סיינה היא מכבי החדשה

בעונת 1975/76 יצאה מכבי תל אביב למשחק חוץ נגד ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לאלופות. מכבי הייתה אז אנדרדוג ברור ואיש לא חשב שאפשר לנצח את סגנית אלופת היבשת, למעט המאמן פרד דווילי, שהצהיר לפני ההתמודדות כי מכבי תשחק בסגנון המשחק של ריאל שאופיין בקצב מסחרר והתקפות מתפרצות. "ננצח אותם בנשק שלהם", אמר, ריאל שמעה, ורמסה את מכבי 125:78, התבוסה הגדולה בתולדות המועדון הצהוב עד עצם היום הזה. אבל בטווח הרחוק זה הצליח למכבי, היא אכן ניצחה את ריאל בנשק שלה, ובשלושת העשורים שעברו בהמשך הפכה למועדון מצליח הרבה יותר מזה המדרידאי.

סיינה מעולם לא ניצחה את מכבי. בכל תשעת המפגשים ביניהם ידם של הצהובים הייתה על העליונה. אבל בשנים האחרונות נראה שסיינה אף היא תנצח את מכבי בנשק שלה. ממועדון צנוע בקנה מידה אירופי הפכה סיינה בעשור האחרון לאחת הקבוצות החזקות ביבשת, כשהיא מזכירה לא מעט את מכבי של פעם – קבוצה עם סגל מגובש שרץ יחד כמה שנים, מאמן שמזוהה עם המועדון ונחשב לבשר מבשרו, והנהלה שפועלת בשקט וביסודיות תוך חשיבה לטווח ארוך. סיינה למדה ממכבי, ובדרכה שלה, הופכת לסוג של מכבי איטלקית. איך סיינה הפכה למועדון שהוא מודל לחיקוי ביבשת, ומה ההבדל בינה לבין מכבי, שנמצאת בשנים האחרונות בתהליך של שקיעה?

"סיינה הגיעה לרמה שלה בזכות ועשתה את כל ההחלטות הנכונות כדי להישאר בטופ”, אומר מאמן הקבוצה סימונה פיאניג'אני, ומצביע על הסיבה שלדעתו מבדילה את סיינה ממכבי ורוב קבוצות היבשת, "המועדון מתבסס המון על ארגון נכון. תקציבית זו אף פעם לא תהיה הקבוצה הכי עשירה, אבל מבחינת ארגון, מדובר בקבוצה מספר אחת". את האופן בו מנוהל הארגון, והבסיס האיתן עליו הוא ניצב, יש לזקוף לזכות פרננדו מינוצ'י, שמונה ב-1990 למנהל השיווק של סיינה, הפך תוך מספר שנים לנשיא ושינה את המועדון. מינוצ'י חיבר בין בנק מונטפאסקי המקומי לקבוצה, ובכך סיפק לה ספונסר גדול, יציב ונלהב. ההצלחה הגיעה מהר. ב-2002 זכתה הקבוצה בגביע ספורטה, ב-2004 הקבוצה עלתה לפיינל פור היורוליג והשתלטה מאמצע העשור על הליגה האיטלקית. לא פלא שביולי 2008 הוכתר למנהל השנה ביורוליג.

"המאמן פיאניג'אני והנשיא מינוצ'י מעריכים מאוד זה את זה. הם המנהיגים הברורים של המערכת, והרוויחו זאת בזכות יכולתם לעבוד בהרמוניה", אומר עיתונאי יורובאסקט איטליה סטפנו פיני. המפתח בסיינה הוא שקט תעשייתי, כשמינוצ'י דואג לספק למאמנים השונים שעברו במועדון בשני העשורים האחרונים את האמצעים להצליח, בדומה למכבי תל אביב של שנות ה-70 וה-80. "היחסים ביניהם מעולים”, מוסיף קרלו סנטי, איש הכדורסל של העיתון “אל מסאג'רו”, "שניהם בני העיר, הם עובדים בתיאום, חושבים רק על טובת המועדון ופועלים בתחושת שליחות, וזה משהו שקשה למצוא במועדונים אחרים".

בניגוד לסיינה הסולידית, מכבי תל אביב של השנים האחרונות היא קרקס קקפוני של מסרים, חילוקי דעות, חוסר החלטיות, בזבזנות וחוסר כיוון והנהגה. תיבת הפנדורה של מוני פנאן ועזיבתו המתוקשרת של רענן כץ פגעו קשות בתדמית הקבוצה. עזיבתו של כץ פגעה בעוד אספקט חשוב – כוח האש הפיננסי של מכבי תל אביב קטן משמעותית. גורמים במכבי תל אביב מספרים שדייויד פדרמן אמר לאנשי הצוות המקצועי כי הם יכולים לשחרר את לאמפה, ושהוא וחברי הדירקטוריון ידאגו לסכום הכספי הדרוש להבאתו של זר חדש. הבטחות לחוד ומציאות לחוד. במקום להתחזק, מכבי, בצעד חסר תקדים, תקצץ במשכורות שחקניה ועובדיה, בשיעור של בין ארבעה לחמישה אחוזים. “לא ברור לאן המועדון הזה מידרדר", הגיב גורם במכבי על החלטת ההנהלה, ואי אפשר היה לנסח את ההבדל בין סיינה היציבה של מנוצ'י למכבי המתנדנדת והמזגזגת של פדרמן ומזרחי בצורה טובה יותר. חוסר היכולת הכלכלית להביא זר והדרישה לקיצוץ מאפשרים הצצה למצבה הכלכלי הירוד של הקבוצה, שבעבר דבר לא היה בלתי אפשרי עבורה.

מאז שנת 2007 מכבי מסיימת כל עונה בגירעון שנע בין 4.6 מיליון שקלים ל-6.5 מיליון שקלים, ובעונה שעברה החריגה היתה גדולה יותר. את העונה שעברה פתחה מכבי עם תקציב של 19.4 דולר, ובהמשך הוסיפה קרוב לשלושה מיליון דולר על שכרם של גרשון ודרוקר, מרכוס פייזר, אלטון בראון, צ'ארלס גיינס, די בראון, ארון מגי ורביב לימונד. זה אפילו לא הספיק לעלייה להצלבה. ההפסדים הם תוצאה של החלטות מקצועיות וניהוליות גרועות. ההנהלה, תחת ציפיות האוהדים, הספונסרים וגורמי השידור, ניהלה מדיניות נטולת כל רסן, שערורייתית, והביאה את עצמה למצב בו היא חייבת לקצץ, ובכך להתרחק עוד יותר מהטופ האירופי.

סיינה, לעומת זאת, רק מתקרבת לשם, בצעדים מדודים. בעונת 2007/08 תקציבה עמד על קרוב ל-14 מיליון דולר, ב-2008/09 על קצת יותר מ-18 מיליון דולר, והשנה הוא צמח ל-21 מיליון דולר. הכיוון של שתי הקבוצות ברור. עד שמכבי לא תחזיר לעצמה את היציבות ניהולית ותדאג להגדיל משמעותית את המשאבים הכלכליים של המועדון, יהיה קשה לתרגם את הפעילות במגרש ומחוצה לו להצלחה אמיתית.

כשפיני גרשון עלה למשחק הפתיחה ביורוליג ללא אף ישראלי בחמישייה, לא מעט סברו כי זו החותמת הסופית לאיבוד צביונה הישראלי של הקבוצה. בניגוד למכבי, סיינה לא עומדת תחת ציפיות לאומיות. מינוצ'י הקים מחלקת נוער לתפארת, שקבוצותיה בגילאי 15 עד 18 זכו יחד בתשעה תארי אליפות, אבל מבט על סגל סיינה בעשור האחרון מגלה שהקבוצה מתבססת ברובה על זרים. "סיינה משקיעה הרבה כסף בנוער, אך לרוב שחקני הנוער מושאלים לקבוצות בליגות הנמוכות, שם מצפים מהם להבשיל”, אומר פיני, "רובו המוחלט של סגל הקבוצה הבוגרת מורכב משחקנים שנולדו בין 1977 ל-1982. עם כל הרצון הטוב, קשה להחדיר לכזה סגל מגובש שחקן צעיר, אלא אם הוא חזק כמו עמרי כספי".

בזאת סיינה דומה למכבי, אבל בסקאוטינג ובנייה לטווח ארוך יש הבדל. "סיינה בדרך כלל מחתימה שחקנים רעבים, לדוגמה דייויד הוקינס, שבמשך כמה שנים באיטליה שיחק ברומא ומילאנו ולא זכה עמן בכלום”, מסביר פיני על אסטרטגיית הקבוצה. "בשונה משאר המועדונים, סיינה בודקת בשבע עיניים את הגישה של השחקן לא רק על הפרקט אלא גם מחוצה לו”, מוסיף סנטי. "ערכים כמו תשוקה, רעב להישגים ומחויבות חשובים להם מאוד, ומהווים הכרח עוד לפני שבודקים את הרמה המקצועית. סיינה בוחרת שחקנים שידעו להשתלב ברוח המועדון, שדוגלת בקבוצתיות. לכן בכל שנה הסגל עובר מעט מאוד זעזועים, בכל פעם מחליפים שחקן אחד או שניים כדי לשפר את האיכות".

כשמכבי התלבטה אם להחתים את אולסי פרי או זר אחר שנבחן באותה עת בקבוצה, היא הגיעה להחלטה לא על סמך יכולתו בהגנה או בהתקפה. באחת מארוחות הקבוצה רלף קליין והנהלת מכבי ראו את הזר הנבחן האחר מעמיס עוגות על צלחתו, ואילו את פרי לוקח פרוסה אחת בלבד. באותו רגע הם החליטו שאולסי פרי יהיה הזר אותו יצרפו. שיקולי אופי כאלה כבר מזמן לא קיימים במכבי. בניגוד לסיינה, מכבי הביאה שחקנים שבעים (מרכוס בראון), לא קבוצתיים (קרלוס ארויו), בעייתיים (רודני וויט) ומיותרים (אלטון בראון, ארון מגי וכיוב'). כולם היו יקרים ביחס לתפוקה ולערך המוסף שהיו אמורים להביא. הרוח הקבוצתית והחשיבה על המרקם החברתי, שהיוו נדבך מרכזי בהצלחתה של מכבי לאורך השנים, נהרסו עד היסוד. מכבי לא בחלה באמצעים, ובעונה שעברה החתימה ושחררה תשעה שחקנים כמענה מיידי לבעיות השעה, ללא התחשבות במרקם האנושי וההשפעה שלו על הצד המקצועי.

סיינה נמנעת מלהחליף שחקנים באמצע עונה, ואילו מכבי לא בוחלת בשינויים; מכבי תל אביב ביצעה בכל קיץ מהפכה ומאמניה היו צריכים לברוא אותה מחדש, סיינה מבצעת התאמות, כששלד הקבוצה נשמר לאורך זמן; מאז עונת 2002/03 אימנו בסיינה שני מאמנים, במכבי שבעה. "הסוד הגדול שלהם הוא 'איך לשמור את השחקנים בקבוצה'”, אומר פיני ומזכיר את מקינטאייר ולברינוביץ' כשניים שחוזרו נמרצות בקיץ על ידי אולימפיאקוס וריאל, "שנה אחרי שנה המערכת מוסיפה שחקן פה ושחקן שם, שחקנים שמכירים את הכדורסל האיטלקי, קבוצתיים, שמסוגלים להשתלב. סיינה מסתכלת כל הזמן קדימה. בעונה שעברה היא החתימה את דייויד מוס, סמול פורוורד מגוון, והשאילה אותו לווירטוס בולוניה העונה, כדי שיכיר את הכדורסל האיטלקי. הכוונה שלהם היא להכין אותו למקרה שרומיין סאטו יעזוב". בנג'מן אזה כבר עונה שישית בסיינה, סטונרוק רושם עונה חמישית, מקינטאייר, סאטו וקרארטו רביעית, לברינוביץ' ורס שלישית ודומרקאנט שנייה. ההיכרות עם הליגה הישראלית כלל אינה שיקול במכבי, כאשר היא רוצה לצרף שחקנים, ועל שלד אין מה לדבר.

סיינה משחקת כדורסל מלהיב, מהיר ופיזי, חוטפת הרבה, מאבדת מעט, זורקת מחוץ לקשת והרבה והעומס מתחלק יפה בין השחקנים. התיאור הזה נכון לעונה זו כמו לקודמותיה. "סיינה מקפידה על שינוי מדורג ואטי בסגל לאורך השנים, ומביאה שחקנים שמתאימים לסגנון המשחק שלה, ולא שחקנים שהיא תצטרך להתאים את עצמה לסגנון שלהם”, אומר סנטי, ומציין הבדל נוסף בינה לבין מכבי. בקיץ הקבוצה רצתה יותר נפח לקראת קרבות היורוליג, והחתימה את זיסיס והוקינס המגוונים והחזקים יותר מפינלי וקאוקינאס שעזבו, שחקנים שהשתלבו מצוין בשיטה של פיאניג'אני.

"יש היררכיה ברורה בקבוצה”, אומר סטפנו פיני, "שמונה שחקנים מובילים - סאטו, הוקינס, לברינוביץ', מקינטאייר, זיסיס, דומרקאנט, סטונרוק, ואזה - וארבעה על תקן משלימים שמקבלים דקות ספורות - קרארטו, רס, מרקונאטו וד'ארקולה. מקינטאייר קובע את הקצב, סטונרוק מנהיג את ההגנה ונעזר בסאטו המצוין וזיסיס, הקבוצה מחפשת מתפרצת בכל הזדמנות, מיומנת בפיק אנד רול, ואוהבת לזרוק מהפינות, דבר שהוא חריג ביורוליג. הכל ברור, כל אחד יודע את מקומו, וזה יוצר מערכת בריאה שבה השחקנים מרוצים ולא קבוצה שבה 12 שחקני יורוליג ברמה גבוהה שלא מרוצים". המשפט האחרון מתאר לא רע את מכבי הנוכחית. כששיטת המשחק ברורה ומוטמעת בשחקנים והקבוצה מגובשת מקצועית וחברתית, אין פלא שסיינה הפסידה העונה רק לברצלונה העצומה. למכבי אין שיטת משחק, ספק אם גרשון יצליח ליצור היררכיה עד תום העונה, ומכבי עדיין מחפשת את זהותה כקבוצה.

"הכדורסל בסיינה גורם גאווה עצומה לעיר, וההתלהבות מדביקה גם את הזרים, שמרגישים בקבוצה ובעיר כמו בבית”, מספר סנטי על הקסם המיוחד של המועדון. "הם מרגישים שסיינה היא הרבה מעבר לעוד מקום עבודה, והופכים לגיבורים מקומיים". בשנים בהן כבשה את אירופה הדברים האלה היו מדויקים לגבי מכבי. שחקנים שהפכו לכוכבים במדים הצהובים כמו ניקולה וויצ'יץ' ואנתוני פארקר, העדיפו להישאר ביד אליהו למרות הצעות מפתות והיו נערצים על רבים. העונה מכבי ניסתה לחדש את המודל שהצליח עד אמצע העשור החולף, וזהו צעד ראשון בדרך לשפיות, אולם בסגל שנבנה על ידי פיני גרשון אין לשחקנים זיקה מיוחדת לעיר או לאוהדים, וכולם אלמוניים בתודעה הציבורית הישראלית. לא תמצאו בקבוצה הנוכחית של גרשון שום אולסי פרי, קווין מגי או פארקר. כדי לשמור על גחלת האוהדים בוערת ולחזור להיות הקבוצה של המדינה, מכבי חייבת ליצור זיקה בין הקהל לשחקנים, דבר שבינתיים, כמו שאר הדברים שקיימים בסיינה ולא בתל אביב, רחוקים מלהתקיים.