השם צ'ה בום קון מוכר כמעט לכל אוהד כדורגל שעבר את העשור השלישי של חייו. בשנות השבעים נטולות האינפלציה באמצעי תקשורת היה צ'ה בום קון לדרום קוריאני היחיד המוכר לרובנו. גם שחקני נבחרת ישראל, שהתמודדו עם דרום קוריאה על מקום במונדיאל 1978 מבית המוקדמות האסייתי, זוכרים היטב את צ'ה. רובם, למעשה, הכירו רק את צ'ה.
הוא הדיח את ישראל במוקדמות מונדיאל 1974 עם שער בדקה ה-109 לזכות דרום קוריאה; הוא גם הבקיע את השער הראשון במשחק המכריע בסיאול ,שהסתיים בתוצאה 1:3 לדרום קוריאה וקבע שצ'וריסו ארגנטינאי יטעמו גדעון דמתי והחברים רק ב'אל גאוצ'ו'. צ'ה, מצידו, עבר מדרום קוריאה לגרמניה בגיל 27 ופצח בקריירה מפוארת בבונדסליגה, בה זכה בגביע אופ"א ובגביע הגרמני עם איינטרכט פרנקפורט ובגביע אופ"א נוסף עם באייר לברקוזן.
צ'ה בום קון היה הדרום קוריאני הראשון בבונדסליגה והוא פתח את הדלת באירופה לשחקנים האסיאתים בכלל ולדרום קוריאנים בפרט, גם אם בשני העשורים הקודמים הם הגיעו במשורה. בנו, צ'ה דו רי, שנולד בגרמניה, הספיק לשחק באיינטרכט פרנקפורט, מיינץ 05, טוס קובלנץ ופרייבורג לפני שעבר העונה לסלטיק. אך עם כל הכבוד לייחוס המשפחתי, הדרום קוריאני המפורסם ביותר במאה ה-21 הוא שחקן מנצ'סטר יונייטד, פארק ג'י סונג, שהיה לדרום קוריאני הראשון בפרמייר ליג.
פארק זוכה למעמד אליל במדינתו ובעיר הולדתו סוואן אפילו קראו רחוב על שמו. גם פארק צ'ו יונג, כדורגלן מונאקו, מוכיח כי דרום קוריאה תמשיך לצמוח הן כנבחרת הכדורגל המובילה באסיה והן כספקית שחקנים למיטב מועדוני הצמרת של אירופה. אך לאחרונה דורך כוכב חדש, צעיר ומבטיח בשמי הכדורגל האירופי סון היונג מין.
חלוץ העתיד של המבורג
בשנת 2008, במסגרת שיתוף פעולה בין המבורג להתאחדות הכדורגל הדרום קוריאנית, נשלחו שלושה נערים כשרוניים לאקדמיית הכדורגל של הקבוצה מצפון גרמניה. מדובר היה בהתגשמות חלום עבורם. הזדמנות שכזו לא מגיעה בכל יום, מה גם שסון הכשרוני הודה עם הגעתו לצפון גרמניה שהוא החל להשתעמם מהכדורגל בדרום קוריאה ולאחר כמה שבועות אף הכריז ש"כאן האפשרויות רבות יותר. כאן הכל טוב יותר. אהיה מאושר אם אשאר בגרמניה כל חיי".
סון, שכמו כל שחקן צעיר חלם על קבוצות באירופה, הצליח להגשים את חלומו ובגיל 18, אחרי שנתיים בקבוצת הנוער של המבורג, התברג לסגל הקבוצה הבוגרת. סון לא שקט על שמריו, הרשים ביכולתו באימוני טרום העונה והיה לכובש המצטיין במשחקי ההכנה עם תשעה שערים, יותר מרוד ואן ניסטלרוי, מלאדן פטריץ' ופאולו גררו.
ביולי 2010, עם הגיעו לגיל 18, חתם סון על חוזה מקצועני לשנתיים בקבוצה. הצטיינותו היתרה באותם משחקי הכנה הביאה את הנהלת המבורג לעשות 'חושבים' ולהחתימו כמה שבועות מאוחר יותר על חוזה חדש לחמש שנים. ואם זה לא הספיק כדי לקבע את מעמדו ככוכב הבא של המבורג באו ההשאלה של החלוץ השבדי מרכוס ברג לפ.ס.וו איינדהובן וצניחתו בהיררכיה הקבוצתית של הקמרוני הבינלאומי מקסים שופו מוטינג מתחת לסון כדי כדי לקבוע עובדות בשטח סון הוא חלוץ העתיד של המבורג.
את עונת 2010/11 פתח סון ביציע ונותר שם למשך שישה שבועות לאחר ששבר את כף רגלו השמאלית במהלך משחק אימון נגד צ'לסי (1:2). זמן קצר לאחר שהחלים שיחק לראשונה במסגרת הקבוצה הבוגרת, במשחק הגביע מול פרנקפורט ושלושה ימים מאוחר יותר אף חגג את הבכורה בבונדסליגה במשחק ההפסד לפ.צ קלן (3:2), בו אף כבש את שערו הראשון והיה לכובש הצעיר ביותר בתולדות המועדון.
גם אחרי הפסד 3:2 להאנובר עסקה התקשורת פחות באיבוד הנקודות של המבורג בעלת יומרות הצמרת ויותר בתצוגה של סון, שהבקיע את שני השערים לזכות קבוצתו. מאמנו ארמין פה, שהעניק לו את הכינוי המחייב "יהלום", לא מפסיק להתרגש ממנו: "כבר בגיל 18 סון מסוגל לעשות דברים שבני 30 לא יכולים. התנועה והסיבוב שלו יוצאים מן הכלל". פה יודע על מה הוא מדבר. הוא היה זה שכמאמן שטוטגרט גילה וקידם את הצעירים סמי חדירה, כריסטיאן טרש וסרדר טאסקי כולם שחקני נבחרת גרמניה היום.
רוצה להיות טוב כמו ואן ניסטלרוי
פה כאמור לא מפסיק לשבח את סון. בהתלהבות רבה הוא מספר בראיונות שהוא אמנם חייב להיות זהיר עם המחמאות שהוא שופך על השחקן הצעיר, אך הוא לא מתכוון להפסיק לעשות כן. אבל גם המאמן יודע שאפילו אצל סון יש עדיין מה לשפר. בכל יום נשאר הקוריאני בתום האימון יחד עם חברו לקבוצה, המגן הבוסני מוחמד בשיק, ומתאמן על משחק הראש הלקוי שלו. התוצאה לא איחרה לבוא ומול האנובר הבקיע סון את שערו השני בנגיחה 'כמו שכתוב בספר'.
גם רוד ואן ניסטלרוי, ממרומי 34 שנותיו, שומר על סון שלא יילך לאיבוד, עוזר לו כשעולים קשיים ומשמש כחונכו בקבוצה הבוגרת. ההולנדי הוותיק סיפר שהוא עושה עם סון את מה שהוא קיווה שיעשו עימו בתחילת הקריירה שלו כמקצוען.
סון מצידו מאושר מהאפשרות לעבוד בצמוד לאליל נעוריו מילדות: "רוד עוזר לי ומסביר לי מה אני צריך לעשות. הוא משוחח איתי הרבה, גם מחוץ למועדון. בעתיד ארצה להיות חלוץ טוב כמוהו".
סון מרוצה ממערכת יחסיו הקרובה עם ואן ניסטלרוי. אחרי הכל הוא בסך הכל בחור בן 18 שמזה שנתיים חי מחוץ למולדתו, מתגעגע להוריו וחרד לקראת הבאות לאור ההסלמה ביחסי מולדתו עם צפון קוריאה: "אם תהיה מלחמה בין המדינות אהיה חייב להביא את הוריי אלי לגרמניה".
הבחור הצעיר, שעדין מתגורר במגורי האקדמיה ויעבור לדירה משלו רק בינואר הקרוב, מאשש את כל הקלישאות על מוסר העבודה הגבוה, הצניעות, הנימוס והדייקנות של המזרח אסייתים. אלא שלפחות קלישאה אחת הוא כבר הפריך, זו הגורסת ששחקני כדורגל ממזרח אסיה יכולים רק לרוץ, אבל לא לשחק.