לארסנל נגמרים התירוצים

מדי יום כמעט אחרי האימונים בבורדו היה מתייצב מרואן שמאק בבית התה המרוקני של אחיו, מחליף את נעלי הפקקים בסינר ומגש ועוזר בהגשת המשקאות לשולחנות. "פשוט הייתי מגיע לשם ומגיש משקאות קרים", הפתיע לאחרונה החלוץ את מראייניו הבריטים, שרגילים לכוכבים מפונקים. "כמובן שרוב האנשים נדהמו לראות אותי שם כמו כל מלצר מהשורה, אבל היה לי חשוב מאוד לעשות את זה כי העזרה למשפחה ולאחי יאסין זה מה ששמר אותי עם רגליים על הקרקע. האנשים שבאמת הכירו אותי ממש לא הופתעו מזה".

הדוגמה הזו עשויה להצביע יותר מכל על הבחירה של ארסן ונגר לצרף את החלוץ בן ה-26, שנחת בקיץ האחרון בצפון לונדון בהעברה חופשית לאחר שתם חוזהו בבורדו. הרי אם יש משהו שחשוב למנג'ר הצרפתי, אולי אפילו יותר מהיכולת במגרש, זה האופי של השחקן. בטח אחרי שנפרד מקודמו של שמאק, עמנואל אדבאיור הקפריזי. בינתיים נראה שההימור של ונגר מצליח. שמאק השתלב מצוין בארסנל, כבש שישה שערים ב-11 הופעות במדיה ועורר תקווה שונגר, שנכווה מאדבאיור ונאלץ להתמודד עם פציעותיו החוזרות של רובין ואן פרסי והילדותיות של ניקולאס בנדטנר (שגם נוטה להיפצע), סוף סוף מצא חלוץ.

מרואן שמאק (1.88 מטר) התחיל לשחק כדורגל בגיל ארבע בקבוצה במועדון נראק ליד עיר מגוריו אייגוליון. כבר כשהיה ילד נחשב לכישרון גדול וקיבל ממאמנו את הכינוי 'מר ג'ורג'', בשל הדמיון לג'ורג' וואה, שקרע רשתות באותם ימים. אלא שהוריו, שהגיעו לצרפת ממרוקו בשנת 1979 כמהגרי עבודה, לא לקחו את העניין ברצינות. גם מרואן עצמו: "את רוב המאמץ השקעתי בלימודים כי לא רציתי להזניח אותם בשביל הכדורגל. השגתי ציונים טובים והשלמתי לימודי ראיית חשבון כי רציתי שיהיה לי על מה להישען". שמאק, שאביו מוסטפה שיחק מעט כדורגל בקזבלנקה לפני שהגיע לצרפת לעבוד בבניין, לקח את ההצלחה בפרופורציות: "תמיד אהבתי ספורט ורציתי להצליח, אבל באמת שזה לא היה מרכז עולמי. זה בסך הכל כדורגל".

בגיל 16 הצטרף שמאק לבורדו, החליט לאמץ גישה רצינית יותר ותוך שלוש שנים ייצג את נבחרת צרפת עד גיל 19. אלא שבאותה השנה הגיע זימון לנבחרת מרוקו הבוגרת ושמאק החליט ללכת עם הלב. "זו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שקיבלתי, אבל אחרי שהבנתי כמה זה יהיה משמעותי להורים שלי בחרתי במרוקו. אני גאה שרשמתי כבר מעל 50 הופעות במרוקו. זה חשוב לי מאוד מפני שזו הדרך בה אני שומר ומתחבר לשורשים שלי. קראתי לאחרונה גם את האוטוביוגרפיה של אחמד דלימי, שהיה מנהיג מעורר מחלוקת במרוקו בשנות ב-70 ונהרג בתאונת דרכים מסתורית ב-1983".

ב-2003 עלה שמאק לבוגרים של בורדו, אך התחיל להיחשב לכישרון מבוזבז כשבחמש העונות הראשונות שלו הצליח לכבוש כמות דו ספרתית של שערים רק פעם אחת. ב-2007 הגיע המאמן לורן בלאן ולאט לאט חולל בו את השינוי. "אני זוכר את השיחה הראשונה איתו", העיד החלוץ, "בלאן אמר שסטטיסטיקה ומספרים חשובים מאוד לחלוץ ואם אני רוצה לשחק אני חייב להתחיל לכבוש יותר. הוא אמר לי שאני מפרגן יותר מדי לחבריי בקבוצה ושחלוץ צריך להיות אנוכי יותר. הוא זה שגרם לשיפור הכי גדול במשחק שלי. אני משחק עכשיו בארסנל בזכות העצות שלו".

המפנה האמיתי בקריירה של שמאק הגיע במשחק חוץ מול מונאקו בדצמבר 2008. בורדו נקלעה לפיגור 3:0 במחצית, בלאן שלף את המרוקני מהספסל וקיבל בתמורה צמד ובישול בדרך למהפך מדהים וניצחון 3:4. אחרי המשחק הזה כבר אי אפשר היה להוציא את שמאק מהרכב בורדו, שדהרה לאליפות שישית בהיסטוריה שלה, ראשונה מזה עשור וקטעה את רצף שבע הזכיות הרצופות של ליון.

מה שהכי מרשים עד כה זו ההסתגלות המהירה של שמאק לכדורגל האנגלי. כדי להבין את הקושי בכניסה לראש של ונגר, שמעדיף לתת לשחקנים חדשים כמה חודשים כדי להסתגל, רצוי להיזכר באחד מטובי שחקני ארסנל בעשור האחרון, רובר פירס, שהגיע גם כן בגיל מאוחר יחסית (27) מהליגה הצרפתית. פירס היה חלש בחודשים הראשונים שלו בהייבורי והרבה להתלונן על סגנון המשחק הקשוח בממלכה.

לאחרונה הוא נזכר במשחק הראשון שלו בקבוצה: "זה היה נגד סנדרלנד בחוץ וארסן אמר לי: 'אני הולך להושיב אותך על הספסל כדי שתראה איך משחקים כדורגל באנגליה'. היום אני כבר יכול לומר שאחרי 20-25 דקות רק רציתי לחזור הביתה לצרפת, מפני שלא האמנתי שאוכל להתמודד. זו הייתה דרכו של ונגר לומר לי שאם אני רוצה להצליח בכדורגל האנגלי אני חייב לעבוד קשה מאוד. הוא צדק. אותו יום בסנדרלנד היה הלם אמיתי בשבילי. נדהמתי כמה חזק שחקנים נכנסים אחד בשני והשופט לא שורק".

בניגוד למקרה של פירס, עם שמאק לא הייתה לונגר ברירה, שכן הוא נשאר כבר מאמצע העונה שעברה ללא חלוץ לאחר שואן פרסי ובנדטנר נפצעו. כבר במשחק הראשון שלו בארסנל, בטורניר האמירויות מול מילאן, הראה שמאק חלקיק מהכישרון שלו וכבש שער בכורה כשמאז כבש עוד שישה ב-11 הופעות. ונגר לא נותר אדיש למהירות בה השתלב שמאק. "הוא פשוט מצוין", החמיא, "הוא רגיל למשחק פיזי ולמאבקים על כדורי גובה ועושה את זה מצוין. הוא הסתגל כל כך מהר מפני שהוא שחקן מאוד לא אנוכי. הוא עובד בשביל החברים שלו, שמעריכים את המאמצים שהוא משקיע במשחק".

ונגר התייחס גם לביקורות על כך ששמאק הוא לא גולר אמיתי: "אפילו אם הוא מחטיא מצב אחד או שניים זה לא משמעותי כי התרומה שלו היא גדולה בתחומים אחרים. מה עוד שהשערים שהוא כובש הם תמיד חשובים. הוא בדרך כלל לא כובש את הרביעי ב-1:4, אלא את השני ב-1:2. יש לו סגנון מאוד שקט, אבל יעיל. אני מאמין בהשפעה הגדולה שיש לו על הקבוצה ולראייה כמות השערים שהוא כבר כבש. מה שמרשים אצלו, הרבה יותר מהמספרים, זה מוסר העבודה והגישה למשחק".

המחמאות להשתלבות של שמאק בקבוצה הגיעו מכל כיוון, כשגם חבריו לחוד, ואן פרסי ובנדטנר, החמיאו. אולי התיאור המדויק מכולם היה של מגנה הימני של ארסנל, בקארי סאניה: "אני לא זוכר כזו השתלבות מהירה. הוא פשוט הולך ונעשה טוב יותר בכל משחק שעובר. הוא ללא ספק הולך להיות שחקן ענק בארסנל". אפילו שמאק עצמו נשמע מופתע: "נתתי לעצמי חצי שנה או אפילו שנה כדי להתאקלם והקדמתי את לוח הזמנים בהרבה. אולי בהתחלה הפעלתי על עצמי קצת יותר מדי לחץ מפני שרציתי להיכנס לנעליים של הנרי ואדבאיור, אבל עכשיו אני פשוט מאושר. ארסנל הוא המועדון של החיים שלי. לאחרים זה אולי ריאל מדריד או ברצלונה, אבל בשבילי זו תמיד הייתה ארסנל".

אחרי הניצחון 0:3 על מנצ'סטר סיטי, שהיה אחד המשמעותיים של ארסנל בשנים האחרונות גם בשל העלייה למקום השני בטבלה אך בעיקר מפני שלראשונה אחרי זמן מה הצליחה לנצח קבוצה גדולה, בחרו רוב הפרשנים להחמיא לססק פברגאס שחזר רק באמצע השבוע מפציעה. אלא שבלם העבר של הקבוצה מרטין קיון בחר לזקוף את הניצחון לזכותו של שמאק, שאפילו לא כבש במשחק. "כולם הולכים לתלות את השיפור של ארסנל בחזרה של פברגאס, אבל זה רק צירוף מקרים", הסביר קיון בטור ל"דיילי מייל", "מה שאותי הרשים היה הכושר בו נמצא שמאק. שיטת המשחק של ארסנל בנויה על כך שהקשרים יצטרפו להתקפה וזה אומר שחלוץ המטרה חייב לדעת להחזיק בכדור כדי להכניס אותם למשחק. המהירות, העוצמה ומשחק הראש של שמאק נותנים לארסנל מגוון אפשרויות לצאת להתקפה, אבל מה שבאמת מרשים זה הטיפול שלו בכדור. הקשרים של הקבוצה לא מחכים לראות אם החלוץ ישתלט על הכדור כדי לצאת קדימה. על שמאק אפשר לסמוך בעיניים עצומות בניגוד לבנדטנר, שסובל מקבלת החלטות לא טובה".

שמאק כבש רק 79 שערים ב-293 הופעות בבורדו (שער ל-333 דקות) וככל הנראה לא יתקרב לכמות השערים שכבש תיירי הנרי (174 ב-254 משחקים, שער כל 131 דקות). אבל הוא בהחלט יביא משהו אחר. או כמו שהוא היטיב להגדיר זאת: "אני אף פעם לא עסוק בחישובי המספרים שלי", אומר מי שלמד ראיית חשבון, "אני פשוט רץ ונלחם ככל שהרגליים שלי נותנות". אין ספק שזה משהו שהיה חסר לארסנל בשנים האחרונות, האם זה גם מה שיביא לה תואר ראשון מאז הניפה את הגביע ב-2004/5?