

ולסיום, אי אפשר להימנע מעוד מחמאות לאלישע לוי. כבר תקופה ארוכה אני טוען שהוא צריך להמשיך במכבי חיפה, והערב הוא הוכיח את זה שוב. אני לא אומר את זה רק בגלל הניצחון הגדול, אלא בגלל העקביות. הוא לא קיבל הרבה שחקנים בקיץ, הוא לא קיבל צ'ק פתוח, אבל הוא קידם צעירים והסתדר היטב עם מה שיש. הרי בלי הקיזוז, אלישע היה משיג השנה אליפות זו העונה השלישית ברציפות. יש משהו נכון בדרך שלו, והוא שוב מראה שהוא כן מתאים לאותם סטנדרטים שיעקב שחר מחפש. הוא איש נוח מאוד, קל לעבוד איתו, אין שערוריות בקבוצה, יש שקט בקבוצה, והוא ראוי לתפקיד. לא בגלל ניצחון אחד, אלא בגלל הדרך.