פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תודה לאלי

        אלי כהן הוכיח בדרבי שהוא בדרך לרפא גם את מכבי ת"א ולחדש את המורשת הצהובה. חמי אוזן סוגר מחזור ומתכונן למשחק העונה בטדי

        וינר: אלי כהן

        כמו ששיקם את בית"ר ירושלים, הפועל ת"א ומכבי חיפה, ובנה שם קבוצות שרצו לאורך שנים למרות שלא הוא קטף תמיד את הפירות, אפשר בהחלט לקבוע שאלי כהן קרוב לעשות אותו דבר עם מכבי ת"א. הוא בחר בקיץ שחקנים שיכולים להיות נושאי הדגל החדשים של המכביזם, טיפח בסבלנות שני מגינים צעירים, לימד את משה ביטון (ופרשנים מסוימים) לשחק בשמאל ולאיים משם על השער, נתן את המפתחות והביטחון למשה מישאלוב, יצר תמהיל מדויק של שחקני בית לוחמים, זרים לא רעים (מרדיקוביץ' ובמיוחד קאלה , שוער טוב יותר משטראובר) ואבי נמני אחד, שהמאמן כבר לא מתחנן שיעלה עם זריקות ונותן לו להחלים בשקט.

        כמו שהתבטל בפני אוחנה בעונת השיא ב-1997 והקיף אותו בשחקנים שמנטרלים את התלות הגדולה בו, כך אלי כהן לא מנסה לשנות את נמני, אלא דואג למצוא נוסחת פשרה בין הדומיננטיות המעיקה לעתים של מספר 8 לשאר השחקנים החדשים. לא עוד שחקני בית עצלנים שמרגישים שיש להם טאבו בהרכב, אלא תחרות בריאה ובניית הדרגתית, במיוחד בקליטה של יוסי שבחון, שמבושל לאט על הספסל. חכו, חכו.

        הדרבי אתמול היה אירוע מכונן בבניית מכבי ת"א החדשה, חוליה ראשונה בשרשרת. אחרי שמאליפות 2003 לא נותר כלום, לא שלד, לא דרך, לא סגנון, נדמה כי אלי כהן קיבל אמש את האישור הרשמי כי המרשם שנתן למכבי ת"א עובד. יכול להיות שזה ייקח שנה, שנתיים, יכול להיות שיבוא מאמן אחר וייהנה מהעבודה, אבל כדאי לתת הקרדיט לאיש שזרע מחדש את זרעי המכביזם.

        לוזר: תומר חליבה ויצחק שום

        השנתיים באירופה יצרו מן זחיחות קלה כלפי הליגה הישראלית אצל יצחק שום, שנראה קצת לא מעודכן ולא מוכן. תומר חליבה הוא דוגמה מושלמת לכך. שום זוכר לו חסד נעורים עוד כשהמגן שיחק בהפועל ב"ש והצטיין נגדו כשאימן את מכבי חיפה, במיוחד בהפסד הקריטי של הירוקים בווסרמיל 2:0. מאז ההבלחה ההיא, חליבה הספיק לעשות חורים על כל מגרשי ליגת העל, לא התאקלם עם הלחץ והדרישות בקבוצה גדולה כמו בית"ר, אבל שום בחר ללכת איתו למלחמה בגלל שהוא זוכר לו את עונת 2002/3. על חוסר ידע משלמים בסוף מחיר יקר.

        לפני המשחק מול מכבי, שום רמז כי הדרבי התל-אביבי קצת קטן עליו, הוא הרי "היה באחד הדרבים הכי גדולים בעולם", וככה זה גם נראה על הדשא. הפועל עלתה עם ביטחון מופרז לדשא ומחסור באנרגיות שמנצחות דרבים, לא מוכנה למוטיבציית השיא שמכבי בנתה במהלך השבוע, והתרסקה. לא רק בגלל משחק ההגנה המפוזר ששום הקנה להפועל ת"א, לא בגלל בניית הקבוצה הבעייתית מעט (איזון ותחרות על ההרכב בחלק ההתקפי ומחסור בשחקני הגנה), אלא פשוט בגלל זלזול קל וחוסר ידע מספק לגבי הליגה הישראלית, כמו למשל משמעות הדרבי התל-אביבי.

        הצעה לייעול: מכבי נתניה לא צריכה להתבייש לנצח0:1

        יכול להיות שאלי גוטמן מצא בניצחון בפ"ת את המתכון לייצב את הנדנדה שנקראת מכבי נתניה: הגנה מעובה מאוחר, כולם בפוזישין, מחכים מאחורי הכדור, מתפרצת חצופה ומהירה וחזרה לעמדות המוצא, 0:1 קטן גדול, גוטמני. לאורך זמן הקהל של נתניה לא ישלים עם הסגנון הזה, אבל בשביל להנחיל לשחקנים שהוא ירש מברקוביץ' את פילוסופיית המשחק שלו, גוטמן צריך להתחיל ביסודות. מתנות כמו ה-1:3 על בית"ר וחיפה, שלא אפיינו את הקבוצות של גוטמן, כולל בקפריסין, יכולות לחכות לשלבים מאוחרים יותר של העונה. לפני כן שהקשרים ירדפו אחרי מגני היריבה.

        מן התקשורת: כתובות נאצה

        לא ברור מה מהיר יותר: להגיע לוולפסון וקרית שלום, לרסס איזו קללה סתומה על מכבי והפועל ת"א, או לדאוג שהסיפור יגיע תוך פחות משעה לאחד מאתרי האינטרנט. כנראה שהאופצייה השנייה. אין שום דבר אלים ומסוכן בכתובת נאצה, חוץ מכמה נערים מטומטמים ומשועממים, שפשוט נהנים מהתחרות הגוברת בתקשורת הספורט ורואים שכל דבר מטופש שהם יעשו יקבל כותרת מאיימת. וכתובת נאצה זה דבר מטופש וחסר ערך. לקראת הדרבי הבא, אולי הגיע הזמן לא להתייחס למפגרים האלה יותר.

        ציטוט:

        "חבל שלא ירד עליהם ברד בשער 8, לא ייתכן שהם יישבו מאחורי הספסל ויקללו" (אחרי שהעביר אותם ליציע מקורה, משה דמאיו מתעסק בבעיות האמיתיות של בני יהודה: קללות האוהדים)


        "למה להגיד שאני מטורף? בגלל שאני רוצה את בקהאם?" (כן, דניאל יאמר, כן)

        "הייתי כבר באחד הדרבים הכי גדולים בעולם" (יצחק שום מזלזל בדרבי התל האביבי, אולי אבי נמני ועומר פרץ העירו אותו)

        המחזור הבא

        בית"ר – מכבי חיפה

        למרות שהוא כבר בן 53, נדמה כי יוסי מזרחי הגיע לסגור מעגל בבית"ר ירושלים בדיוק בשלב הנכון ביותר בקריירה שלו, בדיוק כמו שבית"ר היתה זקוקה לו רגע לפני שהיא משתגעת. מחושל כהלכה, בטוח יותר בעצמו, מוכן ליהנות מפירות העבודה הקשה שזרע במשך יותר מעשר שנים, מזרחי הוא איש המקצוע שיכול לחבר בין האליפות הראשונה והפיראטית של בית"ר מ-1987 לאחת כזו עם גאידמק, ולהפוך את הקבוצה השכונתית והלא יציבה למועדון מסודר עם קו ברור. בכל הקבוצות בהן מזרחי אימן עד עכשיו, הוא נשאר לתקופה ארוכה, תגמול על שביעות רצון מהדרך, והוביל קבוצות שהגיעו להישגים נדירים: גמר גביע עם הפועל ירושלים, יתד ראשונה בארבע הגדולות עם מכבי פ"ת, ועלייה לגביע אופ"א ומקום שלישי עם אשדוד, קבוצה חסרת מסורת בליגה הראשונה.

        הרבה בגלל התדמית הסיזפית והריאלית מדי, מעין סוג של ירושלמיות עתיקה ומרתיעה, שערי הקבוצות הגדולות והאליטיסטיות היו נעולים בפניו, וכאשר קבוצת נעוריו רצתה להחזיר עטרה ליושנה וקראה לו לחזור כמאמן, חוסר מזל משווע סידר לו סיטואציות בלתי אפשריות. בפעם הראשונה ב-1994 עם הקבוצה השבעה שנתיים אחרי האליפות השנייה, אחר-כך ב-2001 עם הקבוצה מכונס הנכסים שהשאיר אחריו גד זאבי. אגב, אלו שני המקרים היחידים בהם יוסי מזרחי נכשל בקרירה שלו.

        למרות שחוסר הצדק כמעט והאיץ במזרחי לוותר ולעבור להדריך את מחלקת הנוער של בית"ר, תהליך ההתחשלות הארוך עזר לו מאוד לצנוח בהצלחה לתוך הבלגן שהשאיר לו אוסי ארדילס, עם לא מעט שחקנים שנוגדים את אופיו, בצורה שמאוד מזכירה את הקדנצייה הדיכוטומית של חוזה אנטוניו קמאצ'ו עם הגלאקטיקוס של ריאל. גם קשטן עבר בלוד וכפ"ס לפני שהגיע לבית"ר ומכבי ת"א. היום מזרחי הוא מאמן הרבה יותר מגובש ובטוח כדי להנחיל לכוכבים של בית"ר את מה שבאמת הם היו זקוקים לו: שפיות במועדון שרוצה להשיג הכל כאן ועכשיו, ידע מקצועי גבוה שהולם את כישוריהם, זיקה למסורת הירושלמית ומנהיגות אותנטית, אירופה וירושלים באותה חבילה.

        בין פרצי ההתלהמות שדיברו על כך שבית"ר הולכת להדיח בשבוע הבא את מכבי חיפה מהבכורה, חשוב היה לשמוע את יוסי מזרחי אומר בסיום המשחק באשדוד "מי אנחנו שנדבר על האלופה", כדי להבין שבית"ר כנראה נמצאת בידיים הנכונות. למזרחי ברור שניצחון על מכבי חיפה לא יסגור פער של שנים במקצוענות, בניהול, במתקנים, במסורת באירופה, דברים שאי אפשר עדיין לקנות עם פנקס הצ'קים של גאידמק. מה שכן, ניצחון על מכבי חיפה ייתן למאמן מהמבריק וחסר המזל, את הדחיפה המתאימה כדי לזכות באליפות שמאמנים פחות מוכשרים הגיעו אליה, ולקבל את ההזדמנות בשנים הבאות להדביק את ההבדלים הללו מיעקב שחר ולחבר בין בית"ר המסורתית לחלומות הגדולים של גאידמק. אם את האליפות הראשונה בתור שוער נבחרת ישראל הוא לקח רק בגיל 34, לא מאוחר להגשים את עצמו כמאמן בגיל 53.

        הפועל כפ"ס – הפועל ת"א

        21 שערים נכבשו במחזור האחרון, ו-22 ו-19 בשני המחזורים שקדמו לו, חגיגה. חבל רק שרוב הקהל נשאר בבית. ביום שני אוחנה ושום, שני המאמנים הכי התקפיים (ונאיביים) בליגה, נפגשים, אז צפו לחגיגה גדולה יותר. מה גם שכל קבוצה שהתקיפה ללא פחד את הפועל ת"א, ניצחה אותה בסוף. אוחנה לא יהפוך עורו וינהג אחרת.