פייבוריטים מפלדה

פיטסבורג היא מעצמת פוטבול. זו עובדה. ביום ראשון ינסו הסטילרס להפוך לקבוצה הראשונה שזוכה בגביע לומבארדי בפעם השישית, והיופי הוא שאם בוחנים את השחורים-זהובים לאורכה של ההיסטוריה, וזו הקבוצה הותיקה ביותר ב-AFC, נראה כאילו דבר לא השתנה מיום הקמתה. אותם המדים, אותו הלוגו, אותו בעל-בית (טוב עכשיו זה הבן שלו). אפילו המאמנים כמעט ולא משתנים - שלושה מאמנים בלבד ישבו על כסא מאמן הסטילרס בארבעים השנים האחרונות. יציבות של פלדה. והכי חשוב, סגנון משחק שהולך עם הקבוצה שנה אחר שנה - הגנה חזקה, התקפת ריצה, יעילות (גם אם לעיתים משעממת). איך עושים את זה? במילה אחת - ניהול.

זה התחיל אצל סבא ארט רוני, שהקים את הקבוצה בשנת 1933, והמשיך לבנו, ה-GM הנוכחי, דן רוני. זו אחת הקבוצות האחרונות בליגה, לטוב או לרע, בה לבעלים יש אמירה משמעותית בקשר להחלטות המקצועיות והכל נעשה בצלמו ובדמותו. זה אומר שהצוות הניהולי נבנה מאנשים שעושים את העבודה בדרך "הרונית", המאמן יציב וחרוץ והשחקנים מתאימים לשיטה.

בעולם הפרי אייג'נטס, בו שחקנים ומאמנים משנים צד כמו החטיפות של טרוי פולמאלו והקבוצות נבנות לפי החומר האנושי ולא לפי המתודה, בפיטסבורג עושים את זה אולד סקול. כשביל קווהר ניסה לעשות שינוי ולהביא קווטרבק שלא התאים לשיטה (עיינו ערך קורדל סטיוארט) הקבוצה נכשלה. כשבן רות'לסברגר הגיע הרכבת עלתה על הפסים.

מייק טומלין התאים מיד לשיטה כשנבחר ליורשו של קווהר לפני שנתיים. סביב ההחלטה היו לא מעט סימני שאלה, ולא דווקא בגלל גילו הצעיר (בן 36, רק שני מאמנים בארבעת ענפי הספורט הגדולים באמריקה היו צעירים יותר כשנבחר) אלא בעיקר בגלל חוסר הניסיון שלו. טומלין לא אימן קבוצה בחייו קודם לכן והיה מתאם הגנתי בקושי שנה אחת, בשנת 2006 במינסוטה.

רבים טענו שהוא נבחר רק בגלל חוק רוני (שמחייב כל קבוצה לראיין כמות מינימלית של בני מיעוטים לתפקיד המאמן, חוק שהגה דן רוני בעצמו), שהוא לא בא מהמערכת ולכן לא יצליח להסתגל, ושהוא בובה על חוט בשביל ההנהלה, אבל טומלין הוכיח את עצמו מרגע בחירתו לתפקיד.

בעונתו הראשונה הקבוצה הגיעה לפלייאוף עם מאזן של 6:10, והשנה היא דהרה עד לסופרבול אליו הגיע כפייבוריטית מוחלטת. כמו קודמו בתפקיד, הסנטר המפורסם ביותר בעולם, טומלין מאמין בשלושה דברים: הגנה, עבודה קשה וכבוד לשחקניו. בסיום גמר ה-AFC הוא נשאר על המגרש עד שאחרון השחקנים חלף על פניו בדרך לחדר ההלבשה. אין אחד שנשכח ואין אחד בקבוצה שלא ילך איתו לאן שהוא רק יכוון.

לטובתו של טומלין יש לציין שהוא הגיע אל קבוצה שבנויה היטב. רות'לסברגר, כבר אמרנו, הוא האיש הנכון לקבוצה, קו ההתקפה בנוי לאפשר ריצה וההגנה היא הטובה בליגה. ועם כל הכבוד לביג בן ולווילי פארקר, שנעשה טובה ונשאיר להם שורה או שתיים בסוף, הסיפור של הסטילרס הוא ההגנה של דיק לבו. לבו הוא כנראה המתאם ההגנתי הטוב באמריקה, וזה שהמציא את שיטת הזון-בליץ שהפכה את בליצבורג לקבוצת ההגנה שהיא היום.

הסבר קצר: להבדיל מהבליץ הרגיל, בו הקבוצה ההגנתית מעמיסה כמות גדולה את שחקנים על קו ההתקפה ובכך "מפקירה" את ההגנה האחורית, שיטת הזון בליץ עושה את זה בדרך כלל עם השביעייה הקדמית בלבד. פיטסבורג היא אחת הקבוצות הבודדות המשחקות בשיטת 3-4, שלושה שחקנים על קו ההתקפה וארבעה ליינבקרים. בזון בליץ הליינבקרים, במיוחד אלו המשחקים בצדדים, עולים אל קו ההתקפה והליינמנים נסוגים לעזור נגד המסירה. קו ההתקפה נאלץ להתמודד עם שחקני הגנה זריזים ומהירים שמגיעים מאחור והעומס על הקוורטרבק הוא מיידי. במקביל ההגנה לא הופכת למסננת, כמו שעלול לקרות בבליץ רגיל.

ג'יימס הריסון נבחר לשחקן ההגנה של השנה לא כי הוא שחקן ההגנה הטוב בליגה (הוא אפילו לא שחקן ההגנה הטוב בקבוצה), אלא כי הוא הפך את השיטה לאמנות. למאר וודלי, הליינבקר הקיצוני השני, השיג יותר מהפלת קוורטרבק אחת בשלושה משחקי פלייאוף. כמובן ששיטת הזון בליץ יכולה לעבוד רק בתנאי שהליינמנים זריזים ומהירים מספיק כדי לכסות את המסירה הקצרה ושההגנה האחורית חזקה מספיק. כשהסייפטים שלך הם פולמאלו (שחקן ההגנה הטוב באמריקה) וריאן קלארק (שאם היו שוטרים על המגרש כבר מזמן היו שמים עליו אזיקים), אתה יכול לתקוף את הקוורטרבק כמה שאתה רוצה.

התוצאה? הנה לכם מעט מספרים: הסטילרס דורגו השנה במקום הראשון בליגה בהגנת המסירה הטובה בעונה הסדירה (רק 5.37 יארד למהלך מסירה) וביארדים באוויר למשחק (רק 165.9), ובמקום השני בליגה ברייטינג לקוורטרבק היריב (63.4), טאצ'דאונים במסירה (12) והפלות קווטרבקים (51). והם ניצחו קבוצות אוהבות מסירה העונה, כמו ניו אינגלנד, דאלאס וסן דייגו. היופי של השיטה הוא שאתה לעולם לא יכול לדעת מי משחקני ההגנה הוא זה שהולך להיות עמוק בתוך הפנים שלך בעוד רגע ומאיזה צד.

כך שלמרות שהנטייה הטבעית ביום ראשון, כשאריזונה עולה למגרש, היא לחפש את וורנר, פיצג'ארלד ובולדין, אני הייתי בודק מה עושים הריסון, וודלי, פוט, פריור, סמית', קיזל, קלארק ופולמאלו. מי שרוצה לראות אמנות במיטבה, שם תמצאו אותה. וחייבים כמה מילים על ההגנה מול הרסיברים. הדרך הטובה ביותר היא הלחץ על וורנר כמובן, וכבר הוכיחה את זה ניו אינגלנד כשלקחה שלוש אליפויות עם פאס ראש רצחני שחיפה על קורנרים בינוניים. אבל כשהכדור כבר משוגר אל פיצ' אפשר לעשות שלושה דברים - לתקל חזק, להיות אגרסיביים ולהתפלל.

הבטחתי קצת התקפה. המידע הכי חשוב שאני יכול למסור לכם הוא שהיינס וורד, ה-MVP של סופרבול 2005, יעלה למגרש למרות שהחסיר אימונים השבוע. וורד הוא השחקן הכי חשוב בהתקפה של פיטסבורג. כשהוא טוב הכל מתפקד - הקופסה נפתחת בשביל פארקר (שהיה פצוע חלק גדול מהעונה ולא נראה שחזר לכושר מלא) ומור, סנטוניו הולמס מקבל הזדמנויות להראות את האתלטיות שלו ווושינגטון ומילר מקבלים שטחים פנויים.

ביג בן הוא ווינר בכל רמ"ח איבריו. הוא לא מחזיק במספרים של וורנר, אבל הוא מנצח משחקים. פצוע או לא, על רגל אחת או שתיים, בתוך או מחוץ לפוקט ובריצה, עמידה, נסיגה או זחילה - האיש מכניס את הכדור לריבוע בכל פעם שהוא צריך, ואני לא בטוח שלהגנה של אריזונה, למרות שהשתפרה מאד, יש את הכלים לעצור אותו ואת ההתקפה המאד יעילה של ברוס אריאנס. פיטסבורג פשוט צריכה להמשיך עם מה שהביא אותה עד כה.

מדברים על ההכרות העמוקה של קן וויזנהאנט עם הסטילרס (הרי הוא בנה את ההתקפה שלהם) ואין ספק שאריזונה תגיע מוכנה לכל הגנה או שיטת בליץ שיזרקו עליה, אבל להגנה של פיט יש כל כך הרבה פרצופים וצדדים, שגם שחקן מנוסה כמו וורנר וגם קו התקפה מצוין כמו זה ששומר עליו לא יצליחו לעצור אותם לאורך משחק שלם. ההגנה של הסטילרס שוחקת התקפות לחלוטין, וגם אם אריזונה תחזיק רבע או שניים או אפילו שלושה, עד סוף המשחק היא תיפול מהרגליים.

* לצפיה משותפת בסופרבול ניתן להגיע לפאב "הברון", ברחוב מוהליבר 4 בראשון לציון. בפאב מסכי ענק ואווירת פוטבול אמיתית. לפרטים ניתן ליצור קשר עם תומר - 054-4333299.