סט. לואיס קרדינלס קרובה. הו, כמה שהיא קרובה עכשיו. דאבל של דייויד אקשטיין (אחד משלושה שלו במשחק) באינינג השמיני הכניס את ארון מיילס הביתה, סט. לואיס מובילה 1:3 על דטרויט טייגרס וצריכה עוד משחק אחד כדי לזכות בתואר (מטעם ארה"ב, לא מטעם העולם, כן?) "אלופת העולם לעונת 2006".
זה יכול לקרות כבר הלילה. הציפורים האדומות מארחות את דטרויט למשחק השלישי והאחרון בסט. לואיס. אם הן ינצחו, הסדרה לא תמשיך מכאן. אם הן יפסידו, הסדרה תחזור לדטרויט. ג'סטין ורלאנדר ינסה הלילה להחזיר את הצבע לפנים של אנשי עיר המכוניות, כשמולו יעמוד ג'ף וויבר, שטוני לה רוסה עבר לאופציה שלו בעקבות דחיית המשחק הרביעי.
סט. לואיס - דטרויט 4:5 (1:3 לסט. לואיס בסדרה)
מנצח: אדם ויינרייט; מפסיד: ג'ואל זומאייה
כל מה שצריכים בסט. לואיס כעת הוא ניצחון אחד. תשעה אינינגים מפרידים בין הקרדינלס לבין אותה הרגשה מופלאה שלא חוו ב-24 השנים האחרונות: אליפות בבייסבול. מה שנראה לא הגיוני ולא סביר בתחילת אוקטובר מקבל כעת מימד מוחשי ביותר. האם הסט. לואיס קרדינלס בדרך לאליפות?
דווקא אחרי עונה לא מוצלחת יודעים הקרדינלס להפיק מעצמם את המקסימום. התעלות במשחק השביעי מול המטס, קלאץ' גם במשחקים מול דטרויט ובכלל - ה-MLB עשויה להתרגל לרעיון שסט. לואיס, קבוצה שכל כך הרבה לגלגו עליה בספטמבר, תחזיק בצלחת.
זה לא נראה טוב ומבטיח בפתיחה, על המגרש הלח והספוג משני ימי גשם בבוש סטדיום. ג'ף סופאן, שהיה אדיר נגד המטס, נתן הופעת איכות של שישה אינינגים וארבעה סטרייקאאוטים, אבל שלוש הריצות שספג הכניסו את הקרדינלס לפיגור 3:0. אלא שסופאן נהנה מערב קלאץ' עצום של דייויד אקשטיין, השורטסטופ הכל כך אמין, שעלה לחבוט חמש פעמים ובארבע מהן פגש מחבטו את הכדור. בפעם הרביעית שזה קרה זה גם נתן ניצחון.
אין מה להגיד על הטייגרס. נראה שפרשת קני רוג'רס הוציאה את כל הקבוצה הזו מפוקוס. למרות היתרון המוקדם, דומה שדטרויט יצאה מהמסלול, ובמיוחד הבולפן שלה, זה שחיסל מוקדם יותר את היאנקיז ואת אוקלנד. ג'ואל זומאיה, שסבל ממשחק ברוטאלי במפגש הקודם, הפסיד הפעם לקבוצתו את המשחק. גם פרננדו רודני שלפניו לא ידע לשמור על יתרון, ובכלל - זו נראית כרגע כמו קבוצה כבויה שצריכה משהו שיצית אותה.
האורחים עלו ליתרון באינינג השני מהומראן של שון קייסי, בפתיחה רועדת של סופאן. קייסי ניצל את הפתיחה הצולעת כדי להכניס אינינג מאוחר יותר גם את קרטיס גרנדרסון, ואחריו הכניס איבאן רודריגז את קרלוס גיין וזה כבר 0:3 לדטרויט אחרי שלושה אינינגים.
ג'רמי בונדרמן הבריק במשך שלושת האינינגים הראשונים, אבל ברביעי הוא כבר ראה מולו את אקשטיין. השורטסטופ חבט לדאבל שהכניס הביתה את ארון מיילס, ובאינינג הרביעי חבט ידאייר מולינה, האיש שבזכותו סט. לואיס משחקת בסדרה הזו, לדאבל שהכניס את סקוט רולן - 2:3 לדטרויט, והנה באים הקרדינלס.
אחרי שבונדרמן הסתבך באינינג השישי נכנס פרננדו רודני, שיצא ממנו בלא פגע. אבל בשביעי הוא כבר הכניס את דטרויט לבור. אקשטיין עם עוד דאבל עלה לבסיס, ואז נכנס סו טאגוצ'י לחבוט. טאגוצ'י פיתח כנראה איזשהו פחד אצל היריבות מיכולת הקלאץ' שלו, שכן רודני שגה במסירה לכדור שלו, מה שהכניס את אקשטיין הביתה - 3:3, ובוש סטדיום באקסטזה. וזה לא נגמר כאן. פרסטון ווילסון חבט לסינגל שהכניס את טאגוצ'י, ולמרות פסילה של אלברט פוחולס שסיימה את האינינג, הנזק כבר נעשה - 3:4 ומהפך גדול.
אבל אז עשה טוני לה רוסה את עוד אחת מהשגיאות שכל כך היו אופייניות לו במשחקי פלייאוף קודמים. לה רוסה התרשם מהיכולת של בריידן לופר במשחקים לא צמודים קודמים והכניס אותו. וזו הייתה טעות, כי לופר הוא מגיש של משחקים לא צמודים ולא כאלה. דאבל של רודריגז, דאבל של ברנדון אינג' והופ - זה 4:4. ללה רוסה זה הספיק, והוא הכניס את מר מאני, אדם ויינרייט, שיסגור את האינינג. ואז, באינינג התשיעי, הגיע הרגע המכונן של אקשטיין.
ג'ואל זומאיה נכנס בדטרויט. כל כך אמין בסדרות הקודמות, כל כך גרוע בזו. הוא הוליך את מולינה, שנפסל לאחר מכן על כדור של ארון מיילס. הגשה פראית שלו קידמה את מיילס, שכן עלה לבסיס, לשני. בול, בול, סטרייק, בול - ואז אקשטיין חבט לדאבל עצום, אולי הכי גדול בקריירה שלו, למרכז, מיילס נכנס הביתה - 4:5 לסט. לואיס.
מכאן זה היה המופע של ויינרייט. שמונה הגשות הספיקו לו כדי לפסול את קרייג מונרו על סטרייקאאוט ואת קרלוס גיין ומגליו אורדונייז על חבטות חלשות לקרקע, ובסיום - סט. לואיס מנצחת. והיא מתחילה להרגיש את זה מגיע.