ספסל הנאשמים

במכבי חיפה היו שמחים אם הבעיה של הקבוצה היתה זלזול, תחושת שובע או ההשתתפות בשני מפעלים. אין ספק שכל אחת משלוש הסיבות הללו היא חלק בפתיחת העונה הכושלת ביותר של חיפה ב-19 השנים האחרונות, אבל הקושי הגדול ביותר הוא איכות הסגל ובעיקר הפערים העצומים שיש בו בין מי שנחשבים לשחקני הרכב לאלו שאמורים לאיים עליהם מהספסל.

במשך שנים, בעיקר ברצף שלוש האליפויות שלה, הקפידה חיפה להעמיד סגל שעל ההרכב המשני שלו אמרו כי היה בקלות זוכה בסגנות. העונה, לעומת זאת, ספק אם הספסל של חיפה היה מסוגל אפילו לשרוד בליגת העל. מליקסון, למרות השער אתמול, רפאלוב, מגרלשווילי, גזל ואפילו ארבייטמן מתקשים לאיים על חולצת ההרכב ומבטלים עוד אלמנט תחרותי חשוב, בקבוצה שגם כך חשודה בשובע מאבן.

הדבר הזה משמעותי גם לאלה בחיפה שמאמינים, כי בשלב מסוים הקבוצה תתפנה מהזירה האירופית ותחל לקזז את הפער שיוצרת בית"ר ירושלים. עם מי בדיוק, אם מותר להקשות. העוצמה הגדולה של בית"ר, מעבר לרעב, לחובת ההוכחה ולהשתתפות במפעל אחד בלבד, היא בסגל האדיר שלה. ארדילס אולי בנה אותו, אבל רק יוסי מזרחי באמת יידע להשתמש בו בתבונה. לנצל את הכושר הטוב של כל שחקן, לייצר תחרותיות בריאה ולספק לקבוצה בכל משחק הרכב שלפחות שמונה מהשחקנים בו פוזלים כל העת ביראה לספסל.

כשיניב קטן בחדר לידה, דוידוביץ' פצוע, חרזי מתאושש, קולאוטי כבוי ואנדרסון הוא מותרות שחיפה לא יכולה להרשות לעצמה, רוני לוי נאלץ לאלתר. ובזה, גם לוי יודע, הוא מעולם לא היה אחד הגדולים. לא במשחק בודד, ודאי לא לאורך עונה שלמה. ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי עם פתיחת חלון ההעברות בינואר, נראה שלוי יצטרך להוציא את המקסימום מהסגל הדהוי שלו. שעדיין צריך להיות שווה הרבה יותר משתי נקודות במפגשים עם הכח והרצליה.

אם יעקב שחר, הבעלים של מכבי חיפה, ממשיך להאמין כי הסגל שהעמיד לרשות לוי הוא הטוב ביותר בנמצא, שמורה לו אופציה אחת בלבד: לייצר תחרות בריאה גם על עמדת המאמן.