לשמעון מזרחי מגיע פרס ישראל?

העובדה שטל ברודי הוא אחד משלושת חברי הוועדה שהחליטו להעניק לשמעון מזרחי את פרס ישראל בתחום הספורט, היא הרבה יותר מסמלית. מדובר הרי בשערורייה של ממש, אבל כשזה מגיע לחוזה המדינה שיש לה הקבוצה, הכל כשר, ואם לא, יהיה כבר מי שיכשיר את השרץ. כבר לא מעט שנים מסתובב הרעיון המעוות להעניק למזרחי את פרס ישראל. עד עכשיו, נמנעו מכך, מסיבות מצוינות. חתן פרס ישראל בספורט אמור להיות אדם שתרם לספורט בכללו, לא למועדון אחד על חשבון כל השאר. אדם שהרים תרומה מכרעת וניצחת לענף, לא לכרות אותו.

רלף קליין ויהושוע רוזין היו שתי דוגמאות מובהקות לפרסונות ראויות. שמעון מזרחי הוא הכל חוץ מקונצנזוס. מאות אלפי אוהדים אדומים מתל אביב, ירושלים, חיפה, קיבוצים ופריפריה, עשרות אלפי ירוקים מחיפה, כתומים מראשל"צ, סגולים מחולון, היו מעניקים למר מזרחי הרבה דברים. פרס ישראל הוא לא אחד מהם.

כמה אזרחים שומרי חוק דאגו לשלוח מכתב מדי שנה לוועדת פרס ישראל בה הזהירו מפני הענקת הפרס למזרחי, מאחר וכאמור האיש מעורר סלידה בקרב חלקים לא מבוטלים מציבור אוהדי הספורט. עד עכשיו זה עבד. בכל זאת, קשה להצדיק מוסרית הענקת פרס נכבד וממלכתי כל כך למי שחתום על הציטוט "סתמנו את הפה לעוכרי ישראל בעזה, ויטוריה, מלחה ואוסישקין", אחרי ניצחון של מכבי בספרד; מי שתחתיו מכבי שיחקה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תוך כדי טענה מופרכת על הבדלי שעות.

היריעה קצרה מלהכיל את שלל המקרים עליהם אחראי שמעון מזרחי, כולם סעיפים מנצחים בקטגוריה נגד החלטה ביזיונית שכזו. פורומים ובלוגים באינטרנט ריכזו במשך שנים את מה שכינו שם "כל פשעי הדון", הכינוי שהדביקו למזרחי אלה שאינם קמלים אל מול אורו המשגע.

החשש הגדול מכל של מארגני טקס פרסי ישראל הוא ממחלוקות, הפגנות ושיבוש ההליך הממלכתי. בהחלטה שלהם היום, הם גזרו על עצמם, ככל הנראה, סערה שתלווה אותם עד יום העצמאות לפחות. עוד לא מאוחר להתחרט. לך תדע, אולי אפילו מסקנות חקירת בנק פנאן יתפרסמו עד אז.

הסיבה היחידה שבגינה אפשר להתנגד להענקת פרס ישראל לשמעון מזרחי היא היותו מזוהה בצורה מאוד ברורה עם קבוצה מסוימת. עם אינטרס אישי צר, הרחק מאותו קונצנזוס מתבקש. זו הרי שטות. כמעט כל חתני פרס ישראל עשו קודם לביתם ואחר כך השפיעו על בתים אחרים. כמעט כולם הונעו מתאוות ההצלחה האישית וממנה הקרינו על הנעשה בתחומם. אוהד נהרין, למשל, שיפר את המחול בארץ קודם כל כי הוא רצה לקדם את יצירתו האישית, ורק אחר כך הפך למודל כללי.

אם אותם מתנגדים להענקת הפרס למזרחי היו מבינים זאת, ומפרידים בין הצורך שלהם לשנוא אותו לבין ההכרח ללמוד ממנו, הם אולי היו יורדים מהעץ ומנסים לטפח מועמד משלהם לפרס שיחולק בעוד 10 שנים. בסופו של יום, למרות הזיהוי המובהק עם מכבי תל אביב, שמעון מזרחי העביר מסר של מצוינות, יותר כמעט מכל איש ספורט בישראל. החכמים בחרו ללמוד, האחרים העדיפו לבוז לו. תשאלו את אוהדי מכבי חיפה בכדורגל האם ההערצה של יעקב שחר למזרחי פגעה בהם או רק בנתה אותם.

בחודשים הקרובים אתם עומדים לקרוא שוב את הטיעונים הנפסדים האלה, והריקים מהוכחות : ששמעון מזרחי הרס ענף שלם, שהוא רק הפריע לקבוצות אחרות להתפתח. כאילו שמטרת הספורט היא לעזור להם לכולם לנצח; כאילו שהפועל תל אביב, בית הגידול העיקרי לשנאת מורשתו של מזרחי, לקחה להפועל כפר סבא בכדורגל את הבעלים והכוכבים מתוך מניעים הומניים. בספורט אתה עושה הכל כדי לנצח. שוויון אמיתי ייווצר כאשר כולם ירצו לנצח באותה תשוקה, ולא כאשר ידכאו את אותו אחד שרוצה ועושה יותר מהם.

בסופו של דבר, שמעון מזרחי עומד באחד הקריטריונים הכי חשובים כאשר מעניקים פרס כזה בספורט, שני אולי רק לתרומה לקהילה ולחברה: חינוך למצוינת. המותג שטיפח, האימפריה שיצר, בסביבה שהיא ההיפך הגמור מכך, הם מסר שהספורט הישראלי עדיין חייב להצדיע לו. הספורט הישראלי שעדיין מדבר על מקצוענות. הבחירה בו ובמורשתו היא מסר חשוב לכל אדם שעוסק בספורט, כולל לקבוצות מהן מגיעים שונאיו הגדולים של מזרחי.