"זו הנקמה הקטנה שלי"

עומר פרץ כבר שכח מתי הוא זכה לשמוח במהלך השנה וחצי האחרונות. בכל פעם שהוא הרגיש שהנה זה קורה והוא מתחיל לחייך, הוא מצא את עצמו נזכר במרורים שהאכילו אותו בהפועל ת"א, ובתופעות הלוואי הטראומטיות שהטביעה בו התקופה בה אביו ויקי נקלע לבעיות כלכליות. אפילו ההעפלה הסנסציונית של הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה - בעקבותיה הוא נצפה במצלמות הטלוויזיה כשהוא מעלה על שפתיו חיוך דקיק ונדיר - לא הצליחה להשכיח ממנו את אותה עוגמת נפש.

אבל שלשום זה קרה. לא כשהוא סובב את דגו ואנטבי בדרך לשער יתרון בדרבי, ואפילו לא כשראה בעיניים של [[יוסי אבוקסיס]] שהוא מוותר על המשחק. אלא רק אחרי שריקת הסיום.

"זה הרגע המאושר בחיי", הוא אמר מיד בסיום המשחק, "כל כך הרבה זמן חיכיתי ליום שבו אצליח להחזיר להפועל ת"א על מה שהם עשו לי, וגם לגרום אושר לאבא שלי, למשפחה שלי ולמועדון חם ואוהב כמו מכבי ת"א. עכשיו, אחרי תקופה ארוכה וקשה בקריירה שלי, סוף סוף אני יכול לחייך. הניצחון הזה בדרבי הוא נקמה קטנה בשבילי".

לפני שהוא מתחיל לדבר על החיים בהפועל, חשוב לפרץ להדגיש שהוא מאוד מעריך את המאמן [[דרור קשטן]] ואת קפטן דאז, [[שמעון גרשון]]. לטענתו, לשניים אין נגיעה למצב הלא נעים אליו נקלע במהלך תקופתו הקצרה בקבוצה. עיקר הטענות של פרץ כלפי הנהלת הפועל מתמקדות מהרגע שבו החליט להיפטר מסוכנו עו"ד שחר בן עמי - שלימים הפך גם לחבר הנהלת הפועל - לטובת עו"ד יוסי גייר. הסיבה להינתקות היתה בעיקר כלכלית, מאחר שזה לא דאג לו למענק שחרור מהצבא, כיאה לחיילים-כדורגלנים. החל מאותו רגע, טוען פרץ, הוא החל לחוש מקרוב את טעמה של ההשפלה, תחילה עם הרכב שנלקח ממנו.

"אחרי המשחק נגד בית"ר ירושלים , באתי לאימון ומיד בסיומו אמר לי אריה (הרשקוביץ', המנכ"ל) להחזיר לו את המפתחות של האוטו, בלי שום התראה מוקדמת", הוא נזכר. "אמרתי שאין לי איך להגיע הביתה, אבל זה לא עניין אותם, הם לא דאגו לי לטרמפ. ביקשתי להשאיר את האוטו לעוד יום אחד, אבל הם התנגדו. החברה שלי דאגה לאסוף אותי ומאז התחיל כל היחס המשפיל של הפועל כלפי".

לדרבי, שהגיע כמה שבועות אחרי, הוא עלה עם דלקת ריאות, ואפילו פספס בגללו את טורניר הנבחרת הצעירה באוקראינה. אבל למרות הכל הוא הרגיש שהיחס של ההנהלה כלפיו רק הולך ומידרדר.

"נתתי להפועל את הכל, ולא קיבלתי מהם כלום", הוא אומר. "מיד אחרי הדרבי שכבתי חולה במיטה עם דלקת ריאות, אבל אף אחד בהפועל לא דאג להחזיר לי בהתאם להשקעה ולתרומה שלי לקבוצה. אם סלים טועמה אומר שבחיים הוא לא רוצה להיות צהוב, אז אני יכול לומר שאני בחיים לא רוצה לחזור להיות אדום. מרוב שהם השפילו אותי, לא היה לי חשק להגיע לאימונים. ירד לי החשק להיות בקבוצה הזו, הייתי חוזר הביתה מאוכזב מאוד, עצוב. עברתי תקופה קשה, הייתי ממש בדיכאון ורציתי כבר לסיים את העונה. הסתגרתי הרבה בחדר, היה לי קשה לסבול את ההשפלות שלהם. בסוף אבא שלי הצליח לקנות לי רכב. בסך הכל רציתי לקבל מענק של אחרי השחרור מהצבא, אבל כנראה ששילמתי את המחיר אחרי שהחלטתי לעזוב את עו"ד בן עמי".

התקופה הקשה הביאה את פרץ לחשוב על חזרה לצרפת, אבל הצבא לא איפשר לו, והחלוץ המתוסכל המשיך להסתגר בחדרו. עד שהגיעה ההצעה ממכבי ת"א. עוד לפני כן, היה פרץ בדרך לבית"ר. המעבר שלו נרקם כשהמאמן דאז, לואיס פרננדז, התלהב מהמימדים ומהנגיעה של הילד בכדור וסגר עמו בעל פה את קצוות החוזה, אבל הרעיון נגנז כשהצרפתי עזב.

כשפרץ הבין שהוא עלול להעביר עוד עונה מתישה מבחינה נפשית, החליט האבא ויקי להציע אותו לאלי כהן. "היחסים ביני לבין אלי מצוינים עוד מאז שאנחנו ילדים", מסביר פרץ האב, "שנינו גדלנו ברמת עמידר ואלי פחד שבגלל עומר נסתכסך. אלי אמר לי שיש הרבה רגשות של אבא ובן, וזה לא יהיה קל. הבנתי את אלי, אבל אמרתי לו שיחשוב על זה ולאחר מכן נפגשנו והבטחתי לו שבכל מקרה אדע לשים את הרגשות בצד. ידעתי שזה לא יהיה קל, אבל אין סיכוי שנסתכסך בגלל עומר. עד היום מערכת היחסים שלי עם אלי היתה ונשארה מצוינת. אלי הוא הסמכות המקצועית, וגם כשעומר לא שיחק בתחילת העונה וישב על הספסל, לא דיברתי עמו על עומר".

החזרה אחורה בזמן מחזירה את פרץ לשנים שבין 1988 ל-1994, תקופה שבה ניסה להשתלב ללא הצלחה בעסקי היהלומים. רק לאחרונה הוא מצליח להתאושש מהנזקים הכספיים שהותירה בו ההחלטה ללכת לעסקים האלה.

"חשבתי שענף היהלומים יהיה עסק מצוין, אבל טעיתי ואני מצטער שבכלל נכנסתי אליו", הוא אומר.

"השקעתי מאות אלפי דולרים ונקלעתי למצב כלכלי קשה, אבל בעזרת הרבה כוח ובעזרת המשפחה, הצלחתי להתגבר על הקשיים. היום אני אומר תודה לאל שאני בריא, כסף כבר לא מעניין אותי".

המצב הכלכלי של אבא ויקי הוא שגרם לבן עומר להתעקש לקבל את המענק הכספי מהפועל. אם המצב בבית היה טוב יותר, כנראה שהחלוץ היה מוותר. "בהפועל התעלמו מהכל והחליטו לפגוע בעומר למרות הכל", כועס האבא, "הם פשוט לקחו חייל, שחקן מצוין, והתעללו בו".

עומר מזכיר שאבא תמיד תמך, ומבטיח שלא ישכח לפצותו: "ברגע שאשתחרר מהצבא ויהיה לי חוזה רגיל, האדם הראשון שאעזור לו יהיה אבא שלי, בגלל כל מה שהוא השקיע בי. כבר מהחוזה הראשון אפצה אותו. אין הורים כאלה בשום מקום. בזכותו נשארתי והגעתי לאן שהגעתי".

48 שעות אחרי הניצחון בדרבי, פרץ כבר נשמע שליו יותר. טוב לו במכבי, טוב לו אצל כהן, ובכלל טוב לו בחיים. באימון אתמול הוא כבר נשמע קורא לפרץ האב, "אבא" ולא ויקי, כפי שהיה בעבר. "עכשיו טוב לי", הוא אומר, "יש לי מאמן שמכיר אותי מאז שאני תינוק, מאמן שהיה בן בית אצלנו בבית. אני יודע שכולם בוחנים אותי בזכוכית מגדלת בגלל היחסים של המשפחה שלי עם אלי כהן ובגלל העובדה שאני הבן של ויקי. לכן אני צריך להיות הרבה יותר טוב, לשמור תמיד על יכולת גבוהה ולדעת שאשחק רק כשמגיע לי".

עו"ד בן עמי מסר בשם הנהלת הפועל ת"א: "אם זה מה שהוא אומר אחרי שהפועל נתנה לו את מה שנתנה לו, הרי שדבריו לא שווים תגובה וחצי תגובה".