כוס התה שלי
לקבוצה ששיחקה את הכדורגל הטוב ביותר במחזור האחרון, פולהאם. ובראש ובראשונה לחלוצה שזכה, זוכה, ואף יזכה משלל עיתונאים וכותבים (ואני בניהם) לקיטונות של לעג וביקורת. אך נכון לעכשיו, בובי זאמורה עם ידו על העליונה. הכל התחיל לפני מספר שבועות כשאוהדי פולהאם הפכו את זאמורה למושא הקנטות בשל יכולתו המופלאה להחטיא מצבים שגם "המטפלת שלי יכלה לכבוש, ואין לה רגל", על פי ההלצה ב'גרדיאן' הבריטי ."אם לאוהד מהקהל היו אומרים דברים כאלה ברחוב הוא היה משתגע" הודה החלוץ. בשבת זאמורה כבר התפייס עם אוהדיו אחרי שער מהאוויר ובישול עוד יותר יפה, אה-לה שחקן פוז'יבול. זאמורה, שכבש אשתקד רק ארבע שערים, כבר עומד העונה על תשעה שערים, חמישה בארבעת המשחקים האחרונים ועוד ארבעה בישולים.
פולהאם הביסה בשבת את מנצ'סטר יונייטד 0:3, אבל זה כבר לא היה מפתיע. אם בעונה שעברה זו הייתה הפתעה, העונה כבר הניצחון הביתי היה באוויר. התוצאה אפילו משקרת. החולשה של יונייטד לא גורעת במאום מההישג הנפלא של הודג'סון וחניכיו. להפך. הודג'סון היטיב לנצל את חולשותיה ופציעותיה. כמו בעונה החולפת, ביתה הוא מבצרה של פולהאם. את ליברפול היא גם פירקה בצדק 1:3. מרפי, המטדור מול יונייטד, ניהל את המשחק באלגנטיות, חילק כדורים והחזיק בקצב. מול יונייטד יש לו כבר ארבעה שערי ניצחון ובשבת הוא קינח עם החמישי. קלינט דמפסי התנפל על שחקני יונייטד באגרסיביות כאילו ארה"ב התחילה את המונדיאל, דמיאן דאף הראה מדוע מוריניו החזיק ממנו והשלים את הניצחון עם וולה נהדר. הלונדונים כבר אספו ב-17 מחזורים 26 נקודות, שיא מועדון בפרמיירליג. המאמן האנגלי התווה לקבוצה משחק פשוט, מהיר ובסיסי, נטול גינונים מיותרים, כמו אלו שהיו בתחילת העונה וגרמו לקבוצה להריח את הרפש של התחתית. עכשיו, האוהדים כבר מתחילים להלחין שירי הלל לזאמורה וחבריו.
מייבש שיער
למנצ'סטר יונייטד. לא בכל יום האלופה מובסת. לא בכל יום יונייטד מובסת בקוטג' של פולהאם 3:0, והתוצאה, כאמור, עוד עושה עימה חסד. אלופת אנגליה לא איימה על השער, ספגה גולים של טירונים ונראתה ברגעים מסוימים כמו עולה חדשה. אבל זה אינו רק יום חלש של קבוצה חזקה, זה עוד יום חלש של קבוצה בינונית בעונת מעבר. אומנם ליונייטד יש פצועים למכביר בהגנה, אך זו צרה ממנה סובלים בכל הצמרת ולסר אלכס פרגוסון, שלא ישלח אף שחקן לאליפות אפריקה, אין אליבי מוצק גם בעניין הזה.
יונייטד פוסט רונאלדו מזכירה את הקבוצה שאחרי עידן דייויד בקהאם. מעט יותר אפורה, חסרת מעוף או גלאם של כוכבים. לא בכדי, כשבקהאם עזב, השדים האדומים לא זכו באליפות במשך שלוש שנים ברציפות וללא 7 יהלום, החסרונות של הפלטשרים, הקאריקים והפארקים צפים מהר יותר. לידו, הם היו בלתי עצירים. בלעדיו, הם מאוד, מאוד פגיעים. לידו, יונייטד ידעה להפוך גמגום של צ'לסי ליתרון בראשות הטבלה. בלעדיו, רק הגמגום של צ'לסי משאיר אותם עדיין במרוץ.
מערכת יחסי הציבור המשומנת של יונייטד ודאי תספר לכם על הבעיות הכלכליות, אבל קבוצה בסדר הגודל הנ"ל לא יכולה להסתתר מאחורי זה ולהצדיק כך רכש מינורי שלא תורם יותר מדי כדי לנצל משברים של צ'לסי, שכבר שבועיים מסיימת בתיקו ובכל זאת מצליחה להגדיל את הפער. כשרונאלדו עזב, רבים נאחזו במיתוס הגאון הלא מובן של אלכס פרגוסון, זה שיודע מה שאחרים לא רואים. זה, אמרו, שיפגע בינגו עם מייקל אואן ויסתדר גם אחרי המכירה של רונאלדו. בינתיים, הצבעים שרונאלדו צבע בהם את שחקני הקישור מתחילים לדהות. אנדרסון נתקע במקום, סקולס בבית השני בשירת הברבור. קאריק, שטען פעם "לא נורא עם רונאלדו יעזוב, אני יכול להחליף אותו", ופלטשר לא סוחבים מספיק, ו-ולנסיה לא מוסיף דבר חיוני מלבד כוח ומהירות.
אבל הבעיה הגדולה ביותר של השדים האדומים היא בחלק הקדמי. מספיק לראות איך משחק ההתקפה בנוי על המגן השמאלי, פטריס אברה, כדי לדעת עד כמה הבעיה חמורה. התחמושת בהתקפה דלה. פרגוסון טועה בייבוש של נאני אחרי שזה ביקר אותו בפרהסיה. מכל הסגל של יונייטד רק רוני ונאני מסוגלים לייצר מצבי הבקעה מכל מקום ובכל דרך, אבל פרגוסון מוכן למות עם עקרונותיו.
הגענו לברבאטוב - שחקן כדורגל שיכול לרגש, אך מעולם הפן הסטטיסטי לא דיבר אליו וגם 30 מיליון ליש"ט לא ישנו זאת. אואן נקנה כסופר סאב מהספסל ותו לא, מכאן שהחול שיכסה את הבור במספרים של רונאלדו וטבז הוא אך ורק רוני הנהדר. מיותר לציין שזה לא מספיק. בשבת רוני בעט כדורים מההגנה להתקפה במקום להפך. יותר מדי תלוי בו, יותר מדי חסרה שם הנוכחות של רונאלדו כדי שכל החלקים יפרו אחד את השני. בשנים האחרונות קבוצות פחדו להעיז מול יונייטד שמא יחטפו בהתקפות מהירות. כיום הקבוצות באות לתקוף אותה. הפתרון חייב לבוא בינואר, אבל כמה שחקנים שמשנים קבוצות מסתובבים בשוק השחקנים של ינואר.
סקאוט
אמנים צריכים לפעמים שעות רבות של בטלה וחוסר כדי לקבל את המוזה, לכן גם תפקידם של הפועלים השחורים הוא אקוטי. ונגר ודאי אומר זאת לא פעם לאלכסנדר סונג הקמרוני. מלבד ורמאלן וגאלאס, סונג שיחק הכי הרבה משחקים בארסנל. הקשר האחורי אחראי על הרובד ההגנתי, אפילו יותר משחקני ההגנה עצמם. כאשר הבלמים של ארסנל כובשים הכי הרבה בליגה, סונג מבצע את העבירות במקומם. יש לו הכי הרבה צהובים בסגל. דור הזהב של הקשרים האחוריים נולד בניינטיז. שקטים, ממושמעים, אחראים, צנועים ומנהיגים. היתרון העצום שהם הקנו לקבוצתם היה ביכולת להחזיק את מרכז השדה לבד. קין, ויירה מקאללה וגאטוסו הספיקו למאמנים שלהם, והכי חשוב, העניקו חופש לשחקני ההתקפה הן במגרש והן על הלוח של המאמן, שלא הזדקק בזכותם לשני קשרים במרכז.
סונג בן ה-22, שגדל בבאסטייה הצרפתית, קצת מזכיר אותם. גבוה, חזק, עניו ושליו. למרות שלסונג יש כדורגל, ואת זה ראינו עם מסירת העומק לדיאבי בניצחון 0:3 על האל סיטי, תפקידו ברור להגן ולהותיר את מלאכת הנעת הכדור לססק, דנילסון וכו'. ונגר שלא תמיד נהג לעשות זאת בעבר, יהיה חייב לראשונה לסרס. יצירות אומנות לא היו נוצרות אלמלא הפועלים השחורים, מסביב לכל פריים שמצטלם יש מי שמכין את הסט הבא. אלכסנדר סונג הקמרוני אמון על הסדר בארסנל. ונגר והתותחנים צריכים להתפלל שפועל הבמה, אלכסנדר סונג, ימשיך כך וייכנס באמת לנעלים הענקיות של פטריק ויירה.
מספרים
1. מזל טוב לפרמיירליג לרגל חגיגות ה-500. השער ה"נאדיר" של בלחאג', מגנה של פורטסמות, הפך לשער ה-500 העונה במשחק ה-168 בלבד. ב-1995 נכבשו 500 השערים הכי מהירים בליגה, אחרי 180 משחקים. ממוצע השערים למשחק בפרמיירליג הוא 2.97 הגבוה ביותר באירופה.
2. דייויד ג'יימס אמר על אברהם גרנט, כאשר הישראלי חתם בפורטסמות, ש"הוא כמו יודה ממלחמת הכוכבים, יודע לתמרן ולטפל באנשים". ואכן, החייזר הישראלי בפרמיירליג עושה זאת מצוין בפומפי. ההבדל הגדול בין פורטסמות של מי שנצח את בניטז שלוש פעמים מתוך חמש לזו של פול הארט נמצא באמונה ובגיבוש הקבוצה. קבוצתו של הארט נראתה כמו עסק שפושט רגל מבולגנת וחסרת אמונה. ומאידך, עם המאסטר זן, גרנטיודה, פומפי מגובשת כמו אבירי הג'דיי וחדורת אמונה לחולל סנסציה (לא פחות) ולהישאר בליגה למרות סגל חלש יותר משל יריבותיה.
להבדיל מהארט, גרנט כבר השיג 7 נקודות מתוך 5 משחקים. להארט זה לקח 13 מחזורים. וליברפול? הקפטן השני ג'ימי קראגר "חגג" את הופעת ה-600 שלו במדי ליברפול בכל המסגרות. הבלם בן ה-32, שהחל לשחק בליברפול לפני 13 שנה, כבר ניצב במקום התשיעי בטבלת ההופעות של המועדון.
אל תפספס
במחזור הבא
הו הו הו, מרי כריסמס, ואיזה משחק לפתוח איתו את הבוקסינג דיי. ארסנל מארחת את אסטון וילה, הקבוצה שנמצאת בכושר הכי טוב בליגה. התותחנים צדו בשבת את הנמרים של האל סיטי 0:3. אסטון וילה תבוא לאמירויות בפורמה נהדרת, אחרי שניצחה 0:1 את סטוק סיטי במשחק שבקלות יכול היה להיות מוקש אחרי שני ניצחונות חוץ מרשימים באולד טראפורד ובסנדרלנד. התותחנים ו-וילה עם אותו מספר נקודות במסלולים שונים. לארסנל יש הכי הרבה שערים (44) ואסטון וילה ספגה הכי פחות (14). ונגר משתמש לא מעט ברוטציה בעוד אוניל מנסה להתיש את השחקנים. אוניל מקדש את הניצחון בשעה שונגר סוגד לסטייל. האחד צרפתי נרגן, השני אירי כנה. זה מעונב וההוא עם טרנינג. עד כה, הטרנינג של אוניל עשה בית ספר לחליפות היוקרה של פרגי, אנצ'לוטי ובניטז. השלמת סוויפט מול ארסנל ואפשר להמר על אוניל, שהשכיח את הקפטן גארת' בארי עם הצבתו של מילנר במרכז, כמאמן השנה. חג מולד שמח.