מסי או די סטפאנו

סביר להניח שבעוד עשרות שנים, כשהדור הבא ינסה לדרג את הקבוצות הגדולות בהיסטוריית הכדורגל, הוא יכלול את ברצלונה הנוכחית ברשימה. כפי שבארסה תיכלל בעוד כיובל, לצורך העניין, כך מוזכרת כיום ריאל מדריד של שנות ה-50' וה-60'. "זו השוואה נפוצה בספרד בעת האחרונה", מעיד סאל אמרגי, כתב עיתון אל מונדו. "בקטלוניה כבר הכריזו שהקבוצה של פפ גווארדיולה היא הטובה בכל הזמנים, בעוד שבמדריד רק הודו שהיא בין הגדולות בתולדות המשחק". כנראה שתשובה מוחלטת בעניין קשה לספק והיא תלויה במתבונן, אולם בהחלט מעניין לבחון את ההבדלים בין שתי הקבוצות הגדולות בספרד בכל הזמנים - ריאל של אז ובארסה של היום.

אין ספק שהשוואה בין קבוצות מתקופות כה רחוקות לא קלה. "קשה להשוות בין הכדורגל של אז והיום", טוען פיל בול, פרשן כדורגל ספרדי באתר סוקרנט. "המשחק מקצועני יותר, הסטנדרטים לפיהם נקבעת מידת המצוינות של קבוצה רבים יותר והתחרות התעצמה בצורה משמעותית". לעומת בול, הפרשן גרהאם האנטר סבור ואחרת, וכתב: "זה שטויות שטוענים שאי אפשר להשוות קבוצות מתקופות שונות. כדורגל זה כמו רוק אנד רול: אם הוא לא סנסציוני, נועז, חצוף ומשאיר אותך ללא נשימה, הוא כנראה לא מספיק טוב. בדיוק ברגע שאתה סבור שיותר טוב מזה לא יכול להיות, אתה רואה דבר חדשני שמותיר אותך פעור פה".

אם כן, השאלה מה הופך קבוצה לגדולה שזכורה לטובה, נעוצה כנראה במספר קריטריונים. בראש ובראשונה תארים, שחלק נכבד מתוכם צריך להילקח מחוץ לגבולות המדינה. "אנשים יזכרו בעתיד את ברצלונה, אך אם היא לא תזכה בתארים ובליגת האלופות, חלק מהזוהר שיש לה כיום יתפוגג. ריאל עשתה אז את העבודה", אומר אמרגי.

"שישה תארים ב-2009 זה דבר שהפך את ברצלונה באמת לקבוצה הטובה בעולם", אומר כתב רשת הטלוויזיה TV3 סבאס גוים, המכסה את ריאל בעשור האחרון, "אבל היא עשתה זאת בשנה אחת. מאז היא זכתה באליפות נוספת ובסופרקופה הספרדי. לעומתה, ריאל זכתה חמש שנים ברצף באליפות אירופה. גם אם הכדורגל היה פחות מקצועני, הרי שזה לא דבר של מה בכך".

ואכן, גם בלם בארסה ג'רארד פיקה יודע שכדי להפוך לקבוצה הגדולה בכל הזמנים, על בארסה לצבור עוד גביעים בארון. "אני לא חושב שכרגע אפשר לומר שהקבוצה הזו היא הטובה בהיסטוריה כי אנחנו צריכים לזכות בעוד תארים", אמר לעיתון ספורט, ואף הציג זווית מעניינת לבחינת מידת העוצמה: "ישנם זמנים ששחקנים מתבגרים, עוזבים ומתחלפים, ואז נבחנת גדולה של קבוצה. האם חולפת לה התהילה או שהיא ממשיכה את ההצלחה שלה".

שנית, כפי שטען יוהאן קרויף בעבר, על קבוצה להיות פורצת דרך, להביא משב רוח מרענן לעולם ולהנחיל עקרונות חדשים למשחק. למשל, נבחרת הולנד שהציגה את הטוטאל פוטובול. מבחינה זו, נראה כי גווארדיולה אכן שינה את דרך המחשבה כשביסס החל מהרגע הראשון שלו את משחק הקבוצה על התקפה (אבל לא רק). המאמן הקטלאני הוכיח שקבוצה יכולה להתבסס כמעט רק על שחקנים צנומים (מסי, צ'אבי, אינייסטה). הביא אותה לשלוט במשחק בצורה מוחלטת, ובצוותא עם המשחק הקבוצתי, ההגנה שכולם עושים, התיאום בתנועה והנעת הכדור המוקפדת, יצר תלכיד מגובש שלא נראה בעבר.

בקיץ האחרון, אישר פלה כי בארסה היא אכן מאורע ייחודי: "ברצלונה משחקת בצורה דומה לזו שאנו שיחקנו בנבחרת ברזיל במונדיאל 70'. ההבדל היחיד טמון בכך שלה יש 13-14 שחקנים שיכולים לעשות זאת, בעוד שאנחנו היינו יכולים להרכיב שתי קבוצות".

"לפי מה שקראתי ושמעתי, בארסה משחקת בצורה קבוצתית יותר מריאל של פעם", אומר אמרגי. "אבל גם ריאל שיחקה כדורגל טוטאלי והציגה זווית חדשנית ו-וירטואוזית". ואכן, הבלאנקוס של העבר כיוונו לשער כל העת. אמנם באותן שנים קבוצות רבות התבססו על התקפה, אבל רק אחת הצליחה לעשות זאת באופן מושלם. בעיקר זכור גמר האלופות ב-60', בו הפגינה ריאל יכולת שיא עם 3:7 הירואי על פרנקפורט הגדולה בהמפאדן פארק בגלזגו לעיני כ-128 אלף צופים. על פושקאש, שכבש רביעייה, נכתב: "התצוגה הכי גדולה של שחקן כדורגל".

קבוצה גדולה, עד כמה שתהיה, מעבר לשחקני מפתח, חייבת עילוי. פנומן שימשוך אותה ברגעים הקשים, כזה שיוכל להוציא יש מאין, שיפיק מים מן הסלע. אצל ריאל הייתה זו האגדה אלפרדו די סטפאנו, כיום בבארסה זה ארגנטינאי אחר, ליאונל מסי. "רבים אומרים שבארסה ללא מסי לא הייתה אותה קבוצה", טוען אמרגי, "אבל אני חושב שמסי ללא גווארדיולה היה מציג יכולת נחותה בהרבה. די לראותו בנבחרת ארגנטינה כדי להבין כיצד פפ והשחקנים שמסביבו עוזרים לו להיות גדול".

"הדומיננטיות של ריאל בעבר קשורה למספר נסיבות וליכולות של די סטפאנו", מסביר הפרשן בול. "ההתנגדות לריאל, בניגוד למה שעומד כיום מול בארסה, קטנה יותר. אז היו קבוצות נהדרות, כמו הונבד, וולבס ועוד, אבל די סטפאנו היטה ללא שיעור את הכף".

גווארדיולה הדיפולמט מנסה כל העת להתחמק מכל השוואה בין קבוצות ושחקנים, אולם בהתבטאות נדירה לאחר שבארסה שברה את שיא ניצחונות הליגה הרצופים של ריאל עם 16 משלה, אמר: "ללא מסי, לא היינו כמו שאנחנו. בלעדיו, ברצלונה הייתה קבוצה טובה אבל הוא מביא ערך מוסף. לכל הקבוצות הגדולות בהיסטוריה היה שחקן שעשה את ההבדל, אצלנו זה מסי. אני אישית מעולם לא ראיתי את די סטפאנו משחק, אבל אנשים שראו אותו אמרו שהוא היה כדורגלן נפלא שעשה את ההבדל עבור ריאל". קיקה סאנצ'ז פלורס, מאמן אתלטיקו מדריד מולה שברה בארסה את השיא, אמר: "מסי הוא די סטפאנו של המאה ה-21".

פקטור נוסף שהופך קבוצה לגדולה טמון באורך השושלת שהיא מצליחה לייצר והיכולת שלה להחזיק בטופ. בהקשר לפרמטר זה עולה השאלה: כיצד להגדיר שושלת? האם בתארים או שמא לפי דור שחקנים? ריאל שלטה בכדורגל האירופי כמעט לאורך עשור (בין אמצע שנות ה-50' ל-60'), כשאפשר לתחום את תור הזהב הלבן לתקופה בה זכה המועדון בחמש אליפויות אירופה רצופות (56'-60'), והוסיף לצידן שני תארים מקומיים (57' ו-58').

גם אצל בארסה קצת קשה לתחום בדיוק את השושלת. האם יש להקבילה לתקופה מאז מונה גווארדיולה ב-2008 או שמא יש להכליל בה גם את ההצלחה של רייקארד מ-2005, מה שמוסיף לה לסל את הצמ'פיונס (2006) ושתי אליפויות ספרד (2005-2006). "כולם יודעים שהפרויקט של גווארדיולה החל בעידן רייקארד", אומר גוים בנחרצות. "פפ שינה ושכלל מספר אספקטים משמעותיים".

"קשה לצפות כמה זמן תימשך התקופה הגדולה של בארסה", אומר בול. "צ'אבי עשוי לעזוב אבל פברגאס יחליפו, בעוד שמסי ואינייסטה, הצעירים יחסית, עשויים להישאר. כל עוד רוסל לא יעשה דבר טפשי זה יכול להחזיק מעמד עוד ארבע שנים לפחות. מצד שני, ייתכן שגווארדיולה ילך ובגלל שהוא מהווה פקטור כה חיוני בהצלחה זה עלול לפגוע בה משמעותית".

"אני סבור שההישג של בארסה כיום גדול יותר", סבור בול. "מעבר לתחרות והמקצוענות שהתפתחה, הרי שהקבוצה הקטלאנית עושה זאת עם לא מעט שחקנים תוצרת בית". ואכן, לעומתה, ריאל הציגה אז את מה שנחשב בעיני לא מעט לקבוצה הגלאקטית הראשונה, שכללה בין היתר את די סטפאנו הארגנטינאי, פושקאש ההונגרי, חוסה סנטמריה האורווגאי-ספרדי, ריימונד קופה הצרפתי ומספר נוסף של שחקנים ספרדים שלא גדלו במועדון ואותם קיבץ הנשיא דאז סנטיאגו ברנבאו.

מצד שני, מה שלא הוגן כלפי ריאל ומטה את הכף לטובתה של בארסה זו הטכנולוגיה. אם החומרים הקיימים מלפני כיובל דלים, הרי שכיום כל מסירה, כדרור והקפצה מצולמים באינספור מצלמות ומעשרות זוויות, מה שמעצים עוד יותר את המיתוס סביב הקבוצה.

כנראה שלא משנה לאיזה צד אתם משתייכים ומה אתם חושבים, ההבדל האובייקטיבי היחיד שמסכם את הנושא בצורה הטובה ביותר, הוא כפי שביטא טים ויקרי בבלוג שלו ב-BBC: "אז כולם רצו לראות את ריאל מדריד, כיום כולם רוצים לראות את ברצלונה".