מאיפה יש להם כוח?

כשמכבי תל אביב שבה ממסעה בארצות הברית, רגע לפני תחילת העונה, פניו האפורים של שמעון מזרחי שיקפו את סערת הנפש והמצוקה בה נמצא המועדון. התאבדותו של מוני פנאן והפרשה שנחשפה בעקבותיה פגעו קשות בתדמית המועדון, הביקורת על שתיקת ההנהלה הייתה עצומה, ומסקר ארצי שניהל מכון המחקר מידע שיווקי (סי. איי.) עבור TheMarker בתחילת חודש נובמבר 2009, עלה כי יותר מרבע (27%) מהנשאלים סיפרו שדעתם על הקבוצה השתנתה לרעה. החברה המאמצת אלקטרה שקלה את המשך דרכה עם המועדון, התמונות של אנשי מס הכנסה נוברים במשרדים ומצעד הנחקרים, היוו נקודת שפל.

גם מבחינה מקצועית מכבי ספגה מהלומות. הציפייה הייתה כי הקבוצה שנבנתה מחדש בקיץ תציג כדורסל שאפיין את הקבוצות הגדולות של פיני גרשון מהעבר, אבל במקום זה קיבלו האוהדים חבורה אנמית, שלא התגבשה. הקבוצה חוותה שחיקה במעמדה הלאומי, ותרומתם המועטה של השחקנים הישראלים בה פגעה בזהות המקומית שלה. מכבי אמנם לא ספגה תבוסות ולא נקלעה לרצף הפסדים גדול, אבל היכולת הפושרת מאוד של הקבוצה והעובדה שסיימה את הבית המוקדם ביורוליג במקום השלישי המאכזב, לאור יכולת היריבות באותה עת, לא היו מעודדים לקראת ההמשך. הרייטינג היה בהתאם. מדורת השבט של ימי חמישי כבתה מול מארוסי עם שישה אחוזי צפייה בלבד.

הרבה מאוד מועדונים בעולם היו קורסים תחת עוצמת הביקורת והלחץ שנבעו ממה שעבר על מכבי העונה על הפרקט ומחוצה לו, אבל מכבי עומדת על הרגליים. עומדת? כלומר, רצה, קופצת ובועטת. איך, למרות כל המכות שספגה, מכבי שרדה ואף יותר מכך? מהם היסודות עליהן ניצב המועדון, יסודות שמנעו ממנו ליפול העונה וגם בעבר?

"למכבי היה משבר אחד חיצוני – פרשת פנאן – ובקבוצה יצרו הפרדה, לא התערבבו עם מה שקורה מסביב, יצרו ניתוק וקו מפריד בין הקבוצה לפרשה הזאת", אומר מוטי דניאל, השחקן השישי המיתולוגי של מכבי. אותו ניתוק, והעובדה ששחקני הסגל הנוכחי אינם קשורים לפרשה, העניקו שקט נפשי למי שאמורים לבצע את מלאכתם על הפרקט.

האירוע המכונן ששינה את פני מכבי העונה הוא שחרורו של מאצ'יי לאמפה, והשארת הסגל בעינו, ללא הבאת שחקן במקומו. מאותו רגע בו שוחרר הפולני, מכבי התחילה לשחק כדורסל אגרסיבי, אתלטי, מהיר, כזה שמתאים ליכולות האישיות של שחקניה, הרוטציה התקצרה ונסכה ביטחון בדיאור פישר, גרשון שיחק עם הרכבים יחסית נמוכים שאפשרו לחץ על היריבות, והגמול הגיע בצורת העפלה מרשימה להצלבה.

פיני גרשון נאלץ מאז עזיבת לאמפה לעבוד עם מה שיש, והיה לו בהחלט עם מה לעבוד. הנאום התבוסתני אחרי ההפסד למארוסי פינה את מקומו לניהול משחק חד ויצירתיות שהביאה לניצחון כפול על מסינה ומקום ראשון בבית. "הכוח של מכבי השנה לעומת השנתיים-שלוש האחרונות, שעזר לה לצלוח את המשברים, זה צוות מאמנים חזק”, מאבחן דניאל. "זה צוות ששולט בקבוצה, שהתחיל את העונה ויסיים אותה וזה לא מובן מאליו בשנים האחרונות".

חוסר היציבות בעמדת המאמן פגע במכבי בשנים האחרונות, ובלית ברירה הקבוצה החזירה לקווים את מי שהוביל אותה לעשור חלומי. לאורך השנים נמנעה מכבי לבצע שינויים בצוות האימון במהלך העונה, ובכל פעם שזה קרה, העונה לא הסתיימה בהצלחה מרובה. הדוגמאות הבולטות לכך הן עונות 1992/93 ו-2007/08 בהן הוחלפו המאמנים במהלך העונה ומכבי סיימה ללא אף תואר בארון. "זה לא משנה רק מי הלך כשהתחלפו אלא גם מי בא”, אומר דניאל. "ב-1993 מי שהחליף היה העוזר אלי קנטי, שלא הצליח לשנות הרבה, אבל ב-1989/90 צביקה שרף החליף את טד אוואנס והביא בסוף אותה שנה דאבל. צוות האימון החזק והמנוסה הוא נקודת מפתח כדי לעבור את הקשיים”. מעמדו הרם של גרשון בקבוצה, הדומיננטיות שלו והיציבות על הקווים, סייעה למכבי מבחינה מקצועית, והצלחה על המגרש תמיד תבשם ריחות לא נעימים שמגיעים מבחוץ.

בשנים האחרונות שחקני מכבי כיכבו במדורים שאינם דווקא מדורי הספורט. מעצרו המתוקשר של וויל ביינום פגע בתדמית המועדון, וגם הקטטה שבה היה מעורב דיאור פישר לא הוסיפה כבוד לאיש. באותם רגעים קשים עבור השחקנים, הנהלת מכבי ידעה לספק להם גב ותמיכה ולחלץ אותם מהצרה אליה נקלעו. “הנהלה טובה, בספורט או בעסקים, תעשה הכל כדי להגן על השחקנים או העובדים”, אומר אולסי פרי, סנטר העבר הגדול, שחווה על בשרו הרבה יותר ממה שעברו פישר או ביינום. "מועדונים גדולים ואגדיים עומדים מאחורי השחקנים שלהם ולא עוזבים אותם לבדם, זה מה שמבדיל בינם לבין מועדונים גרועים. אם שחקן חושב שאין לו גיבוי הוא ישאל את עצמו 'אני רוצה לשחק בקבוצה כזאת?', עבורי, זה משדר שזה מקום שאני רוצה לשחק בו. אם מכבי לא הייתה כזאת, אז היא לא הייתה מכבי".

מריבות מתוקשרות, האשמות אישיות ומקח וממכר לעיני כל הפכו את ההנהלה של מכבי – עד לא מזמן גוף שהחלטותיו מתקבלות בדיסקרטיות כמו היה אחת מזרועות הביטחון – לשו?ק. שמעון מזרחי ודייויד פדרמן, שנמצאים שנים בביזנס, שומרים השנה על השקט התעשייתי ומאפשרים למערכת ולשחקנים להתרכז בכדורסל ולא בדברים אחרים. “זאת הנהלה מנוסה, שיודעת מה היא עושה, וכשיש שחקנים טובים, מאמן כמו פיני שעושה עבודה טובה, ומסורת של רצון לנצח ולחימה, אז זה גורם להצלחה", אומר פרי.

"חייבות להיות עליות וירידות, בדיוק כמו בחברות עסקיות שיש להן תקופות טובות ורעות, אבל אם החברה היא טובה ומצליחה היא שורדת הכל ומצליחה לאורך זמן”, מסביר מוטי ארואסטי, מגדולי הסמלים בצהוב, את ההצלחה. "הגדולה של מכבי היא שהמועדון חזק מכל חבר הנהלה, מאמן או שחקן, וזה ימשיך ככה עוד הרבה שנים כי יש ניהול יוצא דופן ו-ווינריות יוצאת דופן”. החוט המקשר בין מכבי של שנות ה-70 למכבי הנוכחית, במובן זה, הוא היו"ר הנצחי שמעון מזרחי. "שמעון הוא המועדון", אומר פרי, "הרצון לנצח מחלחל למטה מההנהלה, וזה ככה גם כשאני הייתי שם", וארואסטי מוסיף כי "יש שאוהבים אותו ויש שלא, אבל הרבה בזכותו מכבי נמצאת איפה שהיא נמצאת".

האוהדים של מכבי נחשבים מהטובים באירופה. כבר בגמר 1977 מילאו כ-3,000 צהובים את אולם פיוניר בבלגרד. אבל רוב אוהדי מכבי הם אוהדים של הצלחות. כשהקבוצה בשיאה אפשר לראות תורים מחוץ לקופות, כשהיא גרועה, ההנהלה ממלאת את יד אליהו בבני נוער כפי שקרה בעונת 1992/93 הכושלת. הקבוצה אף נאלצת לא פעם לעורר את הקהל ולסחוף אותו אחריה, במקום שזה יהיה הפוך. "כשהיה משחק שבו מכבי פייבוריטית ברורה ולא שיחקה טוב, אז הקהל מאוכזב, זה קרה בעיקר במשחקים כאלה”, אומר טל בורשטיין, שהיה שותף לשנים הגדולות של מכבי בעשור החולף. "נכון, היו כמה משחקים שהיינו צריכים את העזרה של הקהל כשהיינו למטה ורק כשהיינו למעלה הם עודדו, אבל בסך הכל הקהל ביד אליהו מאוד משמעותי, ונותן לנו יתרון אדיר, גם כשליווה אותנו בפיינל פור. במשחקים הגדולים והחשובים ביד אליהו, הקהל ייצר אווירה מדהימה והיה טירוף גדול".

בשנים האחרונות רכבת הזרים ביד אליהו, יחד עם הידלדלות הכישרונות הישראלים, הותירה את מכבי ללא שחקנים המזוהים עמה, אבל ישראל היא מדינה בגודל מטר על מטר, שבה כולם מכירים את כולם, ושחקני מכבי – ההם שרצים וקופצים בימי חמישי – נחשבו ונחשבים רכוש ציבורי. "אנשים מזהים אותך ברחוב ובכל מקום ושחקנים מרגישים אקסטרה מחויבות”, אומר בורשטיין. "אחרי משחק לא טוב אתה מרגיש לא טוב ואז כל השבוע אתה חוטף ברחוב על הראש. מצד שני יש את המחמאות, זה עובד לשני הכיוונים. גם השחקנים הזרים, ברובם, חווים את זה. הדוגמה הכי טובה זה שאראס. הוא היה בשוק מהקטע שאנשים בכל מקום מדברים איתו על הקבוצה, לא כולם רגילים לזה. שחקנים מאולימפיאקוס או פנאתינייקוס יבינו את זה, אבל את שאראס זה הפתיע, בהתחלה הוא לא כל כך אהב את זה, כי זה מרתיע מישהו שלא מכיר את זה, אבל עם הזמן לומדים לקבל ולאהוב את זה. היום הוא אוהב את המדינה וזה אחד המקומות שהוא הכי נהנה בהם. זה מה שמייחד את מכבי, הקהל עוטף את המועדון". כששחקנים זרים חשים מחויבות כלפי מועדון ונותנים מעצמם (גם כדי לשפר את החוזה והמעמד, בואו לא נהיה תמימים), הרווח כולו של המועדון. דורון פרקינס, לו מענק אליפות של 3,000 דולר בלבד, הוא דוגמה לכך.

המחויבות הזאת באה לידי ביטוי מוחשי ברבע הרביעי נגד סיינה. בזמן שלאיטלקים רעדו הידיים בדקות האחרונות, שהכריעו את גורל העונה שלהם, שחקני מכבי השתטחו בהגנה והתעופפו לעבר הטבעת. במדריד, משחק מכריע שקבע מי תקבל את יתרון הביתיות ומי תקבל את ברצלונה, מכבי השאירה מאחור שלושה רבעים גרועים ובזמן ששחקניו של מסינה איבדו עשתונות, היא הראתה להם איך עושים זאת נכון. זה אותו מכביזם מפורסם, רוח המועדון שאפשרה לו להגיע לגמר היורוליג ב-2008, למרות הקבוצה הלא מרשימה של אותה עונה.

"כל אחד ששיחק במועדון הזה, יודע ומבין את הדבר הזה - לנצח ולנצח ולנצח, ולהתעלות במקומות שחייבים להתעלות, ולספק את הסחורה”, אומר ארואסטי. "קשה לנצח בעפולה ואז להתעלות באירופה, וככה שעה אחרי שעה, יום אחרי יום ושנה אחרי שנה. אפשר לראות באירופה קבוצות שנעלמו עם השנים, חזרו ושוב נעלמו כמו וארזה, מילאנו או בדאלונה. מאוד קשה להחזיק מעמד לאורך שנים בטופ האירופי, גם כשיש עליות וירידות לא משמעותיות במיוחד. זה מסורת, קהל, יד אליהו, תקשורת, קהל שקונה כרטיסים גם ברגעים פחות טובים, שיווק טוב, והיכולת לנצח כשצריך".

"בשנת 1989 נסענו לשחק במוסקבה בפעם הראשונה, קצת לפני שנפל מסך הברזל”, נזכר דניאל בסיפור שממחיש עבורו את הכוח של מכבי כמועדון וכמותג עולמי, "נסענו לשם עם משלחת של מאה איש – אוהדים ואנשי ציבור מכובדים - משלחת אדירה שמראה את הכוח של מכבי בארץ. לא הייתה טיסה חזרה ביום שישי לארץ, ועשינו לילה בציריך. באופן לא מתוכנן, אחד מעשירי היהודים בציריך שמע שמכבי בעיר ושהיא ניצחה במוסקבה, וארגן קוקטייל של 300 איש מהיום להיום. באו עשירי העיר, מכובדים מקומיים, ופתאום השחקנים הפכו להיות הדבר הפחות חשוב באירוע הזה, שכולם בו הסתובבו בחליפות ובשמלות נשף. כולם דיברו רק על מכבי ומכבי. אתה פתאום קולט כמה זה ארגון גדול”.

"כל זה מתנקז למן כוח מיסטי סביב המועדון, וזה יורד דרך משפך דמיוני אל הכתפיים של השחקנים”, מסכם דניאל. "קשה מאוד לשחק במכבי, יש עומס גדול, אבל מצד שני יש דחיפה אדירה. היום זה קצת שונה כי השתנינו כחברה, אבל אז, כשמכבי הייתה הקבוצה של המדינה, אתה מרגיש את הכוחות האלה פיזית, באדרנלין שזורם בגוף. בסל ההוא של שארפ מול ז'לגיריס, לדוגמה, השחקנים הוציאו לפועל את הכוח והעוצמה של מכבי תל אביב”. בדקות האחרונות במדריד ולאורך הטופ 16 כולו, שחקני מכבי הנוכחית הראו שלא הרבה השתנה מאז הסל ההוא של הקפטן שלהם.