החברים באדום ובצהוב הבינו

נמני הביס את אבוקסיס. נמני, בכושר גופני בינוני, חילק את הכוחות כמו שרק הוא יודע, השתלב ונעלם לסירוגין, ונתן את הגול והמסירות ברגעים הנכונים. כעשר דקות במחצית השנייה, כשהפועל שולטים לגמרי במשחק, הוא נכנס לאבוקסיס בצורה וחטף צהוב. החברים בצהוב הבינו את הרמז.

אבוקסיס הגיע למשחק מגויס מדי, עם נטל אחריות כבד מדי. הקונספציה ששום הוזהר ממנה מתחילת העונה - הסתמכות יתר על אבוקסיס - קרסה אתמול יחד עם הרגליים הכושלות מעייפות של השחקן עצמו, שסטטיסטיקת המסירות שלו היא רק עדות אחת למבוכה הכללית שעורר. עבירת הגומלין שלו על נמני שידרה ייאוש. החברים באדום הבינו את הרמז.

אצל שום, כתמיד, זה הכל או כלום. אתמול נראה היה שהוא התאהב במיתוס "החילופים של שום". כשמכבי תל אביב עלתה ליתרון נשארו שתי הקבוצות עם עשרה שחקנים, מה שהבטיח כרי דשא נרחבים עם התעייפותם במחצית השנייה, אבל שום עוד חשב שהוא משחק נגד הפועל פ"ת. בשבוע שעבר הכניס את יוליץ' בדקה ה-65, את דגו ב-70 ואת אוגבונה ב-74, אתמול הכניס את ורמוט בדקה 60, יוליץ' ב-69 ואוגבונה ב-80. במשחק כל כך פתוח, נטול אמצע שדה, להכניס את אוגבונה עשר דקות לסוף זה עוול, במיוחד כשגם שחקני האגף שלך, דגו וטועמה, רחוקים משיאם. את אבוקסיס, המתקשה לנשום ומזדחל כצב, הוא השאיר עד לסיום.

אלי כהן, שרק חסרון הכיס של הרציקוביץ' השאיר אותו במכבי, שוב הוכיח שהוא במקום הנכון. שחקני הקבוצות הגדולות מתקשים קצת עם עודף המשקיענות של כהן, עם נטייתו להרבות בדיבורים ובהסברים, אבל זה בדיוק מה שצריכים שחקני מכבי, ובעיקר הצעירים - איש כדורגל בקיא ומנוסה, שמזריק מקצוענות ואופי למערכת שבראשה עומדים פרסונות כהרציקוביץ' ודריקס.

עם כהן, בית הקברות של מכבי מפריח שחקנים. ארבעה צעירים פתחו אתמול בהרכב - עומר פרץ נתן את המשחק שהפך אותו לשחקן שסופרים בליגת העל, המגינים שפונגין ושטרית והקשר האחורי ז'אן התמודדו בכבוד עם דגו, טועמה ודה ברונו.

מדי פעם מכבי מפיקה מעצמה את המקסימום במשחקים גדולים, כשהקהל ונמני באים לתת הצגה, אבל אחר כך נופלת בחיי השגרה של הליגה. בשבוע הבא זו הכח רמת גן, ואם כהן עובר גם אותה מגיע לו בונוס מיוחד מהרציקוביץ'.