איך הורגים את גביע הטוטו

לפני ארבע שנים החלה להנהיג מנהלת הליגה בכדורסל את גביע ווינר, שמשוחק ערב פתיחת העונה ומאפשר מבחינה שיווקית להעלות את מידת העניין בענף שהיה זקוק לכך. לשם כך החליטו במנהלת שהקבוצות שמסיימות במקומות 1-8 את הליגה הרגילה יטלו במפעל חלק וישחקו בשיטת נוקאאוט, כשבתוך שבוע מחולק התואר הראשון של העונה. עד לפני שנתיים בגרמניה הייתה מתכונת דומה שהופסקה בשל לוח זמנים צפוף. בטורניר הזה השתתפו שש קבוצות – ארבע הקבוצות שסיימו ראשונות את הליגה, הזוכה בגביע ואלופת הליגה השנייה. הטורניר שוחק בשיטת נוקאאוט לפני תחילת העונה, כשבסיבוב הראשון שיחקו ארבע משש קבוצות (כולן פרט לאלופה ולזוכה בגביע), כשאל חצי הגמר הגיעו שתי המנצחות, האלופה והזוכה בגביע, שנאבקו כל הדרך עד הגמר.

היתרונות: אין ספק שבמפעל מקוצר, קבוצות יעלו עם ההרכבים החזקים ביותר וישקיעו מאמץ מרוכז בטורניר של שבועיים כדי להניף את התואר. הרעב של הקיץ, ממנו נהנה גביע הטוטו רק במחזוריו הראשונים, ייצור עניין גדול. מעבר לכך, מדובר בהכנה מצוינת לתחילת העונה, כשגם מבחינת האטרקטיביות, משחקים בין הקבוצות הטובות ביותר של הליגה יזכו ללא מעט עניין של הקהל והמפרסמים. למפעל כזה יכולה להיות השפעה חיובית גם על הליגה, שכן קבוצות יילחמו על מיקומן עד לשלבים הסופיים של הליגה.

החסרונות: הקבוצות שלא משתתפות במפעל עלולות להרגיש מקופחות, ולמרות שבגביע הווינר בכדורסל נערכים משחקים לפרוטוקול בין הקבוצות שלא סיימו במקומות 1-8, המשחקים הללו הם לא יותר ממשחקי אימון. מעבר לכך, שיטה כזו אמורה לגרור התנגדות של הטוטו, שרוצה לראות יותר משחקים לאורך יותר חודשים, כפי שהטוטו מקבל בפורמט הנוכחי.

"לדעתי זו השיטה שהכי טובה לכדורגל", קובע יושב ראש מנהלת הליגה בכדורסל וחבר הנהלת ההתאחדות, אבנר קופל. "במקום שגביע הטוטו יתפרס על פני חצי עונה ושישובצו משחקים באמצע שבוע, פה עושים מהלך שמניע את כל הקבוצות למספר משחקים במאמץ גדול יותר. לדעתי מבחינה שיווקית זה יוצר עניין ויוסיף יוקרה. אפשר לעשות הצגות כפולות כמו פעם, ואולי זה לא יבטיח איצטדיונים מלאים, אבל זה יהיה מועיל יותר ממה שיש כיום".

יותר מדי אנשים מאבדים עניין בגביע הטוטו הנוכחי בגלל שלב הבתים הארוך והמשעמם, ואולי שיטת הגביע המוכרת יכולה לעשות כאן את העבודה. קחו את 32 הקבוצות בשתי הליגות העליונות, והכניסו אותן לגביע הליגה הישראלי כשהתחרות תתחיל משלב 1/16 ותמשיך עד הגמר, כשכאן אין שום בעיה שהטורניר יתנהל במהלך העונה עצמה. כדי להוסיף משחקים, אפשר ליצור משחקי בית וחוץ, ובסך הכל מקבלים שישה מחזורי משחקים, משחק חצי גמר וכמובן גמר. באנגליה כמובן שהמפעל הזה עובד שנים ומושך עניין רב. מנצ'סטר יונייטד זכתה בתואר בשנתיים האחרונות, מה שמעיד שהגדולות לאו דווקא מזלזלות במפעל, וגם בצרפת הגדולות בדרך כלל מגיעות לשלבים המכריעים, על אף ההפתעות שבדרך.

היתרונות: הקבוצות מגיעות רעבות יותר למשחקים שיש להן מה להפסיד, ולכן הנהגת שיטת נוקאאוט במפעל גביע הטוטו לכל אורכו תשמור על רצינות של הקבוצות. גם הקהל אמור ליהנות מחוויות משחקים בשיטה קצרה ולא מסורבלת, ומעבר לכל מדובר בשיטה שאמורה להיות שיטת פשרה עבור הטוטו, שיהנה מכמות משחקים גדולה יחסית ותוליד רצינות של הקבוצות. במתכונת כזו אפשר גם לקבוע שהפרס של המנצחת הוא כרטיס לליגה האירופית, מה שלהבדיל מגביע טוטו הנוכחי, יהיה גם פרס מוצדק.

החסרונות: השיטה הזו כבר נוסתה בעבר בתחילת שנות ה-2000, אבל לא שרדה למרות שהקהל הגיע למשחקים והקבוצות נהגו לעלות עם הרכבים חזקים. מעבר לכך, הענקת פרס כמו השתתפות בליגה האירופית לזוכה או לסגניתה (אם הזוכה מסיימת עם האליפות), עשוי להוליד מצב של השתתפות קבוצות מהלאומית באירופה.

"אני מסכים עם כל שיטה שתיתן לגביע הטוטו יותר שיניים ממה שיש לו כיום", אומר שלמה שרף. "אני בטוח שאפשר לנסות שיטות אחרות שיגרמו לכך שיתייחסו למפעל הזה ביותר רצינות. הטוטו נותן הרבה כסף לקבוצות שזוכות, ואני חושב שהאגודות לא עושות נכון כשהן מעלות הרכבים משניים. בעצם העובדה שהקבוצה שתזכה במפעל תשיג כרטיס לאירופה, זה ייתן דחיפה אדירה לקבוצות, והבעיה היחידה שאני רואה בשיטה הזו היא שעדיין אין מספיק משחקים כפי שהטוטו היה רוצה".

מי שכבר הספיק לשכוח, בתחילת שנות ה-2000 הוקמה ליגת מילואים, שבוטלה לאחר זמן קצר, כשכל מטרתה הייתה לחקות את מה שנעשה בעיקר באנגליה ובספרד. הליגה עצמה מאפשרת לשחקנים שאינם משחקים בהרכב לשמור על כושר משחק, ואילו שחקנים פצועים מצליחים להתאושש בהדרגה במשחקי הליגה הזו. הסיבה המרכזית לסגירתה של הליגה, שהייתה פעילה מספר חודשים בודדים, הייתה שהקבוצות לא הצליחו להעמיד קאדר רחב מספיק שיאפשר השתתפות מלאה, בנוסף להוצאות הרבות שכרוכות בסיפור.

היתרונות: במידה ויתייחסו לליגה הזו ברצינות, זו יכולה להיות פלטפורמה מצוינת לבחון שחקנים זרים ולהכשיר שחקנים צעירים שיגיעו לליגת העל, מבלי שהמאמנים יצטרכו למצוא תירוצים להעמדת הרכבים משניים במשחקי גביע הטוטו, כפי שקורה כיום. מעבר לכך, אין הכרח לחייב את קבוצות הליגה להשתתף בליגת המילואים, שתעניק מענקים כספיים לזוכות במקומות הראשונים.

החסרונות: מעט מאוד עניין תספק הליגה, שתיראה במקרה הטוב כזירה של משחקי אימון. הניסיון הזה גם נכשל בעבר, ונראה שמעט מאוד קבוצות יכולות להעמיד סגל רחב שיתחרה בשני משחקים בשבוע.

"אתה מדבר שטויות", זעק שרף כששמע על הרעיון. "אין פה כסף לקבוצות הבוגרות, אז להעמיד סגלים לליגת מילואים? הקבוצות נאבקות לשלם לסגל של 11 שחקנים, ומה לגבי מאמן וימי אימון נוספים? לא סתם השיטה הזו נכשלה. אנחנו רחוקים מאירופה, ששם מחזיקים 40 שחקנים בקאדר. פה יש 18 ועוד שני שחקני נוער שבקושי מרוויחים שכר".

שיטת המשחקים כיום, שכוללת משחקי בתים ונוקאאוט, היא לא רעה, אך ארוכה ומייגעת. לכן רעיון מעניין יכול לכלול שילוב של כמה שיטות שהוצגו כאן. ניתן לקיים בית שכולל את ארבע הקבוצות שמסיימות ראשונות את הליגה, כאשר לאחר שלושה מחזורים, שאמורים לספק משחקים אטרקטיביים, תעפלנה שתי הראשונות לסיבוב השני. במקביל, יתקיימו משחקי נוקאאוט למקומות 5-16, שייערכו בשיטת בית וחוץ, כאשר בסיומם יצטרפו שש קבוצות לסיבוב השני. מכאן יתנהל המפעל בשיטת נוקאאוט עד הגמר (עם משחק אחד).

יתרונות: רוב המשחקים במפעל יהיו מסקרנים, וכבר בסיבוב הראשון יהיו מפגשים מעניינים, בעיקר בבית של 'ארבע הגדולות'. מעבר לכך, הטורניר הקצר לא יפגום בהשתתפות הקבוצות ביתר המפעלים (אירופה ליגה וגביע) והתחרות על התואר תהיה איכותית יותר.

חסרונות: עצם הפיצול בסיבוב הראשון יפגום בספורטיביות, ומעבר לכך השיטה הזו נותנת הרגשה של "יצירת עניין בכוח", כפי שמנהיגים כיום בשיטת הבתים הגאוגרפית. מי שעוד אמור להתנגד לשיטה כזו הוא הטוטו, שלא ישמח לראות פחות משחקים.

יש שיגידו שהבעיה היחידה במפעל הזה היא שאין כל כך על מה לשחק. הקבוצות הקטנות, שנהנות ממענקים משמעותיים יותר עבורן, נלחמות יותר מהגדולות, שלא רואות אתגר במשחקי הבתים, כמו גם המאמנים, שמשאירים את הדשא לנבחנים ולהרכבים המשניים. הגדלת המענקים לקבוצות שמסיימות במקומות הראשונים יגביר את הרצון של ראשי הקבוצות לראות את עצמם מסיימים עם התואר. מלבד הכספים שנותן הטוטו, יצטרך יושב ראש ההתאחדות, אבי לוזון, לחפש ספונסר משמעותי נוסף ואולי כך נראה מפעל אטרקטיבי ומעניין.

"המתכונת הנוכחית היא די טובה, רק לא רצינית", קובע זאב זלצר. "אני חושב שדווקא ההצעה של הטוטו להעניק כרטיס לליגה האירופית, תהיה פיתוי הרבה יותר גדול לקבוצות. הפרסים הכספיים גם הם יתרמו לכך שהקבוצות יעמידו סגלים יותר רציניים. המחשבה כיום לדחוף למשחקי דרבי היא נכונה כי קבוצות לא ירשו לעצמן לזלזל בדרבי. כשהמסגרת היא רצינית, הקבוצות מגלות בגרות ובלי קשר אפשר ליצור מצב שההתאחדות תחליט שישותפו בכל משחק שלושה שחקנים עד גיל 20. לדעתי המתכונת הנוכחית של גביע הטוטו היא הכי טובה מבין כל האלטרנטיבות".

גם אלי אוחנה משוכנע שהמתכונת הנוכחית היא הטובה ביותר. "אני חושב שאוהדים כן מחכים למפעל הזה כדי לראות את ההרכבים, במיוחד כשזה בטרום עונה", הוא אומר. "התנאי להצלחת המפעל הוא שייתנו להרכב הראשון לשחק ולא יעשו נסיונות. אין צורך עוד לפני שהתחילה הליגה לתת לשחקנים לנוח. גם התקשורת קצת אשמה כי אם משחקי ליגה תופסים שמונה או עשרה עמודים ביום ראשון בעיתון, אז גביע הטוטו תופס שבע שורות ובקושי מציינים את ההרכבים בידיעות ולצערי התקשורת נגררת. בכל מקרה, לדעתי בשלב הזה אסור לעשות נסיונות או להשתמש במשחקים בזרים שנבחנים. גם אני כמאמן חטאתי בנושא הזה, אבל הסיבה לכך היא שאתה נגרר למציאות ואתה לא רוצה ליצור את המציאות. בכל העולם המפעל המקביל לגביע הטוטו לא ממש מעניין, פרט לאנגליה, ולכן לא צריך להיות ביקורתיים מדי".