אולי טוב שלא חתמת, גוטמן: כך יכול מאמן הפועל ת"א לפרוץ בזכות ליגת האלופות

טימורי קצבאיה הוא אחד שיכול לספר מה ליגת האלופות עושה לקריירה של מאמן. מאמן נבחרת גאורגיה כיום אימן חמש עונות באנורתוזיס פמאגוסטה הקפריסאית, שהצליחה בעונת 2008/9 תחת הדרכתו להפוך לקבוצה הקפריסאית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. לא זו בלבד, אנורתוזיס גם עשתה זאת על חשבונה של אולימפיאקוס עם 1:3 בסיכום שני המשחקים. גם בשלב הבתים אנורתוזיס הרשימה, כששוב הצליחה לנצח אימפריה יוונית (פנאתינייקוס), לסיים פעמיים בתיקו עם ורדר ברמן ופעם אחת עם אלופת אירופה העתידית, אינטר. כשהחלו הבעיות בקבוצה הקפריסאית, קצבאיה קיבל הצעה חלומית מאותה אולימפיאקוס.

הסיפור שלו מזכיר קצת את זה של חיימה פאשקו, שהעלה את בואבישטה פעמיים לליגת האלופות והרוויח חוזה במאיורקה. או של ולדימיר וייס, שאימן את ארטמדיה הסלובקית (שהגיעה לליגת האלופות ב-2005/6) ושנה אחר כך קיבל חוזה שמן בסאטורן הרוסית. ליגת האלופות מגשימה חלומות למאמנים פחות מוכרים בדיוק כמו לשחקנים, וחלקם יכולים אחר כך לקבל את הזדמנות חייהם בקבוצה מליגה הרבה יותר מכובדת. זה גם מה שיכול לקרות לאלי גוטמן, אם הפועל תל אביב שלו תציג יכולת מעוררת השראה כמו זו של מכבי חיפה ב-2002/3, למשל. לא מאמינים? הנה עוד כמה דוגמאות למה שליגת האלופות בפרט והמסגרת האירופית בכלל יכולות לעשות למאמנים פחות מוכרים ביבשת (סוון גוראן אריקסון, למשל). הדוגמאות לא כוללות שחקני עבר גדולים סטייל קצבאיה, גם כדי להקל על גוטמן את ההשוואה, גם לא מקרים בהם מתורגמנים הופכים למאמנים שזוכים בגביע אירופה ולא את אלכס פרגוסון, האיש שאחראי אולי לקפיצה הגדולה ביותר לבמה המרכזית.

סיפור הסינדרלה המדהים מכולם הוא של המאמן הטורקי והכריזמטי, פאתיח טרים. טרים הצליח לזכות בארבע אליפויות רצופות בין 1996-2000 בקבוצה בה בילה את מרבית הקריירה שלו כשחקן, גלאטסראיי. אבל עם כל הכבוד להצלחה בזירה המקומית, טרים, שהעניק לעצמו את הכינוי "הקיסר", זכה להוקרה האמיתית בקריירה שלו רק לאחר שהוביל את גלא לזכייה בגביע אופ"א ב-1999/2000, עם ניצחון על ארסנל בדו קרב פנדלים בגמר. גלאטסראיי הפכה לקבוצה הטורקית הראשונה והאחרונה שזוכה בתואר אירופי וטרים לאחד המאמנים המחוזרים באירופה. הוא החליט לחתום בפיורנטינה, לאחר שלטענתו דחה הצעות מליברפול וברצלונה. טרים, שהיה המאמן הטורקי הראשון שמגיע לאירופה, הפך במהרה ליקיר האוהדים בארטמיו פרנקי, בשל הכריזמה והכדורגל ההתקפי שלו, אך מערכת יחסים עכורה עם בעלי הקבוצה, ויטוריו גצ'י גורי, גרמה לטרים להתפטר בסוף פברואר 2001. זאת לאחר שמונה חודשים בלבד בתפקיד וחודש אחרי שסיכם במילאן לעונת 2001/2. גיורגי חאג'י הרומני, ששיחק אצל טרים בגלאטסראיי, יצא להגנתו: "בחמישה חודשים הוא בנה קבוצה פנומנאלית בפיורנטינה. הוא פשוט מדהים ויכול לאמן כל קבוצה בעולם".

טרים חיכה כמה חודשים בבית ובסוף העונה זכה, כצפוי, למינוי היוקרתי במילאן. אלא שבאימפריה של סילביו ברלוסקוני שרד הטורקי רק תשעה מחזורים, בהם צברה הקבוצה 15 נקודות ומוקמה במקום החמישי. הסיבה לכישלון של טרים במילאן נעוצה ככל הנראה בעובדה שהשחקנים הוותיקים של הקבוצה - פאולו מאלדיני, אלסנדרו קוסטקורטה ודימיטריו אלברטיני, לא הסתדרו עם מרותו של המאמן שנודע כסמכותי וקשוח במיוחד. "ידעתי על הפיטורים אחרי שהם קרו ואני רוצה לציין שהיו לי יחסים טובים עם טרים", טען מאלדיני. לטרים זה כבר לא שינה הרבה ובסוף אותה עונה הוא חזר לגלאטסראיי כדי להיכשל בה ולעזוב אחרי שתי עונות. מאז הוא רשם עוד קמפיין כמאמן נבחרת טורקיה, אותה אימן גם בין 1993-1996, כולל ביקור בחצי גמר יורו 2008.

סיכום סיפור הסינדרלה: למרות ההישגים עם טורקיה, לא ניצל זאת כדי להצליח מחוץ למדינה

אם אלי גוטמן רוצה ללמוד משהו ממאמן ישראלי, שעשה את המסלול לקבוצה אירופית בקנה מידה רציני, יש לו רק דוגמה אחת נכון להיום וזה יצחק שום, שיצא ישירות מליגת העל לפנאתינייקוס. שום, שהיה המאמן הראשון שהוביל קבוצה ישראלית לליגת האלופות, מכבי חיפה ב-2002/3, גם רשם את הקמפיין המרשים מכולם והגיע עם הירוקים למקום השלישי בבית קשה, תוך שהם משיגים שני ניצחונות מרשימים במיוחד (0:3 על מנצ'סטר יונייטד ו-0:3 על אולימפיאקוס) ומסיימים ב-3:3 בחוץ מול אולימפיאקוס. ההופעה המרשימה הזו עם חיפה, הובילה את שום לאימון קבוצת הפאר היוונית פנאתינייקוס. כדי להדגיש את העובדה ששום מונה בזכות ההצלחה האירופית וההופעות המעולות מול היריבה השנואה אולימפיאקוס, חשוב לציין שמכבי חיפה דווקא לא זכתה ב-2002/3 באף תואר בזירה המקומית.

"זה צעד משמעותי בקריירה שלי", אמר שום לאחר המינוי. "קיבלתי הזדמנות להביא לידי ביטוי את העבודה שלי במועדון אירופי גדול". המעבר מהירוק של חיפה לזה של פנאתינייקוס עשה טוב לשום, שזכה עם הקבוצה בדאבל כבר בעונתו הראשונה. עונה מאוחר יותר, פוטר הישראלי לאחר סכסוך עם מנהלי הקבוצה, ומשם הוא המשיך לקבוצות גדולות מעט פחות כמו ליטקס לובץ' ואלניה ולדיקווקז, עד שחזר לישראל ב-2005/6.

סיכום סיפור הסינדרלה: ליגת האלופות שינתה לחלוטין את הקריירה של שום. הוא הפך מהצל של שלמה שרף למאמן שלא רק הגדולות בישראל מאמינות בו. לצערו, המומנטום בוזבז בסופו של דבר

אם יש השוואה שתחמיא במיוחד לגוטמן היא למנג'ר הצרפתי של ארסנל. אך אם יש משהו שמלמדת ההצלחה של ארסן ונגר במונאקו, שהביאה אותו בסופו של דבר וגם דרך עונה אחת בנגויה גרמפוס היפנית לצפון לונדון, הוא שכדי להצליח לקבל חוזה ולהתמיד ברמות הגבוהות באמת, חשוב לשמור על המשכיות לאורך שנים. להוכיח את היכולות בקבוצה קטנה ולא לבנות על הבלחה כזו או אחרת. ונגר אימן את מונאקו במשך שבע שנים, בין 1987-1994. תקופה בה הצליחה הקבוצה לעלות פעמיים לחצי גמר גביע האלופות, רבע גמר גביע האלופות וגמר הגביע למחזיקות גביע. בסוף עונת 1994/5 פוטר ונגר ממונאקו לאחר שהמועדון סיים במקום התשיעי בליגה, גלה לעונה בליגה היפנית לאחר שנאלץ לדחות הצעות מבאיירן מינכן וצרפת כשהיה תחת חוזה במונאקו, ובספטמבר 1996 מונה למנג'ר ארסנל, תפקיד בו הוא מחזיק מאז ובו זכה בשלוש אליפויות, שלושה גביעים ומעמד נצחי כמאמן על.

למרות הרזומה הדי מרשים איתו הגיע בזמנו לתותחנים, הצרפתי התייחס להחתמה שלו בארסנל בצורה מפתיעה. "כשאני חושב על זה ברטרוספקטיבה של שנים", אמר ונגר, "אני מבין זו הייתה החתמה מפתיעה מאוד. כדי לעשות את מה שארסנל עשתה באותם הימים צריך היה להיות משוגע, כי לא היה לי שם ידוע באנגליה והייתי זר. אני עדיין זוכר שהרצון הראשון שלי היה לשכנע אנשים שהתפקיד מגיע לי".

סיכום סיפור הסינדרלה: הצלחה מסחררת. גדל יחד עם ארסנל למימדי ענק.

אחד הדברים הכי מוזרים אצל מאמנים הוא שהפה הגדול של חלקם משעשע כל עוד הם מצליחים. כשבאים הכישלונות, הם כבר נהפכים לבלתי נסבלים. כך במקרה של אדריאנסה. ווילם 2 הצליחה לרשום שנתיים מוצלחות במיוחד, בין 1997-1999, לאחר עשור בו דשדשה במרכז הטבלה ומטה. בעונת 1998/9 הקבוצה הצנועה הצליחה לסיים שנייה בליגה ההולנדית, מה שהעניק לה את הכרטיס לליגת האלופות. הרבה ייחסו את ההצלחה המפתיעה של ווילם 2 לאדריאנסה בעל הטמפרמנט הלוהט. ההולנדי, שהגיע למועדון ב-1997 לאחר חמש עונות בנוער של אייאקס, הוביל את הקבוצה לקמפיין חלש בליגת האלופות, בו היא סיימה אחרונה בבית וגם קרסה בליגה, שם סיימה במקום התשיעי שגרם לאדריאנסה להחזיר את המפתחות. ההצלחה בווילם 2, שרבים הגדירו אותה כגדולה יותר מאשר לזכות באליפות עם אייאקס או פ.ס.ו איינדהובן, הוביל את אדריאנסה לחזור לאייאקס לקראת 2000/1, הפעם מהדלת הקדמית כמאמן ראשי.

אחרי עונה סבירה ומקום שלישי בליגה, התחילה אייאקס לזייף בליגה ואדריאנסה פוטר לא לפני שעקץ את מרקו ואן באסטן ושינה את השיטה המסורתית של המועדון. עונה לאחר מכן, בנובמבר 2002, חתם אדריאנסה באלקמר והצליח לאחר שנתיים להוליך את המועדון להישג אירופי. ההולנדים עלו לחצי גמר גביע אופ"א ב-2004/5, בו הודחו על ידי ספורטינג ליסבון. ההצלחה האירופית הובילה את אדריאנסה למינוי היוקרתי בקריירה כשנבחר בסוף אותה עונה לאמן את פורטו. "הוא אוהב טוטאל פוטבול, כדורגל התקפי שבו לא כל השחקנים רק מגנים", אמר נשיא המועדון חורחה פינטו דה קוסטה, בניסיונו להסביר את העובדה שהחתים מאמן רביעי בתוך שנה מאז עזיבתו של ז'וזה מוריניו. אדריאנסה הצליח להוביל את פורטו לדאבל ונבחר למאמן השנה בפורטוגל, אך התפטר לאחר (איך לא), סכסוך עם הנהלת הקבוצה. בשנים האחרונות בילה אדריאנסה במטאלורג דונייצק, אל סאד הקטארית ורד בול זלצבורג, איתה אפילו זכה באליפות ב-2008/9. לאחרונה אף מונה למאמן נבחרת קטאר.

סיכום סיפור הסינדרלה: כישלון חלקי. בטווח הקצר, הקפיצה שלו היתה מטאורית, אבל הציפיות ממנו לא מומשו במלואן.